נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/מח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מח עריכה
תשובה
שלום וכו' האלוף התורני מו"ה הירץ.
מכתבו הגיעני וכו'. ועל דבר הצוואה שנמצא אחר מות אלמנה אחת כתוב בה כל המטלטלין והתכשיטין שלי זאלל גיהערין לבת בתי טריינלה ויש לה בת הבת ששמה כן והיא נשואה לצורבא מרבנן אחד ובא ותבע שיתנו לזוגתו כפי הצוואה. והמוחזק בעזבון של האלמנה טוען כי יש לו ג"כ בת ששמה טריינלה והיא ג"כ בת בתה של האלמנה הנ"ל וטען שמסתמא על בתו צותה וקנתה כי טריינלה הראשונה כבר פיזרה עליה האלמנה בחייה והשיאתה. ואמנם הדברים נראים שעל טריינלה הראשונה היתה הכוונה באשר שהיא אשת חבר ובחיי האלמנה היה לו תמיד ממנה נדבות לפרנסתו:
הנה דין זה הוא ממש הדין הנזכר בש"ע ח"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ט שכ"מ שאמר נכסי לטוביה ואילו היה הדבר נוגע לבעלה של טריינלה היה הדבר פשוט שמגיע לו כמבואר שם שאם אחד ת"ח הוא קודם ומטעם שמסתמא אדם מצדיק נפשו בשעת מיתה ואין לך מצוה גדולה מהמהנה ת"ח מנכסיו, אבל כיון שאין הצוואה רק על טריינלה אין לנו לחדש בזה לומר שאשת חבר כחבר ואם היה הצוואה על מעות שאז הם נכסי מלוג וזוכה הבעל בפירות ג"כ היה מקום שיזכה הת"ח אבל כיון שהצוואה היא על בגדים ותכשיטין ואין להבעל שום ריוח מזה אין כאן אומדן דעת המת וממילא נשאר בספק על מי כוונה בעלת הצוואה וכיון שהדבר ספק אין כאן לא שודא ולא חלוקה ויכול זה המוחזק להשיב לטריינלה הראשונה לאו בעלת דברים דידי את כמבואר שם בש"ך ס"ק ל"ט. ואמנם אם המטלטלים הנזכרים בצוואה אינם בגדים רק שאר מטלטלים שיכול הבעל להשתמש בהם בתורת נ"מ אזי אמרינן ילמדו התכשיטין מהמטלטלין ושייך הכל לאשת החבר. אבל לפי שאין דין זה ברור כל כך שמחמת שזוכה בהפירות יהיה הדין שוה כאילו אמרה נכסי לו לכן טוב לעשות פשרה כטוב בעיניהם. דברי הד"ש.