נתיבות המשפט/ביאורים/עד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

אם יש לו כדי ספיקו. עפ"ר דמטעם סידור בע"ח נגע ביה. ולכאור' משמע דאם הלוה הלך עם מעות למקום אחר רחוק לסחור' והמלוה מצאו שם שצריך ליתן להמלו' המעות והוא ישוב לביתו ריקן ויפסיד הלו' ההוצאות מביתו. ואין הלו' יכול לומר הנחתי מעות בביתי לצורך הפירעון שלא ידעתי שאמצא אותו בכאן. אבל הוא נגד הסברא דהא יכול הלו' לבוא לידי היזק רב ע"י זה כגון שהלך עם עגלות לטעון סחור' וכשמסלק לזה מעותיו שם ילכו העגלות ריקם לכן נרא' דודאי במקום שיש פסידא ללוה לא גרוע מזיילי נכסי המבואר בסי' כ"ד דנותנים לו זמן בב"ד יותר משלשים וכן בסי' ק' ס"א בהג"ה ה"נ נראה דנותנין לו זמן בזה כפי הראוי שלא יבא לידי פסידא אף דמבואר שם דבמטלטלין אין נותנין לו זמן ב"ד היינו מטעם שכתב הסמ"ע שם ס"ק ב' דבמטלטלין איכא חשש הברח' ובאמת ה"נ אי איכא חשש הברח' מחויב למסור בידו הסחורות למשכון וכיוצא עד שיגיע למקום שראוין למוכרן בלי פסידא. והנה בתומים רצה להמציא דין חדש דאם יש ללו' דרך לכאן שיכול לכוף הלו' להביא המעות לכאן ע"ש. ואין נראה דהלו' יכול לומר א"ר להוליך המעות על אחריותי ומ'ש מהא דפקדון דאין ניתן לתבוע במאי מיירי דאם הוא בידו ודאי דצריך ליתנו ואם אינו בידו אפי' בהלואה א"י לתבוע ובוודאי שאין חייב ליתן דבר אחר תמורת הפקדון שיש לו בביתו אלא ע"כ דמיירי בכה"ג ומזה מוכיח דיני ע"ש. ואי משום הא י"ל דקמ"ל במעות פקדון והם מותרין דיכול להשתמש בהם וה"א כיון דיכול להשתמש בהם הוי כהלואה בידו וחייב ליתן מעות אחרים שבידו קמ"ל דלא דהא הכריעו הח"צ בהגה"ת הט"ז סי' ע"ג ובתומים דלא הוי הלוא' רק פקדון וצריך להחזירם בעין דוקא ואפשר דאפי' מאן דס"ל דהוי כהלוא' לענין אונסין מ"מ אינו כהלוא' לענין שיצטרך ליתן מעות אחרים כשהמעות פקדון בעין כיון דלא קיבלו בתורת הלוא'. ועוד נראה דנהי דאם מצאו ללו' במקום אחר נהי דאין יכול לכופו שיביא המעות לשם מ"מ יכול לכופו שילך לביתו שישלם לו כשהוא באופן שא"א שיסולק המעות בביתו מבלעדו כגון שיש לו המעות ביד עכו"ם ומכין אותו עד שתצא נפשו עד שילך לביתו ויסלק חובו דהא יש לו שיעבוד הגוף עליו. ואם הוא טרוד בעסקיו נותנין לו זמן ב"ד כשיש לו פסידא משא"כ בפקדון א"י לכופו שילך לביתו ואין ניתן לתבעו רק כשהוא במקום הפקדון וצריך להמתין לו עד שיבא לביתו כי לא התחייב עצמו נגדו בשיעבוד הגוף:

ומיהו בכ"מ עש"ך ס"ק ה' דאם הלוה מצא למלו' חוץ לעירו במקום ישוב ורצה לפרוע לו במטבע שאינן ניתנין בהוצא' בעירו רק שם וכו' דצריך לקבלם ע"ש. ולכאור' הוא תמוה דהא בסי' מ"ב סעיף י"ד מבואר דצריך ליתן לו מטבע של מקום ההלוא' אף שמוציא השט"ח בעיר אחרת ע"ש בסמ"ע ס"ק ל"ז ובפרישה שם דאם יכול לברר מקום ההלוא' דצריך ליתן לו מטבע של מקום ההלוא'. ולכן נראה דשם מיירי שיש במטבע ההיא שבח לענין פירא אף במקום זה דאם יקנה במטבע של מקום ההלוא' יתנו לו יותר פירות אף שם כיון שהמטבע ההוא כבידה יותר מש"ה צריך ליתן לו מטבע של מקום ההלוא' משא"כ כאן מיירי דשם במקום ההוא שמצאו המלוה אין חילוק לענין פירות בין אם יקנה במטבע זה או זה יכול הלוה לומר לא יהא רק שקניתי פירות במקום ההוא ואסלק אותך בשומא ואף דמבואר בסעיף ו' שא"י לכופו לסלק אותו בשומא כשהמלו' רוצה להמתין ומטעם דהיינו דדינו דבע"ח בזוזי והוא נותן מטלטלין מ"מ כאן כיון דהלו' לו סתם מטבע וזה שם מטבע עליו ואין בו חילוק לענין פירא יכול לסלק אותו במטבע של מקום ההוא:

הדין עמו עש"ך ס"ק ט' דאם המלו' אינו כאן דיכול ליתן ליד ב"ד מצד תקנה. ובתומים רצה להוכיח דהוא מצד הדין מגיטין דבבע"ח פירעון שלא בפניו הוי פירעון. והא ודאי ליתא כדמוכח ברשב"א הביאו הסמ"ע סי' ע"ג ס"ק כ"ד וע' ברשב"א שהביא הב"י מבואר בהדיא לא מהני וגם ראייתו יש לסתור אך לא רציתי להאריך כאן:

באתרא דלא מסלקי. עסמ"ע ס"ק ז' שהלוא' שעושין בעלי החניות וקובעין זמן ליתן להם ריווח וכו' מצי המלו' לעכב עליו וכו'. ולכאור' הוא תמוה דהא א"א לקבל ריוח רק כשמקבל בעיסקא וכשמקבל בעיסקא מבואר לקמן בסי' קע"ו סעיף כ"ג שיכול לחזור בו כדין פועל. ומצאתי בתומים שהקשה זה. ונרא' דמיירי כעין העיסקא שעושין בזמן הזה שמפשרין עצמם עם המקבל ליתן עשר' למאה שנה וכשחוזר בו נהי דיכול לחזור מלהתעסק מ"מ מחויב ליתן כל דמי הפשר מכל השנה וכשאינו רוצה ליתן לו כך מחויב לבוא לחשבון העיסקא ולישבע כמה הרויח בזמן זה וליתן החצי וא"י לומר אתן לפ"ע כיון שהזמן איקבע לטובת המלו' יכול המלו' לומר לו נתפשרתי בסך זה רק משום טובת קביעת זמן שהוקבע לטובתי כנ"ל:

ועבי"ד סי' קס"ה. וע"ש בספרי חוות דעת שכתבתי דדוקא שהתנה לתת לו מטבע והמטבע ראשונה נפסלה לגמרי שאז אין שם מטבע עליו כלל והוא התנה לתת לו מטבע אבל אם רק פיחתו המלך מכמות שהוא כגון שהי' הדינר זה בכ"ה דינרים והעמידו על עשרים ודאי דאינו משלם רק המטבע שהלוה לו דהא עדיין שם מטבע עליו רק שהוזל כמו סאה בסאה והוזל שאינו נותן רק סאה שהלוהו אף שהוזל וכ"ה בתשובת לחם רב ע"ש וכן מוכח בתשובת הרא"ש כלל ק"נ סוף ס"א שכת' וז"ל ועוד בזו הארץ כשעושה המלך מטבע אינו פוסל את הראשון אלא פוחת ממנו וכולן יוצאין לפי ערך קונדרי"ש ושולדי"ש כולן יוצאין בארץ הזאת ואם הלוה לו קונדרי"ש למה לא יפרע לו קונדרי"ש כיון שלא נפסלו וכ"מ עוד בכמה פוסקים ותשובת למעיין. וכ"כ התומים בסוף סי' מ"ב דיוקרא וזולא במטבעות חל על המלוה אכן אם הלוה לו במטבע אדומים ולא הקפיד על המטבע וחשב עמו על זהובי' כגון שהלוה לו מאה אדומים וכתב בשטר שהלוה לו אלף שמונה מאות זהובים או שחשב עמו בע"פ על זהובים שחייב לו כך וכך זהובים מחויב לסלק לו סך אלף ושמונה מאות זהובים ויוקר וזול של המטבעות חל על הלוה כמו סאה בסאה וקצץ כמבואר בב"מ דף ע"ה. כמבואר ברש"י ד"ה וקוצץ לו: