נתיבות המשפט/חידושים/ד

שיוכל לברר:    פי' דאם אין יכול לברר אפי' בלא הכאה אסור לתפוס בעדים אבל בלא עדים יכול לתפוס שיהיה נאמן במגו והוה כיכול לברר. ועיין ביאורים ס"ק א' דאסור להכות כ"א בדאיכא עכ"פ חשש הפסד כגון במטלטלין דאיכא חשש שמא יבריחם אבל באחד שבא לביתו ואין רוצה לצאת וליכא שום חשש הפסד אסור להכות רק ילך לב"ד ואם כבר הכה אז אם רואין שיש ספק שאף הם לא היו יכולין להציל כי אם בהכאה פטור על הכאתו ובאם היה אפשר להם בלא הכאה חייב. וע"ע שם ☜ דאפי' במקום שיכול לתפוס ותפס יכול החייב לסלקו בדברים אחרים ולהוציא תפיסתו מידו רק במשכון מדעת א"י לסלק בדברים אחרים:

לקמן:    שם מבואר דיכול למשכן לערב ולהשוכר בעד שכירותו וא"כ לא היה צריך לכתוב בשם י"א. לכן נראה להגיה מותר למיעבד דינא לנפשיה ור"ל אפי' בהכאה וקמ"ל דמותר למיעבד דינא לנפשיה בהכאה. אלא שצ"ע מ"ש הרמ"א אח"כ וי"א דלא מיקרי עביד דינא וכו' כגון שמכהו משמע דלפני זה מתפיסה בעלמא מיירי וצ"ל דאותו י"א אריש סי' קאי דכתב דוקא כשיוכל לברר כו' דמשמע כשא"א לברר אפי' תפיסה בעלמא אסור ע"ז כ' די"א דתפיסה גרידא מותר בכל ענין עכ"ל סמ"ע. ועיין ביאורים ס"ק ג' הפי' הנכון בהי"א בתרא:

להציל:    ואם היה יכול להציל והלך בערכאות של גוים ולקח את שלו והעליל עליו צריך לשלם הזיקו כדין מסור. ש"ך:

בכל ענין:    כתב הסמ"ע דיש חילוק בין אם בא לתפוס גוף הדבר שגזל דאז מסתמא הלה כופר א"י לתפוס שלא בעדים כשא"י לברר משא"כ כשטוען שחייב לו ממקום אחר וירא שמא ילך מכאן או יטעון אין לו יכול למשכנו דהא אינו ודאי שיכפור לו. ועיין ביאורים ס"ק ג' דלעולם א"י לתפוס בעדים כשא"י לברר רק בלא עדים רק החילוק הוא ☜ דכשיכול לברר שדעת הי"א קמא דאסור למיעבד דינא לנפשיה רק בגזילה אבל לא בחוב וע"ז בא דיעה בתרייתא דבלא הכאה יכול לתפוס בכ"ע היינו אפי' בכל חוב שהוא שלא מחמת הלואה רק באופן שירד תיכף לדין. ובמקום שא"י לברר אסור לתפוס כ"א בלא עדים ☜ אבל בעדים אסור לתפוס אפי' יהיה לו מיגו דהחזרתי כשא"י לברר ובחוב של הלואה אסור לתפוס ובחוב של עיסקא יבואר לקמן סי' צ"ז:

העיר דוקא לענין מיעבד דינא לנפשיה במקום שאין להם טענה על גוף החפץ בעינן שיהי' מבני העיר:    אבל לענין מוחזקין הוא נגד שלא מבני העיר ש"ך ועיין ביאורים ס"ק ד'. ☜ ומחזיקי אורנד"י ג"כ נקראין מוחזקין ונאמנים כל שאין להן שובר מאתם:

מסים כיון שגובין המס למלך ידם כיד המלך ואם כבר פרעו למלך לא נקראים מוחזקים סמ"ע: