נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/לח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לח עריכה
בע"ה פראג יום ה' י"ט סיון תק"מ לפ"ק.
כמה ככרין דנרד למרדכ"י. הוא האלוף והתורני. דיין מצוייני. זית שופכני. כבוד מו"ה מרדכי נר"ו:
מכתבו קבלתי, וע"ד הדין הבא לפניו שאחד מן השותפים תובע משאר השותפים היזק מה שהיה במו"מ של דבש סך קכ"ו זהובים שיתנו כל אחד חלקו ואחד מהשותפים הבא בהרשאה מחביריו טען אמת שהיה היזק אמנם אתה גרמת ההיזק ששמעתי מפלוני שהיה בכאן סוחר ורצה ליתן בעד כל ככר י"ב זהובים וחצי והיה לך למכור וא"כ גרמת ההיזק שאם מכרת אז היה ריוח הרבה ופלוני אמר שהוא לא ראה זה רק השותף התובע בעצמו אמר לו זה והשותף מכחישו ויש לו עד שלא היה אז כשהיה סוחר כאן בביתו גם טען המורשה גם אם היה היזק מאן יימר שהיה ההיזק סך הנ"ל. והנה הורה שכיון שמודים שהיה היזק וטענה שלהם שהיה לו למכור בסך י"ב זהובים וחצי אין בו ממש מכמה טעמים, שאף אם אמר הדברים בפני פלוני פטומי מילי נינהו ואין כאן לשון הודאה וגם אולי לטובה נתכוין א"כ נתחייבו השותפים בהיזק וכיון שמודים שהיה היזק וטוענים איני יודע כמה הוי משואיל"מ כמבואר בח"מ סי' ע"ה סעיף י"ג ועוד יש לדמותו למוציא הוצאות שישבע האי דידע כמבואר בסימן צ"א סעיף ג' בהג"ה ע"כ דבריו:
ואין דעתי מסכמת לזה. דמה שדימה להוציא הוצאות אינו דומה כמבואר באחרונים כמה חילוקים בין האי ובין האי דסימן צ"ג סעיף ט"ו ועיין בסמ"ע סימן צ"א ס"ק ט"ז והרי נדון דידיה דומה ממש להך דסימן צ"ג. ועוד לדבריו היכא משכחת להך דינא שכתב הרמב"ם בפרק יו"ד משלוחין ושותפין הלכה ה' שאין השותף מהנשבעין ונוטלין והובא בטור סימן צ"ג סעיף כ' ובש"ע סעיף י"ג יעויין שם וגם אם היו עדים על ההפסד אם הוא בא להוציא משאר שותפים מכיסם לא ממעות שהטילו לשותפות תלוי ברבוותא דלדעת הראב"ד שם בהשגות אין השותף משתעבד לשלם מביתו וכן הוא דעת הרמ"ה בטור סימן קע"ו והובא שם בש"ע סעיף וי"ו הגם שדעת ב"ח והש"ך שם בס"ק י"ג השוה דעת הרמ"ה עם דעת הרמב"ם ולחלק בין אם נפסד דרך מו"מ או לא מ"מ הפרישה בסימן צ"ג סעיף כ' כתב על דברי הראב"ד שכן כתב הטור בסימן קע"ו בשם הרמ"ה יעויין שם וא"כ היה קשה להוציא נגד דעת הראב"ד וגם בדעת הרמ"ה סובר הפרישה כן ואמנם אולי בנדון דידיה יש ביד שאר שותפים מעות השותפות ממה שהטילו תחלה לשותפות וא"כ אם היה מבורר בעדים שהיה הפסד היו צריכים ליתן חלקם ועכשיו שאין עדים ורצה מעלתו לחייבם מטעם כיון שמודים עכ"פ שהיה הפסד ואינם יודעים כמה הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם בזה אין דעתי מסכמת מכמה טעמים. חדא דלדעת רוב הפוסקים במה דלא הוה להו למידע לא אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם והרי כאן לא הוה להו למידע ואפילו לדעת הש"ך סימן ע"ב ס"ק נ"ו שהחליט בזה כהרמב"ם דגם בדבר דלא הוה להו למידע אמרינן משואיל"מ מ"מ אם התובע עצמו אומר שהדבש מכר הוא בלא ידיעת השותפין א"כ הוא עצמו מודה שאין השותפים יודעים כמה היה היזק בזה גם הש"ך מודה שם דלא הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם:
ועוד מעיקרא דדינא פירכא ולמה פשוט אצלו שנקראים השותפים מודה במקצת והרי אף שאמרו שאמת שהיה היזק והלא טענו שהוא היה הגורם להיזק הזה ולפי טענתם לא נתחייבו כלל ליתן סיוע להיזק הזה ואף שנתחייבו בזה אצלו מ"מ הלא מבואר בסימן ע"ה סעיף ה' בהג"ה שאם נתחייב במקצת מתוך שאינו נאמן בדבריו לא מקרי הודאה ולדעת הסמ"ע בסימן פ"ז ס"ק ט"ז שאפילו טען נתתי עבורך ריבית לא מקרי מודה במקצת ק"ו כאן ואפילו לדעת הש"ך יש לפקפק בזה, ואולי יש לדמות למה שכתב הש"ך בסימן פ"ז ס"ק י"ג שאם טען חמשים להד"ם וחמשים איני יודע אם פרעתיך מקרי מודה במקצת שמתוך תשובתו מקרי מודה במקצת. ומעתה אם התובע עצמו מודה שאין השותפים יודעים כמה היה היזק בדבש לית דינא ולית דיינא שהשותפים פטורים לכ"ע אבל אם התובע טוען שהשותפים יודעים אין להאשים את מעלתו שפסק לחייב את השותפים מטעם משואיל"מ שיש לו עמוד ברזל לסמוך עליו הש"ך, וסמך עליו בשני ענינים, הא' סמך עליו שזה מקרי מודה במקצת, והשני סמך עליו שגם במה דלא הוה ליה למידע אמרינן משואיל"מ. וכל זה אני אומר דלא נשויה למעלתו טועה אבל אם הדבר היה בא לפני לא הייתי מגבב כל החומרות אחת לאחת ובצירוף כולם לחייב הנתבע שיכול לומר קים לי. אבל מטעם אחר נראה לע"ד לזכות את הנתבעים שהרי הזכיר מעלתו במכתבו שהשותפים טוענו ר' אברל נתן ע"ב זהובים לוועבר בלי ידיעתם ושינה ממנהג השותפים, והשיב התובע שאם ישבעו שהם לא היה להם עסק עם הוועבר יסבול הוא ההיזק ופסק מעלתו שכן יקום שאם ישבעו יסבול התובע לבדו. ומעתה הרי לא הודו כלל שאף שאומרים שהיה היזק בדבש מ"מ לא אמרו שהיה יותר מע"ב זהובים וא"כ יש בידו נגד זה מה שנתחייב במה ששינה בנתינה לוועבר ואף שאם לא ישבעו פסק מעלתו שאינם נאמנים מ"מ זה גם לדעת הש"ך לא מקרי מודה במקצת וכמו שכתב הש"ך בתובעו ק' ואמר על חמשים אל תפרעני אלא בעדים ואמר פרעתיך הכל שמשלם חמשים ואעפ"כ אינו חשוב שבועת התורה על השאר כמבואר בש"ך סימן ע"ה שם ובסימן פ"ז ס"ק י"ג. וא"כ לדעתי יסתור מעלתו את הדין וכבר מצינו גם בחכמי התלמוד שחזרו בהם ואין בזה העדר כבוד כלל. ואם נולד הטענה של הוועבר אחר שכבר נתחייבו השותפים אצלו מטעם משואיל"מ בזה כבר כתבתי שסמך על הש"ך ואינו טועה בדבר משנה:
ועל דבר הזונה שילדה לזנונים ונתנה הילד למינקת, הנה אם היא מופקרת כבר הכריע הרמ"א ואם אינה מופקרת מי יקל ראש במה שלא הכריע הרמ"א. ותו לא מידי רק חיים ושלום. דברי הטרוד: