נתיבות המשפט/ביאורים/רמז

ינתנו לבנים עיין ש"ך ס"ק א' ויש שם ט"ס וכצ"ל ודאי דאין כלותיו בכלל וכו' ולקמן ס"ב שאני דאמר לבני ביתי וכו':

והתנה עם בניו הראשונים הוא תמוה דהא בלא"ה מה שאמר שבניי מן השנייה יטלו הוי כמקנה לדשלב"ל דלא קנו ואח"כ מצאתי בחידושי אנשי השם במרדכי שהקשו קושיא זו ותי' דכתב זה למ"ד דס"ל דאם אמר בפי' לכשאמות דקנה מכל מקום בת בין הבנים לא קנה ולפ"ז לדידן אפי' אם בני השנייה הן בנים מרובים ג"כ לא קנו מטעם דהוי כמקנה לדשלב"ל:

אמר בפי' לבני ולבנותי לכאורה תימא דמה"ת לא נאמר שהבנים נוטלין מחצה והבנות מחצה כמו בסעיף ד' ובסעיף ה' וכן קשה במרדכי פ' מי שמת סי' תרכ"ה באומר לך ולאחיותיך דחולקין בשוה (וכן הקשה בס' מחנה אפרים והניח בצ"ע וגם הקשה על תשובת הרשב"א סי' אלף מ"ג) והנה מסעיף ד' אפשר לומר דשאני התם דאמר בלשון יחלוקו דמשמע שיחלוקו ביניהן בשוה וכן אפשר ליישב תשובת הרשב"א שמיירי בלשון שמשמע שיחלוקו ביניהם. אמנם בדברי המרדכי הנ"ל קשה וצ"ל כיון דבברי' שאמר נכסי לבני סתם ויש בהן דברים הראויין לבנות אף שהן יותר מחלק שנוטלין הבנים מ"מ נוטלין הבנות מה שראוי להן מטעם שכתב הסמ"ע דאמרינן דעתי' שנתכווין לחבבן על בעליהן ודוקא בשכ"מ אמרינן דלא רצה לעקור נחלה דאורייתא מש"ה אם אמר בפי' לבני ולבנותי אמרינן דלא נתכוון לעקור נחלה דאורייתא רק במה שראוי להן כדי לחבבן על בעליהם ולפ"ז כשיש ג"כ דבר שראוי לשניהם נוטלין הזכרים לבד כמו בסעיף א' והא שכתב דהראוי לבנים לבנים הוא לאו דוקא אלא אפי' דבר הראוי לשניהם הוא לבנים לבד ואין הבנות נוטלין רק מה שראוי להן ולא יותר וכן משמע בלשון המרדכי שהיה שם נחלות מקרקעות ותכשיטין כתב דהראוי לבנים לבנים והראוי לבנות לבנות דלא חשיב כלל שהיה איזה דברים שהיה ראוי רק להבנים לבד ועוד דאמאי לא כתב בהקרקעות מה דינם אלא משמע מדבריו שהכל היינו נחלות וקרקעות נקראים ראויין לבנים ונוטלין אותן הבנים ואין הבנות נוטלין רק מה שראוי לבנות דלפ"ז אי ליכא כל דברים הראויין לבנות ואין שם רק מעות וקרקעות שנוטלין הבנות מחצה והבנים מחצה דהא א"א לפרש פי' אחר בדבריו:

דלה ולא ליורשי' ואין להקשות דהא הבנות קנאו הסך במתנות שכ"מ ומה"ת לא יירשו היורשין שלה זכותה והא אם אמר שכ"מ תנו לפלוני מנה יורשין הבנים זכותו כדמוכח בגיטין ד' י"ד ע"ב ובסי' קכ"ה דאפי' מת מקבל בחיי נותן קונה מטעם מתנת שכ"מ ע"ש בסמ"ע ובש"ך דזה אינו דשם מיירי שהוציא המעות מת"י ואמר הולך ע"ש בב"י ובש"ך ולפ"ז אם יש לו עוד בנים חוזר חלקה לכל הבנים בשוה כיון שסך שלה לא נתן לבניו רק להבת והי' מתה בחייו חוזר לכל הבנים והמעיין במרדכי יראה שנתן לבנו והנתינה לבנות הי' על תנאי דע"מ דכל הנכסים הן מתנה להבן ונתינ' דהבנות הן רק בתנאי ותנאה מילתא אחריתי הוא ובתנאי אמרי' באמר לי ולא ליורשי כמו בע"מ שתתן לי ר' זוז בגיטין פ' מי שאחזו והא דלא נתבטלה המתנה לגמרי כמו בסי' רמ"א בסעיף ז' בטור וב"י ע"ש שאני הכא כיון דהתנאי הוא להרוחה כשהעכב' אינה ממנה המעשה קיים וכמו שכתבתי שם ע"ש וע"ש כמה שכתבתי לתרץ דכיון שהיה יכול ליתן קודם ולא נתן הוי כמו שהעכבה מהמקבל ולפ"ז הכא שלא הי' אפשר לו לקיים קודם דהא מתנת שכ"מ אינה קונה רק לאח"מ וכבר מתה היא קודם הוי כעכבה שאינה מהמקבל והמעשה קיים וממילא כשמתה הכל משל הבן כיון שנתן לו כל נכסים והתנאי נתבטל ממילא נשאר כל המתנה בחזקת הבן המקבל המתנה:

קרוביו נוטלין החצי ואין אומרין בזה קרוב קרוב קודם רק כל הקרובים הפסולים לעדות מדאורייתא נוטלין בשוה כמ"ש הב"י ע"ש: