נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/צה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צה עריכה
תשובה
לכבוד אהובי מחו' ידידי וחביבי. הרב המאור הגדול הגאון המפורסם בדורו כבוד מוה' אלעזר נר"ו בעל אור חדש:
מכתבו הגיעני אתמול סמוך לעתותי ערב. ואשר שאל באשה שתוך שמונים לנקבה ראתה בשלש טבילות תמיד אחר תשמיש אותיום. הנה כבר ראה דברי הש"ך שכיון שהוא מן הדין דם טוהר אלא שאנן מחמירין שלא לבעול על דם טוהר עכ"פ לא מחמירין לאסרה על בעלה. ומעלתו נתקשה כיון שקיי"ל כרב דמעין אחד הוא א"כ מה בכך שהוא דם טוהר הרי הוחזק המקור להוציא מחמת תשמיש וכשיכלו ימי טוהר נאסרה מחמת שהוחזק מעינה לצאת ע"י תשמיש. ובקושטא אמינא שזה זמן רב יותר מחמש וארבעים שנה בילדותי אמינא בה טעמא כיון שמה שנאסרת על בעלה בראתה ג"פ מחמת תשמיש מטעם וסת הוא והרי אמרו במסכת נדה דף י"א ע"ב דאפילו לרב דמעין אחד הוא אפילו הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וסת וזה פשוט אצלי מאוד. ועכשיו ראיתי במכתבו שהזכיר שהגאון כריתי ופליתי בחיבורו להלכות נדה חולק על הש"ך בזה. ויען שעדיין לא ראיתי הספר הזה ושלחתי ושאלתי אותו וראיתי דבריו והנה אני אינני זז מדעתי. והנה גם הגאון הזה נתן הטעם הנ"ל שמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. ואמנם חלק ע"ז וכתב דלאו לכל דבר דינו כוסת דא"כ היוצא לדרך שמותר לשמש סמוך לוסת נימא גם בראתה ג"פ מחמת תשמיש יהיה מותר לבעלה לבוא עליה כשיוצא לדרך. וראיה זו לא נתקבלה אצלי וביוצא לדרך ג"כ אין כל הפוסקים מסכימים להתיר התשמיש ואפילו המתירים היינו בעונה סמוך לוסתה אבל אם הוסת קבוע לרגע מכוונת ממש שיהיה מותר ביוצא לדרך לשמש ברגע הוסת ממש לא שמענו. והפרישה רוצה לחלק אפילו במעוברת וקטנה לאסור בשעת הוסת ממש ואף שדחו האחרונים דבריו עיין בסימן קפ"ד וט"ז ס"ק ו' וש"ך ס"ק כ' אבל ביוצא לדרך ודאי יש לחלק בזה. וכל זה אני אומר לרווחא דמלתא אבל באמת אין צריך שום תשובה על ראיה זו דעיקר הטעם הוא כיון שהיא משתוקקת אז חייב למלאות חשקה להגדיל האהבה ביניהם וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש שם בפ' הבע"י סימן יו"ד שהטעם הוא לאהוב אותה ובהוחזקה לראות מחמת תשמיש כיון שאסור לדור עמה למה לנו להגדיל האהבה אדרבה תיהוי לה איבה והרי שם ביבמות ילפינן מדכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך וזו כיון שאסורה לו אינה לא אהלו ולא נוהו. שוב כתב דאם דינה כוסת א"כ אם נתעברה בביאה שלישית בראיות מחמת תשמיש תהיה מותרת לו כל ימי עיבורה שאז אינה חוששת לוסת. וע"ז אני משיב אין הכי נמי שמותר לו לשמש עמה ואמנם אם גם בימי עיבורה תראה מחמת תשמיש תחזור ותאסר אבל אם בימי עיבורה לא תראה אעפ"כ כשיפסוק ימי העיבור וההנקה חזרה לאיסורה וכבר כתבתי בנו"ב סימן מ"ג בד"ה והנה זה פשוט כו' שגם בדיקת שפופרת לא מהני בימי עיבורה ודלא כדעת הגאון הנזכר שכתב שתשמיש בימי טוהר אם לא תראה הותרה. וזה אינו נכון ומימי טהרה לימי טומאה כשם שאינה קובעת כך אינה עוקרת. שוב ראיתי שכתב שהרשב"א בתהה"א העלה דבמסקנא קיי"ל כרב לא קאי הך דמימי טהרה לא קבעה רק מוקמינן במבקשת לישב. ואני תמה עליו הרשב"א בתהה"א כתב זה לומר דאפילו כל ימי מניקתה לא קבעה וסת אבל שיאמר הרשב"א שגם בימי טהרה קבעה מה שמבואר בפירוש בגמרא שלא קבעה ח"ו שיאמר כן ולא אמרה ועיין בתהה"א דף קע"א ע"ב. ולכן אני מורה בה כדברי הש"ך והך איתתא מותרת. ואמנם אחר עבור שמונים יום ללידתה אם תראה מחמת תשמיש ג"פ נאסרת עכ"פ ואז נפלפל על בדיקת השפיפרת. דברי ידידו הד"ש: