נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קיג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיג
עריכהתשובה
לאהובי מחותני וא"נ, ידידי וחביבי, הרב הגאון המופלג נ"י ע"ה פ"ה מוהר"ר אלעזר נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק קעלין והגליל:
מכתבו מעש"ק העבר קבלתי, וע"ד האשה שאחר לידתה אי אפשר לה לטהר ובימי ליבונה יום ויומים קודם טבילתה מצאה על העד דם והאשה אומרת שדם זה אינו מן המקור רק היא מרגשת מלפנים כאב במחט בבשר ומאותו מקום שלפנים בא דם זה: הנה מה שרצה מעלתו לדמות דין זה לדין של מהררא"י המובא בש"ע סימן קפ"ז סעיף ג' אני תמה. כי שם בכל חורין וסדקין אינה מוצאת רק במקום אחד אבל כאן היא מצאה על העד ולא נסתה להטות העד לצד מן הצדדים. ואמנם זה עצמו הדין המובא בסעיף וי"ו בהג"ה שנאמנת לומר דם זה אינו מן המקור וא"כ אם האשה אמרה ברי לה שדם זה הוא מלפנים שמרגשת יציאת הדם משם היא נאמנת. ואמנם אם לא בכל הפעמים היא יודעת כן אלא שידעה איזה פעמים שיצא דם ממקום שכואב לה ושוב היא רוצה לתלות בו כל פעם הנה דינה כאשה שיש לה מכה שיודעת שדרך המכה להוציא דם וביארתי בנו"ב סימן מ"א בי"ג חילוקי דינים באות טי"ת שאם כבר היא טמאה הרי היא בחזקת טומאה אף שמכתה ודאי מוציאה דם כל זמן שאינה יודעת שדם זה יוצא מן המכה ואף שהקלתי שם ביש לה וסת שלא בשעת וסתה וא"כ ק"ו בימי מניקתה אלא שכל זה כשכבר פסק טומאתה איזה זמן אבל אם מיום לידתה היא רואה קשה ליתן לה קולא של מניקה דחזינן נשים הרבה הרואות איזה שבועות אחר לידה:
ואולם מ"ש מעלתו להקל כל ימי טוהר. הנה אם כבר טבלה פעם אחת אחר לידה פשיטא שיש להקל כל ימי משך ימי טוהר שטהורים מן הדין ואינו אלא חומרת הגאונים שלא לבעול על דם טוהר אבל אם עדיין לא טבלה א"כ אכתי ליכא ימי טוהר דאנן קיי"ל כב"ה דבימים וטבילה תלה רחמנא ולמימר שזה גופא שאנו מחזיקים כל הנשים שלנו ליולדות בזוב הוא חומרא. הנה זה חומרת התלמוד בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואה טיפת דם כחרדל צריכה ז' נקיים וכן כתב הרא"ש בסוף בנות כותים וז"ל הלכך נשי דידן שהחמירו ליישב ז' נקיים על כל ראיותיהן כולן יולדות בזוב הן וצריכין ז' נקיים, וכ"כ הרמב"ם בפי"א מא"ב הלכה ה' אחר שכתב חומרא דר' זירא בהלכה ד' כתב אח"כ וכן כל היולדת בזה"ז הרי היא כיולדת בזוב וצריכה ז' נקיים כמו שביארנו עכ"ל וא"כ כיון שחומרא זו היא חומרא דר"ז קשה להקל בה אלא שאלמלא שאמרו שני רבותינו הרמב"ם והרא"ש דבר זה היה לי מקום לומר דאף אחר חומרא דר"ז אין להחמיר ביולדת שלא ראתה ג' ימים קודם דהא עיקר חומרא דר' זירא תמהו בה הראשונים שהרי במה שתיקן רבי בשדות שתשב ששה והוא יצאנו מכל מיני חששות, ונדחקו הרבה. ואומר אני שבשביל חששות הרחוקים שהזכירו הפוסקים בזה החמירו בנות ישראל להרחיק טבילתם יום אחד שהרי ששה והוא בלא"ה צריכה מחשש השלמת דם טמא על דם טהור שהוא תקנת רבי בשדות אבל ביולדת שטמאה שבעה לזכר ושבועים לנקבה בין שתראה ובין שלא תראה ולא שייך בה חומרת רבי בשדות ומן הדין אם לא ילדה בזוב דהיינו שלא ראתה בימים שקודם הלידה וע"פ דין תורה על כל חומרת רבי בשדות טובלת בסוף ימי לידה בלי נקיים כלל ואנן נעמיס עליהן להרחיקן מבעליהן ולגרשן מבית תענוגיהן שבעה ימים זה לא שמענו שהחמירו בנות ישראל. אבל כיון שרבותינו אבות ישראל הרמב"ם והרא"ש אמרו כן אף אני כופף ראשי במודים דרבנן ודבריהם תורה הם, ועכ"פ בזו האשה כל ימי משך ימי טוהר אני מסכים להקל ואם יעברו ימי טוהר ולא יופסק הדבר אז יודיעני ונחכם לה, ולרוב הטרדה אקצר. דברי הכותב בחפזי ואני סומך על משענת קנה חכמה ובינה של רום מעלתו שמסכים להתירה. והיה זה שלום. דברי הד"ש: