נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קעג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קעג
עריכהתשובה
שלום להאי צורב. העוסק בחקי חורב. ה"ה כבוד אהובי האלוף התורני הרבני המופלא כבוד מוה' יוזל נר"ו מו"ץ דק"ק ש"ה י"ץ:
היום קבלתי מכתבו. ואשר שאל ס"ת שבלה כולה ונרקבו היריעות לגמרי רק שתים ושלש יריעות נשארו שלא נרקבו ונשאר הקלף קיים אבל האותיות בלו לגמרי ולא נשאר מהם שום רושם כלל אם מותר לכתוב מגילת אסתר על יריעות הללו. והנה הוא פתח שער ההיתר מטעם שאמרו בפרק כל כתבי קט"ז ע"א דמקום הכתב אגב כתב הוא דקדוש אזל ליה כתב אזלא לה קדושתו והלא אפילו קלף חדש שמעובד לשם קדושת ס"ת נוהגים לכתוב עליו דברי חול כמבואר בט"ז בא"ח סימן מ"ב ואפילו להמג"א בס"ק וי"ו שכתב שאם כבר התחיל לכתוב עליו דבר קודש שוב אסור לכתוב עליו דבר חול שאני התם שהקודש עדיין קיים וגנאי הוא לכתוב על אותו קלף דבר חול וכבר נתקדשה כל היריעה משא"כ כשנמחק הכתב פנים חדשות בא לכאן והוי כקלף חדש. ושוב סיים בסברא לאסור מכח דברי התוספות בערכין וי"ו ע"א בד"ה יגוד שאין לכתוב על מקום השם שנגרר. ושוב דחה דהתוספות מיירי שכל שאר הכתב קיים רק השם נגרר לכן אסור לכתוב במקומו משא"כ כשנמחק הכל אזלא קדושתו לגמרי ע"כ דבריו בקצרה: והנה אמינא שלענין הוראה למעשה בשאלתו אם לכתוב מגילה א"צ לכל הפלפול הנ"ל כי הלא הבעיא דבעיא להש"ס שם בפ' כ"כ בגליונין לא איפשטא ואף שפסק הרמב"ם והש"ע שאין מצילין וכן הוא משמעות הרי"ף והרא"ש כבר כתב הר"ן שיכול להיות משום דלא איפשטא פסקו לחומרא ואף שהוא במילי דרבנן אפ"ה שב ואל תעשה עדיף ומעתה כיון שלא איפשטא וכבר נתקדשו גליונין הללו לקדושת ס"ת ואיך יעשו אותם גליונין למגילת אסתר. ואמנם אף מטעם מקום הכתב עצמו ג"כ אסור ועד כאן לא אמרו מקום כתב אגב כתב הוא קדוש אזל כתב אזלא לה קדושתו אלא לענון הצלה מפני הדליקה אבל בודאי לא נפיק מקדושת ס"ת לענין הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה ואף קלף המעובד לשם קדושת ס"ת דודאי אין מצילין אותו מפני הדליקה ואפ"ה אסור להורידו מקדושתו להני פוסקים דס"ל דבגוף הקדושה הזמנה מלתא. ואף שמנהג פשוט לכתוב גיטין ושאר דברים על קלף המעובד לשם ס"ת היינו משום דרגילין להתנות ואפי' אם לא התנה אולי סתמו כפירושו כיון שרגילין כן לב ב"ד מתנה עליהן שלא תחול הקדושה על מה שלא יקח לס"ת אבל אם כבר התחיל לכתוב ס"ת איגלא מלתא למפרע שחלה קדושת העבוד בזה החתיכה ועל זה לא התנה ולא רגיל להתנות ובזה לא אמרו אזל כתב אזלא לה קדושתו ותדע שהרי בגליונין מבעיא להש"ס שם בפ' כ"כ ולחד פירושא כתב הר"ן שהרמב"ם סובר שאיפשטא האיבעיא לקולא כיון דפשטא דברייתא משמע כן וכן כתב הה"מ בפ' כ"ג מהלכות שבת הלכה כ"ז והרי הרמב"ם פסק בפ"ה מהלכות תפילין ומזוזות הלכה א' שגליוני ס"ת אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין כו' ושם ודאי מיירי שכבר נחתכו הגליונים דאל"כ אלא דכוונתו שאין לחתכן מס"ת בשביל מזוזה היה לו למימר אין לוקחין גליונים מס"ת לכתוב עליו מזוזה אבל מדכתב אין כותבין עליו מזוזה מכלל דמיירי שכבר נחתכו ואפ"ה אין כותבין והרי שם במסכת שבת משמע דאין מצילין א"ו דרק לענין הצלה אמרינן כן וא"כ הה"ד במקום הכתב דאמרינן אזלא לה קדושתו היינו רק לענין הצלה אמרינן דלא נשאר בו קדושת ספר ממש אבל קדושת ההזמנה נשאר בו שלא לשנותו לקדושה אחרת. ומה שכתב לבסוף לאסור מדברי התוספות בערכין יפה כתב וכן כתבתי בחיבורי נ"ב בחיו"ד סימן ע"ז בסופו שמדברי התוספות נראה דאסור אלא ששם הבאתי סוגיא דשבת הנ"ל דאגב כתב הוא דקדוש היינו שם דהיה החשש רק שכתב שאר תיבות במקום שהיה כתוב השם. והנה המג"א בסימן מ"ז ס"ק וי"ו כתב דזה תליא בזה שאם צריך עיבוד לשמה ממילא הזמנה מלתא ואם א"צ עיבוד לשמה הזמנה לאו מלתא. והנה לא מצינו בשום מקום שיהיה צורך הקלף להתקדש בקדושת השם רק כתיבת השם עצמו צריך שיאמר שכותב לשם קדושת השם אבל א"צ שיקדש הקלף לקדושת השם וממילא לא שייך בקלף הזמנה לקדושת השם רק השם בעודנו כתוב וכשאזל הכתב אזלא קדושתו ונשאר רק קדושת ס"ת וממילא יכול לכתוב שאר תיבות של התורה במקום הזה. וכן הבאתי שם סוגיא זו דמכאן משמע קצת דלא כדברי התוספות במסכת ערכין אבל לכתוב מגלת אסתר בקלף שהיה כתוב ס"ת ונמחק שהקלף ודאי צריך להיות מעובד לשם קדושת ס"ת אף דאזל כתב נשאר קדושת ס"ת שלא להורידו לקדושה אחרת. ואפילו למ"ש המג"א סימן ל"ב ס"ק יו"ד שאם עיבדו לשם ס"ת מותר לכתוב עליו תפילין אפשר דכה"ג שכבר חלה עליו קדושת ס"ת במעשה שכבר כתב אף שנמחק נשאר הזמנה אמילתה שאפילו תפילין אסור לכתוב. ומדברי התוספות בערכין דף וי"ו ודאי מפורש שאסור. ומה שרצה מעלתו לדחות דהתוספות מיירי ששאר הכתב קיים אין בדחיה זו ממש שהרי התוספות שם קיימי על דברי הגמרא שמיירי שהיה השם כתוב על ידות הכלים וכתבו התוספות שבמקומו מיהו קידש הרי שבמקומו קידש מעבר לעבר ואף אם יקלוף השם אסור להשתמש בכל העובי שכנגד השם והרי שם כשקלף השם לא נשאר יותר שהרי לא היה כתוב רק השם לבדו ואין לומר דלכתחלה אסור לקלפו אבל אם קלפו מותר דא"כ איך הביאו ראיה מזה שאם גוררים מקום השם אסור לכתוב במקומו והיה להם רק לומר שיש ליזהר שלא לקלוף השם ולכתוב במקומו. אבל התוס' כתבו כשגוררין מקום השם אין לכתוב במקומו משמע שאפילו כבר גררוהו אין לכתוב במקומו. ולע"ד שאסור לכתוב דבר אחר על קלפים הללו. ומחמת טרדות רבות קצרתי. דברי הד"ש: