נתיבות המשפט/ביאורים/רצו

נאמן בשבועה בנק"ח:    ע' ש"ך ס"ק ג' דשבועה זו לא הוי רק מדרבנן וע' תומים בכללי מיגו סי' קי"ב שהקשה דלאו מיגו הוא די"ל דעושה כן בכדי שיהיה יכול להפך או משום נחתינן לנכסיה. ולפענ"ד נראה דהך מיגו דהחזרתי לא דמי לשאר מגו דהכא טעמא אחרינא איכא משום דהוא יכול לטעון נאנסו שוב אינו נזהר ליקח שטר שסומך על טענת נאנסו וכמ"ש הסמ"ע בס"ק ג' ע"ש ויכול הוא לישבע שנאנסו ואף שבאמת לא נאנסו רק החזיר כיון שהמפקיד כיחש גם זה מכלל אונס הוא וכנאנס או נגנב דמי. ומה שתמה בקצה"ח על מ"ש הש"ך דנ"מ לענין היפוך דהא בלא"ה יכול להשביע כמו בשאר שטר דיכול לומר השבע לי לא קשה כלל דהא בשבועת השבע לי פטור ת"ח כמבואר בסי' פ"ח וגם תפס מהני כשאין רוצה לישבע משא"כ בהיפוך וגם מ"ש בחשוד דנאמן במגו דהיה טוען נאנסו דהא אם היה השומר חשוד פטור לא קשה דאם יטעון נאנסו מ"מ חייש דאפשר שהמפקיד ג"כ יטעון בשקר ברי ששלח בו יד או שאר טענת ברי כענין שכתב הש"ך בסי' צ"ב שגם בשומרין נשבע ונוטל:

וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד:    היינו בכולו אבל שליחות יד במקצת לא נתחייב בכולו רק שומר וזה לא נעשה שומר:

אבל לא ידענו ע' ש"ך ס"ק ח' ויש שם ט"ס בסופו וצ"ל כשיצאו העדים דאינו נאמן במגו וכמ"ש הסמ"ע כו' ואף שבסמ"ע ס"ק י"א כתב דנאמן בכה"ג היינו דוקא כשלא היו העדים רק בשעה שביקש להפקיד ויצאו בשעת מסירת הפקדון וכ"כ בפרישה ומשמע מדברי הסמ"ע דאם היו עדים בשעת מסירת הפקדון דא"נ. ומ"ש הש"ך כשהפקיד בסתם דנאמן דהיינו שדיברו ביחד קודם ביאת העדים ענייני הפקדון ואח"כ באו העדים וראו המסירה ולא רצה לפרש כדברי הסמ"ע שהיתה בשעה שביקש להפקיד ולא היה בשעת מסירה דבזה מיסתבר להש"ך דנאמן השומר במגו דלא אמרתי לך אלא הנח לפניך דמהימן בלא מיגו ואף שבס"ק ט' משמע קצת דגם בזה צריך מגו לא כתב שם כן רק לסתור דברי הב"ח אבל ודאי דהעיקר כהכסף משנה דבטוען הנח לפניך א"צ מגו אפי' ראו עדים זה החפץ של ראובן ת"י שמעון ונתקלקל אח"כ נאמן לומר שלא נעשה שומר עליו כלל דמה"ת נחזיק אותו בשומר (ובס"ק ט' יש טעות סופר בש"ך וכצ"ל אע"פ דאין עדים שלא החזיר וכו') וגם צ"ל אא"כ נתחייב לישבע (וט"ס לשמור) וגם צ"ל משא"כ הכא דאין לו ראיה שנאבד ואפשר הוא בידו (וט"ס ואפי') וגם צ"ל אפי' האמת כדבריו שהיו תנאי (וט"ס אמר) וצ"ל אמת: