נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/טו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן טו
עריכהתשובה
לכבוד אהובי תלמידי הרב המופלא מוהר"ר אברהם ליבשיץ יצ"ו (אשר כעת אב"ד דק"ק נייאהויז והגליל):
מכתבך קבלתי ובו מבואר מעשה שבא לידך באווז לעוטה שנמצא בעור הפנימי קורט דם ושלט בעור הפנימי מעבר לעבר עד עור החיצון וכנגדו בעור החיצון לא היה במקום הזה שום שינוי וחפשת בעור החיצון בכולו פן יהיה בו איזה שיגוי במראה באיזה מקום שיהיה אף שלא כנגד מקום הזה שהיה הק"ד בפנימי וכן הוה שמצא בעור החיצון נהפך ללבן ולבן בחיצון ואדום בפנימי לקותא הוא והוי כניקב זה שלא כנגד זה וטריפה. ולמד דין זה מדברי רש"י בחולין דף מ"ג ע"א דחלוף בושט טריפה משום דשניהם נטולים ממקום ואין לך ניקב גדול מזה ולמד מזה שאם רש"י חושב נהפך כולו לנקב גדול א"כ נהפך מקצתו הוי נקב קטן והא דהביא הש"ך בסימן ל"ג ס"ק ז' לראיה לדברי מהרש"ל מדברי הרא"ש שמקצתו לקוי כשר היינו דוקא בעור אחד לבד הוא לקוי במקצתו ואז עור השני מגין. ולא רצה מעלתו לסמוך על ההגה"ה בפרישה שמכשיר להדיא כיון שהוא נגד דברי רש"י והרא"ש. וכאשר הובא אותו מקצת עור הפנימי לפני המ"ץ שם האלוף מוהר"ר שמשון אמר שקבלה בידו שאם ע"י מיעוך ברוק הולך מראה האדום הוא ראיה שע"י רתיחת השחיטה נעשה אודם זה. וכן עשה שמיעך ברוק והלך מראה האודם והכשיר ולא חשש לדברי רבותינו שחכם שאסר אין רשאי להתיר. זה חורף השאלה. וכתבת שר"ש טעה שסמך על דברי ב"י בסימן ל"ג שכתב לענין אודם דרוסה שיכול לבדוק גם אחר שחיטה אף שנתלכלך כולו עור בדם שחיטה הרי יכול להעביר דם שחיטה ואז ניכר קורט הארס שאינו עובר ע"י הדחה והרי באמת השיג שם הד"מ וכתב אם קבלה נקבל והביא מעלתו ראיה דבחששא זו דחלוף הוא כנקוב לא מהני מה שעובר ע"י מיעוך והדחה וכתבת שהרי בסימן מ"ח מטרפינן בהודח ונמלח. ע"כ דבריך בקצרה:
והנה בודאי ר"ש עשה שלא כתורה לסתור הוראה שלך שכבר הורית לאיסור במקום שלא טעית בדבר משנה ולא בשום טעות מבורר ואת פיך לא שאל. ואמנם בגוף הוראה במעשה שנשתנו שני עורות במקצת כאשר בא אתמול קודם הלילה מכתבך שמתי לבי לדבר זה וראייתך מדברי רש"י לא די שאינה ראיה אדרבה היא סתירה: ודע לך אהובי תלמידי שלא כמו שעלה על דעתך שרש"י חישב חלוף ללקותא אלא שרש"י סובר כיון שהחיצון הוא לבן אינו החיצון רק הפנימי וכיון שהפנימי אדום איננו הפנימי רק חיצון נמצא שכל אחד איננו במקומו רק במקום אחר החיצון הוא בפנים והפנימי הוא בחוץ וניטל כל אחד ממקומו וניתן במקום אחר לכך הוה כנקבו. ותדע שאם היה סבור רש"י שהשינוי לקותא הוא והעור כולו לקותא וכאילו איננו ואין לך נקיבה גדולה מזו לפי שהוא כאיננו א"כ מה זה שכתב רש"י וחלוף דושט שניהם נטולים ממקום שהן ראויים להיות כו' ולפי דבריך ניטלו לגמרי ולמה כתב רש"י שניטלו ממקום שהן ראויים להיות דמשמע שעכ"פ ישנם אלא שאינם במקומם הא למדת שלרש"י אין השנוי לקותא בגוף העור רק ראיה שאיננו זה העור רק חבירו א"כ זה בנשתנה כולו או רובו שאז מורה שאיננו זה העור אבל במקצת אין זה ראיה דזיל בתר רובו המורה שזהו הראוי להיות במקום הזה. ואולם מדברי הרא"ש שהטריף בשניהם לבנים וכתב דלא דמי לנקב קטן שחבירו מגין כו' אבל כאן שכולו לקוי כו' הרי שקורא השינוי של חילוף מראה לקוי וא"כ אם נתחלף בחלק קטן מ"מ לקוי הוא וכניקבו אם בשניהם נתחלף מקצת הרי כל אחד כניקב וטריפה אפי' לבעל העיטור שמביא הרא"ש שמה דמתיר בשניהם לבנים או אדומים מ"מ הרי ביאר בהע"ט טעמו דאחד מהן לקה והשני מגין הרי שעכ"פ מודה שהוא לקותא אלא שחבירו מגין ובנשתנה בכל אחד מקצת אין כאן הגנה דלפעמים מתרמי אהדדי. וכן מורה לשון הרשב"א בתהה"א אפי' לפי דעתו שנוטה להכשיר בנתחלף אחד מ"מ לקותא היא וכן מורה לשון הר"ן:
כל זה נתתי אל לבי אתמול בבוא מכתבך טרם עיינתי בספר. ובלילה בינותי בספרים והנה אחד קדוש מדבר ודין זה מפורש בספר תבואות שור בסימן ל"ג ס"ק ט' ומסיק להטריף. וכתב בהדיא דלרש"י היא כשר אך לשאר פוסקים הוא טריפה והגהת דרישה ורש"ל דמכשיר בשניהם לבנים משום דלבן לאו לקותא היא כלל אבל לדידן דקיי"ל לאסור בשניהם לבנים אפילו נתחלף קצתה טריפה עכ"ל התב"ש. הרי כוונתי לדעתו בכל מה שכתבתי:
ועתה כיון שענה בידינו שזה טריפה נדבר מדברי התורני מוה' שמשון שעמד על נסיון שע"י מיעוך ברוק עבר האדמימות ולדברי הב"י זה נסיון שכשם שארס הדריסה אינו עובר ע"י הדחה וכן האודם שע"י לקותא בעור מצד עצמו לא יעבור. ואתה אהובי תלמידי השגת על זה מדברי ד"מ. ובאמת לא בא הד"מ שם לחלוק לחלוטין על הב"י וזה לשונו של הד"מ שם בריש סימן ל"ג וצ"ע מנ"ל דגם קורט הארס אינו עובר ע"י הדחה ואם קבלה נקבל ואמנם עיקר דינא כבר כתב הוא בעצמו דהרשב"א והרא"ש מסכים לדברי הטור עכ"ל הד"מ. הרי שהד"מ בעצמו כתב אם קבלה נקבל. ומה שהסכימו הרשב"א והרא"ש לדברי הטור אינו מטעם שמלוכלך בדם שחיטה אלא שס"ל כדברי התוספות דגם לענין דריסה שייך אימר במקום נקב שחט דגם אותו ארס מתחתך בשחיטה כששוחט שם ממש. והנה רמ"א בד"מ שכתב אם קבלה נקבל ואני אומר הדבר מוכרח בש"ס דאל"כ לא משכחת בושט בדיקה אפילו בעוף לענין דרוסה שאף שישחט הקנה לבדו מ"מ הושט אין לו בדיקה בחוץ ובפנים לא מהני בדיקה כיון שאוכלין ומשקין שוטפים שם אימר משקים שטפוהו לטיפת הארס. והרי לדעת התוספות הך דאמר בחולין דף כ"ה ע"ב נשחטיה לקנה לענין דרוסה מיירי ולחלק בין ממעך ביד ובין מדיח לחוד אין שום סברא דגם בפנים בושט אוכלים עוברים בדוחק והוי כמו מיעך ונימא אוכלין ומשקין העבירו לטיפת הארם אלא ודאי כדברי הב"י כן הוא שאין טיפת הארס הולך ע"י הדחה ומינה דה"ה בנשתנה עור הפנימי לאודם שאנו מחשבים לקלקול העור וסופו לינקב הוא דוקא אם אינו עובר ע"י הדחה ומיעוך אבל אם עבר זה ראיה שאקי זה מחמת קלקול עור אלא מחמת דבר אחר או אפילו אם הוא ע"י קלקול עור מ"מ כיון שיכול לעבור ע"י מיעוך אין סופו לקלקל ולא גרע מאי בדרי לה סמא שבדף נ"ד ע"א. ומה שהבאתי ראיה מסימן מ"ח בנמלח והודח דשוב לא מהני בדיקה שם הוא חשש שקוץ ומחט נקבו לחוץ אם אין שם מכה קורט דם מנין ומה בכך שהולך ע"י הדחה מ"מ אות ומופת היא שניקב לחוץ אבל למימר שהאודם סופו לקלקל זה דוקא אם אינו הילך ע"י הדחה. באופן שמסברא נראה דמהני הנסיון הזה מלבד שזה ג"כ סברא טובה לתלות שנעשה אודם זה מחמת דם שחיטה. גם זה עשית חומרא גדולה לפשפש אם יש לובן בעור החיצון כיון דלדעת הגהת דרישה ולדעת רש"ל וט"ז שסוברים ג"כ שלובן בחוץ אינו שום לקותא הוא כשר לגמרי די להחמיר כשרואה שום לובן בחיצון אבל לא לחפוש ולבדוק. ועכ"פ התורני מוה' שמשון עשה שלא כדת מה שהורה להתיר אחרי שכבר הורית לאיסור ובפרט שההיתר אינו ברור ולא מפורש. ואני מצטער על קטיגוריא שביניכם וה' יברך אותך בשלום. דברי רבך הדורש שלומך: