נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/סח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סח
עריכהתשובה
שלום לכבוד אהובי הרב המופלא האלוף יליף ומילף כבוד מוה' מנחם צבי נר"ו אב"ד דק"ק סננרהוט:
מכתבו קבלתי. ואשר שאל שקנו שם בקהלתו מבעל בית אחד סמוך לקהלתם שלש חביות יין כשר וכאשר לקחו החביות משם לא היה הבעה"ב המוכר בביתו והחביות היו חסרים ולקחה האשה אשת המוכר יין מחבית אחת שהיתה שם ומלאה מיין של החבית ההוא את שלש חביות הנ"ל ואח"כ נודע שהחבית שלקחה ממנו היין למלאות היה של נסך גמור כידוע לבעה"ב ההוא והאשה לא ידעה ושגגה ומלאה מיי"נ. והורה מעלתו שכל היין אסור בשתיה כי אין בזה הפסד כלל לא למוכר ולא לקונים שהמוכר יכול למכרו בחזקת נסך באותן דמים ממש והרבה קופצים עליו. והראה מעלתו טעמו משום שלא סמכינן על דברי רמ"א בסימן קכ"ד סעיף כ"ד דנכרים בזה"ז לא עע"ז הם אלא במקום הפסד כמבואר בש"ך בסימן קל"ד ס"ק ט"ו וסימן קל"א ס"ק ט"ו. ויען שיש שם אחד מהלומדים החולק עליו ומתיר בשתיה מטעם ביטול בששים ולכן בא לשאול ממני הדין עם מי:
והנה תחלת לשונו של מעלתו אינו מדוקדק שכתב שאותה חבית היה של נסך גמור ואם היה נסך גמור היאך הוא מתירו אפילו בהנאה ועוד וכי איזה פוסק יש שמתיר נסך גמור בששים ומה ענין זה לדברי רמ"א שמיירי בסתם יינם. ועוד וכי מצוי בזמננו נסך גמור עד שיהיה לאיש ישראל מבית ממנו. ולכן ודאי שאין לשונו בזה מדוקדק אבל כוונתו שהיה ודאי יין של נכרי שקנה מנכרי. ועכשיו נימא לדינא דהא ודאי אם הוא כדברי מעלתו שאין בזה שום הפסד כלל ודאי יפה הורה לאיסור אבל אם יש בו איזה הפסד אפילו אינו הפ"מ רק הפסד מועט בטל בששים ומותר אפילו בשתיה כמבואר בש"ך בסימן קכ"ה ס"ק ב' דגם בהפסד מועט סמכינן דנכרים בזה"ז לאו עע"ז הם. וגם המורה החולק עליו והתירו אפילו בלא הפסד לא משתבש כל כך וסמך על דברי הב"ח שהביא הש"ך כאן בסי' קל"ד ס"ק ט"ו. ואף שהש"ך דחה דבריו וכתב דבמקום שאין הפסד קיי"ל דאין חילוק בין זמננו לזמן הש"ס והביא ראיה מסימן קכ"ג וקכ"ד וקכ"ח. ולענ"ד דעת הב"ח דהיכא שאסור בזמן הש"ס לכל הפוסקים אז לא סמכינן בזה"ז על סברא הנ"ל רק במקום הפסד אבל לענין סתם יינם אם בטל בששים הרי לדעת ר"ת אפילו בזמן הש"ס בטל בששים ואף שרוב הפוסקים חולקים עליו ור"ת עצמו לא רצה לסמוך על עצמו בדבר זה מ"מ שוב מצרפינן דעתו לסברא דנכרים בזה"ז כו' דשרינן אפילו שלא במקום הפסד וכן משמע בב"ח כאן שזהו טעמו. ובזה גם השגת הש"ך בסימן קל"א ס"ק ט"ו על הב"ח ליתא ולכן המורה ההוא שרצה לסמוך על הב"ח לא אשתבש כל כך אבל מ"מ מי יחלוק על הש"ך במקום שאין הפסד כלל. ועוד נלע"ד שאם מלאו החביות בכדים קטנים שאין פיהם רחב כל כך כמו גיגית גדולה יש לסמוך על הרא"ש שפסק כרב דימי במס' ע"ז דף ע"ג ע"א דאם נפל איסורא לגו היתרא אפילו מחבית לבור מותר אפילו בשתיה ע"י ביטול בששים ואף שבש"ע פסק שדוקא מצרצור קטן מותר אבל מחבית אסור מ"מ שוב מצרפינן דעת הרא"ש להתיר עכ"פ בנכרים שבזמן הזה וכיון שיש כאן דעת הרא"ש ודעת ר"ת להתיר אפילו בזמן הש"ס ודאי שמותר בזמן הזה אפילו בלא הפסד כלל אבל אם היה המילוי ע"י כלי שפיהו רחב לא הייתי מתיר רק במקום הפסד אבל אם היה אירע שאיזה מורה היה מתירו בלי הפסד לא הייתי סותר הוראתו. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש: