נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קיד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיד עריכה
תשובה
לאהובי מחותני ידידי וחביבי המאור הגדול, שבח עוז ומגדול, שמו הטוב הולך וגדול, פ"ה ע"ה, כבוד שמו מוהר"ר וואלף נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק לייפניק:
אם אמנם סבבוני טרדות רבות וגם הזמן בוגד ועול בני הישיבה עלי והימים הראשונים ימי בחרות היו טובים מאלה והיה כחי מספיק לעשות כל המוטל עלי במקומי וגם להשיב לכל שואל לא כן ימי הזקנה כי כחי כשל ולא אוכל לעשות לילות כימים ולכן אין בכחי לרוות כל הצמאון של כל אחד ואחד והשאלות באים ממש בכל יום איש איש ממקומו. ולכן בעתות הפנאי צריך אני לראות הנחוץ יותר והמוקדם בזמן וזה גורם שנתאחר תשובתי. וכעת אבוא: וע"ד שאלתו שאלת חכם המראה לכל צד פנים מסבירות מהנוגע לדינא בו נדבר. ושורש שאלתו זקנה שפסקה מלראות וכבר היא בת ששים שנה ואירע לה מקרה חולי שקורין הנשים פאהרפאל דהיינו שלפי אומדן דעת חולי זה הוא שהרחם נופל למטה ממקומו לתוך הפרוזדור ועשו לה טבעת של שעוה וזה יעכב הפאהרפאל שלא ירד למטה ושישאר במקומו למעלה ולפעמים מקושי עשיית צרכיה שף הטבעת מדוכתה ויורד הפאהרפאל למטה לבית החיצון ורואה דם בלי הפסק וגם בעת שדבוק הטבעת למעלה להחדר אינה פוסקת מלראות ויש לה כאב גדול: הנה ראיתי שכבוד מעלתו מביא דברי השב יעקב בסימן ל"ז בדין דם הבא מחמת חולשת המקור שאין בו לא פצע ולא חבורה רק מחמת חולשת כח המקור מוציא דמים. האמת אגיד שאין לי נחת ממקצת פלפולים שבתשובות האחרונים שהם נגד השכל ומה לי בראיותיהם באריכות דבריהם אם גוף הדבר אינו מתקבל על הדעת ואיך נימא שדם היוצא מן המקור בלי מכה ופצע רק שמחמת חולשת כח המחזיק שבמקור ואין בכחו להחזיקם ויוצאים קודם זמן טהורין א"כ לא טימא הכתוב רק היוצא מן המקור בטבעו הרגיל ולא אם נשתנה ע"פ סיבה להוציא א"כ למה דם חימוד טמא הלא החימוד גורם להוציא הדם קודם זמנו, א"ו דם היוצא מן המקור הדמים יהיה באיזה אופן שיהיה טמא אם לא היוצא ע"י מכה בכותלי המקור אף שהדם מהמכה נוטף שם להמקור ויוצא מפי המקור אינו דם נדה רק דם מכה. ובאמת לידע מאין הוא מקור דמי הנדה במקור ומה הוא הגורם שיצאו ושיצאו בזמן ידוע הוא כלימת הרופאים כי אינם יודעים בו שורש אמיתי ואם נרצה לחדש בזה סברות בקל יש תקלה להקל באיסור כרת ודי במה שאמרו חז"ל לטהר דם מכה ממש והפירוש שפירש מעלתו בפלוגתא דרבי ורשב"ג דף ס"ו ע"א הוא פירוש מתוק ושפתים יושק, אבל לא ידעתי מה הועיל בזה דאכתי עכ"פ לרבי דליכא ס"ס כיון דסובר מקור מקומו טהור וכמ"ש מעלתו בעצמו ע"פ אשר ביארתי אני בחיבורי נו"ב חיו"ד סימן מ"א אות ד' וע"כ רבי מכח נאמנות שלה התירה וכמ"ש מעלתו ונשאר קושיית השב יעקב איהי גופה מנא ידעה שיש לה מכה במקור והלא אין עיניה שם וגם ידיה אינן שולטות שם וכשם שאינה יכולה לידע שמכתה מוציאה דם כך אינה יכולה לידע אם יש לה מכה כלל כמו שהאריך בעל ש"י בסימן ל"ז, ולומר שרבי ורשב"ג פליגי בזה אם יכולה לידע בעצמה שיש לה מכה או לא הוא הדבר שאין הדעת סובלתו שיהיה בזה פלוגתא דתנאי. אלא שלדעתי עיקר דבריו בזה אינם מכריחים מי לא משכחת לה שיוצאה ממנה מורסא וכה"ג ליחות הרגילים במכה וע"י זה יודעת שיש לה מכה במקור, בשלמא ידיעת הדם שהוא מן המכה שפיר קאמר הרשב"א דאי אפשר לה לידע זה בבירור דשמא דם נדה הוא אבל גוף המכה שפיר יכולה לידע. והנה האריכות בדברים הללו הוא למותר כי רוב הדברים כבר דשו ביה קמאי:
ובגוף שאלה שלו עיין בחיבורי נו"ב סימן נ"ח ובסוף התשובה שם החלטתי שדין הפאהרפאל שהוא חולי השבירה אי אפשר לדון בו רק כמו מכה שאין אנו יודעין בה אם דרכה להוציא דם אשר בכל האחרונים לא מצינו להקל לטהרה בלי נקיים, ואמנם שם דברתי מאשה ילדה שלא פסק וסתה עדיין אבל בזקנה שכבר פסק וסתה וחדל להיות לה אורח כנשים ביארתי שם בחיבורי בסימן נ"ה בסופו שיש להתיר בידוע שיש לה מכה אף שאינה יודעת שמוציאה דם אלא ששם באשה ההיא אירע לה מקרה זה בילדותה ועשו לה טבעת זה ונשאר דבוק בגופה וכך היה כמה שנים ובזקנותה חדל לה אורח כנשים ואח"כ נתחדש לה אחר בלותה ששפעה ליחה ירוקה ובתוכה לפעמים מראה אודם ואיכא תרי טעמי לשבח. חדא שהרי אחר מקרה זה חדל להיות לה אורח כנשים, ועוד שיש ליחה ירוקה. אבל באשה זו שחדל לה אורח כנשים קודם שקרה לה מקרה זה וע"י מקרה זה חזרה לראות, יש לדון כי באמת הרופאים אינם יודעים שורש דמי המקור מאין הם באים וכשם שאינם יודעים תחלתם כך אינם יודעים סופם למה פוסקת בימי הזקנה, אלא שע"פ המושכל ראשון שרשם חום הטבעי שבמקור ולכן בימי הזקנה שנחלש כח חום הטבעי גם המקור מתקרר ולכן פסקו יציאות הדמים * [הגה"ה מבן המחבר חכמי הטבע אומרים שמקרה הוסת הוא חק הטבע מהבורא יתברך שמזמן שהאשה מגעת לעונתה להיות לאיש והיא ראויה להתעבר מתרבים הדמים בקרבה ליצירת הולד ולפרנסתו לכן כל ימי הריון והנקה היא מסולקת וסת וכל זמן שאינה מתעברת אז יוצא מותרות הדם הזה ע"י וסת ובכל אשה לפי תכונת גופה הוסת שומר חק וזמן במלאות ריבוי הדם שאין הגוף צריך לו יוצא דרך המקור וזה הוא דם נדה. והנה הוסת הזה שומר את פקודתו כל זמן שלא נתהוה לו סיבה אחרת לשפוך הדם כי אם עד מלאות ערך מדתו שנתמלא על כל גדותיו שופך אותו חוצה וזה הוא עת הוסת, אמנם לפעמים נתהוה מקרה אחר להוציא דם הזה קודם זמנו והוא התשמיש או תנועה אחרת או רפיון המקור שאין בו כח להחזיק יתרון הדם עד עת הוסת אבל אעפ"כ דם הוא הבא ממקור ולדם נדה יחשב וטמא הוא, ובזה צדקו כל דברי החכם צבי בסימן מ"ו ולחלק יצא שאין כל מכות המקור שוים ויש מכה שאינו פצע וחבורה והוא נחשב רק כרפיון המקור והוא טמא ובזה נתישבו כמה תמיהות ואין הגליון מספיק לפורטם, ולפי הקדמה הזאת שפיר מסיק אאמ"ו הגאון המחבר שיש מקום להקל ביותר במקרה פארפאל בזקינה אשר חדל להיות לה אורח כנשים דמחק הטבע כשנשים מגיעות לימי זקנה שאינן ראוין להתעבר נסתלק מותרות הדם שאין צורך לה וכל הנשים משפסקו מלדת מותרות הדמים מתמעט לאט לאט עד שתפסק הוסת לגמרי וקרוב הדבר לומר שע"י הפארפאל נתחדש איזה פצע וחבורה בצדדים:] וא"כ איכא למימר שכל זה כשהמקור במקומו ועומד בריוח אבל אם נתחדש בימי הזקנה הפאהרפאל והמקור שף מדוכתיה וירד למטה ושם הוא במקום צר בין הירכים וע"י כן מתחממים וגם תנועות ההילוך מחממים אותו ולכן חזר לטבעו הקדום להוציא דמי מקורו והוא דם נדה ולא גרם שום מכה כלל בשום מקום. והכאב שיש לה הנה אם כאב הוא כמכה כבר כתבתי בחיבורי שם סימן מ"ח שבדבר זה נתת תורת כל אחד בידו ובספרי האחרונים זה אוסר וזה מתיר, ואמנם אפילו למי שאומר כאב הוא כמכה היינו כאב במקום ידוע אבל כאב בחדרי בטנה אינו אות על מכה ואולי מחמת שרואה תמיד דם ודם זה הוא דם נדה לכן יש לה כאב כדרך שאר נשים בשעת וסתן, באופן שקשה להתיר האשה הזאת. ועכ"פ חזינא בה טעמא להתירה דממ"נ אם אין דין הפאהרפאל ע"פ מ"ש בסוף סימן נ"ח שעליונו של הפרוזדור הוא שירד למטה א"כ לא זז המקור ממקומו וכיון שהיא זקנה שחדל לה אורח כנשים היא עדיפא מילדה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה ונפילת הפארפאל היא כמכה שא"י שמוציאה דם ובזקנה תולין במכה כזו והרי היא בחזקת טהרה. ואם נאמר שנפילת הפאהרפאל הוא המקור עצמו שירד ונולד לנו חומרא שכתבתי כאן אך נגד זה מתחדש לנו ס"ס כי יש לנו לתלות מתוך דוחק המקור בצדדים או שנתחדש איזה פצע בצדדים שהם צדדי הפרוזדור או שנתחדש איזה פצע בחיצונית המקור ואף ששניהם הם צדדים שפיר הוא ס"ס לפי מה שבארתי בסימן נ"ז והוא בחיבורי דף כ"ט ע"ד שגם בחיצונית המקור אמרינן מקומו טמא א"כ אמרינן ספק מצדדי הפרוזדור והאשה והדם טהורים ואת"ל מן המקור שמא מן חיצונית המקור והדם טמא והאשה טהורה, ואף שבחיבורי ביארתי כמה פעמים שבמכה שבצדדים ליכא ס"ס היינו מכה שבצדדי פרוזדור אבל כאן שאנו מסופקים אם נשחתו צדדי הפרוזדור או אם נשחתו חיצוני המקור מזה לא ביארתי. ועכשיו נתיישבתי ששפיר היא ספק ספקא ע"פ מ"ש שגם חיצונית המקור מקומו טמא. ולכן נלע"ד לטהר האשה זו אם כבוד רום מעלתו מסכים עמי ובתנאי שישאל עוד אחד מחכמי הדור הראוים לסמוך עליהם. וכ"ז באינה מרגשת פתיחת המקור אבל אם יארע לה שתרגיש פתיחת המקור ואז נטמאה שוב צריכה ז' נקיים גמורים טהורים לגמרי שכיון שיש לה חזקת טומאה נפלגו בה רבוותא אם לסמוך על ס"ס. ובפרט שלפי המבואר אצלי בתשובה אחרת אם האשה טמאה נדה לא שייכא ס"ס זו לפי זה שביארתי שמקור מקומו טמא היינו רק במקומו ופשיטא שהצד הראשון שדברתי שעליונית הפרוזדור ירד ליכא ס"ס והתרנוה מספק אחד וחזקת איסור ספק אחד טמא, ולרוב הטרדה אקצר. דברי מחותנו וא"נ הד"ש: