נתיבות המשפט/ביאורים/יב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אחר שגמר הדין עש"ך ס"ק ו' דדוק' פשר שהבע"ד מתרצין שהדיינים יעשו פשר לפי דעתן. והטעם נראה כיון דהבע"ד יודע שהו' זכאי כל מה שמגרעין מזכות נראה כהטיי' פשר. אבל פשרה שמפייסין הדיינין למחול סך כך מותר. וכן מסתבר דמה"ת יהי' אסור לפייס לא' שימחול לחבירו וכן כל הסוגי' דפשרה בג' ג"כ ע"כ מיירי בהכי דבפיוס ודאי אף ביחיד סגי:
לגזור ולהחרים. משמע דאם לא החרימו יכולין הקטני' למחר כשיגדילו כמבואר בכתובו' דף י"א גבי גר קטן ודוק' כשהב"ד מפשרין רק כדי להשקיט ממריבות אבל כשמפשרין עצמן עם בעה"ד בעד שבועה וכיוצ' זהו כקונין השבועה והב"ד או האפטרופס יש להן רשות למכור ולקנות בנכסי יתומים ומכרן וקנינן קיים וא"י למחות כשיגדילו תדע דהא מוכרין עבדים ומשחררין אותן ומותרין בבת חורין וכן בסי' רפ"ט בחלוק' קרקעות שא"י למחות כשיגדילו אף שמעלה בדמי' כמ"ש הרשב"א בחדושיו לגיטין פ' השולח ע"ש:
צדדים להשמט עיין תומים דכשיודע שהאמת אתו רק שהדיינים לא יאמינו לו מותר. ונראה דהיינו דוקא במקום שלא יהיה כרשע לפני הדיינים.
כל זמן שלא קנו. עיין בר"ן בחידושיו דדוקא כשקיבלו בק"ס על הפשרה ופירשו בפירוש שיהיה פ' ופ' פשרנים אבל אם קיבלו ק"ס בסתם על הפשרה א"י שלשה לעשות פשרה כל שלא קיבלו עלייהו ואם באו לשני ג' לדין וקיבלו ק"ס סתם על הפשרה הוי כפירשו על שמות הפשרנים. ועש"ך ס"ק י"ב שכתב דפשר שעושין הבע"ד בעצמן א"צ קנין. והיינו מהתובע למוחל כמבואר בתשובת מוהר"ם לובלין:
מחילה א"צ קנין. כתב הרש"ל דאם אמר התובע שהיה בדעתו למחול לו רק עכשיו תובעו שרוצה להתנקם ממנו דאין יבול לתובעו דמחילה במחשבה הוי מחילה וראיה מאשה ששהתה ך"ה שנים דמחלה כתובתה וכו'. ויפה השיג בקצה"ח ממ"ש מהרי"ט דלא אזלינן בתר המחשבה רק במקום דאיכ' אומדנ' דמוכח לכל העולם ע"ש. אמנם נראה דדוק' מחיל' על הדבר שכבר נתחייב לו לא מהני אבל בדור עמי או אכול עמי שאומר שהיה בדעתו למחול לו ודאי מהני מחשבתו דהוי כתנו למתנה בשעת מעשה. ופשוט:
בקנין ובקנס. עיין חלקת מחוקק וב"ש באה"ע סי' נ' סעיף ו' דוק' כשאומר לו שמקבל על עצמו בקנין ובקנס אבל אם אמר אם לא אקיים אשלם קנס הקנס הוא שובר על הקנין. ואז אפי' נעשה הקנס באופן שיש בו משום אסמכתא צריך לקיים הפשר או שיתן הקנס:
ובנה זה קצת. עסמ"ע ס"ק ך"ג. והן סתומים. ועיין תומים שכתב דמיירי במחולקים על מי לבנות הכותל המשותף שכ"א אומר שעל חבירו לבנותו ונתפשרו שיבנו אותו שניהם ומש"ה אף שהתחיל אחד לבנות לא הוי גילוי דעת להשני שנתרצה בפשרה כיון דלפ"ד בלא"ה על השני לבנותו מש"ה בעינן שגם השני יתחיל לבנות ואז איכ' גילוי דעת ששניהם מתרצין ע"ש והוא תמוה לפענ"ד דמה בכך שהתחיל דמ"מ יכול לחזור בו מהמותר דאטו אם נתפשרו בלא קנין שאחד יתן לחבירו מנה ונתן מקצת וכי לא יהיה יכול לחזור בו מהמותר ואפשר שכונתם על מה שכבר בנה א"י לתבוע ממנו החצי דהוי כמו שסילקו כבר:
אא"כ אמרו דלא כאסמכת' עש"ך ס"ק ו' שהניח בצ"ע. ובאמת הוא תמוה מאוד דממ"נ במאי מיירי אי לא הקנה לו בגוף המשכון לאו כלום הוא דמנה אין כאן משכון אין כאן כמבואר בסי' רי"ז סעיף י"ז ואי אמר זכה בגוף החפץ כפי שיאמרו הפשרנים אין לך קנין גדול מזה. דודאי אם נתן מעות או חפץ לחבירו ואמר יהי' שלך אם יאמרו הפשרנים קנה וכן אם זיכה ע"י אחר דהא בפשרה א"צ קנין דוק' אלא ה"ה באחד משאר דרכי הקניה כמבואר בסעיף ז' בהג"ה ואין קנין גדול מזה שהמשיך לחבירו או זיכה ע"י אחר לחבירו ואם כן למה הצריך לומר דלא כאסמכת' או מעכשיו ובס' קצה"ח כתב לתרץ קושית הש"ך והתומים דהא דמהני דלא כאסמכת' משום דלאו אסמכת' גמורה היא וכו' ולא הועיל כלום דמ"מ קשה מה שהקשיתי. והנה בגוף תשובת הרשב"א סי' אלף ל' כתב וז"ל אא"כ קנו ואמרו דלא כאסמכת' ע"ש. ונראה דמיירי שהניחו ערבונות לקיים הפשר ובאם שלא יקיימו יוחלטו הערבונות לשכנגדו ודומי' דסי' ר"ז סעיף י"ז וכונתו אא"כ קנו מידם על תנאי זה ואמרו דלא כאסמכת' כונתו שאמרו באופן שיועיל ע"פ דין שלא יהיה כאסמכת' וכן הוא הלשון בסי' ר"ז סעיף י"ז וז"ל המחבר שם אלא יקנה לו בסודר דלא כאסמכת' והיינו ג"כ כנ"ל וה"נ כונתו כן או שיאמר מעכשיו דמהני גם כן וכן בסי' ר"ז שם מהני מעכשיו עבט"ז שם סעיף י"ז: