נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/ריב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ריב
עריכהתשובה
מבן המחבר. טוביינא דחכימא. מרגניתא דלית ביה מימא. ה"ה כבוד אהובי ש"ב הרב הגדול החריף ובקי המופלג בתורה ויראה כבוד מו"ה מאיר גלוגא נ"י ממופלגי קהלתנו יע"א:
ע"ד הוראתו להתיר לאונן לאכול רוטב של בשר. יפה דן ויפה הורה. ומה שמביא מעלתו בשם ספר ברכי יוסף שכתב שמהר"י אלפנדרי נסתפק בזה. הן ספר ברכי יוסף אין בידי אמנם יפה כתב מעלתו שאין מקום לספק זה ואין לדמותו כלל למה שהחמיר המג"א בסימן תקנ"א ס"ק כ"ט לאסור מר"ח אב עד התענית בתבשיל של בשר, ותברא בצדו דראיות המג"א הוא ממה שכתב הש"ך ביו"ד סימן רי"ז סעיף ט' דבנדרים אזלינן בתר מנהג המקום ורצונו לומר דאם במקום ההוא גם תבשיל של בשר הוא בכלל בשר דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם וא"כ שפיר כתב המג"א להחמיר דגם מניעת אכילת בשר בימים האלה מר"ח עד התענית כיון דנהיגין בו הוי ליה דין נדר כמ"ש ביו"ד סימן רי"ד דכל דברים המותרים ונהגו בו איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר וחשיב שם ג"כ מנהג איסור אכילת בשר מר"ח עד התענית והב"י שם מביא בשם הר"ן דהוי כאילו אוסרתו איסור תורה ע"ש וא"כ שפיר פסק המגן אברהם לאסור. ולדעתי לזה כיון המג"א שם במה שסיים ועוד דהב"י וד"מ כתבו לאסור ומעלתו תמה ע"ז שיגע ולא מצא דבר מזה בב"י ובד"מ. ולי נראה שכיון למה שכתב הב"י ביו"ד ס"ס רי"ד דמביא בשם התוס' בנדרים דף נ"ב דהואיל והוא בגמרא איבעיא דלא איפשטא אי אמר שאני טועם או שאני אוכל ולא אמר אלו אי אסור ביוצא מהם והוי ספק ואזלינן לחומרא בשל תורה וכתב הב"י שם ועוד נשמע שאם אדם אוסר שלא לאכול בשר עד זמן פלוני שאסור ברוטב דהא בהא תליא עכ"ל ע"ש. ומשמע דגם בכל לשון נדר שאסר עליו בסתם לאכול בשר אסור אף בתבשיל של בשר ועיין בר"ן נדרים נ"ב ע"ב בד"ה ולענין הלכה והוא דלא כמשמעות מה שפסק בשלחנו הטהור בסימן רי"ו סעיף ט' לחלק בין אמר קונם בשר זה לאמר בשר סתם וכן בסימן רי"ז סעיף ט' סתם ופסק דהנודר מבשר מותר בשניהם ע"ש. וא"כ לזה כיון המג"א לומר כיון שבב"י פסק שאם אדם אוסר ע"ע שלא יאכל בשר אסור בתבשיל א"כ גם באיסור הנהוג מר"ח עד התענית אסור דהוי כמו נדר דאסור (אמנם מה שמביא המג"א גם דעת ד"מ בזה גם אני לא מצאתי רמז לזה בד"מ). ועכ"פ יצא לנו דדוקא בנדר שייך לומר דתליא בלשון בני אדם אבל באונן שפיר פסק כבוד מעלתו להתיר דלא שייך ביה משום נדר אלא כדי שלא ימשך אחר אכילתו ויתעצל מלעסוק בצרכי קבורה פשיטא דמותר ברוטב ובתבשיל של בשר. ואפשר י"ל שספיקתו של הר"י אלפנדרי היה דשמא גם בתבשיל של בשר שייך למגזר שימשך אחר אכילתו הואיל וצריך לתבשיל בשר הכנה וזמן לגמור בשולו וגם דרך לקבוע סעודה עליו דחיישינן שיעסוק בבישול ויתעצל בקבורה ואף שיש להאונן מי שמבשל לו לא חלקו חכמים בדבר כמו שלא חלקו אם יש לאונן מי שיתעסק בקבורת מתו, כן יש לפרש ספיקתו של הר"י אלפנדרי:
אך אני אומר שאין לנו להמציא חומרות יתירות בסברות אשר אין להם יסוד בדברי הראשונים ואדרבה הרי התוס' במס' מ"ק כ"ג ע"ב בד"ה ואינו אוכל בשר כו' כתבו להתיר לאונן בבשר כל זמן שאינו כשלמים דהיינו שעברו ב' ימים משחיטתו ואף שהתוס' כתבו שאין רגילין בו היתר מ"מ נראה מדבריהם דמדינא מותר לאונן בבשר שאינו כשלמים והא ראיה דבמס' תענית דף למ"ד ע"א בד"ה ואע"ג דשם מדברים התוס' רק מדין ערב ט"ב לחוד כתבו לדידן אסור לאכול בשר אפילו מלוח כו' הרי נקטו בלשון אסור והכא במס' מ"ק גבי אונן כתבו רק שאין רגילין בו היתר ולא נקטו בלשון אסור, הואיל ובמס' מ"ק מדברים בעיקר דבריהם מאונן בזה ליכא איסור רק שאין רגילין בו היתר ואי ס"ד דתבשיל של בשר ורוטב ג"כ אסור לאונן משום שמא ימשך אחר אכילתו למה לא יהיה אסור מדינא אף בבשר שאינו כשלמים ואף שהתוס' אכתי בתחלת דבריהם עדיין לא אסקו אדעתייהו לטעם איסור אכילת בשר לאונן מ"מ נראה אף אחר שכתבו שהטעם הוא משום שיהיה טרוד בקבורת מתו ולא ימשך אתר אכילתו לא חזרו מתחלת דבריהם להשוות דין אונן לערב ט"ב לענין בשר שאינו כשלמים שהוא מותר מדינא ואינו אסור רק משום מנהג. ומזה יש לדון בתבשיל של בשר שהוא קיל יותר שאין להחמיר כלל באונן כמו שפסק מעלתו. כ"ד ידידו וש"ב:
הק' שמואל סג"ל לנדא.