נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/לד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לד
עריכהתשובה
שלום תנינא להרב הגאון מוה' אלעזר אב"ד דק"ק קעלין בעה"מ אור חדש:
אשר הקשה למעלתו רב אחד על מה שכתבתי בחיבורי בחי"ד סי' כ"ו בדיני כבוש והקשה המקשה ההוא ממה שאמרו בב"ח חידוש הוא דאי תרו ליה כו': הנה סמיות עין יש כאן ולא שם המקשה עינו שדבר זה מבואר שם בחיבורי במקומו וע"ש בד"ה והרי"ף. ועל מה שחזר והשיב על מה שדחיתי קושייתו בבכורות כמבואר במכתבי הראשון וכתב מעלתו שעל פי שטת הב"י שהביא הש"ך בסימן צ"ד ס"ק כ"ב אכתי יש נ"מ אם טעם כעיקר בשאר איסורים לאו דאורייתא א"כ אפילו בשר טמאה וחלב טמא אם היו אסורים משום בב"ח הם אוסרים אח"כ דברים אחרים מן התורה דבבב"ח טעם כעיקר דאורייתא: אומר אני אם למצוא נ"מ במה שאסור בב"ח טפי משאר איסורים יש נ"מ טובא והגמרא בלא"ה דחי דנ"מ לבישול והנאה: ומה שהקשה עוד לדידי שאני מפרש עיקר כוונת הגמרא בבכורות הוא מדאצטריך גדי להוציא הטמאה א"כ קשה מה יענה האי תרצן לרבנן דאמרי משרת לטע"כ וקאמרו בהדיא מכאן אתה דן לכל התורה א"כ למה לי גדי להוציא טמאה כיון דהאי תרצן לא אסיק אדעתיה דאצטריך לענין בישול והנאה. הנה אני תמה מאוד על מעלתו הלא אליבא דמי הוצרכתי לפרש כוונת הסוגיא כן הלא לרש"י דסבר טע"כ לאו דאורייתא ורש"י לשיטתו כתב בפירוש בחולין דף צ"ח ע"ב דלשיטה זו מה דקאמרי רבנן משרת וכו' ע"כ אסמכתא בעלמא הוא: