נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/ה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ה עריכה
בע"ה פראג יום ב' כ' שבט תקנ"ב לפ"ק.
תשובה
שלום להרב הגדול מו"ה יצחק אב"ד דעיר פעטשע:
מכתבו הגיעני וע"ד שאלותיו הנה בשאלה ראשונה הדין עמו וזה הת"ח שכנגדו שאכל משחיטת השוחט בודאי לא יפה עשה אם כדבריו כן הוא. ומה שטען זה שכנגדו שאפילו השוחט הוא מומר אם ישראל בודק סכין ונותן לו מותר לאכול משחיטתו, יפה השיב לו מעלתו, וזה אם לא נאמר בפירוש באגרת איסור ששחיטתו שחיטת כותי אבל כיון שנאמר בפירוש כשחיטת כותי והלא שחיטת כותי אסורה אפילו אם ישראל בודק סכין ונותן לו. אבלמה שכתב מעלתו אפילו אם היה נאמר סתם ששחיטתו אסורה הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם ולשון ב"א שחיטתו אסורה משמע אפילו אחרים עומדין ע"ג, לא ידעתי מזה אדרבה לשון ב"א הוא להיפך ששחיטתו אסורה היינו כשחיטת מומר. אבל מה לנו לפלפל בזה כיון שבפירוש נאמר ששחיטתו כשחיטת כותי ואף שאין זה דבר המתפיס בנדר ולא שייך בו נדר, יפה השיב מעלתו שזה שייך במה שאדם אוסר על עצמו אבל מה שאחרים עושין יכולים הם לגזור על פתו ועל יינו שיהיה פתו כפת כותי ויינו כיין נסך כמבואר בסי' ר"ה סעיף ב' בהגה"ה. ואמנם על שאלה שניה שכתב מעלתו שכל ספיקא להחמיר כסתם נדרים להחמיר כמבואר בסי' רי"ח טעה בדברי עצמו כיון שכבר מבואר שאין זה דבר הנדור ולא מתפיס בנדר רק שרבים יכולים לגזור א"כ אין ספיקא להחמיר. גם אני בחיבורי נ"ב חאה"ע סימן ע"ז בד"ה ומאד תמהני כו' הוכחתי מדברי הר"ן שהחרם הוא דאורייתא:
ואמנם בתשובותי האחרונים אשר עדיין לא באו בדפוס* [הגה"ה עיין לקמן סעיף קמ"א.] נתתי לבי שאע"פ שהחרם אינו מדרבנן אבל איני דאורייתא ממש. ומצאתי הדבר מפורש בתשובות המיוחסות לרמב"ן סי' רס"ג שכתב דין המנודה אינו ד"ת שא"כ לא היו יכולים להקל ולא להחמיר כו' ולפיכך כל תיקו שנאמרה במה שבא השאלה עליו בפ' ואלו מגלחין כו' וסלקי כולי בתיקו וכולהו לקולא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכותיו ואילו היה דינו דבר תורה היה לחומרא ככל ספיקא דאורייתא אלא דברי קבלה הן אורו ארור יושביה עכ"ל הרמב"ן. הרי מפורש שמה שבדברי קבלה הוי ספיקא לקולא וכיון שגם * [הגה"ה הרב הגאון ז"ל חי זה כמאה שנים לפנינו במדינת בעהמען. ושם בזמן ההוא התנהגו כל עניני הקהלות ע"פ הרב ופרנסי הקהל. והממשלה לא התערבה בעניני הקהל. ע"כ תיקנו אז תקנות בגזרת חרם לעת הצורך בעניני הקהלה. וגם לפעמים נידו והחרימו למסרב נגד דעת הקהל או למבזה את הרב או את פרנסי הקהל וכדומה בפרצת הדת. והממשלה ידעה מזה ולא כהתה בהם. ואדרבה במה שנוגע לענין גביית המס היו מוכרחים ע"פ פקודת השררה להוסיף בשעת הכרזת החרם תקיעת שופר וכבוי נרות בכדי לאיים על הצבור. כמבואר במהדורא קמא יור"ד סימן ס"ז ע"ש. אשר לא כן בימינו אלה ובפרט במדינתנו גם כל עניני הקהלות והרבנות מתנהגים ומושגחים ע"פ חוקי הממשלה. וממילא אין מקום לעניני חרם המדוברים בסי' זה ובסימנים האחרים. ואתה הקורא הנבון שמור הדברים וזכרם. כי כן הרבה המחבר ז"ל להעיר במקומות הרבה בכל הספרים שחבר וגם בספר הזה מהדורא קמא ומהדורא תנינא, לשמור חוקי הממשלה יר"ה. ושלא להתנגד ח"ו לאחד מחוקיה. כמצווה עלינו בכתובים "אני פי מלך שמור" ובתלמוד ופוסקים הסכימו להלכה דינא דמלכותא דינא:] החרם הוא מדברי קבלה הוי ספיקא לקולא. בכן אם הסכימו רוב בני עירו ובפרט הלומדים להכשיר השוחט יש יכולת בידם להכשירו רק שיודיענו מקודם על מה הם מכשירים אותו, כי לפי דברי מעלתו האכיל השוחט טריפות לישראל. בכן אם יש להם איזה טעם הגון על מה הם מכשירים אותו יודיעני ואז אדע להשיב. דברי הד"ש: