נזיר יח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי ורבי נמי הכתיב ביום ההוא אמר לך רבי ההוא להכי הוא דאתא לומר לך אע"פ שלא הביא קרבנותיו ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כר' יוסי ברבי יהודה לוקמה כגון דנטמא דחזיא בליל שמיני ורבי היא מדלא מוקים לה כרבי לימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא אמר רב אדא בר אהבה הא בהא תליא אי אמרת ליליא מחוסר זמן אימת מיחזי לקרבן לצפרא נזירות נמי לא חיילא עד צפרא ואי אמרת ליליא אינו מחוסר זמן נזירות טהרה חיילא מאורתא:
גופא נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן על כל אחד ואחד מתחיל ומונה מיד דברי ר' אליעזר וחכ"א אקרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא והביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד. בהביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר כשם שחטאתו עיכבתו כן אשמו מעכבו בשלמא לרבי אליעזר אמר קרא (במדבר ו, יא) וקדש את ראשו ביו' ההוא אע"פ שלא הביא קרבנותיו ורבנן ההוא אע"פ שלא הביא אשמו אלא רבי ישמעאל ההוא למה לי אמר לך ההוא אע"פ שלא הביא עולתו ורבנן עולה לא בעי מיעוטא דורון בעלמא הוא מאי טעמייהו דרבנן דתניא (במדבר ו, יב) והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם מה ת"ל לפי שמצינו שכל אשמות שבתורה שהן מעכבין יכול אף זה מעכבו
רש"י
עריכה
ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה לוקמה כרבי - ומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה:
כגון דחזיא בליל שמיני - כלומר דנטמא בליל שמיני והאי דאמר דחזיא לאו דוקא הכא אלא איידי דנקיט לה במס' כריתות נקטיה להכא וחזר ונטמא בליל שמיני דטומאות הרבה איכא מכיון דנטמא בליל ח' וחיילא עליה טהרה ואינו חייב עליהן אלא קרבן אחד לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני שהיתה שעה הראויה להביא בה קרבן:
ומדלא מוקים לה - רב חסדא בכה"ג ואליבא דרבי תיפשוט מינה דאית ליה לרב חסדא דלילה לאו מחוסר זמן הוא דאם נטמא בליל שמיני הוה כנטמא ביום שמיני דנטמא בשעה שראויה להביא קרבן אע"ג דאינו קרב עד היום דמיא הלילה ליום וחייב קרבן על כל אחת ואחת:
אמר רב אדא בר אהבה - אפילו אי אית ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן הוא אכתי לא מתוקמא ליה כרבי דהא בהא תליא: דאי אמרת לרבי מחוסר זמן הויא אימת מיתחזי לקרבן לצפרא ונזירות טהרה נמי לא חיילא עליה עד צפרא. והילכך כי מיטמי בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא ולית לך למימר בהו טומאות הרבה ואי אמרת דלרבי אינו מחוסר זמן דלילה נמי זמן הקרבה ואית בהו טומאות הרבה נזירות טהרה נמי חיילא מאורתא וחייב קרבן על כל טומאה וטומאה הילכך לא מיתוקמא כרבי כלל: ה"ג ת"ר נטמא בשביעי וחזר ונטמא כו' ואית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ושבושא הוא דקי"ל דכל היכא דכתב גופא דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו הכא לא נשנית כלל:
מתחיל ומונה - לנזירות טהרה מיד כיון שהגיע שמיני ואפילו שלא הביא קרבנותיו דברי ר' אליעזר: וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחת ואחת הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה. נזירות דטהרה אבל אם לא הביא חטאתו אינו מונה לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא חטאתו אחד מהללו שני תורים שמביא אחד לחטאת שאם נטמא קודם שהביא חטאתו אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד אבל אם הביא חטאתו ולא הביא אשמו כבש בן שנתו לאשם מונה לנזירות ימי טהרה: כך אשמו מעכבו: שלא יתחיל למנות עד שיביא אשמו:
בשלמא לר' אליעזר - דאמר מתחיל ומונה מיד:
אע"פ שלא הביא קרבנות - מתחיל למנות מבו ביום ולרבנן אתא ליה ההוא אע"פ שלא הביא את אשמו:
אע"פ שלא הביא עולתו - שהאחד לעולה ובלבד שהביא אשמו וחטאתו מתחיל למנות:
משום עולה לא מיבעיא - דהיא לא אתיא לא משום עולה ולא משום נזירות אלא לדורון בעלמא:
כל האשמות שבתורה מעכבין - כדאמרינן (יבמות דף עד:) הביא כפרתו אוכל בקדשים:
תוספות
עריכה
ורבי ביום ההוא למה לי. דממילא ידעינן דאשמיני קאי:
אע"פ שלא הביא קרבנותיו. דפשטיה דקרא משמע דלא חייל עליה נזירות עד שיכפר בעולה ובחטאת דכתיב בקרא [קודם] וקדש ראשו והשתא אתי יתורא דביום ההוא לאשמועינן דחייל עליה נזירות ביום שמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו:
לוקמה כרבי וכגון שנטמא בליל שמיני. דחייל עליה נזירות קודם הבאת קרבנותיו ול"ג [דחזא] פי' כיון [דמרבינן] לרבי ביום השמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו א"כ גם בליל שמיני חייל עליה נזירות ושייך ליום שמיני ומעתה נוקי למתני' כרבי דנטמא בליל ח' דכיון דחייל עליה נזירות טומאות הרבה יש כאן ומ"מ פוטר עצמו בקרבן אחד לפי שלא יצא שעה אחת הראויה להביא קרבנותיו דאין מקריבין קרבנות בלילה מביום צוותו מדלא מוקי לה הכי נימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא פי' ולא לענין שיוכל להקריבו בלילה אלא דחשבינן ליה כיצא לשעה שראוי להקריב קרבנותיו ולא יפטר בקרבן טומאה אחד:
הא בהא תליא. ולא מצי אתיא כרבי: ה"ג אי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מייתי קרבן עד צפרא נזירות נמי לא חייל עד צפרא דכפר וקדש כתיב בשעה שראויה להביא קרבן חייל נזירות טהרה כי נטמא בלילה לא הוו טומאות הרבה אלא טומאה אריכתא ואי קסבר לילה לאו מחוסר זמן להחשב כשעה . שראויה להקריב בלילה נזירות נמי חייל מחמתה ומיחייב קרבן טומאה על כל אחת ואחת: אית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ולא גרסינן דבכולה הש"ס לא גרסינן גופא אלא כשהש"ס הביא מימרא או ברייתא תחילה ומייתי אותה אגב גררא אז חוזר ואומר גופא לפרש המימרא או הברייתא אבל ברייתא לא הביא הש"ס כלל לעיל אלא מלישנא דהש"ס לעיל דקאמר אילימא שנטמא בשביעי:
אינו מביא אלא קרבן אחד. אע"ג דס"ל דחייל עליה נזירות טהרה משביעי כיון דנטמא עד שלא האיר השמיני שעה הראויה להביא קרבנותיו נפטר בקרבן אחד על טומאות הרבה אבל כשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בח' כיון שיצא לשעה הראויה להביא קרבנותיו מביא קרבן על כל אחד ואחד:
מתחיל ומונה מיד דברי ר' אליעזר וכו'. לכאורה הוה משמע דמתחיל מנין נזירות טהרה שלו בשמיני אלא אי אפשר לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א"כ כי נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לרבי אליעזר [כדתנן] במתני' ר"א אומר לא [בו] ביום אלא מתחיל ומונה מיד בשביעי דאז חייל עליה נזירות טהרה מכי הזה וטבל (מכי הזה וטבל) וכי נטמא בשמיני סותר ב' ימים ומתחייב שפיר בקרבן ובטומאה לרבי אליעזר:
וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו כו'. רבנן סבירא להו דלא חייל נזירות טהרה עליה עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות טהרה [וטעמייהו] יליף בסמוך:
כך אשמו מעכבתו. דלא חייל עליה נזירות טהרה עד שיביא גם אשמו וטעמיה מפרש בסמוך:
בשלמא לר' אליעזר אמר קרא וקדש ראשו ביום ההוא. מיותר ביום ההוא לרבות ביום השביעי דמשביעי חייל עליה נזירות טהרה כדפרישית לעיל לר"א ולשון הש"ס דקאמר אע"פ שלא הביא קרבנותיו הוי פירושו אע"פ שלא הגיע יום הראוי קצת להביא קרבנותיו דהיינו יום ז' ולא הוי פירושו כההוא דלעיל דקאמר הש"ס אליבא דרבי ביום ההוא מיותר לומר לך אע"פ שלא הביא קרבנותיו דההוא ודאי הוי פירושו לרבות יום שמיני דוקא משהאיר הבקר אבל אליבא דר"א אתא [לרבות] אפילו יום השביעי כדפי':
ולרבנן ההוא אע"פ שלא הביא אשמו. אע"ג שכל אשמות שבתורה מעכבות הכא מרבינן מההוא דלא מעכב ליה מלחול עליה נזירות טהרה: אלא לר' ישמעאל ההוא מאי אתא לרבויי אמר לך אע"פ שלא הביא עולתו:
ורבנן עולה לא בעיא מיעוטא דדורון בעלמא הוא. וא"ת מ"ט דרבי ישמעאל שפיר קאמרי ליה רבנן וי"ל משום דחטאת ועולה כתיבי בחד קרא והדר כתיב וכפר עליו וקדש ראשו דס"ד דאע"ג דעולה דורון הוא כיון דאקדמיה קרא לוקדש ראשו לא חייל עליה נזירות טהרה עד דמייתי לעולה נמי קא משמע לן ההוא לומר אע"פ שלא הביא עולתו ומסתברא לאוקמי לעולה ולא לחטאת דעיקר כפרה בחטאת וא"ת מנא ליה להש"ס לעיל לומר בפשיטות אליבא דרבי דההוא (מפרש) מרבה אע"פ שלא הביא קרבנותיו פי' משהאיר השמיני חייל עליה נזירות טהרה דלמא לא מרבה רבי אלא הביא חטאתו ולא אשמו או כר' ישמעאל
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ג (עריכה)
ראשונים נוספים
ביום ההוא למה לי תנהו ענין לז'. כלומר ביום ההוא של תגלחתו:
לוקמה כר' וכגון שנטמא בליל ח' דקרי' ביה טומאות הרבה דמתחיל' ליל ח' חלה עליו נזירות טהרה וחדא קרבן הוא דמייתי דאכתי לא יצאת שעה שראוי להביא קרבן עד למחר. ומדלא מוקי לה הכי ש"מ קסבר לילה לאו מחוסר זמן דכל דבר שזמנו ביום מתחלת הלילה יש לו דין היום אע"פ שאינו מביא קרבן בלילה הילכך מביא ב' קרבנות:
הא בהא תליא. כלומר לא מצית למפשט דלילה לאו מחוסר זמן הוא מדלא אוקמא כר' דאפי' אי לילה מחוסר זמן לא מצי לאוקמה כר' דאי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מחזי לקרבן נזיר מצפרא טהרה נמי לא חיילא עד צפרא דוכפר וקדש את ראשו בשעה הראויה להביא קרבן חייל עליה נזי' טהרה וכי נטמא בלילה טומאה אריכתא הוא. ואי אמרת לילה לאו מחוסר זמן נזי' טהרה חלה מאורתא וכי נטמא בלילה מביא קרבן על כל א' וא' כמו שנטמא ביום ח':
גופא נטמא בז' וכו'. הך גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ורבי יוסי איירי לעיל בהך עניינא אמרי גופא:
מתחיל ומונה מיד. פי' מיד בז' אחר שהזה וטבל דס"ל דנזי' טהרה חיילא בז' כר' יוסי בר יהודה. וכן מוכח לקמן פ' כ"ג דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ומיבעי' ליה בגמ' עד שיטהר בז' ומני ר"א היא. והאי דקים ליה לתלמוד הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בח' אע"פ שלא הביא קרבן לאפוקי מדרבנן דאמרי דאינו מביא קרבן על טומאתו ואינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו משום דר"א הוא דקאמר במתני' לא בו ביום דאם נטמא ביום ראשון לנזירותו אינו סותר א"כ ע"כ מדהביא קרבן על טומאתו שנטמא בח' צ"ל שהתחיל למנות נזירותו מאתמול ולקמן דקאמר ר"א היא הוה מצי למי' ר"י ברבי יהודה היא. וכן לעיל הוה מצי למימר ר"א היא:
ביום ההוא אע"פ שלא הביא קרבנותיו כלומר אע"פ שלא הגיע זמן הבאת קרבנותיו דהיינו משביעי וכדדריש ר"י בר' יהודה לעיל. וארבע מחלוקות ר"י בר יהודה ור"א משביעי הוא דחיילא נזי' טהרה ור' סבר דמח' הוא דחיילא נזי' טהרה אע"פ שלא הביא קרבן. ורבנן סברי דלא חיילא עד שיביא חטאתו. ור' ישמעאל אומר אפילו אשמו. וא"ת הא דקאמר רב חסדא לעיל אי בנטמא בח' וחזר ונטמא בח' הרי יצאת שעה שראוי להביא בה קרבן מנליה דר' דלא כרבנן ודלא כר' ישמעאל. וי"ל דלישנא דמילתיה דר' משמע ליה הכי מדקאמר ביום הבאת קרבנותיו בסתם ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו. משמע דהיום גורם אע"פ שלא הביא כלל. ורבנן ההוא אע"פ שלא הביא אשמו. דוקדש את ראשו כתיב בתר ב' תורים או ב' בני יונה כתיב וקודם אשם לומר לך אפילו לא הביא אשמו:
אע"פ שלא הביא עולתו (דממילא) [דמעולה] סליק דעולה דורון בעלמא היא דאינה מכפרת בשום מקום:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נזיר (עריכה)
וחכ"א אינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא חטאתו הביא חטאתו וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד ה"ג וכך ראיתי כתוב במקצת ספרים והיא גירסא יפה דכיון דמתחיל למנות אחר שהביא חטאתו אע"פ שלא הביא אשמו אם חזר וניטמא עוד צריך להביא קרבן אחר בעבור טומאה זו ואינו נפטר בקרבן אחר שמה שהי' סובר ד' בשניטמא בשמיני וחזר וניטמא בשמיני קודם הבאת קרבנותיו סוברים רבנן כשניטמא אחר הבאת חטאתו וחזר וניטמא אחר הבאת חטאתו קודם שיביא אשמו ויש ספרים שכתוב בהן אינו מביא אלא קרבן אחד וגם הפרשנים גורסים כך ונ"ל שהיא טעות:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ג (עריכה)
ביום ההוא למה לי תנהו ענין לשביעי. כלומר ביום ההוא של תגלחתו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ור' יוסי בר יהודה סבר אם כן לימא קרא וקדש את ראשו ותו לא וממילא הוה אמינא דאיום שמיני קא מהדר. ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני. והוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. תוספי הרא"ש ז"ל:
אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי. דיתירא הוא למשדייה אשביעי. ויש מפרשים דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. שיטה:
גופה נטמא בשביעי כו'. הך גופה לא הוי כשאר גופה שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ור' יוסי איירי לעיל. בהך עניינא קאמר גופה. הרא"ש ז"ל בפירושיו.
גירסת הספרים תנו רבנן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד. ויש ספרים שכתוב בהן גופא נטמא בשביעי כו'. וכתוב בתוספות האי גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד דהך ברייתא לא אייתי לה לעיל. אלא קאי אסוגיא דלעיל דפליגי רבי ור' יוסי בר יהודה אי חייל נזירות טהרה מיום ז' ועד יום ח' והכא פליגי בה תנאי. ויש מפרשים דמשום דאמר רב למעלה דנטמא בז' וחזר ונטמא בח' אינו מביא אלא קרבן אחד בין לרבי בין לר' יוסי בר' יהודה וברישא דהא ברייתא אמרינן נמי הכי גופה. שיטה:
מתחיל ומונה מיד דברי רבי. כלומר מיד ביום השמיני. פירוש מתחיל ומונה נזירות טהרה מיד ביום שמיני ואנזיר שנטמא בשמיני קאי. שיטה: וזהו לפי גירסתו דגריס דברי רבי. ובתוספי הרא"ש ז"ל כתב וזה לשונו: ומתחיל ומונה מיד דקאמר ר' אליעזר היינו בשביעי. ומיד דקאמר היינו מיד שיטהר. עד כאן. וכן כתב ז"ל בפירושיו וז"ל: מתחיל ומונה מיד. פירוש מיד בשביעי אחר שהזה וטבל דסבירא ליה דנזירות טהרה חיילא בשביעי כר' יוסי בר' יהודה. וכן מוכח לקמן פרק כהן גדול דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו. ומבעיא ליה בגמ' עד שיטהר בשביעי ומני ר' אליעזר היא. והאי דקים ליה לתלמודא הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בשמיני אף על פי שלא הביא קרבן לאפוקי מדרבנן דאמרי דאינו מביא קרבן על טומאתו ואינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו. משום דר' אליעזר הוא דקאמר במתניתין לא בו ביום דאם נטמא ביום ראשון לנזירותו אינו סותר. אם כן על כרחך מדמביא קרבן על טומאה שנטמא בשמיני צריך לומר שהתחיל למנות נזירותו מאתמול. ולקמן דקאמר ר' אליעזר היא הוה מצי למימר ר' יוסי בר' יהודה היא. וכן לעיל הוה מצי למימר ר' אליעזר היא. עד כאן:
ור' ישמעאל אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו. ואינו מתחיל למנות ואינו מביא קרבן על טומאתו אלא כי נטמא אחר אשמו. תימה דלעיל דקאמר רב חסדא לרבי אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כיון שיצא לשעה הראויה להכי להביא קרבן כו'. מנא ליה דרבי לא כרבנן ולא כר' ישמעאל דילמא דבעי עד שיביא חטאתו או חטאת ואשם. יש לומר דלישנא דמילתא דרבי משתמע ליה הכי דקאמר ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו. מדסתם רבי דבריו ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו אלמא מיד שמתחיל יום הבאת קרבנותיו קאמר. תוספי הרא"ש ז"ל:
ורבנן ההוא אף על פי שלא הביא אשמו. דוקדש את ראשו בתר שתי תורים או שני בני יונה כתיב וקודם אשם. לומר לך אפילו לא הביא אשמו אף על פי שלא הביא עולתו. דמעולה סליק דעולה דורון בעלמא הוא דאינה מכפרת בשום מקום.
מאי טעמייהו דרבנן. בשלמא לר' אליעזר אתא ההוא להתחיל אפילו משביעי. ולר' ישמעאל אתא ההוא להקדים קודם עולה דכתיב מקמי וקדש. אלא לרבנן לאשם לא בעי קרא דוקדש כתיב מקמי אשם. ומשני טעמא דרבנן משום אידך קרא דתניא והזיר וכו' לפי שמצינו כל אשמות שבתורה שמעכבין אשם תלוי ומעילה וגזילות מעכבי כפרה ואשם מצורע מעכב הכשרו בקדשים אף זה יעכב הכשר מנין נזירותו. תלמוד לומר והזיר והביא אף על פי שלא הביא הזיר. ומכל מקום איצטריך ההוא כי היכי דלא תדרוש כדדריש ליה הכי אימתי והזיר בזמן שהביא. ואי מההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא עולתו אבל אשמו מעכב.
ור' ישמעאל אמר והזיר והביא אימתי והזיר בזמן שהביא. וההוא אתא למימר אף על פי שלא הביא עולתו. דאי לא כתיב אלא והזיר והביא הוה אמינא אחר שיביא כל הקרבנות אפילו עולה. ואי לא כתיב אלא ביום ההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא כלל מקרבנותיו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובתוספותיו ז"ל כתב כך וז"ל: ואי לאו והזיר והביא הוה אמינא מיתורא דההוא שימנה מיום שמיני קודם שיביא קרבנותיו. עד כאן. והרב עזריאל ז"ל פירש וז"ל: מאי טעמייהו דרבנן. פירוש בשלמא לר' אליעזר דמייתי אתי להקדים דשביעי ולר' ישמעאל נמי דאתי להקדים עולתו ניחא. דההוא דכתב לאחר חטאת ועולה אתי להקדים לקרבן הסמוך לו דהיינו עולה. דהכי כתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה וכפר מאשר חטא וקדש ראשו ביום ההוא והביא כבש בן שנתו לאשם. ואף על פי שהיה מקריב חטאת העוף תחלה ואחר כך אשם ואחר כך עולה מכל מקום הזכיר כל קרבן עוף ביחד. אלא לרבנן דאמרי דאתי להקדים לאשם מאי טעמא הא ביום ההוא לאחר חטאת ועולה (כתב) כתיב ואשם כתיב בתריה והוה להו למימר דאתי להקדים חטאת שלפניו. ומשני טעמייהו דרבנן מאידך קרא דתניא והזיר לה' ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם מה תלמוד לומר. למה כתב והזיר בין קרבן חטאת ועולה ובין קרבן אשם. לפי שמצינו כל אשמות שבתורה מעכבין יכול אף זה שלא ימנה נזירנות טהרה עד לאחר הבאת אשם. תלמוד לומר והזיר ימי נזרו והביא כבש. אף על פי שלא הביא אשמו הזיר ימי נזרו. עד כאן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה