נתיבות המשפט/ביאורים/שסט
נטלו מוכסין כסותו: ולכתחילה נראה שאינו רשאי ליקח ממונו האחרת אף שהוא כמציל מידם כיון שעדיין לא קנאו הגזלן רק שהלוקח תמורת חמורו יקנה אותו בשינוי רשות ואסור לסעדו על שינויו כמבואר בסעיף א' ובשעת הצלה מידם מציל עצמו בממון חבירו אם לא שדעתו להחזירו לבעלים הראשונים והבעלים יתנו לו כפי מה שנהנו כמבואר בסי' רל"ו סעיף ח' ע"ש:
אבל מס שעל כל איש בקצה"ח כתב דבמס' אפי' פרע מעצמו צריך להחזיר לו ואפי' לדעת החולקין בסי' ק"ל בערב וס"ל דבפורע מעצמו א"צ להחזיר כיון דבני מתא ע"כ ערבון הן ע"ש נ"ל דבריו נכונים דכיון דדינא דמלכותא הוא שא"צ לתבוע החייב מתחילה ויכול לתבוע לכל אחד בעד חבירו בתחילה דינו כקבלן שאם שילם שחייב להחזיר לו:
והעכו"ם מכר השטר: עש"ך ס"ק ט' שהביא בשם מהר"מ דה"ה אם נתנו במתנה ויש עדים שנתנו לו וכו' תמי' לי דלמה לי ראיה הא קי"ל בסי' ס"ו סעיף כ"ה דעכו"ם המוכר שט"ח של ישראל א"צ כומ"ס ונקנית במסירה בלא כתיבה ועמש"ל בסי' ס"ו הטעם דכיון דדינא דמלכותא הוא כך הוי כנכתב לכל מי שיוציא וקיי"ל כרבא בב"ב דלמאן דסבירא ליה דאותיות נקנין במסירה דאין צריך להביא ראיה דלא חיישינן לנפילה ופקדון א"כ אפילו בלא עדים יכול לגבות ממנו:
דאם מתה לא יורשה בעלה עסמ"ע ס"ק ו' שכתב טעם לזה ונראה דלא הוצרך לטעם שלו רק להנך דסברי דמהני תנאי בירושת הבעל שלא יירשנה א"כ כשהמנהג הוא כך הוי כאילו התנה ולכך הוצרך לטעם שלו אבל להפוסק שהביא הב"ש שם דלא מהני תנאי בלא"ה לא קשה כלל: