נתיבות המשפט/ביאורים/עח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

ותבעו תוך הזמן. עש"ך ס"ק א' עד והעדים צריכין דריש' וחקיר'. עיין תומים דביורשים דלא הו"ל למידע אמרינן בהו חזקה אפי' בשמא ושמא אבל אם המלו' גופי' טוען שמא איתרע חזקה רק אם גם הנתבע טוען שמא לא איתרע החזק'. ולפענ"ד נראה דבשמא ושמא לא אמרינן חזקה דהא חזקת הגוף אלים טובא כמ"ש הרמב"ן ואפ"ה לא אמרינן חזקת הגוף בטענת שמא כמבואר בכתובות ע"ו גבי מנה לאבא בידך ובכמ' דוכתי ומכ"ש בחזק' דאין אדם פורע תוך זמנו דהוא חזקה בינונית דלא מהני בטענת שמא וכן חזקת ג' שנים דהיא חזקה אלימתא ואין מוסרין אותו לשבוע' כמבואר בסי' ק"מ ואין מועיל בטענת שמא דהוי חזקה שאין עמה טענ' וא"כ ה"ה הכא בשמא ושמא לא מהני והא דמהני בשטר בשמא ושמא כמבואר בסי' נ"ט דבשטר לא ריע טענתי' דמלו' כ"כ דסמיך אשטרי ולכך אינו זוכה:

הוחזק כפרן. עש"ך ס"ק ז' מה שמתמ' על זה. ולפענ"ד הדין פשוט דהא מבואר בסי' ע"ב סעיף י"ח בהג"ה דאפי' טען אז שהן מכירין שאין ראוין להחזירן לפי אותן טענה כו' מוכח משם דאפי' שטוען אח"כ החזרתי אינו נאמן וע"כ הטעם דלא מצי אמר ידעתי שלא אזכה בדין לפי טענתו לפי שהן דברים העשוין להשאיל ולכך החזרתי וע"כ הטעם משום דמי יימר דמחייבים ליה רבנן כמבואר בב"ב דף ה' ע"ש ועמש"ל בסי' ע"ב סעיף י"ח דכשטוען בניסן להד"ם והכחישוהו עדים בתמוז שא"י לחזור ולטעון פרעתי באייר וא"כ ה"נ הוחזק כפרן מהאי טעמא דמיירי בתובע בעדים בתוך זמנו וטען אז פרעתיך ועכשיו תבעו בב"ד ואומר פרעתיך עכשיו דאמרי' ליה ממ"נ אם אמת הוא שפרעת קודם למה הי' לפרוע עכשיו מי יימר דמחייבים לי' רבנן ואם אמר שקר לפני העדים הרי הוא הוחזק כפרן אבל אם תבעו בב"ד והב"ד פסקו לו שחייב לשלם נאמן לומר פרעתיך אח"כ כמו נגד כל פס"ד דהא בכל פסק דין ודאי הב"ד חייבו משום דלא הי' נאמן ואפ"ה נאמן לטעון פרעתי נגד פס"ד ה"ה הכא. ובתומים הביא ג"כ ראיה דבתבעו בעדים ואמר פרעתיך דא"נ לומר אח"כ פרעתיך בשכיר שטען בזמנו פרעתיך וחזר וטען פרעתי אח"כ דאינו נאמן ע"ש ואין להקשות עליו דהא שכיר טריד בפועליו הוא והאיך שייך לו' הוחזק כפרן ז"א דהא כתבו התוספות שם דשייך ביה הוחזק כפרן,. ובקצה"ח כתב דאם טען בב"ד פרעתיך תוך זמנו וחייבוהו ב"ד לשלם דאינו נאמן לומר פרעתיך אח"כ וליתא דלא הוחזק כפרן רק כשהכחישוהו עדים כמבואר בסי' ע"ט אבל מה שלא האמינוהו הב"ד משום שהוא תוך זמן לא הוחזק כפרן כמו שנאמן לומר פרעתי אחר כל פסק דין שחייבוהו לשלם משום שאינו נאמן בדבריו ולפ"ז ה"ה אם תבעו בתוך זמנו בב"ד ואמר פרעתיך וחייבוהו ב"ד לשלם ושהה מלגבותו עד אחר זמנו וחזר ותבעו בב"ד ואמר גם כן שפרעו בתוך הזמן כמו שאמר קודם נאמן כיון שעכשיו יש לו מיגו דאי בעי אמר שפרעו אחר זמנו דהא ודאי אם חייבוהו ב"ד לשלם מחמת שהוא תוך זמנו או מחמת טעם אחר כך תפס הנתבע שלא בעדים שיש לו מגו ודאי דנאמן וה"נ כיון שיש לו עכשיו מגו דמי לתפס שלא בעדים אחר שחייבוהו ב"ד דנאמן ומ"ש בסקצה"ח דא"נ בזה מטעם דאם נאמן במגו לפרעו אח"כ א"כ אפי' בטענת פרעתיך אח"כ א"נ מטעם דלמה הי' לך לפרוע אח"כ הי' לך לטעון בב"ד פרעתיך בתוך זמנו כמו שטענת מתחל' כי עכשיו היו הב"ד מאמינים לך במגו ליתא דאפי' לפי דבריו מ"מ יש לו מגו דפרעתיך ביום שנשלם בו הזמן דאז לא הייתי מהימן במגו כמ"ש הסמ"ע ס"ק ט"ו והוכרחתי אז לפורעך מחמת ציווי הב"ד שחייבוני לשלם. ועוד נראה דאפי' להנך דס"ל דנאמן במגו ביום שנשל' זמן מ"מ יכול לטעון פרעתיך כיון שחייבוני הב"ד לשלם ולא ידעתי מזה שאהי' נאמן עכשיו לפני ב"ד ועל פסק הראשון סמכתי שחייבוני לשלם דלאו כ"ע דינא גמירי ואף שהש"ך חולק עד הרא"ש בסי' ס"ו ס"ק כ"ו על סברא זו היינו דאמרינן מגו בכה"ג אבל להוכיח מזה שלא פרע ודאי דיכול לטעון כך דאל"כ אחר פס"ד דנאמן לומר פרעתי אם ידוע שהי' לו של חבירו בידו והי' לו מגו שוב לא יהיה נאמן לומר פרעתי מטעם כיון שהי' לך מגו לא הי' לך לפרוע א"ו דאין זה סברא כלל:

מעות מופקדין. ואף דפקדון בלא"ה מהימן במגו דנאנסו כמ"ש הש"ך בסי' ק"ח סעיף ל"ז מ"מ נ"מ לענין שבוע' דבמקום שא"נ רק מטעם מגו דנאנסו חייב לישבע כעין דאורייתא משא"כ במקום דלא שייך כלל חזקה דתוך זמנו אינו חייב לישבע רק היסת כמו בטוען פרעתי נגד מלוה ע"פ, ועיין ש"ך ס"ק י' שכתב דבפרעון סחורה וכו' הכוונה שנתחייב עצמו לפרוע בזמ"פ בסחורה פלוני' לא שייך בזה אין אדם פורע תוך זמנו דחושב אולי לא יהיה מצוי לו הסחור' כזמנו ועל זה משיג הש"ך דמשמע דכל היכא דאית ליה הנאה בהרחבת הזמן אמרי' החזק' דאין אדם פורע תוך זמנו:

כל קונטריס. עש"ך ס"ק י"ב ולכאור' יש ללמוד מדבריו שאם הלוה לו מנה ליתן לו בכל שבוע עשרה זהובים שיהי' נאמן לטעון פרעתיך בתוך הזמן כמו בקונטריס וזה אינו דדוקא בדבר שאין לו זמן קבוע ושמא יגמור הכל ביום א' או כשני ימים לכך שייך שלא לטרדן דבכל יום איכא ספק שמא יגמור אבל בדבר שיש לכל פרעון זמן קבוע הוי כמו הרבה הלואות שכ"א על זמן קבוע דא"נ לטעון פרעתי תוך זמנו ובעיקר הדין של הש"ך יש לפקפק דהנה הר"ן בקידושין פרק האומר גבי ע"מ שאתן לך מאתים זוז כ' וז"ל אפילו כתוב זמן התנאי אם אמר נתתי מכיון שכנס' דנאמן דלא שייך למימר הכא דלא עביד אינש דפרע בנו זימני' דמכיון שרצה לכנוס זמני' הוא דומיא דאמרי' בריש בתרא ש"ה דכל שפא ושפא זימני' הוא ולכאור' אין פי' לדבריו ונרא' כוונתו דבשעת נישואין שאם לא הי' נותן לה לא הי' נישאת לו וממילא הגיע לו תועלת בהפרעון שהי' יכול לכונס' ול"ד לשאר פרעון בתוך הזמן שאין לו תועלת בפרעון תוך הזמן שאין לו תוך הזמן מש"ה אינו נאמן משא"כ הכא בנישואין מש"ה נאמן לו' ג"כ שפרע אחר הנישואין במגו, א"נ דכיון שהגיע זמן הפרעון בשעת הנישואין אפשר שמחמת זה קבעו זמן אחר קרוב ומדמי להא דכל שפא ושפא דהנה יש להבין שם אמאי בכותל חצר קרי ליה תוך זמנו דהא על שניהם מוטל החיוב לבנות ואין אחד מחויב להמתין על חבירו ועכצ"ל דמיירי שקדם אחר וארצי לחברי' וחבירו מסרב כמ"ש התוס' והתחיל אחר לבנות בעצמו וחבירו נתרצ' לפרוע כמו שפורעין לכל פועל ובודאי אם הי' שוכרין פועל לבנות הכותל דלא הי' נאמן לו' שפרע בתוך הזמן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והוי תוך זמנו ומדמ' הש"ס הא דשותף א' שבנה לשאר פועל שבנה דבין יורד ברשות ובין שלא ברשות אין הלה נאמן לו' פרעתי באמצע הבנין כיון דאין השומא רק כפי מה שעתיד לעשות כמבואר בסי' שע"ה סעיף ט' ומשני הש"ס כל שפא ושפא זמני' הוא פי' כיון שהשותף לא התחייב עצמו לבנות הכותל אלא שבנה מעצמו מדעתו מש"ה יכול לטעון פרעתיך קודם גמר הבנין ואף דבשאר שכיר לא הי' פורע עד אחר הזמן משום שהי' מחויב לבנות כל הכותל משא"כ בשותף כיון שהי' יכול לומר אחר כל השפא שבנה אני בניתי שפא אחת בנה אתה שפא אחת ואין אני רוצה לבנות יותר וכיון שהייתי ג"כ צריך להכותל משום היזק ראי' הוכחתי לפרעך שפא זו כדי שתבנ' אתה השפא השנית כיון שהי' לו תועלת בפרעון זה כמו בנישואין שכתב הר"ן כנ"ל ומעתה אין מקום לדברי הש"ך למעיין הטיב ודוק. וראיית המרדכי הוא רק כמו דשם אמרי' מן הסתם מסבר' דכל שפא ושפא זימני' ה"ה הכא מן הסתם אמרינן דכוונתו הי' בהשכיר המקח מכל קונטרס שיהי' כל קונטריס זמנו כיון שהוא מלאכ' המתפרדת:

מיד זמנו הוא. נרא' דמיירי שקצב סך על כל קונטרס כגון ששכרו לכתוב ספר ליתן לו בעד כל קונטרס זהוב דהוי כל קונטרוס מלאכ' בפני עצמו ומוכח מהש"ס ס"ק י"ב דהזמן פרעון הוא תיכף אחר כתיבת כל קונטרוס וממילא תיכף כשנתן לו הקונטרוס נאמן הבעל הבית ביום שאחר הנתינ' לטעון פרעתי כמו כל שכיר שעבר זמנו ואין מקום לכל מה שכ' בס' קצה"ח:

מלקוחות. עש"ך ס"ק י"ד עד הי' מברר שפרע פי' כיון שהוא בתוך זמנו ודאי דלא פרע בלא שובר והי' מניח השובר להיתומים מש"ה אפי' במת פתאום אין צריך שבוע' משא"כ בלקוחות דשובר אצל לקוחות ליכא וכ"כ בתומים:

י"א שצריך שבועה עש"ך ס"ק ט"ו דהיינו אחר הפירעון. ועיין בתומים שכ' בפי' דאף בכל שבוע' אחר הפרעון צריך תביעה מחדש אחר הפירעון מ"מ הכא אין צריך תביע' מחדש רק הב"ד אומרים לו תיכף צריך אתה לישבע אחר הפירעון אבל על ידי תביע' חדשה לכ"ע צריך לישבע אחר פירעון והוא נכון:

תבעו ביום שנשלם הזמן עש"ך ס"ק ט"ז עד דהוי מיגו דהעז'. עיין תומים שכ' אף דקיי"ל דאמרי' מגו דהעז' לאפטורי מממון מ"מ הכא כיון דהוא לא שכיח ג"כ שיפרע כיומא דמשלם זימני' לא אמרי' מגו דהעז':

ליתמי דידי' לא טענינן עש"ך ס"ק י"ז שפי' הא דקיי"ל בסי' ק"ח דטענינן ליתמי מלתא דלא שכיח ח"ג טענינן ועמש"ל בסי' ס"ט דהכא לכ"ע לא טענין ליתמי ע"ש:

דוקא בקובע זמן. עש"ך ס"ק י"ט עד ב"ד שקבעו לו זמן. ועיין בתומים שכתב הטעם משום דהב"ד אין קובעין לו זמן רק למי שאין לו מעות אבל כשיש לו מעות מחוייב לשלם תיכף לפ"ז בפשרנים שקובעין זמן ע"פ פשר הוי כמו נתחסד עמו המלוה שכתב הש"ך דהוי ת"ז. והנה הא דבעי' קביעת זמן הוא דוקא בהלוא' שנתחייב מיד אבל בדבר שלא נתחייב עד אחר זמן כגון בפדיון הבן ובשכירות הבית ובכותל חצר שנפל הוי תוך זמנו אפי' בלא קביעת זמן ופשוט הוא: