נתיבות המשפט/ביאורים/דש

המעביר חבית () נלפע"ד דדוקא כשנשא שיעור משאוי כל שיכול לישא תיקנו חז"ל שיפטור מתשלומין משום דנקל ליבשל אבל מי שנשא דבר קל ונתקל ושברו חייב דבקל אפשר ליזהר ובזה א"ש הא דסעיף ב':

הסבל ששבר חביות של יין בקצה"ח כתב לתרץ שלא יקשה מהא דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה וכל השומרין כשעת הפשיעה וכתב הטעם דדוקא כשאינו ידוע אם יתייקר אח"כ משלם כשעת הפשיעה אף שנתייקר אח"כ אבל היכא דידוע היוקר דלקמיה משלם כיוקרא דלקמיה משום דהוי גורם לממון ומדמה זה להא דפסחים ך"ט בחמץ של הקדש אף דבפסח לא שוה כלום מ"מ משל' כפי מה ששוה אחר פסח משום דהוי גורם לממון וה"נ דכוותיה ע"ש ולפענ"ד אא"ל כך דא"כ בהך דיומי ניסן יקדו ארעתא וביומי תשרי זל ארעתא כמבואר בב"ק ה' ה"נ אם יקלקל ויחפור בורות בהקרקע בתשרי יצטרך לשלם כיוקרא דלקמיה וכן בגוזל או מזיק תבואה צריך לשלם כשעת הגורן אלא ודאי דלא דמי כלל דשאני גבי חמץ דא"א לו למכור כלל בפסח ואינו מחזיקו רק על אחר פסח מש"ה חייב לשלם לו כפי השעה שדרך למכרו דדמי קצת לגוזל חבירו במדבר שא"א למוכרו כלל במדבר רק שמוליכו לשוק ודאי דחייב לשלם כשער שבשוק משא"כ הכא שהרבה מוכרים יין קודם יום השוק כשצריכין מעות וכן מוכרין הרבה קרקעות ביומי תשרי מש"ה לכ"ע אינו משלם רק כפי השער שהיה בשעת הגזילה אף שידוע שמתייקר ולא חשיב כלל גורם לממון דאימר היה מוכרו קודם יום השוק ועוד בשלמא חמץ אם היה רוצה שום אדם לקנות החמץ ולעבור על האיסור א"א לו לקנות רק בהסך ששוה אחר פסח חשיב שפיר גורם לממון אבל בדבר שהוא עכשיו בזול אף שידוע שיתייקר אח"כ אינו משלם רק כשער הזול דהא הי' באפשרי לקנות בשער הזול מאחרים מש"ה בודאי א"צ לשלם רק כשער הזול. לכן נלפענ"ד () מדנקט הסבל ששבר חביות יין ולא נקט סתם מי ששבר חביות יין וכן בש"ס נקט הני שקולאי וכו' משמע דלא שייך דין זה רק בסבל והטעם נראה כיון דמיירי ששברו בפשיעה כמ"ש הסמ"ע ס"ק י' ומבואר בסי' קעו סעיף י"ד בהג"ה דשותף שמכר קודם זמנו דהוי פשיעה דחייב לשלם לחבירו מה שנתייקר אח"כ ועמ"ש שם הטעם דדמי לפועל דחייב לשלם מה שהיה יכול להרויח ע"ש ובסי' ש"ו הארכתי בטעם הדבר משום הכי חייב לשלם הכא ג"כ כשפשע בדבר שדרכו להחזיק עד הזמן כפי השער. ולפ"ז י"ל דמיירי ששכר סבל לשאת את החביו' ליום השוק למוכרו לאחרים בד' כי במקומו לא היו יכולים למכרו בד' רק במקום השוק ושברו בהולכה ושוב א"א לקנות אחר שיהיו יכולין להוליכו ליום השוק למוכרו שם מחמת שאין לו מעות לקנות חביות יין אחר ומבואר בשיטה מקובצת בב"מ דף ע"ד בשם הראב"ד דאם נתן לו יין להוליך ליום השוק דחייב לשלם לו מה שהפסיד ביום השוק ע"ש ומכ"ש כששברו בפשיעה דחייב לשלם כל מה שהי' יכול להרויח דהא ע"ז שכרו לעשות מלאכתו לשאת אותו לשם להרויח בו ולכך אם בא לשלם לו ביום השוק הראשון צריך ליתן לו חביות יין או ליתן לו ארבעה מה שהיה יכול להרויח. ומ"ש הרמב"ם כשמחזיר לו בשאר ימים דאינו משלם לו רק ג' היינו כשמחזיר לו קודם יום השוק הראשון אז נפטר בג' כיון דבזמן זה יכולין לקנות חביות יין כיו"ב בג' ואין הפסד לחנווני שהסבל יאמר לו אם תצטרך ליין תוכל לקנות בסך זה אבל כשמחזיר לו אחר יום השוק אין סברא כלל שיפטר בג' כיון שכבר נתחייב ביום השוק להחזיר לו ד' וכי משום שהוסיף פשע ועיכב המעות שנתחייב לו אצלו עד אח"כ יפטור עצמו בפחות כנלע"ד: