נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/טז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן טז
עריכהתשובה
לכבוד אהובי תלמידי הותיק הרב המופלג מוהר"ר דוד קיצע יצ"ו:
בנדון דסירכא מטרפש לבה"כ וכבר השליכו הכרס או חתכוהו ומלחוהו והדיחוהו באופן ששוב א"א לבדוק אחר מחט אלא שאשה אומרת שברור לה שלא היה בה מחט. גם דעתי להטריף כיון שעדיין לא ידעה מהסירכא הוה מלתא דלא רמיא וראיה לדבר מדברי הש"ך בסימן ל"ו ס"ק ל"ד. ומה שכתבת לסתור סברא זו משפחתו של ר"ג במס' נדה גבי ככרות של תרומה ובדקה בין כל אחד דמהני אף שלא היה מוטל עליה לבדוק אינו ראיה דאשה עלולה לראות ואדעתא דהכי בדקה שאולי תראה לבסוף משא"כ אשה זו שאמרה שלא היה מחט בכרס לא עלה על דעתה כלל שימצא סירכא בטרפש:
ומה שהקשית בריש חולין בטמא במוקדשין דמקשה בברי לי שלא נגעתי סגי ואמאי לא מוקי ליה בלא ידע בשעת שחיטה שהוא טמא ולא מהני ברי שלו דהוי מלתא דלא רמיא עליה. אין זה קושיא שאם הוא לא ידע שהוא טמא מהיכא תיתי ידעו אחרים שהוא טמא ומה מהני מה שהם ראו שלא נגע ועוד הלא על מה דאמר שלכתחלה לא ישחוט אמר שאם שחט ואחרים רואין כו' ובאינו יודע שהוא טמא איך שייך לומר שלכתחלה לא ישחוט. ועוד אני אומר דבדבר שהאדם עצמו עושה לא שייך לומר מלתא דלא רמיא אלא אפי' לא רמיא עליה כעת כיון שעכ"פ יודע שבשום פעם יש חילוק בדבר יודע הוא איך עושה. וראיה מריש סימן צ"ד בש"ך ששואלין עד היכן תחב הכף והלא בשעה שתחב לא ידע שזה בשר וזה חלב. אמנם בדבר שאינו מעלה על לבו שיש בזה איזה קפידא בשום פעם כגון שוחט שלא למד הלכות שחיטה ואומר אחר שלמד ברי לי ששחטתי יפה לא מהני כיון שבשעת שחיטה לא ידע שיש קפידא בשום פעם בשהייה דרסה כו'. זה הנלע"ד ולהיות שבתחלת הלילה קבלתי מכתבך כו'. דברי רבך הד"ש: