נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/ריג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ריג
עריכהתשובה
לכבוד אהובי ידידי הרב המאה"ג הגאון המושלם במעלות ומדות ג"י פ"ה ע"ה, כבוד שמו מו"ה טעבלי הכהן נ"י אב"ד דק"ק לונדון:
מכתבו הנחמד מן י"ג דנא הגיעני. ובהודעת שלומו הטוב שמחני. ובדבר שחלתו שאלת חכם בדבר אשר פרצו גדר להקל תוך שלשים לאבילות אם אירע ברית מילה מהדרים להיות סנדק או מוהל ומגלחים במספרים את זקנם וכמו כן אבי הבן וכן בשבוע שחל ט"ב. וכבר נזכר דבר זה לאיסור בחבורי נו"ב חלק א"ח סימן כ"ח, ואם מעלתו באשר ראה שם במקומו שפורצים גדר ומתירים לעצמן וכמו כן שמע משאר קהלות באשכנז ואין סיפוק בידו למחות טרח למצוא להם סמך והביא ראיה שאפילו בדבר הנזכר בגמרא לאיסור יש להתיר לבעלי ברית מטעם שיו"ט שלהם הוא, מדברי תשובות מהרי"ל סימן קכ"ג וז"ל מהרי"ל שם וכן כתב בפרנס דמהר"ם תוך ל' של אביו היה בעל ברית ורחץ וכן כתב עוד שם שמותר ללבוש בגדי שבת עד אחר בה"כ אלמא דחשיב ליה כרגל מדשרי ליה בגדי שבת דגזירת שלשים הוא כמו גיהוץ וחמור מרחיצה דהוי הלכתא מדינה עכ"ל מהרי"ל בתשובה והובאו דבריו בדרכי משה ביו"ד סוף סימן שפ"ט וב"י סוף סימן שצ"א. ויליף כבוד מעלתו מזה דאפילו דבר האסור מדינא דגמרא מותר לבעלי ברית וא"כ הה"ד תספורת דמאי שנא. ע"כ דברי מעלתו. וקורא אני על מעלתו הרמה דאתי מזרעא דאהרן אשר עליו כתיב אהבת צדק להצדיק את בני ישראל וללמד זכות שלא יחשבו כעושים בזדון דבר האסור. יישר כחו וחילו בזה:
ואמנם לדינא יש תשובה, ועל עיקר דבריו שהוא מדמה תספורת לגיהוץ נדבר אח"כ וכעת נדון על ההיתר של מהרי"ל עצמו להתיר לאבל תוך למ"ד לרחוץ אם הוא סנדק או מוהל ולקח זה מדברי הפרנס שכתב שמהר"ם היה בעל ברית ורחץ כו', אני תמה דאולי הוא היה אבי הבן שהוא ודאי נקרא בעל ברית וכמבואר בא"ח סי' תקנ"ט בטור שכתב והיה רבינו יעבץ בעל ברית כו' והרי שם היה הוא אבי הבן כמבואר בב"י שם בלשון התשב"ץ וא"כ מנ"ל למהרי"ל להתיר לסנדק ולמוהל ואף שמהרי"ל נזהר מזה וכתב שם בתחילת התשובה וז"ל וכן כתבו בתוס' דמ"ק דאם נולד לו בן דשרי וחזינן לר' יעבץ השוה הבעל ברית לאבי הבן וכן כתב בפרנס כו' עכ"ל מהרי"ל. ואני תמה אם השוה ר' יעבץ הבעל ברית לאבי הבן היינו בט"ב דכ"ע שוין באבילות של ט"ב ומה לי אם יהיה זה בעל ברית או אחר והוה אי אפשר באחר ומי שיהיה נעשה לו יו"ט אבל באבל תוך שלשים שלו והוא סנדק או מוהל איך אפשר לדמותו לאבי הבן שזהו מן השמים עבדו ליה יומא טבא להכניס בנו בברית אבל איש אחר שהוא אבל ורוצה להיות מוהל או סנדק הוא מרצונו רוצה לדחות אבלותו ולעשות לו יו"ט מאן יאמר שמותר לו והלא אפשר באחר ואם נימא שגם היכא דאפשר באחר ילפינן מעובדא דרבינו יעבץ מלשון התשב"ץ שם רבינו יעבץ היה אבי הבן והלך הוא ובעל הברית ורחצו ומלו הנער ואכלו כו' ולא השלימו עם הצבור כו' א"כ הרי האב וגם הבעל ברית הלכו ורחצו והלא היה באפשר לרבינו יעבץ בעצמו אבי הבן להיות סנדק ולמה התיר לאחר להיות סנדק. אבל באמת אין משם ראיה והלא באמת נאמר בעובדא דרבינו יעבץ שהלך הוא ובעל ברית לשון יחיד וע"ש בא"ח בב"י דבעל ברית הוא הסנדק או המוהל וא"כ ממ"נ אם הוא המוהל בודאי אין ראיה דאולי רבינו יעבץ לא היה אומן למול ואם בעל ברית היינו סנדק אולי רבינו יעבץ היה באמת בעצמו המוהל וידוע שאי אפשר להסנדק למול בעצמו כי הסנדק מוכרח להחזיק בידיו את התינוק הנימול שלא יפול מחיקו ואיך יוכל למול ובקל יבוא לידי מכשול וא"כ שפיר קאמינא שאין ללמוד אבל בשלשים מעובדא דרבינו יעב"ץ אלא דאכתי היה היתר לאבי הבן ולמוהל היכא דליכא מוהל אחר כי אם זה שהוא תוך שלשים שלו וכן היה ללמוד היתר בשבוע שחל ט"ב לאבי הבן ולהמוהל. אבל לדעתי מעולם לא התיר מהרי"ל דבר שהוא איסור מדינא דגמרא ואטו גיהוץ גמור בבגדים צבועים אסור באבל בשלשים שלו והלא קיי"ל הלכה כרשב"א שאינו אסור כי אם בחדשים ולבנים כמבואר בטור יו"ד סימן שפ"ט א"כ אפילו אם נחמיר בבגדי שבת לומר שדינם כחדשים מ"מ אין איסור אלא בלבנים אבל לא בצבועים אלא שהעולם נוהגים איסור שחששו לסברת ריב"א שאפי' כיבוס אסור כל שלשים עיין בש"ך סי' שפ"ט ס"ק ב' וגם בברייתא דמ"ק דף כ"ג ע"א פליגי תנאי בזה ולת"ק ולרבי גם צבועים אסורים אלא דהלכה כרשב"א ואעפ"כ נהגו העולם לאסור ועכ"פ מדינא דגמ' אינן אסורים ומהרי"ל גופא לא כתב שהוא גיהוץ אלא שכתב דבגדי שבת דגזרת שלשים היא כמו גיהוץ וחמור מרחיצה ע"ש, וכוונתו דשם קאי להתיר לבעלי ברית ליכנוס לסעודה ולאכול שם והביא ראיה מדרחץ מהר"ם תוך ל' כשהיה אבל ואמנם לפי שהיה מקום לחלק דבשלמא איסור רחיצה לאחר שבעה ליכא שום איסור מדינא דגמרא דכל מיני רחיצה מותרים לאחר שבעה והוא רק מנהג בעלמא לכן היקל מהר"ם אבל ליכנוס לבית המשתה שהוא איסור הנזכר בגמ' ואף דלאו לכל הסעודות אסרו ועיין ביו"ד סימן שצ"א בב"י שהתוספות התירו לסעודת ברית מילה ומהרי"ל רצה להתיר לבעלי ברית אף למאן דאוסר לשאר בני אדם וכן נהגו לאסור אבל בעלי ברית שי"ט שלהם הוא יש להתיר כמו רחיצה שג"כ נהגו לאסור ומהר"ם היה בעל ברית ונהג היתר וכדי שלא תאמר שאני רחיצה שאין לו שום סמך מדינא דגמרא משא"כ סעודה שנזכר בגמרא לאיסור א"כ כיון שנהגו לאסור כל סעודה לא מהני לזה יו"ט של בעל ברית לכן הביא מהרי"ל שגם בגדי שבת לובש והרי גיהוץ איסור מדינא דגמ' אף שזה אינו נחשב גיהוץ מצד הדין מ"מ כיון שנהגו בו איסור גיהוץ ואעפ"כ הותר לבעלי ברית אף סעודת ברית מילה מותר לבעלי ברית. ולדעתי בחנם תמה רמ"א בד"מ בסוף סי' שפ"ט על מהרי"ל בזה כי לפי מ"ש גם מהרי"ל לא חשבו לגיהוץ ממש ולפי מה שמסיק רמ"א שם דאפילו חדשים ממש אין בהם איסור גיהוץ וק"ו לבגדי שבת א"כ פשיטא שאין ראיה מעובדא דמהר"ם להתיר תספורת שאסור ודאי מדינא דגמרא אפילו לאבי הבן בין בשלשים של אבלו ובין בשבוע שחל תשעה באב:
ואמנם אני תמה אם רוצה להביא ראיה להתיר אפילו איסור הנזכר בגמרא לבעלי ברית מצד שיו"ט שלהם הוא למה הוצרך ללמוד זה מדברי מהרי"ל הנ"ל והלא תשעה באב שחל בשבת ונדחה חיוב התענית מפורש במשנה פרק קמא דמגילה משנה ג' תשעה באב מאחרים כו' הרי מפורש שעל כל פנים ביום שאחריו נוהג דיני תשעה באב ופשיטא שהיינו שמתענין ומשלימין ואפ"ה מבואר בא"ח סימן תקנ"ט בעובדא דרבינו יעבץ הוא ובעל בריתו התפללו מנחה ורחצו ומלו הנער ואכלו עיין שם בטור ובב"י וכן פסק שם בש"ע סעיף טי"ת ואם כן הרי מפורש דאפילו מה שמפורש במשנה לאיסור הותר לבעלי ברית משום שהוא יום טוב שלהם. ואמנם אמינא ליה כלל גדול בזה ובזה יראה שתספורת אסור ואף אם יהיבנא ליה פירושו בתשובת מהרי"ל שמהר"ם התיר בגד מגוהץ ממש שודאי אסור מדינא דגמרא אפילו הכי תספורת אסור ולא מהני מה שהוא יום טוב שלהם. ומתחלה אדקדק בהך עובדא דרבינו יעבץ שאמר שרחץ ואכל ולמה לא הוזכר גם כן שסיפר וכן בש"ע שם פסק תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון בעל ברית מתפלל כו' ורוחץ ואינו משלים כו' עיין שם גם כן קשה שהיה לומר רוחץ ומספר כו' א"ו דתספורת אסור אפילו לבעל ברית ולא תימא דאמינא לה רק מדיוקא מדלא הזכירו להתיר אבל יש ג"כ הוכחה שתספורת אסור שהרי התשב"ץ העתיקו הב"י שם ז"ל מעשה היה בימי רבינו יעקב כו' שהיה ברית מילה ביו"ד באב ותשעה באב חל בשבת כו' והלך וררץ כו' ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הצבור מטעם דאמרינן ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כ"ש ברית מילה דחמירא טפי מחמישי לכבוד שבת עכ"ל. ואם כן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ובחמישי שמותרין היינו לכבס אבל לא לספר. וז"ל רש"י בתענית דף כ"ו ע"ב על מה שאמרו שם במשנה שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכו אסור מלספר ומלכבס ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת כתב רש"י בד"ה ובחמישי מותרים אם חל תשעה באב בע"ש מותרים לכבס בחמישי עיין שם ברש"י וחזינן דשביק רש"י תספורת ולא כתב שמותרים לספר ולכבס ואחז רק היתר הכיבוס מכלל דתספורת אסור אפילו בחמישי וראיה לדבר שהרי לעיל בריש פרק שני דף ט"ו ע"ב שגם כן שנינו במשנה אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים מלספר ומלכבס ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת כתב רש"י בד"ה ובחמישי של משמרתן מותרין דרך רוב בני אדם להסתפר בחמישי כו' הרי ששם פירש רש"י ההיתר על תספורת וכאן לא הזכיר ההיתר על תספורת ואף דאיכא למימר ששם עיקר כוונת רש"י למה יהיו מותרים בחמישי ימתינו עד ערב שבת והוצרך רש"י למיהב טעם שדרך רוב בני אדם כו' משא"כ כאן שמיירי שחל תשעה באב בערב שבת פשיטא שאינן יכולין להמתין עד ע"ש מכל מקום הרי גם על הכיבוס היה לרש"י למיהב טעם זה כדרך רוב בני אדם לכבס בחמישי כו' ושבקיה רש"י לכיבוס ואחז תספורת שהוא שנוי במשנה תחלה וכאן דקדק רש"י וכתב מותרין לכבס ושבקיה לתספורת מכלל דתספורת אסור גם בחמישי וכן הברטנורא דקדק וכתב כמו רש"י בשני המשניות הנ"ל:
ואמנם על רש"י גופיה יש לדקדק דמנ"ל דהך ובחמישי מותרין כאן קאי רק על כיבוס נלע"ד שהוכיח כן מדברי הגמרא לקמן דף כ"ט ע"ב מתיב רב המנונא בחמישי מותרין מפני כבוד השבת ולמאי אי לכבס וללבוש מאי כבוד השבת איכא כו' ע"ש. ואם איתא דלספר מותר בחמישי א"כ מאי תיובתא ודלמא בחמישי מותרין היינו לספר והאי מתיב רב המנונא בחמישי מותרין היינו משנתנו ולא ברייתא שאח"כ שלשון זה ובחמישי מותרין היינו לשון משנתנו או אם הוא לשון הברייתא הוא תחלת הברייתא דלקמן אבל אין כוונתו על סוף הברייתא דשם שאין לשון סוף הברייתא כן ע"ש. וא"כ מאי תיובתא ודלמא על תספורת קאי א"ו שתספורת באמת אסור. וראיתי בירושלמי משני באמת על קושיא זו לתספורת הושבה ואמנם מדחזינן תלמודא דידן דחק לשנויי דמיירי במי שאין לו אלא חלוק אחד ולא משני דקאי על תספורת ש"מ שתלמודא דידן סובר שלספר אסור אפילו בחמישי והריטב"א בחידושיו ראיתי שכתב שבחמישי מותר לספר ולכבס ולענד"נ כמו שכתבתי והנאני שראיתי בהגהת אשר"י שכתב בהדיא דלספר אסור אפילו בחמישי בשבת. ונראה שטעמו מחמת הראיה שהבאתי לעיל. וכן נלענ"ד להוכיח עוד כן מברייתא דלקמן ששנינו בה בהדיא חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת ע"ש. הרי חזינן שלא התירה הברייתא רק לכבס אבל לא לספר אע"ג דגם ברישא דברייתא שם קתני כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה הרי דג"כ לא קתני לספר ולכבס ואף דודאי גם תספורת מותר אז נלע"ד דשם תספורת פשיטא שמותר שהרי אי אפשר שיבוא שבת והוא מנוול ואולי לא יהיה לו פנאי בחמישי בשבת אבל לכבס ולהניח שאין כאן כבוד השבת ה"א שאסור בשבוע שלפניו קמ"ל אפילו דבר שאין בו צורך שבת כלל מותר אבל בסיפא בחל בע"ש היה לו למתני שבחמישי מותר לספר ולכבס וחזינן דשבקיה לתספורת ולא נקט רק כיבוס מכלל דתספורת אסור. ופוק חזי מה עמא דבר. עיין במג"א סימן תקנ"א ס"ק י"ד:
ונחזור למה שהתחלנו דרבינו יעבץ לא היקל בתספורת. והנה כתבתי שאפילו אם נימא שמהר"ם שלבש בגדי שבת התיר אפילו לבנים ומגוהצים האסורים מדינא דגמרא אף על פי כן לא התיר תספורת וגם היא גופא טעמא בעי אם התיר רבינו יעבץ האכילה בתשעה באב שנדחה מטעם יום טוב שלו הוא למה לא התיר התספורת. ונראה שעיקר ההיתר לבעלי ברית הוא מטעם שיום טוב שלהם הוא ואם כן אי אפשר להתיר אלא מה שהותר ביום טוב גמור לאבל אבל מה שלא הותר לאבל ביום טוב גמור אי אפשר להתירו ביום טוב דדבריהם. והנה התענית ודאי אסור להתענות ביום טוב ולכך אסור להתענות לבעל ברית ביום טוב שלהם וכן גיהוץ אם נימא שהתיר מהר"מ נראה שדעת מהר"מ כדעת הרא"ש שאבל אפילו לא כלו שלשים שלו כגון שחל יום טוב תוך ששת ימי אבלו שאז אין יום טוב מבטל ממנו רק גזירת שבעה ונשאר עליו גזירת שלשים וסובר הרא"ש דאף על פי כן אינו אסור בחוה"מ רק במה שאסור מטעם מועד אבל במה שאינו אסור מחמת המועד אין עליו איסור מטעם אבילות כמפורש בטיו"ד סימן שצ"ט שהביא מתחלה דברי הרמב"ן שאוסר ללבוש המגוהצין וכמו כן שאר פרטים שחישב הרמב"ן לאסרו מטעם איבול מה שלא נאסר מחמת המועד וכתב הטור ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שאינו אסור כלל מתורת אבילות אלא מדברים האסורים לו מתורת הרגל ע"ש בטור. ופשוט שעכ"פ מודה הרא"ש שאם חל ששי שלו בערב הרגל שאף שהרגל ביטל ממנו גזירת שבעה ונשאר עליו רק גזירת שלשים שאסור לגלח במועד וכמפורש בגמרא דמ"ק י"ז ע"ב דקאמר שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל דתנא דידן סבר כרבנן דלא אמרינן מקצת יום ככולו ואסר לגלח ברגל ע"ש ואם ששי שלו בערב הרגל דלכ"ע לא אמרינן בששי מקצתו ככולו ודאי אסור לגלח ברגל וק"ו אם חל חמישי שלו או ימים הקודמים בערב הרגל שאסור לגלח במועד וא"כ גם להרא"ש לא משכחת לה היתר תספורת במועד אם לא כלו גזירת שלשים בין שיהיה הטעם כמו שכתב רש"י דף י"ז ע"ב דכל שהאונס הוא רק מחמת אבילות לא מיחשב אונס ואסור מטעם איסור גלוח במועד עיין בחיבורי נו"ב חלק א"ח סימן י"ד ובין שיסבור שכל מה שאסור לכל שאר העם במועד מטעם איסור המועד אף שלאבל הזה היה ראוי להתיר לו מחמת המועד הרי הוא היה אונס קודם המועד אפ"ה אסור מטעם איסור תספורת כל שלשים וזה מיחשב צנעא כיון דאין אתה אוסרו אלא במה שאסור לשאר אדם ובשביל זה אין שמיני עצרת מבטל גזירת שלשים שהרי לא נהג גזירת שלשים בדבר הניכר שמחמת גזירת שלשים נהג בו וכמו שמי שמת לו מת באמצע חג הסוכות אף שנוהג דיני שבעה בקצת דברים שהרי דבר שבצנעא נוהג אפ"ה אין ש"ע מבטל ממנו גזירת שבעה כיון שאינו נוהג כל דיני אבילות ה"נ לענין שלשים כיון שאינו נוהג כולם שהרי ללבוש בגדים המגוהצים מותר שבזה שאין בו איסור מחמת הרגל לשאר אינשי מותר גם האבל. וזהו החילוק שבין הרמב"ן להרא"ש שלהרמב"ן אסור בכולם ולהרא"ש אינו אסור אלא מדברים האסורים מתורת הרגל והטור שכתב שיראה מדברי הרא"ש שאינו אסור אלא בדברים שאסורים לו מתורת הרגל כוונתו שאם לא היה אבל היו אסורים לו מתורת הרגל שאסורים לו עכשיו מתורת אבילות ועכ"פ לא משכחת היתר תספורת לאבל במועד גמור ואיך נתיר לו מטעם בעל ברית שיו"ט שלו הוא אבל ללבוש בגד מגוהץ שזה מותר לו במועד לדעת הרא"ש היה מותר לאבל בשלשים שלו כשהוא בעל ברית לדעת הרא"ש שמותר לו במועד אבל לדעת הרמב"ן שאסור במועד פשיטא שאסור לבעל ברית בימי שלשים של אבל וכן בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכו. ועוד נלענ"ד לאסור דבשלמא לילך לסעודת מילה הלא כל הקרואים שמה יודעים שהאבל הזה היה סנדק או מוהל או אבי הנימול וכן לבישת בגדי שבת אינו לובש רק בשעת היותו בבהכ"נ והכל יודעים שהוא בעל ברית ותיכף אחר שנימול התינוק הוא פושט בגדיו. וכן הוא בהדיא בתשובת מהרי"ל שם שכתב שמותר ללבוש בגדי שבת עד אחר בה"כ ע"ש. ולכאורה היא גופא קשיא שהרי כל היום כולו הוא יו"ט שלו ולמה יפשיט בגדיו אחר בה"כ א"ו שחששו למראית עין שאין הכל יודעים שהוא היה בעל ברית ויראו אותו לובש בגדי שבת ויחשדוהו שאינו נוהג אבילות שלו ואף שהותר לו לאכול בט"ב שנדחה היינו בביתו ובני ביתו יודעים וכן אבל תוך שלשים שהולך על סעודת ברית מילה הוא כמ"ש שכל הקרואים יודעים שהוא סנדק או מוהל אבל תספורת שהוא ניכר תמיד חיישינן למראית עין שאין הכל יודעים שהוא בעל ברית. בהא סליקנא לאסור תספורת בין לאבל תוך שלשים שהוא בעל ברית ובין בשבוע שחל ט"ב. ואמנם מה שפלפלתי לעיל שאין ראיה למהרי"ל להתיר אפילו לילך לסעודה מטעם שאפשר באחר וכן פלפלתי בט"ב שנדחה אם מותר לסנדק כיון שאפשר לאבי הבן בעצמו להיות סנדק, אני מבטל דעתי מפני דעת מהרי"ל שמתיר ואינו מחלק בין אפשר באחר או לא וכן המג"א סימן תקנ"ט ס"ט י"ב שכתב שכולם בכלל ויש לי קצת ראיה שהרי דעת הרמב"ן במסכת יומא שגם ביום הכפורים היו פייסות בקצת עבודות שחישב שם שלא היו צריכים להיות דוקא בכ"ג וזכו הרבה כהנים מותר לכולם הטבילה וקידוש ידים ורגלים ביום הכפורים שאסור ברחיצה ואמאי התירו להרבה ויעשה אחד כל העבודות הללו כדי שלא יצטרכו כלם לרחוץ א"ו כיון שאיסור רחיצה הוא מדרבנן והותר לצורך עבודה כל מי שזוכה הותר לו. וידעתי שיש לדחות ראיה זו ואעפ"כ הדבר נכון וכדאי הוא מהרי"ל לסמוך עליו. דברי הד"ש: