נתיבות המשפט/ביאורים/קפח
חרש שוטה וקטן: ואם היה בריא בשעת שליחות ונשתט' הוא מחלוקת התוס' ועקצה"ח שכ' דבמתנ' למאן דאמר עבחז"ל אם שלח שליח עם השטר מתנ' להוליך ליד המקבל ומת הנותן קודם שמטא שטרא לידי' זכה בהמתנה ולפעד"נ דהא ודאי ליתא דכיון לחזור בו מת לא גרע מחזר' כמבואר בכמה דוכתי ומה שלמד דין זה ממכר השדה בנתיים ל"ד כלל דשם אף שמכר ואף דלהרא"ש הוי חזר' מ"מ לדעת רוב הפוס' לא הוי חזר' ואמרינן שלא חזר מהשטר כלל רק שהי' דעתו למכור כמוכר דבר שאינו שלו והי' בדעתו בשעת מכירה להשני שאם ירצה לעשות מתנה הא' מתנה למפרע שיבטל מכירת השני משא"כ במת שכבר פסק כחו ורשותו מהחפץ. (נסתפקתי) באם שכר לאותן שאינן בני שליחות והן פועלים אצלו לעשות קנין חזקה כגון לבנות או לחפור בשדה הפקר או בקניית בית או אם משך ע"י פועלים שאב"ש או הגבי' אי מהני והביאני לזה דהא חזינן במגביה מציאה לחבירו דאף דמאן דס"ל דלא קנה חבירו אפי' עשאו שליח מ"מ בטוען שהוא שכיר קנה משום דיד פועל כיד בעה"ב אלמא דפועל לאו מטעם שליחות הוא א"כ מה"ת נמעט הנך דלאו בני שליחות נינהו דהא אפי' לענין שליחות אי לאו דכתיב אתם גם אתם למעט אותן שאינן בני ברית ואותן שאינן בני דעת לא היינו ממעטים אותם וא"כ פועל הא דידו כיד בעה"ב לאו מקרא דשליחות נפקא דהא מהני במציא' בפועל אף דשליחות לא מהני וכ"כ הש"ך בסי' ק"ה בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דל"מ ע"י שליח וע"י פועל מהני וכיון דפועל לאו מאתם גם אתם אתי לה מה"ת לן למעטינהו אכן גם שם בב"מ דף י' דמהני פועל במציא' וכן מציאת עבדו כנעני דמבואר בב"מ דהוא של האדון קשה דמה"ת יהיה מועיל ולא יהא אלא עבד כנעני דידו כיד בעה"ב והא מבואר בגיטין דף כ"א ודף ע"ח דאם נתן גט ביד עבדו דלא מהני רק בכפות משום דהוי חצר מהלכת אלמא דעבד לא הוי רק כמו חצר וכשהוא מהלך לא קנה דחצר מהלכת לא קנה א"כ מה"ת יהיה מועיל פועל גבי הגבהת מציאה כיון דשליחות לא מהני במציאה רק מטעם פועל ומטעם דידו כיד בעה"ב וכיון דפועל אין לו רק דין חצר וכשהוא מהלך לא קנה מה"ת יקנה במציאה. אח"כ בא לידי ס' אפרים שחיבר גאון קדמון שעמד ג"כ בה' מכירה סי' ט"ו בספק זה אי מהני הגבהה ומשיכה ע"י פועלים עכו"ם וכתב דלא מהני מטעם הנ"ל דאף דיד פועל כיד בע"ה לא מהני מטעם דהוי כחצר מהלכת מהא דגיטין הנ"ל וכ"כ בה' שלוחין סי' י"א בשם הרשב"א והריטב"א דפועל לא עדיף מעבד כנעני ולא שת לבו להא שהקשיתי מהא דב"מ ד"י דא"כ אמאי מהני במציא' הגבהת הפועל הא חצר מהלכת הוא והוא תמו' בעיני עוד כ' שם לצדד בפועל דכי אימעיט גוי משליחות היינו במידי דבעי שליחות ואם עשהו שלא מדעת בעה"ב אין מעשיו כלום אבל במידי דלא בעינן שליחות כגון מי שאמר לעכו"ם לעשות מעקה ועשה מה שעשה עשה ע"ש ולא ידעתי כוונתו דמאי שייכות הוא לכאן לעושה קנין משיכה והגבהה ע"י פועל הא בקנין מידי דבעי שליחות הוא ואם עשאו שלא מדעת בעלים אין מעשיו כלום וא"כ מה"ת יהי' מועיל פועל עכו"ם. לכן נלפענ"ד לחלק דהנה בקנין הגבהה יש שני ענייני קנין א' כשהוא בידו קנה אפי' לא הגביה כלל כמ"ש התוס' בב"ק ך"ט ד"ה אלא דלא גרע ידו מחצירו (וע"ל סי' קצ"ח מה שתמהתי על הסמ"ע שם) ויש עוד קנין שהוגב' מכחו אפי' לא נטלו בידו כלל כמ"ש התוס' בב"ק ע' בד"ה דהואיל ויכול (וע' בסי' קצ"ח מ"ש בזה) ולפ"ז א"ש דבגיטין ע"ח כיון דלא מהני הגבהה בגט כשלא נטל' ביד' דבגט ידה דוקא בעינן מש"ה ביד עבד' לא מהני כיון שהיא חצר מהלכת דהא ידה גופי' כ' התוס' בב"מ ד"ט בד"ה ספינ' דהוא מטעם דל"ה חצר מהלכת כיון דמינח נייחא וממטי לה עם גופה וכיון דעבד' מהלך ממש היא לא קני אבל בקנין דסגי ג"כ בהוגב' מכחו ולא בעינן ידו דוקא דהא אפי' טרף אקן והאפרוחים מגביהין את עצמן כמ"ש התוס' בב"ק דצ"ח בד"ה והנ"מ דאדי' אדויי ע"ש אלמא דאפי' הי' גורם שיהיו מוגבהין קנה א"כ ה"נ אם ציוה לפועלים להגביהן אין לך גורם גדול שיהיו מוגבהין מזה כיון דיד וכח פועל כיד וכח בעה"ב ואה"נ אם לא הגבי' הפועל המציא' רק שנטל בידו המציא' והחזיקה סמוך לארץ ולא הגביה שלשה דאין שם קנין רק מטעם יד לא קנה הבעה"ב כיון דיד פועל הוי חצר מהלכת דהא אפי' בידה ממש בעי' טעם לומר דל"ה חצר מהלכת והוא משום דמינח נייח' וממטי לה עם גופה, וכיון דביד פועל ל"ש סברא זו לא קני הבע"ה משום יד פועל אבל בשציוה לפועל להגבי' ג' שקנ' מטעם שגרם שיהי' מוגבה אין הפרש בין גורם בכחו או בכח פועל דיד וכח פועל כיד וכח בעה"ב דמי וכן בקנין משיכ' כיון דאפי' קורא לה והיא באה לרשותו מהני אלמא כל שנמשך לרשותו ע"י גרמתו מהני ה"ה כשציוה לפועל למושכו לרשותו מהני דאין לך גורם גדול מזה ואפי' הפועל אינו בר שליחות וגדול' מזו נראה דאפי' שיסה כלב על הבהמה לגרשה לרשותו דמהני כמו קורא לה והיא באה דהוי ג"כ גורם להמשיכה אמנם אם פועל עכו"ם משכו לרשות עצמו אפי' עשאו שליח לא מהני כיון דאין שליחות לעכו"ם ולא מצינו רק דיד פועל כיד בעה"ב אבל רשות פועל לא הוי כרשות בעה"ב ואין כאן משיכ' כלל וכן משיכ' בסימטא לא מהני ע"י עכו"ם דסימטא הטעם דרשותו של העומד שם הוא כמ"ש התוס' קידושין ך"ה ומשיכ' לרשות עכו"ם הפועל לא מהני כמש"ל ואם אמר לשליח עכו"ם שאינו פועל שימשוך לרשות בעה"ב נראה דלא מהני כיון דאין שליחות לעכו"ם ולא הוי יד עכו"ם כיד בעה"ב ולא הוי בעה"ב גורם במשיכה זו כלל ול"ד ג"כ למשס' כלבו בבהמה שתבוא לרשותו דעכו"ם אדעתא דנפשי' עביד ולא הוי הבעה"ב גורם במשיכה זו כלל וכן נ"ל בחזק' דאם נעל גדר ע"י פועל עכו"ם דמהני כיון דאפי' לקח או הניח אבן מרחוק והי' גורם לתיקון השדה קנה א"כ ה"ה בפועל עכו"ם וכ"כ בתשו' רשד"ם בח' ח"מ סי' שע"ו דחפיר' ע"י פועלים מהני וכן מוכח מהרא"ש בב"ב ד' נ"ב שהוכיח דחזקה דנעילה לא הוי תיקון מנעל מגיטין ע"ז דאמר תיזיל ותיחוד ותיקון מנעל לא התירו בשבת אפי' ע"י אמירה לנכרי וכו' ע"ש מזה מוכח דחזקה דתיקון מנעל מהני ע"י נכרי רק שלא התירוהו בשבת ואף דבקנין בעי כוונה לשם קנין מ"מ כוונת פועל ככוונ' בעה"ב דהפועל כבעה"ב דמי לגמרי דק דיד פועל לא מהני מטעם דהוי חצר מהלכת ונראה דבחזק' מהני ע"י פועלים אף שהפועלים לא נתכוונו לזכות כיון שהבעה"ב נתכוין לזכות כיון דבגרמתו נתקן השדה הוי כאילו החזיק בעצמו דמ"ל אם חפר ע"י שורו או ע"י פועלו דמה שחפר פועלו ע"י קולו וציוויו הוי כאילו חרש שורו ע"פ קולו וכיון שהוא נתכוין לזכות ע"י הפועלים מהני והא דבסי' ער"ח סעיף כ"א בסמ"ע ס"ק כ"ו כתב דבשאין דעת פועלים לקנות לא קנה שם מיירי דגם הוא לא נתכוין לזכות בעצים ע"י הגבהת הפועלים רק שא"ל סתם לבנות בעצים של גר סתם רק דכשבונ' בעצמו צ"ל דמיירי שאמר בפי' שא"ר לזכות רק בבנין דבסתם כיון שבנה בידיו ידו קונה לו אפי' שלא מדעת קנין משא"כ ע"י פועלים אפי' בסתם לא קנה עד שיתכוין לקנות בציוויו ע"י הגבהת פועלים (ומ"ש בספר מחנה אפרים לחלק באינו מתכוין לדעת אחרת מקנה או לא מבואר אצלינו במקום אחד) היוצא לנו מזה דהגבה' או משיכ' וחזקה ושאר קניינים שנעשו ע"י פועלים נכרים מהני כמו שעשה בעצמו אבל ע"י שלוחים נכרים לא מהני וע"י פועלים מהני אם נתכוין בעצמו לקנות ע"י הקנין שעושין הפועלים אף שלא נתכוונו הפועלים אמנם כשהפועל קונה מטעם יד לא קנה הבעה"ב וגם לא מהני משיכת פועלים רק כשמושכין לרשות בעה"ב אבל כשמושך לרשות השליח וכן כשמושך בסימטא לא מהני ע"י פועלים כשאינן בני שליחות וע"י בר שליחות זכה בכה"ג ואין להקשות הא מבואר בירושלמי ר"פ האומר דבמתנה לא מהני שליח לקבלה דבממון בעי' שליחות של בעל הממון דוקא וכ"כ הנ"י בשם הר"ן בב"מ במשנה דראה אותן רצין ומשמע דלא מהני משיכה של שליח המקבל שעשאו לקבלה ומה"ת יהי' מהני בשליח של הלוקח שמשך נראה דשאני לוקח שעשאו שליח על ממון שלו והוי כאלו מסר בידו שיהיה השליח בעל הממון וכיון שדעתו לאקנויי לבעה"מ והלוקח עשאו לשליח שיהי' הוא הבע"ד כאלו הוא הקונה בעצמו וקונה ע"י משיכתו משא"כ במתנה שעושה אותו שליח על ממון חבירו ומש"ה בעי' שיאמר לו הנותן כשמוסר בידו שיהיה שלוחו של בעה"מ. ולפ"ז צ"ל שלא בדברי הש"ך בסי' ק"ה ס"ק א' שכ' דבתופס לבע"ה במקום שחב לאחרים מהני ע"י שליח בשכר מטעם פועל ועמ"ש שם בסתירת דבריו ולפמ"ש כאן ג"כ נסתר דבריו דלא מהני משיכת פועל רק כשמשכו לרשות בעה"ב אבל לרשותו של פועל או בסימטא לא מהני במקום שאין בו דין שליחות ואם משכו לרשות הבע"ח ודאי מהני דאפי' אם בא מעצמו לרשות הבע"ח הוי תפיסה וקנין הגבה' שמוגבה מכחו נראה דלא מהני בתופס לבע"ה כי מעולם לא שמענו רק תופס לבע"ח דהיינו שהגיע לרשותו כבר וה"ה משיכה דהוי כתופס לרשותו אבל קנין הגבהה שיהיה מועיל מה שהוגבה מכחו לא שמענו שיהיה מועיל: (עוד ראיתי בספר מחנה אפרים סי' י"א מה' שלוחין ראי' דפועלים מהני מירושלמי דפאה בקצרוהו כותים פטור' משום קצירך ולא קציר כותיים ואם קצרוהו פועלים כותיים חייבת וכו' ע"ש והוא תמוה לפענ"ד דשם לא ממעטינן קציר כותיים רק כשקצרוהו לעצמן אבל כשקצרוהו לצורך בעה"ב אפי' בחנם חייבת וע' בבר"ט ובתיו"ט שם):
ואם פי' ואמר: נלפענ"ד דהרמ"א קיצר במקום שה"ל להאריך והי' לו לבאר דבנטלו למוד בה לאחרים דחייב על הצלוחית אפי' פי' דהא בש"ס בב"ב דף פ"ח מוקי פלוגתא דר"י ורבנן בנטלו למוד בה לאחרים ופליגי בשואל ש"מ אי שואל הוי או גזלן הוי ור"י דפוטר ס"ל דשואל הוי אלמא דאי הי' ס"ל דגזלן הוי הי' חייב אף דר"י סובר דלשדורי' שדרי' וכ"כ שם הרמב"ן בחידושיו בהדיא דלמאן דס"ל דשש"מ גזלן הוי הי' חייב דאף אי אמרי' דלשדורי' שדרי' וא"כ לדידן דס"ל דגזלן הוי חייב בנטלו למוד בה לאחרים אף דפי' שלח לי עם הקטן: