נועם אלימלך/אגרת הקודש

<< · נועם אלימלך · אגרת הקודש · >>

ספר אגרת הקודש

הקדמה לאיגרות מהמביא לבית הדפוס

קדוש יאמר לו כל הכתוב ובהם נזכה לחיים בירושלים

הנה בהיותי בק"ק ליזענסק מצאתי ראיתי ראיה אחת שהיא כשתים, והם הכתב והמכתב שנאמרו ונשנו על האגרתיים, הצד השוה שבהם שאלו ואלו דברי אלקים חיים.

המכתב הראשון תשובה כהלכה על גוף הכתב מה ששאל כענין איש אחד להרבני החסיד מוהר"ר אלעזר, והוא בן איש אלקי הנזכר מטה, על דברי קטטות ומריבות שנתעורר על הרב האי הגאון איש האלקי קדוש יאמר לו אב"ד דק"ק זעלחוב נ"י^[1], להשיב לו מה ששמע מאביו נ"י על דברי קטטות הנ"ל, והשיב לו על פי ציווי אביו.

והמכתב השני על דברי תוכחת מגולה שנכתב להרבני החריף החסיד שלשלת היוחסין^[2] מוהר"ר זכריה מענדיל נ"י, ותוכן הדברים הנאמרים במכתב השני היה להוכיח את מורינו זכריה מענדיל הנ"ל על דבר שהיה מתנהג בחסידות וסיגוף, ועינה את עצמו בעינויים וסיגופים ועל ידי זה נפל על ערש דוי, והשיב לו הרבני מו"ה זכריה מענדיל הנ"ל על פי ציווי הרב החסיד איש אלקי מוהר"ר אלימלך נ"י אשר איתן מושבו בק"ק ליזענסק, ומצודתו ואור תורתו יזרח מסוף העולם ועד סופו, ואין אני כמסהיד עליו, כי מה אני להיות משנה למלך, ושם האיש אלימלך כבר יצא בעולם, ואין אני יכול להבין מעשיו וקדושתו ופעולתו אפילו כטיפה מן הים, אך אהבה מקלקלת השורה.

ובקראי במכתבים ההם ואשתומם כשעה חדא, ואמרתי מתלא הדין אם לא חזי' האריה אנא חזא מרבעתיה^[3], אז אמרתי אם לא באתי כי אם לשמוע את דבר ה' מהמכתבים הנ"ל דייני, וקריתי ושניתי בהם פעמים, וכל כך חביבין עלי דברי הרב הנ"ל, שטעמתי בהם טעם מן שהוריד ד' לנו מן השמים, ומתוך כותלי מכתבן ניכר שרוח אלקים דיבר בו שדבריו חיים, וראיתי תועלת המכתבים הנ"ל עד אין קץ למי שיש בו נשמת רוח חיים ולקח גם הוא מעץ החיים וחי לעולם חיים הנצחיים, שכתוב בהם מדות טובות שיקנה אדם לבא בהם למדרגות גדולות, וגם הם שוים לכל נפש, שיש בהם מוסרים רבים והנהגות טובות להכניע לבבו ליראת ד', ולהיות לנו בגלות המר הזה בין העמים קיום, עד שירחם ד' עלינו ויקבץ נדחינו מבין העמים. ואזרתי כגבר חלצי וחגרתי מתני להוציא לאור הדברים הנ"ל שהם מעט הכמות ורב האיכות, וחשתי ולא התמהמהתי, וזה שמו אשר יקראו לו בשם אגרת הקודש, קדוש יאמר לו כל הכתוב ובהם נזכה לחיים בירושלים.

אגרת ראשונה

(נכתבה ע"י רבי אלעזר בן רבי אלימלך)

גליון יד קדשו הגיעני ושם נאמר לשאול את פי הקדוש אדוני אבי מורי נ"י ויזרח לנצח.

נידון המחלוקת שנתעוררה בעוונותינו הרבים על הרב האי הגאון החסיד המפורסם, האב"ד דק"ק זעלחאב נ"י. שאלתי את אאמ"ו נ"י והשיב לי בזה הלשון: מה זה חידוש אצלכם, כבר היה לעולמים דברים כאלו. מצינו אברהם אבינו עליו השלום שהפיל אותו נמרוד לכבשן אש ויצא בשלום, וכשבא לארץ ישראל נתהווה רעב בארץ ואמרו יושבי המקום ההוא מחמת שזה המין בא אצלינו אירע לנו מקרה זה, והלך למצרים כדי להשקיט הדבר לבל יתפשט ביניהם, ואלולי זאת לא היה הולך למצרים שלא אמר לו השם יתברך כי אם לך אל ארץ כנען, וזה היה מעשרה נסיונות שנתנסה. והנה לכאורה מה זה נסיון שהלך למצרים שהוא כמעט נגד ציווי השם יתברך? אלא צריך לומר כנ"ל.

והנה תמוה מאד וכי אפשר שלא שמעו יושבי ארץ כנען מגודל הנס שנתרחש לו באור כשדים, הלא בבל קרוב הוא לארץ ישראל? שנית, בבואו למצרים לקח פרעה את אשתו וינגע ה' את בית פרעה כו' נמצא שנעשה לו ג"כ נס גדול ואח"כ לקח אבימלך את אשתו, והנה תרי תמיהות מדכר דכירי אינשי ובודאי נשמע בית אבימלך מזה הנס כי קרוב זה אל זה היה כדכתיב "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא", ובפרט כי דרך המלכים להודיע זה את זה דברי חידושים ובפרט נסים גדולים כזה אשר לא היו מיום הוסדה הארץ, וזה מצאנו ראינו שנמרוד לא נענש כי אם אחר כמה שנים אחר המעשה של מצרים, גם פרעה לא נענש מיד ועיקר עונשו היה בצאת ישראל ממצרים בעשר מכות כאשר מצינו בספרים. ומה שלקה פרעה מיד בקחתו את שרה, זה לא היה כי אם למען מנוע אותו בל יגע בה ח"ו, וגם אבימלך לא נענש מיד רק בעצור עצר ד׳ בעד כל רחם, זה היה ג"כ כדי שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה, כי היו עצורים הזכרים והנקבות למען דעת כל עמי הארץ כי לא יצא מהם זרע כי עצורים היו מכל צד. והרשעים אלו מהם נתחרטו אחר המעשה, ומהם עמדו במרדם כמו נמרוד אף שראו גודל הנס, ואף אח"כ כשנשבה לוט כוונתו היה על אברהם אבינו ע"ה כמבואר, ומה לכם להשיב על כל הקושיות והתמיהות הללו הנ"ל.

אמנם אמינא לכם אנא וכך הוא האמת, כשהצדיק עובד ה' מיראה ומאהבה, אהבה מביאה אותו כמעט לשגעון כמו שנאמר "באהבתה תשגה תמיד", כמו שמצינו בדוד המלך ע"ה "ודוד מפזז ומכרכר בכל עוז", והצדיק הוא הולך תמיד ממדרגה למדרגה בכל יום ויום, וקודשא בריך הוא מחדש עליו חסדים בכל יום ויום, בין למעלה בין למטה לפי מדרגתו, ואין הקב"ה מחדש עליו חסדים כי אם ע"י נסיון. והטעם בדבר הוא מחמת הקיטרוג, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו׳, ומוצא המקטרג איזה עילה בהצדיק הנ"ל ועולה ומקטרג, הגם שהש"י ב"ה מוחל לו, כי דרך הצדיק שמהרהר בתשובה תיכף ומתחרט ומדקדק על עצמו כחוט השערה, ובודאי עשה תשובה והאיך יכול המקטרג להשטין עליו, אך מחמת שהמקטרג עומד למעלה ואומר שאין עושה זאת אלא כדי להשתבח ולהתפאר בעיני בני אדם, ואולם אם יעמדו עליו בני אדם לבלבל אותו לא יהיה יוכל לעמוד בניסיון והא ראיה שחטא, ומחמת זה הקב"ה מנסה אותו להראות שעומד בנסיון, ועי"ז הש"י מביא להצדיק למדרגה גדולה יותר בכל פעם.

וזה דאמרינן בגמרא "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים" כו', וזהו כמו זר נחשב שהצדיק מתחילה שלא חטא, לא יוכל לעמוד במחיצת הבעל תשובה שעבר ושנה ועשה תשובה באחרונה ויהיה מחיצתו לפנים מהצדיק הזה הנ"ל, אלא כן הוא כוונת הגמרא על הצדיק אשר עובד ה׳ באהבה ומדקדק על עצמו ועושה תשובה בכל רגע, והקדוש ברוך הוא מושך עליו חסדים על ידי נסיונות למען הביא אותו למדרגה גדולה, ובמקום הצדיק הזה שהוא בעל תשובה כנ"ל אין הצדיקים גמורים יכולים לעמוד, היינו הצדיקים שאינם מרגישין בחטא קל לעשות תשובה בכל רגע אין יכולים לעמוד שם, מחמת שאין עושה תשובה על עבירות קלות אין ראוי לבא לידי נסיון מחמת הקטרוג שיש לו בו אחיזה.

והנסיון הזה שמנסה אותו הש"י רובא דרובא הוא ע"י בני אדם רעים, כי מגלגלין חובה ע"י חייב כמאמר חז"ל וכמאמר הכתוב "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". והפירוש הוא כך, כמו דאמרינן בגמרא כאשר יאמר משל הקדמוני והאלהים אנה לידו, זה הרג שוגג וזה הרג מזיד והקב"ה מזמן אותם לפונדק א׳ כו׳, וזה הצדיק עשה איזה עבירה שוגג ועשה תשובה, אעפ"כ צריך כפרה ע"י נסיון כנ"ל, וזה עשה עבירה במזיד ולא עשה תשובה, הקב"ה מביאם לפונדק א׳, דהיינו שמביא נסיון לצדיק הזה על ידי זה שלא עשה השובה ועשה עבירה במזיד, זה נהרג שהרגו א"ע, וזה הצדיק גולה דהיינו יסורים וצערו נחשב לו גלות. ומה שאין הקב"ה מעניש את החייב מיד, למען צדיקים ילכו בם כו׳ ולמען סמות עיני רשעים. ומה שנענשו אח"כ כמו שנענשו נמרוד וחביריו, הוא מחמת שהעונש בא מאליו, ששקר אין לו רגלים והרע הורג את עצמו, וכל זמן שהקב"ה יכול להצילו באיזה זכות מציל אותו. ואחר כל הנסיונות נסה הש"י לאברהם אבינו ע"ה לעקוד את בנו כדי לעמוד זכותו ואפרו צבור על גבי המזבח לדורי דורות. כן יזכו כל עובדי השם אשר יש להם מתנגדים ועומדים עליהם בשקרים ודברי ריבות, ועינינו רואות צדקתם אשר נענים בתפילתם כמו בדורות ראשונים. נזכה שאנחנו נאכל פירותיהם וזכותם יעמוד לנו:

ואפשר שנמצא איזה גדול הדור, גדול בתורה וגדול ביחוס, והוא ג"כ מתקוטט, ואפשר מחמת שעשה איזה חטא ושכח לעשות תשובה, או חטאת נעורים שצריך לזה תשובה גדולה והכנעה גדולה, ומי לנו גדול מדוד המלך עליו השלום היה מתפלל תמיד על חטאת נעורים כאמור חטאת נעורי כו׳. ומה לי לעשות שההכרח מביא אותי לידי דברים אלו כדי להצדיק את הצדיק דמעיקרא ע"י תשובות אדוני אמ"ו נ"י.

ושאלתי אאמ"ו שיאמר לי מפני מה משנים הנוסחאות שבתפילה, והשיב לי כך: הלא הב"י ז"ל שהוא ראש לכל הפוסקים, הוא ז"ל מביא אלו הנוסחאות, ואח"כ בא הרמ"א ז"ל שהוא ג"כ ראש לכל הפוסקים, אזן וחקר כל התיקונים על מכונם בפני כללות ישראל, וראה בנוסחא זו שהוא אור גדול ואין העולם כדאי להשתמש בו והעמיד לנו נוסחא אשכנזית שהיא דבר השוה לכל נפש כערכנו, אבל לפני הצדיקים אלו אשר רחצו מצואתם ומדקדקים טל עצמם כחוט השערה ודאי לא היה כוונתו ז"ל עליהם לבטל אורם מלהתפלל נוסחא זו שכתב הב"י, ואלו ואלו דברי אלקים חיים.

ואם תקשה לך הלא יש כמה אנשים שאינם במדרגה זו כאשר כתבתי ואעפ"כ מתפללים נוסחא זו ומתחברים לחסידים עליונים וגם הם נקראים בשם חסידים, הנני אומר לך, הנה מצינו בשירת הים שכתוב "ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו", מה לנו מזה שישראל האמינו במשה, הגם שהשי"ת הבטיח למשה "וגם בך יאמינו לעולם", מה לו למשה רבינו מזה, וכי רצונו היה שיאמינו ישראל בו, הלא לא היה חפץ רק שיאמינו בה׳. אמנם התורה הקדושה השמיענו בזה דבר גדול, והוכרחו על כרחם להאמין במשה. דהנה כונת המקום היה להוציאנו ממצרים שנקבל התורה, והוכרח לצרוף כצרוף הכסף מזוקק שבעתים, ולכך היה כל אלו המאורעות, קריעת ים סוף ושאר כל הניסים, ומשה רבינו ע"ה היה מקדש עצמו עד שבא למדרגות הנבואה ועלה למרום והוריד התורה לישראל. והנה כל ישראל לא היו יכולים בודאי שיהיו כולם במדרגה זו של משה ושיקבלו התורה על פי מדרגות הנבואה. אך מחמת שהאמינו במשה והתקשרו בו והוא היה משפיע עליהם רוח קדושה והיה כאילו הם ג"כ במדרגה זו, ועי"ז יכלו כולם לקבל התורה ע"י אחדותם והתקשרותם במשה, והנמשל מובן מאליו.

ומי שאינו מאמין לדברי אני אומר לו כך. מתחילה ישוב על חטאת נעוריו, ויתבודד בעצמו וישים אל לבו כמה פעמים הלבין איזה אדם אף אחד מבני ביתו, וכמה פעמים אמר שקר אף בדברי הבאי, ושאר דברים אשר הם מבוארים בספרי היראים, ולעשות עליהם תשובה גדולה וחרטה גדולה: והגאוה עולה על כולם:

ושמעתי פעם אחד פירוש על פסוק מפי אאמ"ו נ"י, ולא ידעתי אם מדיליה אמר זאת או בשם איזה ספר, דכתיב "ויתאו המלך יפייך" ומקודם כתיב "ושכחי עמך ובית אביך", והפירוש הוא כך, כשתשכחי עמך ובית אביך ויחוסך וגאותך מי את, אז ויתאו המלך, מלכו של עולם, את יפייך:

וידקדק על עצמו כחוט השערה לקיים הכל כמבואר בפוסקים ובפרט בש"ע אורח חיים ובספרי מוסר אשד עודנה חיים בגן עדן:

אח"כ יתפלל נוסחא זו של הב"י ז"ל, ובוודאי יטעום בה טעם ולא יהיה יכול להתאפק מלהתפלל גוסחא זו, אף שיהיו מתקוטטים עמו לא יחוש ויסבול הכל.

וכך אמר אאמ"ו נ"י אם תרצו להשגיח בדברי אלו תראו שדברי כנים ואמיתים: ומי שיש לו עוד ספיקות וקושיות על עובדי השי"ת, אני נותן לו עצה, שישב בבדידות ויפשפש במעשיו כמבואר לעיל, אף שלא ביארתי קצהו מחמת שקצרה היריעה מהכיל, אתן לו עוד עצה שיתחיל ללמוד תורה לשמה בכל אופני׳ בלי פניות, ויקום בחצות לילה תמיד לבכות על עונותיו אשר עשה מנעוריו עד היום במר נפש, וילמוד תורה לשמה והתורה תזכיר לו כל עונותיו ותסמר שערות בשרו, והתורה תלמדנו לעשות תשובה: ועבירה שהיה כמצחק בעיניו יעמוד גדולה בעיניו ותסמר מפחד בשרו, ואז יתורצו לו כל הספיקות, ושב ורפא לו ויראה מעלות הצדיקים העובדים את ד׳ באמת:

אהובי אחי אל תשגיח אל דברים שקרים האלו מקראים (?) אשר בין לילה היה ובין לילה אבד, ועיני ראו אשר כמה יצאו מהעולם שלא בזמנם בעו"ה מחמת המחלוקת כאלו, וחבי כמעט רגע ותראה נפלאות מחמת שהשקר אין לו רגלים וצדיק באמונתו יחיה, ורק שתשגיח היטיב בדברי למען לא תהיה מכת שמסמים עיניהם ח"ו.

אהובי אחי אילו הייתי רוצה לכתוב הכל מה שאאמ"ו נ"י אומר על הצדיקים אלו, קצרה היריעה מהכיל, שכך אמר, מה שאתה רואה אותם הצדיקים עובדין שלהם בנגלה, הוא כטיפה מן הים נגד הפנימיות שלהם, קיצור הדבר שמשמרים את עצמם שלא לצאת חוץ, שלא יעמדו במקום הטינופת מחמת גודל מחשבות קדושות שלהם, וכתבי האר"י זלה"ה הם אצלם כמפתח ופותחים בהם מעיינות החכמה ויחודים גדולים, ואף שמדברים עם בני אדם, מחשבתם תמיד ברוממות אל ובשאר יחודים, וכשלומדים הגמרא הקדושה ממש אש אוכלת אותם מגודל אהבה וקדושה, ונפתח להם מעיינות החכמה הן בנגלה והן בנסתר. וכך אמר אאמ"ו נ"י ששמע מרבו ז"ל ואמר, האיש הזה המזכיר התנא ואין רואה אותו הוא תמיה גדולה עליו.

וגם הצדיקים אין עוברים חצות לילה בשינה כי אם מעט בשנה איזה לילות קצרים, ותמיד הם מתאוננים על גלות וצרת ישראל עם כללות השכינה, ומתפללים עליהם תמיד במסירת נפשם באמת ובתמים. ומי יוכל להעלות על הכתב שאר הדברים אשר שמעתי מאאמ"ו נ"י, אהה על המבוכה זאת, ראה עם מי מתקוטטים, אהה על נפשינו, בודאי אלולי זאת, אין כל אומה ולשון היו יכולים לשלוט בגו מחמת גודל התפילות שלהם במחשבות קדושות. איעצך ברח אל מקומך ועשה תשובה שלימה, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, ואל תבלבל מחשבתך בדברים אלו כי זה קיצור נפש. וכך אמר אאמ"ו נ"י, היחודים אשר הם עושים קודם אכילתם ותשובות שקודם אכילתם, הלוואי שנהיו אנחנו עושים זאת בעת התפלה. ותוכל להתבונן בשכלך הזך תכליתן האיך מגעת, וזו בחול, ובשבת אף פשוטי בני אדם כערכי יכולים להבין הקדושה שבהם. וסיפר לי אא"מ נ"י שיש ביניהם צדיקים שאין יכולים לנגן, ואעפ"כ קולם ערב ומתוק יותר מצוף ודבש בעת תפלתם, ובודאי אין זה פשוט גודל חידוש הזה:

והייתי רוצה לגלות לך כמה חידושים שסיפר אאמ"ו נ"י מהצדיקים, רק ששמעתי פירוש על פסוק אחד מכב׳ אאמ"ו נ"י ובשביל זה מנעתי את עצמי, וכך אמר אאמ"ו נ"י פירוש על פסוק "דור לדור ישבח מעשיך", כי איתא בגמרא עד שלא שקעה שמשה של עלי זרחה שמשו של שמואל, עד שלא שקעה שמשו של רבי כו׳, כי אין הדור ריק מן הצדיקים בכל דור ודור, רק שאין מאמינים רק מי שיש לו נשמה קדושה ולא טנפה בעבירות, הגם שמביאין להם ראיה מן הצדיקים ומדורות הקדמונים, אומרים בזה הלשון, אנו מאמינים בחכמים קדמונים שהיתה להם מדריגת רוח הקודש, אבל עתה בדור הזה בלתי אפשר להיות זאת, וכן בכל דור ודור אומרים כך, כמו שמצינו בשאול המלך ע"ה כידוע. אהובי אחי יהי לבך בטוח כי גם בימי הקדוש האר"י ז"ל היו ג"כ מתקוטטין עמו, וזהו פירוש הפסוק דור לדור ישבח מעשיך, ר"ל דור שהוא עתה מודים בעצמם שהדורות שהיו לפנים היתה להם מדריגת רוה"ק, וזהו ישבח מעשיך, שמשבחים ומודים שגדולים מעשה ד׳ שנותן לצדיקים אבל לא בדור הזה. וזהו פירוש הגמרא גדולים הצדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי בחייהם היו מתקוטטים עמהם ואחר מיתתם כולם מודים ומשבחים אותו שהיו לו מדריגות הנ"ל. ובשביל זה מנעתי את עצמי מלהודיע.

כל הנ"ל כתבתי מה ששמעתי מפי אאמ"ו נ"י, ותמכתי יתדותי עליו שבודאי אם היו נותנים לו כל חללי דעלמא לא היה מוציא דבר שקר מפיו, ואין דבר אחד מדבריו יוצאין לבטלה, וכך אמר לי אבי שבקל כל אדם יכול לבא למדריגה זאת, רק שיהא למדן בגמרא עם פירוש רש"י עכ"פ אף אם אין מפולפל כל כך, ואם הוא מפולפל יותר טוב, ורבים שתו ולא ישתו מחמת שאוחזין החבל בשני ראשין, שפורשין עצמם מהעולם בשביל אהבת עולם ורודפין אחר הכבוד, והממון חביב עליהן יותר מגופן ונשמתן, וזה מבלבל אותן מכל מחשבות טהורות, ואין מועילין בזה כלום, כי בודאי למי שהשי"ת רוצה בעשרו ממילא בא לו העשירות בלי עמל וגם הכבוד, אף שמראים בעצמם ענוה גדולה, זה הכל בשביל הכבוד שהוא במקום מרה ובמקום חיותם ממש. ואי אפשר להעלות הכל על הכתב, רק החכם ומי שרוצה ד׳ לקרב אותו יבין בשכלו.

ושמעתי מגדול אחד שאמר זה היצר הרע של ע"ז אנשי כנסת הגדולה הרגו אותו, זהו תמיהה גדולה האיך אפשר להרוג המלאך שהוא גוף נקי זך ורוחני, אלא רק שהעבירו מאומנתו ראשונה, א"כ מה הוא אומנתו עתה, הלא כל מלאך נברא לאיזו שליחות, אלא שנותגין לו אומנות הממון לבלבל בני אדם ברדיפת ממון ועושר שזהו קרוב לע"ז בעוונותינו הרבים, רק צריך להיות וותרן בממון כמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שהיה וותרן בממונו ונתן חומש מכל כמו שנאמר וכל אשר כו׳ עשר אעשרנו לך, ואעפ"כ הקפיד על פכים קטנים ששכח, וזהו חכמה גדולה, אף שהדברים אינן כפשוטן אבל הפשוט ג"כ אמת, וזהו צריך סיוע גדול׳ והוא עיקר בעבודת השי"ת העובדים באמת.

ואם תרצה לשאול מה זאת אהבה ביניהם שממש מניחין ממון על זה כדי לראות זה את זה ויש להם געגועין גדולים זה על זה וששים ושמחים בהם יותר מבאביהם. אני אומר לך מה ששמעתי פרוש על פסוק מאאמ"ו נ"י, ואף שאינני זוכר כל כך על בוריו, אעפ"כ כמדומה לי שתנוח נפשך בזה, וזהו "אל יאמר בן הנכר הבדל יבדילני ה׳ מעל עמו", ודקדק על הלשון שכפל הבדל כו׳, ואמר חקירה אחת להבין מ"מ^[4] יש שני צדיקים השוין במעשיהם הקדושים ומחבבין זה את זה עד מאד, ולעומת זה יש שני רשעים שעושין מעשים רעים, רעה של זה כרעה של זה, זה מוסר ממון כו׳ וזה ג"כ, וזה מוסר את זה וזה את זה, למה אין אוהבין זה את זה. והשיב על הצדיקים לא קשיא מידי, ואמשול לך משל כשיש שני עבדים אצל מלך, וכל זמן שהעבדים עובדים את המלך באמת ובתמים, ובאהבה גדולה ושלימה מצפה תמיד שיהא המלך בשמחה ובתענוגים גדולים ולא יהיה לו צער משום אדם, וכאשר רואה שאיזה אדם משמח המלך ומביאו לתענוג, אוהב מאד לאיש הזה, ואם היה יכול ליתן לאיש ההוא כל חללי דעלמא היה נותן לו עבור שמשמח את המלך, וזהו בלתי אפשר שיהא אהבת העבד במלך שלימה כי אם בהפריד והפריש עצמו מכל וכל מן העולם הזה, ועניו בעיניו וכלא נחשב יהיה, כמו שאמר משה רבינו ע"ה ואנחנו מה, ואילולי זאת שהוא במדריגה זאת לא היה לו שמחה כל כך מתענוגי המלך ומשמחתו, ומחמת שמחשב במחשבתו להיות לו לעצמו ג"כ תענוגים ושמחה ועושה בשביל תענוג שלו, אין אהבה שלימה למלך. וכשהוא במדריגה זאת להיות כל מחשבתו על המלך לבדו הוא נחשב בעיניו לכלום כנ"ל, וכשרואה איש אחד משמח את המלך, אוהב אותו וחביב עליו יותר מגופו מחמת שהוא בעיניו כלא נחשב, וכל מה שעושה למלך קטן בעיניו כאילו אינו עושה כלום, וחבירו גם כן סובר כך, ומחמת זה אוהבים זה לזה עד אין קץ ותכלית:

ושני הרשעים השונאים זה את זה, הוא מחמת שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן יצר הרע בוער בו, וכל אדם יצרו תקפו לחטוא ויצה"ר מסמא את עיניו וסובר לפעמים שעושה מצוה, אבל כשרואה חבירו עובר עבירה זו בעצמה שעשה, הוא נבזה בעיניו, כי על עצמו נסמית עיניו ולא על חבירו, וכשחבירו עושה עבירה רואה את שפלותו:

וזהו פירוש הפסוק ואל יאמר בן הנכר, שנתנכרו מעשיו לאבינו שבשמים, הבדל יבדילני מעל עמו, הן מצדיקים והן מרשעים אני נבדל, והיינו כפלי הבדלות, כי מהצדיק בודאי הוא נבדל שאין לו שמחה מזה שהצדיק משמח אלקים, ומהרשע אני נבדל ג"כ ושונא אותו בראותו שעובר עבירה, כי רואה בשפלותו כנ"ל ובמעשיו הרעים: אל יאמר כן, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה והקב"ה מקבלו:

ואם תרצה לומד אם הצדיקים שונאי בצע מדוע לוקחים ממון מבני אדם אף אם היה נותנים להם כל היום: אהובי אחי יש לי בזה כמה טעמים כמוסים אשר אי אפשר להעלותם על הכתב: אך הפשוט הוא גם כן אמת, שמעולם אין מניחים ממון בקופסא ולא לן אצלם אף לילה אחת הממון, רק מוציאים אותם לצורך עניי ישראל ולצורך בתולות ישראל להשיאם, כי אין מצוה גדולה מזאת כעת אשר בעווונותינו הרבים נגזר גזירה בגבולינו כידוע. ואאמ"ו נ"י אמר שהגזירה הזאת בודאי לא היה כה בידם לגזור כי אם מחמת הקטטות שהיה על הצדיקים והדפיסו אגרות מכוערים. ואף כעת ששולחים אגרות ההם, אהובי אחי מנע עצמך מלהסתכל בו, כי כך אמר אאמ"ו נ"י מי שמסתכל בו ומשמח בו, לא יזכה לראות בנחמות ציון ושמחת לויתן ובחופת הצדיקים. או שנותנין ממון לפדיון שבוים, ומחזיקים לומדי תורה שאין משגיחין עליהם אחרים להחזיקם כמבואר בספר חסידים שנכון לעשות כך, וזה פירוש הפסוק יד ליד לא ינקה רע, ר"ל כשלוקח מיד ונותן ליד אחר עושה טובה לזה שלוקח ממנו, שהרע המקטרג עליו למעלה לא ינקה אותו מנכסיו, מלשון פלוני יצא נקי מנכסיו.

כל זה כתבתי בקיצור נמרץ, ותקח אזני שמץ מדברי אאמ"ו נ"י, ואין פי יכול לדבר את כל ונוכחת דברי אאמ"ו נ"י, בפרט להעלות על הכתב, ואם יחפוץ וישתוקק לבו הטהור דברי פי קדשו פי הכם חן, ישיב פעמי מרכבותיו לכאן, ויערב נא שיחו ואמריו הנעימים מנופת צוף וכל טעם.

הק' אלעזר במהור"ר אלימלד נרו יאיר כאור הבהיר בשחקים

אגרת שניה

(נכתבה על ידי רבי זכריה מנדל תלמיד רבי אלימלך)

גליון יד קדשו הגיעני. והנה מה שמחשב אהובי דודי^[5] שמרוב הסיגופים נחליתי, האמת יורה דרכו וסהדי בשחק שאינו כך, שמעולם לא עשיתי סיגופים כאלו כלל, ומקוואות לפעמים היה לי בעת הצורך כשהייתי בריא וחזק היטב, אבל כשהרגשתי בעצמי שום רפיון כח לא הייתי הולך במקוה כלל:

ומה שכתב אהובי דודי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים, לא ידענא פירוש הדברים, אדרבה אני הולך בעקבי החסידים הקדושים אנשי השם מופתי הדור אשר בזכותם אנו קיימין בגלות המר והנמהר הזה:

והנה אהובי דודי אם ארצה לבאר היטב פרטי מעשיהם הטובים והנהגותיהם הקדושים, תקצר היריעה מהכיל. והנה אספר לאדוני דודי קצת מעלת הנהגותיהם הקדושים בדרך כלל, וזה אינו אלא כטיפה מן הים.

בראש כל מחשבותיהם תמיד להשלים רצון הבורא ית"ש בלבב שלם, ולעבדו באמת בלי שום תערובת הנאת עצמם כלל, ובלי שום גיאות והתרוממות אדם כלל ברצון השי"ת ב"ה, והם תמיד עוסקים בתורת השם לשמה ללמוד על מנת לקיים, גם כוונתם בלימודם לזכך ולטהר עצמם ומחשבותם כדי שיוכלו להתפלל בלי שום מחשבה זרה כלל, ועי"ז תפילתם עולה בכוונה גדולה מאד, גם כוונתם בלימודם למען טהר עצמם ומחשבותם שלא יבא להם שום הרהור ביום כדי שלא יבואו לידי טומאת קרי בלילה חלילה: כשלומדין הגמרא הם מלבישין עצמם פחד ורעדה ואימה ויראה גדולה מהשם יתברך ב"ה, ותורתם מאירה בפניהם: כשמזכירין שם התנא או שאר בעלי השמועה, מציירים בשכלם כאלו התנא ההוא עומד בפניהם חי עם שורש אורו ממרכבה העליונה, כדרך שמבואר בירושלמי שצריך לצייר לעצמו הבעל השמועה כשמזכירין אותו, ועי"ז נופל עליהם פחד ויראה גדולה מהשי"ת עד אין קץ ותכלית, ואהבת התורה ואורה בוער בם בלי הפסק. כשהולכין מלימודם כזה, נעשים להם ניסים ונפלאות כמו בדורות הראשונים, ומרפאים חולאים וממשיכים השפעות על כל ישראל: והם הגקראים עיני העדה המשגיחים תמיד הצטרכות העדה, ומתחננים להם כל צרכם הן לנפש והן לגוף. בקיצור, הם מקדשים עצמם כל כך עד שנתבטל מהם כח התאוה הגשמי, ואין להם שום תאוה וחמדה לשום תענוג עוה"ז.

ומידי דברי במדה הזאת זכור אזכרנו לטובה לפני אהובי דודי מה ששמעתי פעם אחת מגדול אחד שבהם פירוש על פסוק אחד "אם בחוקותי תלכו כו׳ ונתתי גשמיכם בעתם", פירש רש"י ז"ל בלילי שבתות, פירוש כי אדם צריך לקשר עצמו כל כך במחשבותיו הטהורים תמיד בעבודת השי"ת ב"ה, עד שמגיע למדריגה זו שיתבטל החמדה מגופו כל עיקר, ולא יהיה לו שום תאוה לתענוגי העוה"ז, הן אל אכילה ושתיה ומשגל והן שאר תענוגי האדם כמו הכבוד וכדומה לו. אך כשהוא במדריגה זו, אין יכול לקיים מצות עונה האמורה בתורה המוטלת על אדם בחיוב. ותירוץ לזה, שהשם הטוב ברחמיו הגדולים מרחם על האדם כזה שהוא במדריגה זו, ויתן לו בעת הצורך הגמור כח גשמי ותאוה לזמן ההוא בלבד, כדי שיהיה יכול לקיים המצוה, ואח"כ חוזר למדריגתו הראשונה אשר היה בו מקדם ונשאר בביטול כל חמדת ותאוה הגשמי, כאשר פעל בעצמו ע"י מעשיו הטהורים ומחשבותיו הקדושים. ולפי זה פירוש הפסוק מובן מעצמו, "אם בחוקותי תלכו", והיינו כמו שכתבתי לעיל שהצדיק הולך במחשבות השי"ת תמיד בלי הפסק, עד שבא למדריגה זו שיתבטל ממנו כח התאוה כנ"ל, "ונתתי גשמיכם בעתם", הבטיח השי"ת שיתן לו גשמיות חדש לעת הצורך לקיים עונה דאורייתא, וע"ז כתב רש"י היינו בלילי שבתות שהוא עונת ת"ח. היש חיך מתוק מזה.

האמת יורה דרכו שאין אתי השגה כל כך להשיג עד היכן מגיעין במחשבותיהן הטהורים, אך זאת ידעתי בבירור בעזהש"י ודרשתי וחקרתי היטב על כל זה, ולא ראיתי מהם שום התרוממות וגיאות, או דבר שקר וחנופה לאדם, או חימוד ממון, או שידברו ח"ו איזה דיבור קל שיגיע להם הנאה גופניות מכח הדיבור ההוא. וזה כמה שנים שאני שרוי אצלם ולא ראיתי מהם שום דבר שפלות, ומעולם לא לן אצלם ממון בקופסא אפלו׳ לילה אחד, ותמיד כל ימיהם עוסקים בתורה ומצות ומעשים טובים, להשיא יתומים ויתומות ואלמנות, ולהתיר אסורים ולפדות השבויים, ולרפא החולים, ולנחם אבלים, ולגמול חסדים עם כל אנשים, ולהכניס אורחים, ולקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, ולרחם על אביונים, ומצטערים תמיד בצרות ישראל, ועוסקים בתורת ד׳ לילה ויום, ומחדשין חדושין דאורייתא ומגלין רזי תורה וסודותיה, וכל דבריהם מתוקין מדבש וגופת צופים. כשאומרים איזה דבר תורה או יראה או דבר חידוש, אז נופל על אדם השומע מהם יראה ופחד מאימת השי"ת ב"ה.

בלילה, איני יכול להשיג מה שפועלים ועד היכן הם פועלים בגודל היחודים והעובדות שעושים מחצות לילה ואילך, אך זאת הנראה לכל, גודל קדושתם ניכרים מתוך מעשיהם ומפעלם, בראש מים סמוכים למיטתם כל הלילה, תיכף כשיגיע חצות לילה הם נעורים משנתם באימה וחרדת הגוף מאוד, ורוחצים ידיהם ומטהרים ומנקים עצמם ומפנין עצמם היטב כדרך שכתוב בש"ע, והכל באימה ויראה ופחד: אח"כ יושבין על הארץ ואפר מקלה על ראשיהם, ובוכים בלב נשבר ונקרע על שנים עשר קרעים על גלות השכינה וצרות ישראל ועול הגלות וגזירות המלך, ומתפללים עליהם שירחם השם הטוב על עמו הקודש מהרה, ויטה לב המלך ויועציו ושריו עליהם לטובה להצילם מכל צרה ומיני חלאים ויסורים ומשעות רעות, ושלא יצטרכו עם הקודש זה לזה ולא לעם אחר, ושיהיה פרנסתם מזומן להם קודם שיצטרכו להם בריוח בלי טרדה, ולהפך את לבבם ליראת ולאהבת השם, ולהסיר לב אבן מקרבם וליתן להם לב בשר למען ידעו כולם ויכירו גדולת הבורא ורוממותו הגדולה ויעבדוהו בשמחה.

ואח"כ לומדים גמרא ותוספות עם מפרשי הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ורמב"ם ז"ל. ואח"כ עוסקים בספרים הנסתרים כמו הזוהר הקודש ודומה לו כתבי האר"י ז"ל, וג"כ לומדים ארבע ש"ע מכל א׳ שיעור, ותנ"ך. ואח"כ הם מתחילין להתבודד עצמם בינם ובין קונם ולהכין עצמם אל התפילה, כי ראו כי יבא יום, והם מפרישין עצמם מכל מחשבות צורך הבלי הזמן כלל, רק דבקים עצמם ומחשבותם ונר"נ באהבה גדולה ורוממות אל, ומחשבין שפלות אדם וסופו, ונותנים לפני עיניהם יום המיתה בלי ידיעה מקודמת, ומדבקים עצמם עד שמגיעים קרוב להתפשטות הגשמיות כדרך שכתוב בש"ע מעלות התפילה איך צריכה להיות, ובוער בלבם אהבה גדולה עד שנראה האור בפניהם, ואימתם מוטלת על הבריות, ובעלי עבירות בורחים מפניהם מגודל הפחד המגיע מהם מרוב קדושתם ויראת שמים.

יאמין לי אהובי דודי דברים הללו, כי במדינתינו כבר ידוע לבני אדם למאות ולאלפים מפורסמים ובמופתים נגלים, הם מתפללים ופועלים בתפילתם כמו בדורות הראשונים, ולפעמים אפילו בדיבורם לבד פועלים כמו בהתפילה, כדרך שנאמר ויגזור אומר ויקם לך. אם היה רוצה אהובי דודי להיות בכאן, הייתי מראה לו הכל במופת ובחוש הראות, וכעת יאמין לי על נאמנות, כי עדיין אין אני מוחזק בשקרן חלילה. וראוי להאמין לי שיש ביניהם צדיקים כאלו שיכולים כמעט להחיות מתים בתפילתם, אשר עיני ראו ולא זר שהביאו להם כמה פעמים חולאים אשר היו ביאוש כולם, וע"י תפילתן הזכה חזרו לבריאותם כבראשונה כדרך כל הארץ. בקיצור כמעט שאינם בזה העולם כלל, רק תמיד הולכים במחשבתם בעולמות העליונים, וזה נראה מהם שמרוב דביקותם אינם שומעין לפעמים מה שבני אדם מדברים אליהם, והולכים על הארץ בגופם ונשמתם דבוקה למעלה.

וכשרואים איזה בן אדם שאינו הגון, מרגישים תיכף בו איך ומה, ולפעמים יודעים בבירור איזה עבירה שעשה, ומחזירין רבים בתשובה שלימה בלי שום תערובת גיאות והנאות צורך אדם כלל, רק מחמת אהבה ויראה גדולה ורוממות הבורא ב"ה וב"ש. מה אכתוב לאדוני דודי, יש ביניהם צדיקים כאלו שיודעים אם יבא איזה כאב או חולה ח"ו לאדם, הם נודרין בעדן לצדקה ומקדימין תפילה לצרה, ולפעמים ניצול האדם ההוא מן הכאב, ולפעמים בא הכאב ההוא לזמן שקבע הצדיק הנ"ל בלי שום איחור וקידום כלל, וזה ניסיתי בעצמי ובדידי הוה עובדא כמה פעמים, שיש צדיק אחד במדינתינו שהוא יודע ומרגיש בי תמיד קודם חיסורים, ואמר בפירוש למחר בשעה זו יהיה לי כך ונודר צדקה בעדי, וע"פ רוב פעל בתפילתו וצדקותיו עד שנצלתי מהם, ואם לא היה בי כולה נשאר מקצתו למען דעת כי צדקו דברי אמת, ואפילו כשהייתי כמה פרסאות ממנו.

מה לי לספר גודל מעלותיהם מי יוכל לספר כי דבר שאין סוף הם. תמיד מפרסמין גנותיהם ומביישין עצמם ברבים אם יש להם איזה מחשבה פסולה, או אם דיברו איזה דיבור קל בלא קדושה, או אם הלכו איזה פסיעה אחת בלא קדושה הם מפרסמין ומגלין תיכף הדבר ההוא כדי לבייש עצמן, וחוזרין תיכף בתשובה שלימה כאילו עשו עבירה חמורה ח"ו מעבירות שבתורה. ואין חילוק ביניהם כלל, ותמיד רואין חוב לעצמם וזכות לחבירו, וחבורתן נאה מאד לשמים ולבריות, שיש ביניהם אהבה גדולה כל כך יותר מאהבת אב על בגו ובעל עם אשתו, ויש להם אחדות גמור זה עם זה כמעט כיס אחד לכולם, ואין חילוק ביניהם לבניהם אל בני חבריהם, כמעט שאין ניכר מי הם אביהם של הבנים מגודל האהבה ואחדות זה עם זה, וזה הכל מרוב השתוקקותם ואהבתם להשלים רצון הבורא ב"ה בלב שלם אשר בלבם תמיד. כשבאים שני בני אדם לדבר זה עם זה, אזי אין שומעין מהם רק אהבה ויראה ורוממות אל וגדולתו ותורתו הקדושה, ומסייעין זה לזה בעבודת השי"ת ב"ה באמת, וכל אחד מהם שפל בדעתו וחבירו גדול ממנו אצלו, ולומדים זה לזה בעבודת הבורא ב"ה ותורתו הקדושה, ואינם מתפארים בעצמם בשום מדה טובה שיש בהם, ותמיד הם חוזרים בתשובה כל ימיהם כמעט שאפילו רגע אחד אינן הולכין בלא הרהור תשובה בלבבם, ויש להם מוכיח היושב בלבם תמיד, ומוכיחין זה לזה בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת.

והם מקיימין הש"ע מה שכתוב בהתחלתו "שויתי ד׳ לנגדי תמיד", וממש השם הויה ב"ה אינו זז מנגד עיניהם כלל של אש מאיר להם, והם תמיד רואים אותו, וכדרך שנאמר וה׳ הולך לפניהם כנ"ל, ואם לפעמים השם הויה ח"ו אינו מנגד עיניהם או שרואה שם אחר כמו שם אלקים או אדנ"י, יודעים בבירור שיש התגברות הדינים ח"ו בעולם העליון, ומנדרין תיכף צדקות ומרבים בתפילתן ובקשות ויחודים גדולים מאוד, עד שחוזרים ורואים השם הוי"ה ב"ה ויודעים בבירור שנתהפך לרחמים, וזהו שאמרו בגמ׳ צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים:

ובכן אהובי דודי יכתוב לי פירוש הדברים שכתב אלי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים, הכי ראוי לפרוש חלילה מדרכי הצדיקים כאלו, ואיך היה באמת אבותי, כי נתגדלתי ונתרביתי אצל כבוד דודי הרב הגאון החסיד הגדול איש אלקים מופת הדור רבן של כל בני הגולה הלוא הוא אב"ד דק"ק ניקלשפורג הבירה והמדינה יצ"ו, ידעתיו שכל הנהגותיו היה כך, ומוטל עלי לילך בעקבותיו הטהורים, כדרך שאמרו בגמ׳ רוב בנים הולכין אחר אחי האם. ובכן אהובי דודי יפרוש לי במכתבו כדי שילמוד סתום מן המפורש.

כ"ד אהובו ב"א דורש שלומו ומצפה לטובתו וחפץ בהצדקו הק׳ זכריה מענדיל

1. הלוא הוא רבי לוי יצחק מברדיטשוב
2. בן אחותו של רבי שמעלקא אב"ד ניקלשבורג והמדינה
3. תרגום: אם לא ראיתי את האריה עצמו, ראיתי לפחות את מרבצו (מתוך הפתיחה למדרש איכה)
4. נראה דצ"ל מ"ט, והכוונה מה טעם..
5. אחי אביו או אחי אמו, שכך חותם "ב"א", כלומר בן אחיו או בן אחותו. אבל אין זה רבי שמעלקא כמוכח מתוך המכתב