נתיבות המשפט/ביאורים/רפז
והשביחה הנכסי' מחמת הוצאה: עסמ"ע ס"ק ה' דבמחמת הנכסי' יש ג"כ מחלוקת בין הרמב"ם והפוסקים דלדידהו אפי' שבח מחמת הנכסי' שלה כיון שאמרה ראו ע"ש ולפעד"נ דהרמב"ם מפרש שבח נכסים מחמת נכסים היינו כגון דיקל' ואלי' כמו שפי' הרבה מפרשים הובא בשיטה ובהא כ"ע מודים דהוא של היורשים:
ששכרו פועלים: נלפענ"ד דעיקר החילוק הוא דבחפירה ונטיעה צריך כל חלק וחלק חפירה ונטיע' בפני עצמו משא"כ שכירות פועלים שנשכר ביחד וטורח א' הוא רק שצריך מעט טורח יותר ואמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי ובכה"ג אחין מחלי אהדדי אבל שותף אפי' בכה"ג ששכר פועלים מ"מ נוטל הוא כאריס אף שעשה ע"י פועלין ונראה דדוקא כשהשביח בדבר עסק שלא נשתתפו על עסק זה כגון שנוטע שדה לבן של שותפות או בנה חורבה אבל שותפין שעשו שותפות להתעסק ונתעסק אחד יותר או שאחד לבד נתעסק א"י לתבוע שכרו כיון שאם הודיעו היה חבירו ג"כ יכול לעשות ולהתעסק ודאי מחל בחשבו שחבירו יעשה ויתעסק למחר דמה"ט כ' הנ"י דלא נקט גדולים וגדולים דבזה ודאי מחלי מטעם הנ"ל ובפרט בדבר שכל אחד מחוייב לעשות כל מה שצריך וא"י לתבוע לחבירו בעד מה שנתעסק הוא דהא מחוייב הוא רק לתבוע לחבירו בעד מה שבטל ממלאכתו והיה לו לתבעו תיכף וזה פשוט לדעתי ועמש"ל בסי' קע"ו:
השבח לעצמן ואם היה ממון בתפיסת הבית שהיו יכולין לשכור פועלי' והגדולים הוציאו משלהן מעות לשכור פועלים נראה דבזה יש דין ממוצע דנוטל בחלק הקטנים כאריס דהא ליכא למימר שלא יטלו כלום דהא עיקר הטעם בשבחו נכסים מחמת נכסים דאין נוטלין כלום וגריעי משאר שותפין הוא משום דאחין מחלי אהדדי כמ"ש הסמ"ע בס"ק ב' וכאן חזינן דלא מחלי דהא טרחי בגופן ובכה"ג לא מחלי וגם אי אפשר לומר שיטלו הכל דהא כתבו התוס' הטעם בב"ב דף קמ"ד בד"ה לא שני דהוי לאמצע משום דאי הוי אמרו גדולים ראו היו אוהבי הקטנים או קרוביהם משכירים להם פועלים משל אביהם בשלהם וה"נ כיון דיש ממון בתפיסת הבית ממילא היו ג"כ הב"ד משכירין פועלים וא"ל דזה הוי כמו שאמרו ראו כיון דידוע שאין טורחין בשביל אחיהם בגופו וכמו בס"ב בת"ח דז"א דהא בת"ח אפילו בדבר שהקטנים יכולין לעשותו השכר שלו כמבואר בב"ב קמ"ד וע' רשב"ם שם וכן הדין באמר ראו ובטרחו בגופו השבח לאמצע בדבר שהקטנים יכולין לעשותן אלא ודאי דלא דמי דבשלמא בת"ח כמו רב ספרא י"ל דדעתם הי' ליטול בחלק חבירו באריסות ועוד דז"א מפורסם אם לקח מעות שלו או של תפיסת הבית והוי כאילו אמר ראו שלא בפני עדים משא"כ ברב ספרא דהיה מפורסם לת"ח:
באחין שניזונין יחד: מ"ש הסמ"ע בס"ק ט"ו דדין זה אפי' בגדולים והטעם משום דגדולים וגדולים דדרין יחד וחלקו נפשם במזונות וכו' לא ידעתי כוונתו וכי משום שדרין יחד יהיו גרועים משאר שותפין שהשביח א' מהן דדינו כיורד ברשות כיון דבאינן ניזונין יחד לא מחלי זה לזה דינם כשאר שותפין ולפענ"ד דזהו דוקא בקטנים וקטנים דהעיקר הוא דהוי כיורד שלא ברשות הוא מטעם דאין מורידין קרוב וכדמוכח בב"מ ד' מ' אבל בגדולי' וגדולים ודאי דלא גריעי משאר שותפין משום שניזונין יחד ושייך ביורד ברשות והכא בגדולי' וקטנים מיירי ואף שאמרו (וכו') בב"מ דכ"ט דכיון דאין מורידין קרוב לנכסי קטן הוי כיורד שלא ברשות תי' בתו' בב"ב ד' רמ"ו בד"ה השביחו לעצמו דשם בשאינן ניזונין יחד אבל בניזונין יחד דלא אתי לאחזוקי לא הוי כיורד שלא ברשות נראה דהתוס' הוצרכו לזה לפי שיטתם שכתבו בב"מ דל"ט דאפילו בתורת אפוטרופוס אין מורידין קרוב לנכסי קטן ולכך הוצרכו לומר דבניזונין יחד ליכא למיחש אבל לדעת הרשב"א שהביא הרב בהג"ה סעיף ז' דדוקא בתורת הורדה לאכול הפירות אין מורידין אבל בתורת אפוטרופוס מורידין ע"ש ממילא ל"ק דהכא הגדולים לא אכלי הפירות רק להשביח ירדו ולא שייך אין מורידין קרוב דלפ"ז אפי' באינן ניזונין כיון שאינן אוכלין הפירות דבכה"ג מורידין קרוב להרשב"א כיון דלא אתי לאחזוקי לא הוי כיורד שלא ברשות ואפי' לפי פי' הנ"י שכתב דחשש' הוא שכיון שיראוהו אוכל פירות לא יודיעו לו לקטן ג"כ לא שייך הכא כשאין אוכל פירות ומהתימה על הרמ"א שלא כתב זה דלדעת הרשב"א אפי' אינן ניזונין יחד לא הוי כיורד שלא ברשות:
ועשה בהן סחורה: עסמ"ע ס"ק י"ב ה"ה אם היה טורח נפשו בהשבחת נכסים לא הבנתי דכשטורח גופו אפי' בשאר אנשים השבח לעצמו וע"כ כוונתו בהשביח ע"י שכירות פועלים:
אם קטנים הם: עסמ"ע ס"ק י"ד עד מה שאכל כבר אין מוציאין מידו ונראה דהסמ"ע לא כתב כן רק בפירות שבא מחמת השבח שהשביח הגדול שלא מדעת הקטן ובזה כ' הסמ"ע שפיר ונראה הטעם כיון דאם יפסדו מה ששתלו ומה שבנו כגון ששרפו ויהיה היזק להיתומים מגוף הקרן ודאי שיצטרכו להחזיר מעות יתומים שיכולין לומר עקור אילנך ולך א"כ לא זכו היתומים בהאילנות והבנין עד שיתוודע להם וזכה להם חצירם אבל בלא ידע אין החצר קונה בדבר שאינו רגיל לבוא כמבואר בסי' רס"ח סעיף ג' וכיון שלא זכו קודם שיודע להם ובאחריות המשביחן קאי מש"ה פטורין מלשלם הפירות אבל נראה דודאי אם אכלו פירות מקרקע היתומים ובא להן אח צריך להחזיר הפירות שאכל דכי משום שאכל דלאו דידיה מחמת שלא ידעו פטור:
ואם היו גדולים: עסמ"ע ועמש"ל בזה ומה שהקשה הסמ"ע משמעו בו שמת לפענ"ד ל"ק כלל דבשמעו בו שמת כיון שאוכל כל הפירות יש לו דין מוציא הוצאות על נכסי אשתו דמה שהוציא הוציא אבל הכא שאינו אוכל הפירות כלל וכמש"ל ולא ירד רק אדעתא להשביח מהיכי תיתי לא יטול כאריס ומה"ת ימחול מלאכתו בחנם: