נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/מט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מט עריכה
בע"ה פראג יום א' כ' תמוז תקמ"ג לפ"ק.
תשובה
שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי האלוף הרב המופלא כבוד מו"ה וואלף נר"ו:
מכתבו הגיעני שבת קודש י"ב העבר ומחמת שאין דרכי לפתוח אגרת בשבת אפילו ע"י נכרי הנחתיו בקרן זוית ונשכח מלבי ובעש"ק העבר שחייב אדם למשמש בבגדיו עם חשיכה נזכרתי במכתבו ופתחתיו ועיינתי בו אתמול. ושורש שאלתו:
אחד השיא את אחותו ובשעת התנאים פסק לה ארבע מאות ר"ט ומקום בבה"כ ובשעת הנישואין מסר ליד החתן שלש מאות ר"ט והמקום בבה"כ נכתב אז בפינקס הקהל הנקרא גרונד בוך על שם הזוג ועל מאה ר"ט הנשארים לתשלום ארבע מאות ר"ט התחייב עצמו ליתן להזוג מזונות על שולחנו שנה אחת וגם דירה וכן עשה והיה הזוג אצלו בביתו על שולחנו שמנה חדשים ואח"כ מתה אחותו ונשאר ממנה זרע קיימא בת אחת שנולדה לשבעה. נסתפקת בדין הבגדים של האשה שהם עדיין בבית אחיה וכמו כן התכשיטין כיון שלא זכה בהן הבעל אם שייך בזה דעת ר"ת בדין נדונית חתנים שסובר שלא זכה הבעל אם לא באו לידו או דילמא כיון שזכתה בהם האשה והבעל יורשם מאשתו. והביאך לספק זה מחמת מ"ש המרדכי בפרק נ"ש בשם הר"ש והר"ר טוביה ששם משמע כיון שאוכלת בבית אביה ומשל אביה עדיין הכל בחזקת האב אף בדבר שאינו ביד האב שהרי כתב שם אבל אם הכל ביד האב לית דין ולית דיין היכא דקאי תיקום משמע דר"ש ור"ט מיירי אף בדבר שאינו ביד האב מ"מ הואיל ואוכלת בבית אביה ומשל אביה הכל הוא בחזקת האב, אך י"ל דהמרדכי שם לא מיירי מדין חתניה דר"ת רק מתקנת ר"ת וא"כ אינו ענין לנ"ד דבזרע קיימא לא שייך תקנת ר"ת, ע"כ דבריך בקיצור:
דע אהובי תלמידי שבד"מ אין נכון להשיב לדברי יחיד ואולי הדבר נוגע לאחד מקרוביך ואין להשיב כי אם בשאלת שני הצדדים או בשאלת הבית דין אבל בעסק זה שהוא דבר שאינו תלוי בטענות אמרתי להשיבך. ודע שדין שנחלקו בו ר"ת ורש"י והוא המובא באהע"ז סי' נ"ב סעיף ד' בהג"ה יש בו עיקולי ופשורי ודעת ר"ת הועתקה בהרבה מקומות ולא ראי זה כראי זה. ומתחלה אני אומר שמה שכתב רמ"א שם וז"ל אבל בלא זה אפילו עשה האב עליו שטר וזקפן עליו במלוה ויש לו בנים ממנה לא זכה בהן הבעל. הנה היה פשוט אצלו דאפילו יש לו בנים פסק ר"ת כן וכן הוא בשני האחרונים שם הח"מ והב"ש וכלם למדו זה מדברי התה"ד סי' שכ"א שכתב כן. והתה"ד שם כתב וזה לשונו כן כתב בהגהת מיימונית בשם ר"ת דאפילו מתה אחר כמה שנים ויש לו בנים ממנה עיין שם בתה"ד בהג"ה:
ואני אומר אף שכן מפורש בהגהות מיימונית פ' כ"ב מהלכות אישות סי' א' מ"מ מצינו בתשובות מיימונית שבה"ל אישות סי' ל"ה שכתב שם ובלא תקנה נדון זה דין תורה דכיון דלא בא ליד הבעל אלא ביד נאמן היה שנה ראשונה ע"מ שיתן לו מה שפסק לאחר שנה ומתה תוך שנה הוה ליה נדונית חתנים שלא גבה ומתה בלא זרע אפילו אחר כמה שנים לא זכה הבעל בדברים הללו כדמשמע בפרק נערה לפר"ת דמוקי לה בנשאת וכו' יעויין שם. הרי שהתנה שמתה בלא זרע דמשמע שאם יש כאן זרע לא נחלק ר"ת, ובאמת בתוס' בפרק נ"ש דף מ"ז לא הזכירו בדברי ר"ת שיש לה זרע וכן ברא"ש לא הזכיר כלל, וסברא גדולה היא דכיון דעיקר הטעם משום אומדנא שתהנה מהם בתו כיון דאיכא זרע ויהנה מהנדן אי בימי חכמי הש"ס כתובת בנין דכרין ואף לדידן הרי הזרע מוטל על האב ולפי ברכת הבית יפרנס הזרע הרי זרע בתו נהנה מהן. ואין להוכיח כדעת הגמיי' דגם ביש זרע פליג ר"ת דאל"כ מאי קשיא ליה לר"ת שם ממדרש ותם לריק כחכם ונוקמי ביש זרע, שתי תשובות בדבר, חדא דהרי קאמר שם במדרש ומתה בתוך שבעת ימי המשתה וא"כ מתה בלא זרע, ועוד דביש זרע לא שייך ותם לריק וכמ"ש שהרי יהיה הנאה מזה להזרע, באופן שדבר זה שהחליט התה"ד ואחריו רמ"א והאחרונים דאפילו ביש זרע פליג ר"ת אצלי הדבר צריך תלמוד, ואמנם לנדון דידן א"צ לזה דכל שזכתה בהם האשה שוב לא שייך אומדנא דאב דא"ל שלא הקנה אותם לבתו כי אם שתהנה בהם דא"כ אפילו כבר מסרם להבעל נמי נימא הכי אלא ודאי שאין אחר מעשה כלום וכיון שזכתה הבת שוב הבעל יורש מאשתו וכוונת ר"ש ור"ט שבמרדכי שם בלי ספק שעל התקנה קיימי וכן מוכח הלשון שהרי זה לשונו והר"ש וה"ר טוביה וכו' אמר אף היכא שאשתו בבית אביה ואוכלת משל אביה ואפי' נהנית משל בעלה ב' וג' שנים שהיתה אצל בעלה ומתה הכל של אביה עכ"ל. והנה יש לדקדק מ"ש הכל של אביה דמה רצה בהאי הכל ומהי תיתי לחלק בין הפרקים אם הטעם היה משום אומדנא כפי הבנתך. אבל האמת יורה דרכו לפי שקודם לזה הביא המרדכי וכן הגהת אשר"י שם תקנת ר"ת שיחזור בשנה ראשונה כל הנדוניא ותכשיטים ליורשים ושוב הביא שהקהלות עשו תקנה שבתוך שנתיים יחזיר החצי ועל זה הביא שהר"ש ור"ט כתבו שאם אוכלת משל אביה והיא בבית בעלה אפילו ב' וג' שנים יחזיר הכל לא כתקנת הקהלות שיחזיר רק החצי וזה פשוט וברור בדעתם, ואמנם אצלנו לא נתפשטה תקנה זו רק תקנת ר"ת ותקנת הקהלות ומעשה שכאן יש זרע קיימא זכה הבעל בכל ירושת אשתו וכן המקום בבית הכנסת אם הלכה אחותו בחייה קנתה בחזקה או אם הקנה בק"ס כבר קנו והבעל יורש גם המקום ההוא:
ומתחלה עלה במחשבתי כוונה אחרת בדברי הר"ש והר"ר טוביה הנ"ל. והוא מה שנפלאתי מאד בדברי הגהת מיימוני פ' כ"ב מאישות שכתב מכאן פסק ר"ת שבעל לא יגבה נדוניתו לעולם אם מתה אשתו קודם שבא הממון ליד הבעל אפילו בנישואין ואפילו יש לו בנים ממנה דבכל ענין לא זכה כיון שלא בא לידו הממון וכן דן ר"ת היכא שמתה אשתו בתוך שנה ראשונה של חופה שלא יזכה הבעל בנדוניתה והוי של אב ועוד תיקן ר"ת וגזר חרם ונדוי לא בתורת דין אלא בגזירה היה שאפי' בא לידו הממון ומתה אשתו יש לו לבעל לשלם הממון לחמיו ואותה התקנה לא עשה אלא בזמן שאין לו בנים ממנה וכו' יעויין שם. ושטחות לשון זה מורה דהאי וכן דן ר"ת היכא שמתה אשתו מצד הדין הוא לא מצד התקנה שהרי אח"כ כתב ועוד תיקן וכו' לא בתורת דין א"כ משמע שעד עכשיו מיירי מה שדן בתורת דין. וכן משמע דמיירי שעדיין לא בא ליד הבעל שהרי אח"כ בהאי דתקן שלא בתורת דין כתב שאפילו בא ממון לידו מכלל דעד עכשיו מיירי שלא בא הממון לידו, א"כ קשו דברי ר"ת אהדדי שמתחילה אמר שבעל לא יגבה נדוניתו לעולם משמע שאפילו היה עם אשתו כמה שנים אעפ"כ כל זמן שלא בא לידו לא יגבה כשמתה ואח"כ כתב וכן דן ר"ת היכא שמתה אשתו תוך שנה הראשונה וכו' דמשמע דאם מתה אחר שנה גובה הבעל אף שלא בא לידו, ומתוך כך רציתי לומר שר"ת לא פסק דשייך אומדנא היכא שאוכלת משל בעל ונהנית הרבה משל בעלה כמה שנים דמסתמא הבעל לפי עשרו פרנס את אשתו והיה חושב הנדוניא בחזקת שהוא שלו וע"מ כן פרנס את אשתו בשופי ולכן רק עד שנה אזלינן בתר אומדנא ולא יותר והיינו וכן דן בבא אמצעית שבהגהות מיימונית. ומה שכתב תחלה שפסק ר"ת שלא יגבה נדוניתו לעולם היינו היכא שאוכלת משל אביה בבית אביה, וכן נלענ"ד מוכח מדברי הג"א דדינו של ר"ת הוא רק עד שנה שהרי כתב הג"א שם ומה שיש במדרש ותם לריק כחכם זה המשיא בתו ומתה שאבד בתו ואבד מעותיו ומשמע אפילו מתה תוך שנתו ר"ת תירץ דמיירי וכו' יעויין שם. והא ודאי שמה שהקשה מהמדרש לא על התקנה הוא מקשה דאיך שייך להקשות על התקנה אלא ודאי שעל דינו של ר"ת הוא מקשה וא"כ לענין מאי כתב דמשמע אפילו מתה תוך שנתה על כרחך שסבירא ליה להגהת אשר"י שגם דינו של ר"ת אינו רק במתה תוך שנתה:
ועלה בדעתי שזה כוונת הר"ש והר"ר טוביה שהם ראו מה שדן ר"ת רק עד שנה ועל זה אמרו הם שאם אוכלת משל אביה אפילו ג' או ד' שנים שייך דין נדונית חתנים ולא זכה בהם הבעל כ"ז שלא בא לידו. אמנם הדרנא בי שהרי לא נזכר במרדכי וכן בהגהת אשר"י שם קודם שזכר דברי הר"ר טוביה שום זכר י"ב חודש בדין נדונית חתנים ולא זכרו זמן י"ב חודש כי אם בתקנת ר"ת ואיך נימא דהר"ש והרר"ט קיימי על דבר שלא נזכר כלל לכן מחוורתא שעל התקנה קיימי ובהג"מ שם יש טעות סופר שהרי קשה עוד שבמה שכתב ועוד תיקן ר"ת, וגזר וכו' לא הזכיר שום זמן כלל אימתי מתה האשה, לכן נלע"ד דהאי וכן דן ר"ת אדלעיל קאי שכן דן הלכה למעשה ואח"כ מתחיל ענין חדש והיכא שמתה אשתו בתוך שנה וכו' שלא יזכה הבעל וכו' תיקן ר"ת וגזר חרם וכו' והך ועוד הוא טעות סופר וגם נשמט הוי"ו של והיכא כנלענ"ד. אבל אין עסק לדינא דידן והדין פשוט שהבעל בנדון הזה המובא בשאלתך זוכה בכל ויפה דנת. ולרוב הטרדה אקצר, והיה זה שלום. דברי רבך הדורש שלומך הטרוד: