נתיבות המשפט/ביאורים/שיב
עד שישלים זמנו עש"ך שיכול להשכירו ת"ז ועסי' רי"ב שהארכתי בדין זה וכאן אקצר שדבר המחוסר רק זמן וזמן ממילא קאתי לא הוי דשלב"ל דל"מ לר"ת בסי' רי"א דבשדה זו שאירש מאבא לא הוי דשלב"ל דירושה ממילא קאתי ומכ"ש זמן ואפי' הנך דפליגי בירושה מודים בזמן דירושה שאני דמ"מ מחוסר מעשה וראיה מכתובות בשדה זו שמשכנתי לעשר שנים דלא חשיב ליה דבר שא"ב רק משום שממושכן ולא משום הזמן ומ"מ בעינן שיברר מקחו היינו שמשכיר לו שדה זו אחר שנה שמושכר לאחר כמו שדה זו מה שאירש מאבא אבל כשמשכיר לו סתם שדה ואין לו רק כל שדותיו הן מושכרים לאחרים לא מהני כמו דלא מהני לר"ת בשדה סתם מה שאירש מאבא וכדמוכח מהטור בסי' שי"ב במשכיר בית סתם ונפל ולא היה לו בית אחר רק מה שהיה מושכר ביד אחרים דלא מהני דהוי דשלב"ל וגם כתבתי שם דאפי' אם השכיר לו סתם דהוי כאומר מעכשיו דדוקא בדבר שא"א לחול תיכף או אפי' אפשר לחול מ"מ כשתלה הקנין כגון שאמר אל תקנה אלא לאחר שלשים או קנה לאחר ל' אבל אם השכיר לו סתם או שא"ל אני צריך עוד לישב בו עוד זמן או שמושכר כעת הוי כאומר מעכשיו דסתם כאומר מעכשיו דמי דבכדי לא הוי עביד כמבואר בסי' קצ"ה ואפי' הקנין הוא בכסף דמועיל אחר ל' מ"מ אמרי' דבכדי לא הוי עביד כיון ששניהם יכולין לחזור בו בלא מעכשיו א"כ ע"כ מעכשיו אמר דבלא"ה הוה בכדי:
מקום לדור עש"ך ס"ק כ' דה"ה אם חלה השוכר ועי' תשו' רמ"א שם דאפי' בחולי המתדבק דינא הכא ע"ש ונראה דאם הי"ל חולי המתדבק והמשכיר לא ידע דהוי מקח טעות:
אם היה מושכר בענין שלא היה יכול לפדותו לו לעולם דין זה לכאורה אין לו ביאור והנה במרדכי פ' השואל שממנו מקור הדין מבואר שהמעשה היה שהבית של המשכיר היה ממושכן ת"י עכו"ם א' ואם לא יהיה לו מעות לפדותו יוחלט ביד העכו"ם ולכך פסק שרשאי למכור בית המושכר שהשוכר יצא מיד בכדי לפדות הבית שלא יוחלט בית שלו וכך צריך לפרש דברי הרא"ש וגם דברי רמ"א (וט"ס ברמ"א וצ"ל ממושכן) אך קשה דהמרדכי שם מדמה ליה לנפל הבית דא"ל לא עדיפת מינאי ע"ש ואנן קי"ל דבזמן קביע אפי' נפל הבית א"י להוציא השוכר מהבית דלא כרש"י ואפשר דהמרדכי ס"ל כדעת רש"י שם וא"כ מה"ת לן למיפסק בדין זה שיהיה יכול להוציאו כיון דהמרדכי מדמה לנפל ובנפל קי"ל להיפך ועוד דמ"ש מאילו נתקלקל הבית וא"י לכוף השוכר לצאת מהבית ומשמע דאפי' אם מחמת זה יהיה קילקול רב להבית ואפ"ה א"י להוציאו ואפשר דהרא"ש והמרדכי מחלקין בין נפל הבית שאין להמשכיר דירה רק משך זמן השכירות ובין כשא"י לפדות שהי"ל הפסד רב וגם אין לו בית דירה לעולם וצ"ע מנין לו זה:
ואפי' לא קצב לו זמן עש"ך ס"ק ד' שפסק דאין הדמים מודיעין ועקצה"ח שכתב בכה"ג שאין הלשון סותר להדמים ודאי דהדמים מודיעין ולפעד"נ דאם אמר השכר לי ביתך בעד מנה ולא פי' לו זמן כיון דסתם שכירות ל' יום הוי כסותר הלשון ואין הדמים מודיעין אם לא שהמנהג בעיר שאין שוכרין בית לפחות משנה שאז הסתם הוא שנה:
חייב להשכיר לו בית אחר: ואפי' א"ל בית זה אני משכיר לך כמבואר ברמב"ם ואף דאם אזקיה אחר להבית אינו חייב להעמיד להשוכר בית דכל המזיקין אינן משלמין רק שווין מ"מ אם המשכיר עצמו מכרו כיון דהדין בכ"מ כשאמר זה כגון בחמור זה הדמים משועבדין להעמיד לו חמור אפי' במת כמבואר בסי' ש"י רק בבית באמר זה ונפל אין הדמים משועבדין כיון דאינו עומד למכור למ"ש התוס' בב"מ דף ע"ט אבל אם מכרו המשכיר בעצמו ודאי הדמים שקיבל משועבדין אבל הרמב"ם כתב האי דינא ג"כ בסתרו המשכיר והוא תמוה דלא יהא אלא היזיקו מזיק אחר דא"צ להעמיד לו כו' ועוד קשה אגוף הדין דמכרו לעכו"ם הא אם בא אחר וסגר הדלת ולא הניחו ליכנס בתוכו פטור אפי' מלשלם לו השכירות כמבואר בסי' שסג סעיף ו' ע"ש ומ"ש המשכיר בית זה דהוי כמכירה לו עד הזמן ומן הדין מכירת העכו"ם בטלה רק דהעכו"ם אינו מניחו והוי כמו ארבעיה לו ארי' אפתחו שלא יניחו ליכנס או סגר הדלת דאינו חייב לשלם לו כלום ונראה דכל משכיר יש עליו שיעבוד הגוף להעמיד לו לדבר המושכר לדבר שצריך לו ותדע דבמשכיר לו חמור זה ומת החמור משועבדין דמי הנבילה לשכור לו חמור אחר רק במקום שאמר זה כוונתו דכל שיאניס חמור זה ולא יהיה עומד לקנות אחר כבר אזל ממנו התחייבות של זה אבל כ"ז שהדבר עומד בעין ואינו רוצה ליתן כל נכסיו משועבדין להעמיד לו חמור ויורדין לנכסיו לשכור לו חמור אחר ואפי' בלא קנין נשתעבדו נכסיו כדקיי"ל בסי' ש"י בסמ"ע סעיף ו' כמו פועל דנשתעבדו נכסיו להעמיד לו פועל אחר כשהוא דבר האבד וכ"ש שוכר איזה דבר שצריך לו כדבר האבוד דמיא ומש"ה ה"נ כל שבפשיעה תו אינו נותן לו דבר שהשכיר לו כל נכסיו משועבדין להעמיד בית אחר וכ"כ השט"מ בב"מ ע"ח בד"ה א"ל הרי שלך לפניך חמור זה הוי כאפותיקי מפורש וחמור סתם הוי כאפותיקי סתם אלמא דאף באמר זה יש עליו שיעבוד הגוף רק דהוי כאפותקי מפורש שאם נשרף א"י לגבות מדבר אחר ואם אינו רוצה ליתן הגוף האפותקי או שהלוה קילקל בעצמו ודאי דגם שאר נכסיו משועבדין וה"נ הוי כשעבוד עצמו להעמיד לו בית ועשה בית זה לאפותיקי ומש"ה אם היורשין השכירו או מכרו הבית להאנס או סתרו כל שהניח נכסים חייבין להעמיד לו בית אחר אבל אם לא הניח נכסים הדין כך אם סתרו להבית פטורין לשלם מנכסי עצמן כל שאין בדמי' מה שנשאר לשכור אבל אם מכרו תליא בפלוגתא המבואר בסי' ק"י סעיף ד' ע"ש:
או יעמיד לו אחר עש"ך ס"ק ט' שרימז לעיין בשו"ת מהר"א ששון סי' ר"ח [וט"ס סי' ך"ח] ונראה שהציון ג"כ ט"ס כי הציון שייך כאן דשם כתב הר"א ששון שאם השוכר כבר הקדים השכר שא"י להעמיד אחר במקומו:
רק משום שהוא אוהבו עקצה"ח לפעד"נ דכאן ג"כ מיידי דוקא שהבית לא הי' עומד אצלו להשכיר רק לזה השכיר משום שהוא אוהבו גם גלה דעתו שמשכיר לו רק משום שהוא אוהבו אז יכול להוציאו דדמיא להא דסי' ר"ז סעי' ג' דאיכא אומדנא דמוכח וכן בשורש הדין גבי האשה פרק השואל דף קא גבי האי איתתא שלא רצתה להשכיר' עד שיקדשנה תחל' אבל בסתם משכיר בית שעומד להשכירה אפי' אם אומר בפי' מחמת שהוא אוהבו ואפי' אמר תנאי בפי' לא מהני עד שכופל לתנאי כמבוא' בסי' רמ"א סעי' ט וכן שם אם האשה משכירה לו קודם שקידשה אפי' אם היתה אומרת הריני משכיר' לך אם תקדישני התנאי בטל והמעשה קודם כל שלא הי' כדינו וליכא אומדנא דמוכח כגון שהדבר עומד להשכיר:
יכול להוציא השוכר מביתו עסמ"ע ס"ק טז עד כיון דאין שכירות פחות מל' יום וזה סותר למ"ש בס"ק ו:
או מקודם י"ב חודש עסמ"ע ס"ק יט ויש שם ט"ס וצ"ל הי' בכרכים וט"ס בבתים ועיין לקמן:
הרי חודש העיבור עש"ך ס"ק י"ד ועיין לקמן סי' שיז שם נתבאר זה:
אם יש בידו שכירות מוקדם עסמ"ע ס"ק ל"נ ולפענד"נ שכוונתו דאינו מחוייב להוסיף מביתו דהא רק בית זה שיעבד לו רק מ"מ השכירות מבית זה משועבד לו דבכלל בית זה הוא דמבית זה אתי ולזה כתב דאם כבר הקדים השכר על המשכיר לתקן מדמי שכירותו שקיבל וממילא מוכח דמכ"ש אם דמי השכירות ביד השוכר שיכול השוכר לתקן מדמי שכירתו אבל להוסיף מביתו אינו חייב לתקן אם לא בבית סתם וראיה לזה דמשועבדים דמי השכירות לתיקון הבית אפי' בבית זה מב"מ דף קכ בתוס' ד"ה בחזקת שלא נפדה שכתבו דשוכר ירא להקדים פן יפול הבית וכו' ולכאורה קשה דא"כ בבית זה דאם נפל צריך לשלם ליה מה שדר א"כ יהיה נאמן לומר שפרע מה שכבר דר בו אפי' בתוך זמן אלא ודאי דירא שמא יצטרך לתיקון הבית ולעכב השכירות לצורך התיקון:
כ"ז שלא נפל הראשון עש"ך ס"ק יט דבבית זה א"י להוציאו אפילו מרעה ליפה מוכח מלשונו דבבית סתם יכול להוציאו וכ"כ בס"ק ה' דיכול להוציאו () או אפילו מבית כמוהו ע"ש והוא תמוה מאוד בעיני דא"כ בכל יום יהיה יכול להוציאו מדירה לדירה והיא נגד הסברא דודאי יכול לומר לא בעינא למיטרח בכניסה ויציא' בכל יום ואדעתא שאדור מתחלת שנה עד סופה שכרתי בית והנה בנ"י שלפנינו כתוב בזה הלשון ואם לא עמד בו קודם שנפל וכו' ומלשון זה משמע שכוונתו דמלשון הרמב"ם משמע דאפילו כבר נתן לו בית גדול ודר בו קודם שנפל מכל מקום כשנפל יכול ליתן לו בית קטן וכן משמע באמת מדברי הרמב"ם וע"ז כתב דהריטב"א חולק וס"ל דאם כבר עמד בית גדול דא"י לשנותו לבית קטן אפי' אחר שנפל כנ"ל ברור בכוונתו אך מה אעשה שמדברי הרמ"א והש"ך לא משמע כן ומ"מ נראה דלא מיסתבר כלל לומר שיהיה יכול לשנותו בכל פעם ואפשר שדעת הרמ"א הוא רק פעם אחת יכול לומר שבטעות או מחמת אונס נתן לו בית גדול או בית זה וגם מתחילה לא היה דעתו ליתן לו רק בית השני אבל לשנותו בכל פעם לא מיסתבר כלל:
נשרף הבית עסמ"ע ס"ק ל"ד שתמה מאוד ושלא יהיה דברי הרמ"א תמוהין כ"כ נראה לישב קצת דבסי' של"ד סעיף א' בהג"ה הביא מחלוקת הפוסקים באם שכר בית לדור ומת די"א דא"צ לשלם רק מה שדר בו דבעה"ב הוי כפועל דה"ל להתנות ויש חולקין דצריך לשלם השכר כולו אף למה שלא דר בו מטעם דשכירות ליומא ממכר הוא ע"ש ונראה דהמחלוקת שהביא הסמ"ע כאן בס"ק ל"ד די"א דצריך ליתן לו כל שכרו והוא מתשובת מיימוני סי' מ"ז היא הדיעה עצמו שבסי' של"ד דשני הדיעות הוא הרשב"א והוא מטעם דס"ל שכירות ליומא ממכר הוא והוי כקונה לזמן דכל האונסין חל על הקונה וע"ש בהנמי"י שכתב שיש לחלק בין בית לחמור ופועל ולא פי' ולפענ"ד נראה לחלק דבחמור ל"ש לומר כשאמר זה דבשכירות ממכר הוא דבחמור זה משועבד הנבילה אם מת החמור לשכור חמור אחר וע' בש"מ פ' האומנין דחמור זה כאפותיקי מפורש דמי וכיון דעל שיעבוד ואפותיקי מפורש עמו ל"ש לומר ממכר הוא רק כפועל שיש עליו חיוב הגוף דמי דלכך פטור הבעה"ב באונסין משא"כ בבית זה דאם נפל אזדא ואין על הבעה"ב שום שיעבוד אמרינן שפיר דממכר הוא וכל האונסין חל על הלוקח וע"כ הך דיעה שהביא המחבר כאן הוא הדיעה הא' דסי' של"ד וס"ל להמחבר כדעה זו ומבואר בס' מחנה אפרים דבהקדי' לו שכר דהיינו שפי' בשעת השכירות שהוא באופן שיקדים לו השכר לכ"ע שכירות ליומא ממכר הוא ולפ"ז אפי' באונס שאירע להבית פטור מלהחזיר השכירות וכדעת הגמ"י והא שכתב המחבר דמחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו את השאר לא מיירי שפי' על הקדמת השכר רק שתפס או שנתן לו מעצמו בתחלת הזמן דמי השכירות אבל בהקדים לו השכר דהיינו שפי' על הקדמת השכירות הוא לכ"ע א"צ להחזיר ולפ"ז מ"ש בהג"ה סי' של"ד וכן אם קיבל השכר כולו דא"צ להחזיר אינו מדברי ת"ה דהא סיים כו' דמשמע שאומר כן מדעת עצמו והוא מטעם זה כיון דכשהקדים השכר ממכר הוא א"צ להחזיר כלל אפי' כפועל בטל והרמ"א בכאן סמך עצמו עמ"ש בסי' של"ד דבשוכר בית איכא מחלוקת הפוס' אי ממכר הוא ובהקדים לכ"ע ממכר הוא ופטור מלהחזיר ולזה כתב שפיר דנשרף דינו כנפל ובמכת מדינ' מנכה לו כן נראה לי ליישב: