נתיבות המשפט/ביאורים/קמג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

ולא ידעתי שהיית מחזיק בביתי:    מכאן מוכח דס"ל להמחבר דהא דאמרינן ב"ב דף ל"ה היה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה ומוקמינן התם בשעת חירום דהטעם הוא דאף החזקה אינה נשמעת בשעת חירום ובתוס' שם בד"ה אין מחזיקין הוכיחו בהוכחה ברורה דהחזקה נשמעת רק דהמחאה אינה נשמעת דאין לומר דאף החזקה אינה נשמעת א"כ מנין לו להש"ס להוכיח דרבנן ס"ל דשלא בפניו הוי מחאה אימא לעולם דלא הוי מחאה ואפ"ה יהודא ויהודא הוי חזקה משום דהחזקה נשמעת והיה לו לבוא למחות בפניו ויהודא וגליל לא הוי חזקה משום דהחזקה אינה נשמעת אלא ודאי דאף במדינה אחרת החזקה נשמעת רק המחאה אינה נשמעת ע"ש בתו' והיא הוכחה ברורה וכן כתב הרא"ש בדף ל' וז"ל וכיון שהחזיק בשופי ג"ש והחזקה נשמעת אף במדינה אחרת כדמוכח לקמן ורימז להוכחה זו שהוכיחו התוס' מד' ל"ח ושם מוקי הש"ס בשעת חירום או ביהודא וגליל דכשעת חירום דמי אפי' בשעת חירום החזקה נשמעת רק המחאה אינה נשמעת וגם דברי הרא"ש בב"ב דף ל' הן תמוהין כמו שתמה בתומים דבריש דבריו כתב הטעם משום דלא ידע שהיה דר בביתו משמע דאף החזקה אינה נשמעת ולבסוף כתב שאף במדינה אחרת החזקה נשמעת ובתומים כתב לתרץ דהעיקר תלוי דבעינן שידע בסוף הג"ש שדר בו וכאן משום יום השוק שהיו העם פרודים לא הוציאו הקול שזה דר בו עדיין וכיון שלא ידע לבסוף הג"ש לא הוי חזקה ע"ש ודברי תימה הן דא"כ אפי' במקום שהשיירות מצויות לא יהיה חזקה כיון שלא ידע לבסוף דמ"ל שהשיירות מצויות או לא הא בשניהם יודע מהחזקה א"כ למה כתבו הפוסקים דשוקי בראי היה במקום שאין השיירות מצויות וגם דינא ליתא כמו שאבאר לקמן לכן נראה דס"ל להרא"ש וטור דבב"ב דף ל"ח לא מוכח רק דמסתמא אמרינן שהחזקה נשמעת אפילו במדינה אחרת אפי' בשעת חירום אבל כשטוען לא שמע נאמן דגם בזה מיושב קושי' התוז' שם דשפיר הוכיח הש"ס דשלא בפניו הוי מחאה דאלת"ה אמאי נקיט סתם אינה חזקה כיון דאנן לא טענינן ליה שלא ידע מהחזקה אף שידוע שהוא שעת חירום אבל כשטוען בפי שלא ידע מהחזקה נאמן כיון שידוע שהיה במדינה אחרת ומוכיח לה מהא דדף ל' דטוען אנא בשוקא בראי הוינא דנאמן וס"ל כהרשב"ם דכשטוען לא היה לי פנאי למחות דלא מהני וע"כ צריך לטעון דלא ידע מהחזקה מוכח כשידוע שלא היה במדינה דנאמן שלא ידע:

והלך למקום שאין יכולין למחות:    עש"ד סק"א וז"ל דאם ידע שזה מחזיק בשלו ולבסוף ירצה לטעון דהוי טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי לא מהני והוי חזקה וזהו כוונת הב"י וכו' ולכאורה אין פי' לדברים הללו דז"ל הב"י אחר שכתב דברי הנ"י דמזה יש ללמוד וכו' כתב וז"ל ודין זה ליתא אלא להמפרשים שלא היה לו פנאי למחות וכו' עי"ז תמהו הד"מ והב"ח דהא אפי' להמפרשים שלא ידע מהחזקה מוכח ג"כ כך דינא דהנ"י ע"ש בדבריהם ולפ"ז דברי הש"ך תמוהין דבמה תי' קושי' הד"מ על ב"י בהדין שחידש הש"ך וגם הדין שחידש הש"ך אינו מובן לכאורה ונראה דדברי הש"ך פשוטין דהנה דברי הנ"י ג"כ תמיהין כמו שתמה בתומים דמהיכן למד הנ"י דין זה מהש"ס ועוד דא"כ למה הוצרך לטעון בשוקי בראי הוינא ולפענ"ד לתרץ כל דבריהם דהנ"י הוכיח דינו שכתב שאף שבתחלה הי' יכול למחות רק בסוף הג' שנים לא היה יכול למחות דלא הוי חזקה וההוכח' הוא כמ"ש התומים כיון דבכל שנה היה שלשים יום בביתו ויומא דשוקא לא הי' רק בתלתין יומין האחרונים וא"כ הי' יכול למחות בתחילתן ע"ש בתומים ועוד כיון דלא אמרו בש"ס רק כל תלתין יומין בשוקא טריד משמע דתיכף אחר כלות יום השוק שוב אינו טריד וכן כתב הש"מ בהדיא דיותר מתלתין יומין לא טריד רק הכא משום דסוף השלשים יום היה סוף השלשה שנים אבל כל הראשונים אף שהי' טריד בשוקא מ"מ אחר כלות השוק וגם בחזירתו לביתו שוב אינו טריד והיה לו למחות קודם שהגיע לשוקא בראי במקום שהי' המחאה נשמעת א"כ מוכח דאף שאם מתחלה דיותר מתלתין יומין לא טריד רק הכא משום דסוף השלשים יום היה סוף השלשה שנים אבל כל הראשונים אף שהיה טריד בשוקא מ"מ אחר כלות השוק וגם בחזירתו לביתו שוב אינו טריד והיה לו למחות קודם שהגיע לשוקא בראי במקום שהיה המחאה נשמעת א"כ מוכח דאף שאם מתחלה היה במקום שיכול למחות מ"מ כיון שבסוף לא היה יכול למחות לא הוי חזקה ואין להקשות א"כ ל"ל למימר דהוי בשוקא בראי הא כיון דבסוף הג"ש היה טריד בשוקא ולא היה לו פנאי למחות לא הוי חזקה דזה אינו דבשלמא כשהולך למקום שא"י למחות יכול לומר דעתי היה מתחלה כשהלכתי לשוב ולמחות כמ"ש הד"מ בהדיא וז"ל דאמרינן דלמא היה בדעתו לשוב ע"ש משא"כ הכא שהשלשים יום היה בסוף הג"ש וא"א לו למחות אה"כ דהא היה יודע שיהיה בודאי טריד בשוקא א"כ היה לו למחות קודם התחלת יומא דשוקא ולזה הוצרך לטעון בשוקא בראי הוינא כלומר דבשנה הב' היה בדעתי לשוב קודם יומא דשוקא הרבה רק שנתעכבתי באונס וכיוצא אמנם לפי' השני דיש לו פנאי למחות ביומא דשוקא רק דיכול לטעון מחמת יומא דשוקא לא ידעתי שאתה יושב בביתי א"כ א"א לומר כלל כדעת הנ"י דבהשלשים ימים של השנים ראשונים לא הי' טריד בשוקא והי' יודע שהוא יושב בביתי רק כיון שבסוף השלשה שנים לא ידע מחזקת המחזיק אם הוא עדיין יושב בהבית מחמת טירדת השוק ג"כ לא הוי חזקה מטעם דבעינן דוקא שידע המערער בסוף השלשה שנים שהוא עדיין מחזיק בו צריך למחות אבל בתוך השלשה שנים שלא נגמרה עדיין החזקה אין המערער צריך למחות וכמו שעלה על דעת התומים הא ודאי א"א לומר כלל דא"כ למה היה צריך לטעון בשוקא בראי הוינא דאפי' היה בביתו כל הג"ש ובסוף הי' טריד בשוקא שלא הי' יודע בסוף השלשה שנים שהמחזיק עדיין מחזיק בביתו לא הוי חזקה וע"כ הני מפרשים שמפרשים הטעם דבשוקא טרידנא שלא היה יודע מהחזקה צריכין לפרש דבכל התלתין יומין שככל שלש שנים היה טרוד עד בואו לשוקא בראי ולא היה יודע כל הג' שנים מחזקת המחזיק ולכך לא הוי חזקה אבל אם היה יודע בתוך הג' שנים מחזקת המחזיק רק שבסוף הג"ש לא ידע מחזקת המחזיק כגון מחמת טירדת השוק וכיוצא הוי חזקה דכל שידע מהתחלת החזקה מחוייב המערער לחשוש שמא הוא מחזיק עוד וצריך למחות ומדלא מיחה המחזיק ולפ"ז א"ש דברי הב"י וגם דברי הש"ך למעיין ואם קודם כלות השלשה שנים הלך למקום שלא יהי' יכול למחות והיה יודע שלא ישוב למקום שיכול למחות עד סוף הג"ש לכ"ע הוי חזקה כיון דידע שלא יהי' יכול למחות וידע מהחזקה היה לו למחות רק במקום שיכול לומר דעתי הי' לשוב כתב הנ"י דלא הוי חזקה ואי נאנס בסוף בשלשה שנים ולא מיחה כמבואר בכתובות רפ"ב בהחזיק שנים בפניו ואחד שלא בפניו כגון שברח מחמת נפשות דלא הוי חזקה רק שהנימוקי יוסף הוסיף דאפי' הלך ברצון כל שיכול לומר דעתי הי' לשוב קודם כלות השלש שנים גם כן לא הוי חזקה: