נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קעד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קעד עריכה

תשובה

שלום לכבוד האלוף התורני הרבני המופלא מוה' ניסן נר"ו מק"ק קעלין:

קבלתי מכתבו. ועל דברי תורה בא להשיג על ספר אלי' רבה בסימן ל"ב ס"ק ט"ז שפסק שאם כבר התחיל לכתוב על היריעה איזה שורות מס"ת ונפסל כשם שאסור לכתוב על הנותר תפילין ומזוזות דהוי כמו צר ביה ואזמניה גם דמי קצת למ"ש ביו"ד סימן ר"צ שאין כותבין מזוזות על גליון ס"ת וע"ז רצה מעלתו להשיג דהתחלת הכתיבה לא הוה רק הזמנה בעלמא והביא ראיות לדבר: ראיה אחת ממה דאמרו במנחות ל"ד ע"ב אר"י ומודה לי ר"י בריבי שאם אין לו תפילין של יד ויש לו ב' של ראש שטולה עור על אחת מהן כו' איני והא שלח כו' תפלה של ראש אין עושין אותה של יד שאין מורידין כו' לא קשיא הא בעתיקתא פירש"י שכבר הניחם בראשו כו' וכן פסקו כל הפוסקים דבחדתא מותר אלמא אע"פ שכתב התפילין של ראש עד גמירא וגם עשה להם בתים של ראש לא הוי אלא הזמנה בעלמא וא"כ הה"ד ס"ת אפילו כתבה כולה ונגמרה בתפירה ובעמודים לא מיחשב רק הזמנה כל זמן שלא קרא בה עכ"ל. וראיה זו יש לדחות דמה מעשה יש בכתיבה להיות נחשב של ראש ולא של יד הלא הכתיבה שוה בזה כמו בזה וכיון דמסקינן שם במנחות דגם ר"י מודה דשל יד שכתבן בארבע עורות כשרה כשטולה עור עליהן א"כ לא ניכר שום מעשה בכתיבה אם כותב לצורך של ראש או לשל יד ואף אם יאמר בפירוש שעושה לשם של ראש אפשר דלא מקרי מעשה שהרי הדבור הזה הוא שלא לצורך דאטו יש איזה מצוה לומר לשם איזה תפלה כותב ועכ"פ הכתיבה אינו מעשה ואפילו ההנחה בבתים אינו מעשה כיון שיכול לטלות עליהם עור אחד ואף שבבתים של ראש יש שי"ן של תפילין שהיא הל"מ אכתי זהו מעשה על הבית אבל אינו מעשה על הפרשיות אבל בס"ת שכותב על היריעה ס"ת מתקדשת היריעה בקדושת ס"ת וזהו מעשה בגוף היריעה. ואמנם אכתי יש להביא ראיה דלמה הוצרך לומר בעתיקתא ונוקי בחדתא ואפ"ה אסור לשנות' אם כבר עשה השי"ן דגוף הבית קדוש ואינו יכול לשנותו לשל יד ודברי ר' יוסי מיירי דאכתי לא עשה קוי השי"ן. ונראה דגם מזה אין ראיה דע"כ מה דקאמר תפילין של ראש אין עושין אותה של יד על הפרשיות קאי ולא על גוף הבית דאי על גוף הבית א"כ איך סיים לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ותיפוק ליה שמוריד השי"ן מקדושה לגמרי דהשי"ן בשל ראש היא הל"מ אבל בשל יד אין לה שום שייכות והרי זה דומה למה שכתבתי בחיבורי נו"ב סימן ע"ו שאפילו למאן דמתיר לקלוף השם מ"מ אוסר לקלוף הנטפל משום דהנטפל אין קדושתו רק בעודו נטפל וכשנקלף מהשם פסקה קדושתו הכי נמי בשי"ן של ראש כל זמן שהוא של ראש קדושתה עליה וכשנעשית של יד אין מקום לקדושת השי"ן. א"ו דמה שאמר של ראש אינו עושה של יד מיירי בפרשיות עצמן והוצרך לומר בעתיקתא שכבר קשר אותם בראשו. ואמנם סתימת לשון הגמרא שאם יש לו ב' תפילין של ראש כו' וכן סתימת לשון הרמב"ם והש"ע סימן מ"ב שאם היו חדשים מותר לשנות משל ראש לכל יד שטולה עור כו' משמע שאפילו כבר נגמר של ראש לגמרי עם השי"ן אפ"ה כל זמן שלא הניחם לא מקרי רק הזמנה וא"כ שפיר יש ראיה להקל:

ראיה שניה הביא מעלתו מדברי הרמב"ם פ"י מהלכות ס"ת הלכה א' שכתב עשרים דברים הן שכל אחד מהם פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשים שקורין בהן התינוקות ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבים עכ"ל הרמב"ם. משמע הא להחזיקו לעצמו לקרות בו ביחיד מותר. וכן מדייק הט"ז ביו"ד ריש סימן רפ"א. ובין עשרים הפסולים מונה שחסר אפילו אות אחת כו'. ובהלכה י"ג כתב ס"ת שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרס וקוברין כו' א"כ משמע דטעון קבורה ואין רשאי להחזיקו לעצמו כחומש ללמוד בו תינוקות וצ"ל משום דהוי הורדה לקדושה קלה ולעיל פסק דמותר להחזיקו לעצמו אלא ע"כ כל זמן שלא נגמר מותר להורידו ע"כ דברי מעלתו. והא בורכא הוא דאטו ס"ת שלימה וכשרה אין ללמוד מתוכה ליחידים ואפילו מספר עזרה וכי זה הוא הורדה מקדושתו והלא עיקר תורה שבכתב להכי ניתנה ללמוד מתוכה ומקרא מלא ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומכאן הוא המצוה לכתוב ס"ת והרי כתיב ולמדה את בני ישראל ואטו זה קאי על קריאה בצבור והלא אין לקריאה בצבור עיקר מן התורה חוץ מן פ' זכור ובמלך כתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת וקרא בו כל ימי חייו. באופן שדבריו בזה הם דברים בטלים. ואמנם כוונת הרמב"ם בס"ת שנפסל היינו לפי שאסור להשהות ספר שאינו מוגה יותר משלשים יום כמבואר בכתובות דף י"ט ע"ב וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהלכות ס"ת הלכה י"ב ספר שאינו מוגה אסור להשהותו יותר על שלשים יום אלא יתקן או יגנז. ואמנם טעם הגניזה פן יטעה ויקרא בו בצבור ודבר שאין לו תיקון יגנז ואעפ"כ כל שלשים יום מותר ללמוד בו לעצמו. והרמב"ם שכתב ס"ת שנפסל יקבר היינו במה שאין לו תיקון או שאינו רוצה לתקנו והוא אחר שלשים יום יקברנו בכלי חרס אצל תלמיד חכם וזהו גניזתו:

ראיה שלישית הביא ממה שאמרו במס' מנחות ל"ב ע"א ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין משמע דוקא שהיתה ס"ת כבר כו'. גם זה אינו ראיה ולרבותא קתני לא מבעיא בעדיין לא גמר הרי מתחלה התחיל אדעתא לגמור וחלה עליה קדושת ס"ת ועדיין לא פסקה הקדושה פשיטא שאין מורידין אלא אפילו כבר גמר מעשיה ובלה ונשאר פרשת שמע ויש לומר שכבר פסק קדושת ס"ת ע"י שבלה ולחייבו לכתוב לפניו ולאחריו מחדש אמרינן דאדעתא דהכי לא נכתב מתחלה וכאשר באמת בס"ת שבלה לא אמרו יתקן אלא יגנז כמבואר בפ' בני העיר כ"ז ע"ב אמר רבא ס"ת שבלה גונזין אותה כו' וא"כ היה מקום לומר כיון דבלא"ה לגניזה עומדת יהיה מותר ליקח ממנה פרשה למזוזה וכמו שעלה על דעת הט"ז בא"ח סימן קנ"ד ס"ק ז' דלא אמרו שאסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא בעודו ראוי לקדושתו הראשונה אבל אם אינו ראוי מוטב לעשות ממנו קדושה קלה ממה שיגנז לגמרי ע"ש, קמ"ל ס"ת שבלה שדינה יגנז ואפ"ה אין עושין ממנה מזוזה:

ואמנם בלי שום ראיה מפשטן של דברי רבינו הגדול הרמב"ם בפ"י שכתב בעשרים דברים הפוסלים שאם נעשה בו אחד הרי הוא כחומש מן החומשים שקורין בהן התינוקות ואין בו קדושת ס"ת כו' משמע לשום דבר אין בו קדושת ס"ת וא"כ לא שייך למימר שמוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה. והנה היא גופא שיהיה שייך לומר מס"ת לתפילין אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. אני במיעוט זכרוני לא ידעתי לזה מקום מוצא בתלמוד ואדרבה מדאמרו בהקומץ ל"ב ע"א וכן הוא במס' שבת ע"ט ע"ב ס"ת שבלה ותפילין אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ולא מצינו שאמרו ס"ת שבלה אין עושין ממנה תפילין וכך הוה ליה למימר ס"ת שבלה אין עושין ממנה תפילין ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין כו' וממילא מק"ו ידעינן דאין עושין מס"ת מזוזה ומדלא נאמר כן מכלל דס"ת ותפילין כהדדי נינהו. והנה ראיתי בכ"מ פ"א הל' י"א על מה שכתב הרמב"ם שם שמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה שהביא שאלת חכמי לוניל ששאלו לרבינו וזה לשון השאלה ילמדנו רבינו מפני מה עור של מזוזה א"צ עבוד לשמה כו' ואי משום דקרי למזוזה קדושה קלה ג"כ קורא לתפילין קדושה קלה. והנה באמת הרמב"ם השיבם כי לא מטעם זה הוא החילוק אלא החילוק הוא שס"ת ותפילין הם עצמם המצוה אבל מזוזה חובת הבית ואם אין בית אין מזוזה ע"ש. ולפ"ז ס"ת ותפילין שוים. ובאמת לשון של חכמי לוניל שכתבו ג"כ קורא לתפילין קדושה קלה לא ידעתי באיזה מקום קראו חכמי הש"ס לתפילין קדושה קלה וראיתי באו"ח סימן ל"ב בב"י ד"ה ואם עיבדו לשם מזוזה כו' שכתב שאם עיבד לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפילין דקדושת ס"ת חמורה מקדושת תפילין כדאמרינן בפ' מי שמתו ובית שיש בו תפילין מותר לשמש בו ע"י שיניחם כלי בתוך כלי ובס"ת אסור עד שיוציאנו ואם אין לו בית אחר צריך שיתנם כלי בתוך כלי עכ"ל:

ואני אומר ערבך ערבא צריך כי בגוף דין תשמיש המטה צריך תלמוד אם ס"ת חמור בזה מתפילין כי לשון הגמרא סוף פרק מי שמתו דתניא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי אמר אביי כו' אמר רבא גלימא אקמטרא כו' אריב"ל ס"ת צריך לעשות לו מחיצה עשרה מר זוטרא כו' אימר דאמר ריב"ל דלית ליה ביתא אחרינא. והנה מלשון הברייתא בית שיש בו ס"ת או תפילין משמע להדיא דגם ס"ת מותר בכלי תוך כלי כמו תפילין. והנה ראיתי בחדושי רשב"א וברבינו יונה וברא"ש שנדחקו בזה וכתבו דברייתא מילי מילי קתני שיוציאם קאי על ס"ת ואו שיניחם כלי בתוך כלי קאי על תפילין. וכמה מן הדוחק יש בפירוש הזה ורבינו הגדול הרמב"ם לא כן הוא דעתו שהרי בפירוש כתב בפ"ז מהל' תפילין הלכה כ"ד בית שיש בו תפילין או ס"ת אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי. והנה בזה היה אפשר לדחוק בלשונו ולומר מילי מילי קתני כמו שנדחקו הרשב"א ורבינו יונה בלשון הברייתא אבל בפ"י מס"ת הל' ז' כתב בית שיש בו ס"ת אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר כו' הרי שבפה מלא דבר הרמב"ם דס"ת די בהנחת כלי תוך כלי וסיום לשון רבינו שם או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים אם לא היה לו בית אחר אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו. והכ"מ כתב שם דמחיצה עשרה עדיף מכלי בתוך כלי ולדעתי אינו כן ולהרמב"ם כלי בתוך כלי הוא כמו בית אחר ומחיצה עשרה אינו טוב כמו כלי בתוך כלי ולכן אם אין לו כלי שיניח בתוך כלי אז אם יש לו בית אחר צריך להוציאו. ולדעת הרמב"ם גם בתפילין הדין כן אלא דדרכו לאחוז לשון הגמרא וריב"ל נקט בלשונו ס"ת ולכן אחז גם הרמב"ם בלשונו ס"ת. באופן שלדעתי לדעת הרמב"ם אין הפרש בין ס"ת לתפילין בזה כלל והש"ע ביו"ד סימן רפ"ב סעיף ח' מביא תחלה דעת האוסרים בס"ת בכלי תוך כלי ואח"כ מביא דעת הרמב"ם שמתיר אף בס"ת. ואמנם בש"ע א"ח סימן ר"מ סעיף וי"ו השמיט דעת הרמב"ם לגמרי וסתם כדעת האוסרים בס"ת כלי בתוך כלי. ועכ"פ חזינן שזה גופי' שיהיה ס"ת לענין זה חמור מתפילין אינו מוכרח:

ולא עוד אלא שאני אומר שאף אם כבוד התורה חמור מכבוד התפילין אכתי אין מזה הכרע דקדושת ס"ת חמור מקדושת תפילין. וכעין מה שאמרו במגלה ג' ע"ב כבוד התורה חמור תלמוד תורה קיל. ואמנם בתשובת הרשב"א סימן תרי"א שאלוהו בס"ת שאין האותיות מוקפות גויל והשיב שאם בתפילין ומזוזות פסול ק"ו בס"ת שחמור. ויש לי להביא ראיה מדברי תוס' דקדושת תפילין חמור כקדושת ס"ת והוא ממה דאמרינן בסנהדרין מ"ח ע"ב תנאי היא דתניא ציפן זהב כו' עור בהמה טהורה כשרות אע"פ שלא עיבדן לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולה עד שיעבדן לשמן. וכתבו התוס' בד"ה אע"פ שלא עיבדן פירש הקונטרס דהזמנה לאו מלתא היא וקשה לר"ת דקיי"ל בהזמנה הלכה כרבא ובעיבוד לשמה קיי"ל כרשב"ג כדמוכח בהניזקין בההוא דאתא לקמיה דרב אמי א"ל ספר שכתבתיו גויליו לא נעבדו לשמן כו' ואין לחלק בין עור של תפילין לגוילין של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ומפרש ר"ת כו' ע"ש. והנה אף דשי"ן של תפילין הל"מ מ"מ ודאי דלא עדיף משום זה מן הפרשיות של תפילין גופייהו ואם איתא שיש לחלק בין קדושת ס"ת לקדושת פרשיות של תפילין א"כ מה ראיה הביאו מהניזקין ודלמא אף דס"ת בעי עבוד לשמה אפ"ה בתפילין אפילו הפרשיות כשרים אף אם לא נעבדו לשמן וק"ו עור הבתים ושפיר קיי"ל כרבא בהזמנה א"ו שאין לחלק בין פרשיות של תפילין לס"ת. באופן דאחר שפשטן של דברי הרמב"ם בריש פ"י מוכיחים שבס"ת שלא נגמרה אין בה רק קדושת חומשין שקורין בו תינוקות וכוונתו באמרו שקורין בו תינוקות היינו שאינו עשוי בגלילה, לכן המורה בזה להקל ביתר הקלף לכתוב בו תפילין לא משתבש אחר שגוף דין זה שיהיה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה מס"ת לתפילין אינו מוכרח. אבל לכתוב בו מזוזות אין להקל. והנלע"ד כתבתי. דברי הד"ש: