נתיבות המשפט/ביאורים/טו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אבל אם קרובו וכו'. עיין תומים שהקשה דהא בשבועות אמרי' שלח ר"י לר"נ עולא ברי' דרב עלאי וכו' וא"כ הרי היה אביו ת"ח ואין לך קרוב יותר מאביו וכו' ע"ש: ולפענ"ד לק"מ דדוקא כשקרובו הוא בחיים ואיכא כבוד קרובו אבל אחר מיתת קרובו לא שייך כבוד תורה דאין סברא דכשיב' אחד לדין לחקור אחר יחוסו: עוד כתב האו"ת ראיה דבנתבע ת"ח אין בו דין קדימ' מהא דשבועות שם דשלח עולא חברינו עמית בתורה למאי נ"מ לאקדומיה א"נ לשוד' וכתבו התוס' שם דמיירי שכנגדו היה ג"כ ת"ח ואם כן קשה דהא בלא"ה הוה לו דין קדימ' משום השכנגדו שהיה ת"ח ועכצ"ל דהשכנגדו היה נתבע ולא היה לו דין קדימה בשביל זה וכו'. ואי משום הא לא ארי' די"ל דמיירי שהכנגדו טען ע"י מורשה דאז אין לו דין קדימה כשפתחו ליה בדינ' כמ"ש באורים ס"ק ו'. ועוד נראה דבנתבע ת"ח כיון דהטעם משום זילות' דב"ד או משום בלוי זמן ובמורשה של הנתבע לא שייך זה:
יש לדיין לדון וכו'. לשון הרמב"ם הביאו הטור יש לדיין לדון בד"מ ע"פ הדברים שבדעתו וכו' א"כ למה הצריכה התורה שנים עדים שבזמן שבאר העדים לפני הדיין ידון על פיהם אע"פ שאינו יודע אם העידו אמת או שקר וכו'. ולכאורה תימא דהא אפי' ראה כשנעשה עד אינו נעשה דיין ואין לך אומדנא דמוכח גדול מזה שהוא בעצמו ראה המעשה ואפ"ה אסור לו לדון ונראה דלא מהני אומדנא רק לענין אורועי שטרא. תדע דאמרי' בכתובות פ' הכותב. קרענא ס"ד אלא מרענ' או לענין מיפך שבועה אבל לענין להוציא ממון אין שום הוה אמינ' כדאמרינן שם קרענ' ס"ד. והא דמהני אומדנא להוציא מיתומים. נראה דוקא אומדנא שהוא אומדנא לכל העולם כגון ידענא ביה בחסא דלא אמיד דכשם שידוע לו כך ידוע לכל העולם ובדבר שהוא אומד של כל העולם אין זה בגדר עדות כמ"ש התוס' ביבמות ר"פ האשה רבה אבל בדבר שהוא רק ידוע להדיין פסלו רחמנא בגזירת הכתוב כנ"ל: