נתיבות המשפט/ביאורים/לא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
המכחישות. עש"ך סק"א דחכמי בריסק נסתפקו בעד אחד אומר ליה והשני מכחישו אם מצטרפין יחד לעדות אחרת כיון שכל אחד אינו מוכחש משנים. והכריע הש"ך דאין מצטרפין מדברי הר"ן בכתובות בע"א אומר נתגרש' דאמרינן תרוייהו בא"א קמסהדי והקש' הר"ן היאך מצטרפין ביחד לעדות של ע"א. אלמא דאפי' באחד מוכחש מאחד אין מצטרפין. ובתומים מקשה מהא דשבועות דפריך הש"ס מא' אומר גבוה ב' מרדעות וא' אומר ג' דמצטרפין לעדות אחרת והתם א' מוכחש מא' הוא. ולשיטת חכמים הנ"ל אין כאן קושי'. ולפענ"ד נראה ליישב דבריהם דהנ' לכאור' קשה מה סברא הוא זה לו' דמצטרפין כיון שאינו מוכחש רק מא' מ"מ הא אנן ב"ד סהדי שעד אחד מהן שקר העיד ונפסל ועכצ"ל בטעם הדבר דהנה בסי' רכ"ב גבי נאמן בעל המקח מוכח דבמקום דמידק דייק נאמן ע"א כשנים. וע"כ הא דע"א אינו נאמן בעלמא הוא משום דלא דייק ואומר בדדמי ובמקום דקים להו לחז"ל דדייק בשעת מעשה כגון בבעל המקח דסי' רכ"ב לא חשדוהו שמשקר במזיד. ולכאור' קשה א"כ אם א' מוכחש משנים אמאי נפסל נימי' דאמר כן בדדמי ולאו רשע הוא. וע"כ צריך לחלק כמו שמחלק הסמ"ע בסי' צ"ב ס"ק י' דבדלא נחשד בעדים מכשירין אותו מחשש דשמא ספק מלוה ישנה אבל כשנחשד בעדים לא מכשרינן לי' מספק מלוה ישנה ע"כ. וה"נ בע"א כשבאו עדים עליו שהעיד שקר לא מכשרינן ליה מספק שאמר כן בדדמי: ועוד צ"ל להכריע חילוק זה מסנהדרין ט' בפ' דבעני לרצוני דהוא ואחר מצטרפין להורגו מטעם פלגינן דיבורא והיינו דאמרי' שהי' לאונסו ולרצונו שאמר הוא שקר דעל עצמו אינו בגדר עד עיין בתוספות שם וברא"ש במכות דף ו'. וא"כ קשה מ"מ עד השני נהי שאמר סתם פ' רבע פ' דאלו מיירי שהעד השני אמר בפי' לאונסו קשה למה הוצרך רב יוסף לומר בטעם דאין מצטרפין משום דרשע הוא הא בלא"ה עדות המכחישין זא"ז בבדיקות פסול בד"נ וע"כ מיירי באמר סתם א"כ קשה דהא עד השני הוא עד על הרובע והנרבע ומבואר בסי' ל"ד דאם שני עדים מעידין על אחד שעבר עבירה שא"נ לומר שוגג או אונס. וא"כ הך עד השני היאך מצטרף עם הנרבע ממ"נ אם העיד בשקר על הנרבע רשע הוא שהעיד שקר לפני ב"ד על הנרבע דע"א נמי נפסל כשהעיד שקר כדמוכח מקושיית הר"ן גבי ע"א או' נתגרשה הנ"ל ואי אמת אומר שנרבע א"כ מן הסתם תלינן שהי' ברצון והוא רשע היאך מצטרף עמו. וע"כ צריך לחלק בחילוק הנ"ל דדוקא כששני עדים העירו שראוהו נרבע נעשה רשע ונפסל לעדות אבל כשעד אחד מעיד על חבירו יכול אפי' להצטרף עמו לעדות אחרת ולא אמרי' דממ"נ נפסלו לצירוף עדות דעביר' שעשה עפ"י עד א' תלינן באונס משא"כ ע"פ ב' עדים ולפ"ז ודאי הדין כן בע"א המוכחש מפי ע"א שיכול להצטרף עמו דמה לי שהעיד ע"א על חבירו שהעיד שקר או שעבר שאר עבירה כמו דלא פסלינן לצרף בהעיד עליו שעבר שאר עביר' משום ממ"נ דתלינן העביר' שעשה באונס וכיוצא בע"א שלא הוכחש רק מפי ע"א תלינן עדותו שהעיד בדדמי ואמרי' דלאו רשע הוא מכ"ש בע"א שהעיד שקר שלא רצו לחייב רק שבוע' שתולין שאומר בדדמי כדי להכשירו משא"כ במוכחש מפי ב' אין תולין בשום דבר להכשירו. אמנם נראה דא"א לתלות בשום דבר להכשיר עדות שקר כ"א שאמר כן בדדמי. ולפ"ז אין להכשיר עד א' המוכחש מפי ע"א כי אם כשאומר כן בתורת ע"א אבל בב' שבאו להעיד אין תולין בשום א' מהן שאמר כן בדדמי כיון שבאו להעיד ולהצטרף שיהיו שני עדים מש"ה שני עדים המכחישין זא"ז בחקירות נפסלו כיון שנצטרפו בראי' והגד' להיות שני עדים ודאי מידק דייקי מעיקרא ולא חיישינן כלל שאמרו בדדמי מש"ה אפילו אחד מוכחש מפי א' פסולין לצירוף ולא נחלקו חכמי בריסק רק בעד אחד אומר לוה שבא להעיד רק בתורת ע"א. ול"ק שוב מהא דמקש' בשבועות מא' אומר גבוה ב' מרדעות דשם באו בתורת שנים. (") וגם קושית הש"ך לא קשה דשם העד האומר נתגרש' אינו מעיד שראה הקידושין רק כשמעיד שראה שנתגרש' ע"כ היתה א"א וכיון שעל הגירושין מחזיקין אותו למשקר או לאומר בדרמי ממילא ליכא כאן רק ע"א שהית' א"א ושפיר הקש' הר"ן ואין מדבריו סתיר' לשיטת חכמי בריסק:
שהרי בודאי א' מהן שקר. בב"י הביא בשם רי"ו דאם אין מכחישין זה את זה אלא במקצת עדות נתקיים אותו מקצת וכו' והיינו כגון שכת א' אומר אבהתי' ואכילתי' וכת אחת מכחיש באכילתי' בב"ב דף ל"א ולקמן סי' קמ"ו. ואם כל הב' כתות אומרין דאבהתי' ומכחישין עצמן באכילתי' מסיים בתומים בצ"ע כיון דע"כ כת א' פסולין הן והויין בעדות אבהתי' כנמצא א' מהן קא"פ דעדותן בטיל' כמו שהקשו התוס' בסנהדרין דף ל"א גבי מנה ומאתים. ולפענד"נ דל"ד דבשלמא גבי מנה ומאתים כיון שהכת של ר' או של מנה פסולין הן באותו עדות הרי כת הב' נצטרפו לפסולין משא"כ בעדות של אבהתי' ואכילתי' דאף שנתכחשו באכילתי' לא מבעיא כשלא ראו ביחד דודאי כשר כמ"ש הש"ך בסי' ל"ו סק"ו אלא אפי' ראו ביחד וכיוונו להעיד מ"מ בשעה שהעידו עדות אבהתי' מקודם כשרים היו דעדיין לא העידו שקר והעדים נחשבים לכשרים כדמוכח ברש"י ותוס' בב"ק דף ע"ג בד"ה שהעידו בבת אחת ע"ש ואפי' לאביי דאמר למפרע הוא נפסל רק שנתבטל העדות שהעידו תכ"ד מחמת עדות שביטל' מקצת' בטלה כולה כמבואר שם בש"ס וא"כ בעדות אבהתיה לא נצטרפו לפוסלן ולא שייך לו' נמצא א' קא"פ בשעה שהעידו עדות אבהתי' ובמקום שנתבטל קצת עדות מהעדים דלא אמרי' דנתבטלו ג"כ שאר העדים. תדע דהא הרמב"ם פסק בפ"ב דבהרב' עדים בד"נ ואמר א' בחקירות א"י דלא נתבטלו שאר העדים ע"ש:
וישבע על השאר. בתומים נסתפק אם באו העדים והכחישו אי נפסל לשבוע'. ולפעד"נ דכמו שאין עדותן שמעידין אח"כ מועיל להוציא ממון כמו כן אינו מועיל עדותן שמעידין אח"כ להוציאו מחזקת כשרות גם מה שנסתפק אם יכול כת אחד לבוא בפני עצמו להעיד על אחר שהוא פסול להוציאו מחזקת כשרות. ולפענ"ד דאין כאן ספק דהא חזקת ממון אלים מחזקת כשרות וכיון דאפי' ממון מוציאין על ידו כ"ש חזקת כשרות וטעם כיון שקודם שמעידין על נידון זה מחזקינן אותן הב"ד בכשרים נאמנים אח"כ על כל עדות שיעידו אח"כ:
ואם אח"כ הוציא השטר השני. נסתפקתי אם הוציאם בזא"ז ופסקו הב"ד על כל אחד שהוא כשר ואח"כ בא לב"ד שהב"ד יגבו לו סך ב' השטרות אם מגבין לו הב"ד ב' השטרות אם בעינן שם הגוביינא מהשטר הראשון יהיה קודם להשני או דלא בעינן רק שיהיה הפס"ד של הראשון קודם לשני וכן בסעיף ג' יש לספק כן:
אלא א"כ באו עדי השטר. עש"ך ס"ק ד' שיש שם ט"ס וכצ"ל דמיירי שזוכרין ההלואה אלא דאשמעינן דה"א כיון שאין מעידין שחתמו רק שזוכרין הלואה חיישינן דילמא העדים טועין וסוברין שזה חתימתן ולא ליהוי רק מלוה על פה קמ"ל דכל שזוכרין ההלואה וכו':