נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/יט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יט
עריכהתשובה
מבן המחבר על ענין הנ"ל:
להרב המופלא החריף ובקי מוהר"ר וואלף טריטש נר"ו:
מכתבו הנעים הגיעני ועל ד"ת אשר שדר לן חורפיה ועמד על דברי אאמ"ו הגאון באיזה תשובות בספרו הגדול נו"ב. אשיב למעלתו דבר על אופנו אך אני בוחר בדרך קצרה. כי הלא ידע מעלתו כי רבו טרדותי מאד כי אאמ"ו הגאון נ"י מפני חולשת מזגו בעו"ה העמיס עלי עול הוראה ועול הישיבה לכן אין הפנאי מסכים עמדי לשעשע באמרים כאשר עם לבבי ולא ניתן לכתוב כי אם מה שצריך להשיב על דברי מעלתו לפענ"ד:
ראשון נאמר הלא ראה כי אאמ"ו הגאון נ"י בתשובתו חי"ד סימן ה' לא הכריע בזה אי טריפות בגלגולת הוא מצד עצמותו או שהוא טריפה מטעם שסוף הקרום לינקב. ומעתה ממ"נ אם מעלתו אוחז הסברא דנשבר הגלגולת הוא טריפה מצד עצמותו א"כ מאי מהני שחזר ונתרפא ואיך מצינו בדבר שנעשה טריפה בודאי בהחלט והוא משמנה עשרה טריפות שהוא בכלל שבורה שיהיה חוזר לכשרותו ע"י שנתרפא וכללא הוא בטריפות דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ומה שמכשרינן בש"ע סימן נ"ה בנשבר העצם במקום שעושה אותו טריפה וחזר ונקשר שע"ש יחדיו ידובקו דכשר היינו טעמא הואיל ובנשבר העצם לחוד אינו טריפה אם לא יצא לחוץ ועור ובשר חופין אותו ואמרינן אם חזר ונקשר שע"ש יחדיו מוכח שלא יצא לחוץ ומעולם לא נטרף דאם יצא לחוץ אי אפשר שיחזור ויקשור את עצמו במקרה בשבר על שבר יחדיו אבל בשבירת עצם הגלגולת אם הוא טריפה מצד עצמותו אינו חוזר לכשרות אף שנתרפא:
אמנם ראיתי שמעלתו בסוף דבריו אחז לעיקר דנשבר עצם הגלגולת הוא טריפה מצד נקובת הקרום ורוצה להמציא לעצמו בסברא דאם נתרפא השבר היטב אי אפשר שיהיה הקרום ניקב דאי אינקב לא היה יכול להתרפאות השבר של עצם הגלגולת ע"כ דברי מעלתו: הנה מעולם לא שמעתי סברא כזו דמה ענין זה לזה והרי בנשבר העצם במקום צומת הגידין בסימן נ"ו סעיף י' וכן בנשבר עצם הקולית בסימן נ"ה סעיף ב' לא מהני חזר ונתרפא והרמ"א הכריע כדעת היש אוסרין ופסק דלדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה בעוף טריפה ולא אמרינן דאי הוה נפסק צומת הגידין לא היה נתרפא העצם וכמ"ש בקרום של מוח שהחוש מעיד שאינו חזק כל כך כמו צומת הגידין:
ואפילו לדעת מהרי"ק שהביא הש"ך בסימן נ"ג ס"ק וי"ו בנשבר הגף סמוך לגוף וחזר ונתרפא ונדבקו השברים דפסק המהרש"ל ומהרי"ק דכשר ולא חיישינן לנקיבת הריאה ושם מבואר הטעם דאם אינקב הריאה אי אפשר שלא יהיה נרגש בתוך אותו הזמן שנתרפא שנוים בצלעות אבל בנשבר הגלגולת דחיישינן לנקיבת קרום של מוח לא שייך זה דאיזה הרגשה יהיה בקרום שניקב לכן אף אם חזר ונתרפא העצם לא מהני דדלמא גם הקרום ניקב ונתרפא ואפ"ה הוא טריפה דקרום שעלה מחמת מכה לא הוי קרום ואין סתימה מועלת ולא מהני בדיקה. ואפילו לפי' ראשון שכתב רש"י על הא דאמר עולא ישב לו קוץ בושט דאין חוששין שמא הבריא דלא חיישינן שמא נתרפא היינו בסתמא לא חיישינן שמא נתרפא אבל היכא דחזינן שנתרפא עצם הגלגולת גם לנתרפא הקרום חיישינן דכי היכי שנתרפא העצם גם לנתרפא הקרום חיישינן ועפ"ז נסתרו כל ראיותיו שהוכיח מקושית התוספות חולין דף נ"ו ע"א בד"ה והא תני לוי שמקשים למה לא פריך אלוי גופא דאמר לעיל מכניס ידו לפנים ובודק ומקשה מעלתו דלמא אלוי גופא לא מצי למפרך די"ל דלוי מיירי בנתרפא השבר היטב דליכא למיחש לנקיבת הקרום מכאן ולהבא והבדיקה הוא שמא כבר ניקב עכ"ל מעלתו. ואין זה קושיא דהגמרא הוכיח דע"כ לא מיירי לוי בנתרפא השבר דאם נתרפא לא מהני בדיקה דאף אי לא מבצבץ נמי טריפה דהוי קרום שעלה מחמת מכה. וממילא נסתר גם ראיה שהביא מעלתו מקושית הגמרא די"ל דהגמרא סובר דכי היכי דנתרפא השבר חיישינן גם לנתרפא הקרום כנ"ל:
ועוד יש לדחות דמנ"ל למעלתו להמציא דאם נתרפא הגלגולת לא חיישינן לסופו לינקב דלמא גם בזה סופו לינקב דמכח השבירה נתרועע הקרום ונחלש עד שסופו לינקב הואיל וכבר שלט בהם הכאב ועיין בנ"ב בזה בתשובה הנ"ל ומאי מהני שנתרפא הגלגולת סוף סוף כבר נחלש הקרום של מוח. ודי בזה לדחות כל דברי מעלתו ומפני הטרדה אקצר. דברי אוהבו:
הק' שמואל סג"ל לנדא בן הגאון מוהרר"י נ"י:
תשובה
שלום רב. באהלו יקרב. לכבוד אהובי א"נ הרב הגדול המופלא המושלם מוהר"ר יאקב נ"י אב"ד דק"ק קעלין והגליל:
מכתבו קבלתי אתמול לאחר חצות יום ע"י בנו שי'. והנה הגם כי האידנא אנא שאילנא להו לבני הישיבה בלימוד הלכה תוס' כנהוג אעפ"כ לא עכבתי מלהשיבו: והנה על דבר השאלה נקב מפולש באונה מעל"ע ולפי הנראה נדמה שהוא בתולדה והטריף מעלתו, יפה הורה כי מאן מפיס לאמר בבירור שנעשה כך בתחלת ברייתו ועוד שגם אם נעשה כך בריאה בתחלת הבריאה אין ההיתר ברור. ועיין כל זה בנו"ב חלק יורה דעה סימן ה' ובסימן י"ז. ולא אאריך בזה. דברי ד"ש: