נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/לו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לו
עריכהעל הדין ודברים שבין הקצין פו"מ כהר"ר יוזפא ברויכהוזן ובין הקצין פו"מ כהר"ר זלמן אמלונגסין כפי הפראטאקאל הנשלח לידי מהשר האדון רעגירונגס פרעזידענט משם ורצון השר שאכתוב פסק דין על זה עפ"י דת ודין. ויען שהצדדים הם רחוקים מכאן ובעסק שבועות יכול להיות שעל קצת פרטים יוכל ויתרצה הנתבע לישבע ועל קצת לא יוכל או לא יתרצה לישבע ולכן צריך אני להודיע כל הפרטים בזה:
וע"פ הטענות ותשובות הנזכרים להצדדים יצא ממני, ואקדים דברי רמ"א בחושן משפט סי' קפ"ה סעיף ו' בהג"ה. ראובן היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו ואח"כ מכרו ללוי על ידי אחר חייב ליתן לשמעון סרסרותו. והנה דברי רמ"א הללו לקוחים מדברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ה והובא בב"י ואמנם בדברי הרא"ש לא הוזכרו שמכרו על ידי אחר וזה לשון הרא"ש שם וששאלתם על שמעון שהיה סרסור לראובן למכור ביתו והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו ושוב לא אבה ראובן למכור ללוי כי אמר כי היה שונאו ומכרו לאחר ועתה תובע הסרסור דמי סרסרותו מראובן. לא ידענו במה נתחייב ראובן לו מעותיו אף שבועה אין כאן וכו' ולא רצה למכרו בטלה סרסרותו וכו' כי זה פשוט שהסרסור והשדכנים אם נגמר הדבר בלא סרסור אין המוכר נותן כלום, ודאי אם אחר שאמר לו הסרסור שלוי רוצה לקנותו ואמר שלוי שונאו ולא רצה למכרו לו ואח"כ מכרו ללוי זה ודאי היה רמאי וצריך ליתן לו שכרו וכו' עיין בתשובת הרא"ש וגם בב"י. ואמינא שמה שהוסיף רמ"א שמכרו ע"י אחר יש לדון על זה דבשלמא אם מכרו אח"כ ללוי בלי שום סרסור שפיר מוכח שברמאות דחאו להסרסור במה שאמר לו שלוי שונאו כי מה נולד אח"כ שגרם הסרת השנאה או מה נתחדש אח"כ דבר ששינה דעתו למכור למי שלא רצה למכור אבל אם מכרו אח"כ ללוי ע"י סרסור אחר יוכל להיות שהסרסור החדש הטעים לו טעמים נכונים שלא יעכב המכר עבור השנאה וחידש לו טעמים המטים הלב מה שלא הטעים ראשון ואין כאן הוכחה על רמאות וגם צריך להיות שהסרסור כבר גמר דמי המכר ובאותן הדמים מכר ולכן ודאי רמאות יש בדבר. ואמנם נלענ"ד שגם רמ"א שכתב שמכרו ע"י אחר שחייב ליתן לשמעון סרסרותו כוונתו כפי חלקו שלא תאמר כיון שמתחלה לא נכנסו דברי הסרסור באזני הסוחר שוב אין לו שום זכות להסרסור קמ"ל רמ"א שלא איבד זכותו אבל ודאי שגם השני הוא שותף בסרסרות הזה וראשון ושני הם שותפים ואם יטעון הסרסור הראשון על המוכר שגם באותו פעם שהוא אמר לו שלוי רוצה לקנותו היית מרוצה בדבר בלבבך ודחיתני בדברים לומר שאינך רוצה למכור ללוי כדי להפסידני ואתה הכנסת בזרוע את הסרסור השני בסרסרות הזה להפסידני אין בכח טענה זו של הסרסור אפילו לחייב את המוכר שבועה על זה כיון שאי אפשר בזה טענת ברי כי אין אדם יודע מה שבלב חבירו וגם אם היה הכוונה ברמאות ג"כ אני מסופק אם חייב המוכר להשלים להסרסור ההפסד מה שהוא מפסיד על ידי הסרסור השני כיון שהשני היה הסרסור ולוקח חלקו הוא גרמא בנזקין בעלמא, ובשלמא בעובדא דהרא"ש שלא היה שם סרסור אחר כלל א"כ כל המקח נגמר על ידי שמעון לכן אם ברמאות דחאו לא הפסיד סרסרותו אבל היכא שאחר כך הכניס עוד סרסור בזה אפילו היה ברמאות אני מסופק אם חייב לשלם לסרסור הראשון ההפסד שגרם לו ויותר קרוב בעיני שפטור:
והנה בעסק שידוכים ידוע שההפרש גדול יש בין שידוך למקח כי בעסק המקח אין שם דברים אמצעיים והמקח תלוי רק בדמים וכשנתרצו שני הצדדים בדמי המקח שזה רוצה למכור בסך זה וזה רוצה לשלם סך זה אין שם שוב שום פרטים אחרים וכיון שהסרסור הביא אותם לעמק השוה בסך הדמים כבר נגמר הדבר ולא נשאר שוב שום עיכוב רק הקנין ולכן אם המוכר דחאו להסרסור בדברים ובין כך הכניס עוד סרסור בזה נסתפקתי קצת אם רמאות הזה מחייב את המוכר לשלם להסרסור הראשון הפסדו. אבל בשידוכים הדבר ידוע שיש הרבה פרטים כי אף שנתרצו שני הצדדים בסך הנדן שלכל אחד ואחד יש עוד הרבה פרטים כמו התחייבות מזונות ודירה להזוג ובגדים ומתנות והדבר ידוע שאפילו כבר באו הצדדים יחד לפעמים בשביל דבר קטן מאוד מתפרדת החבילה ומתבטל השידוך ולכן כל זמן שלא השוה אותם השדכן הראשון על כל הפרטים עד שלא נשאר שום דבר גדול או קטן שצריך לדבר בזה עדיין לא נגמר השידוך על ידי השדכן ואם אחד מהצדדים מכניס את אוהבו או קרובו לגמור הדבר אפילו היה ביכולת של השדכן הראשון להשוותם ג"כ בפרטים הללו והצדדים הכניסו את אוהבם או קרובם בזה אין כאן רמאות כלל וכזה נעשו מעשים בכל עת ואין להשדכן הראשון על הצדדים רק תרעומות אבל לא שום דין ומשפט כלל:
ועתה נבוא לפסק המשפט של הצדדים הללו. וזה אשר יצא ממני לפסק דין ביניהם. מה שתבע התובע שהנתבע ישלם לו גם השדכנות שמגיע מהמחותן השני באשר שהנתבע גרם לו שלא לקחו להיות אצל הגמר זהו טענה בטילה ואין בטענה זו שום זכות כלל אבל השדכנות שמגיע לו לפי דבריו מן הנתבע הנה אם הנתבע רוצה ויכול לישבע שאינו יודע אם התובע דיבר עמו כלל מעסק השידוך הזה הרי זה נשבע ונפטר מכל תביעות של התובע דהרי זה הוא טענת איני יודע אם נתחייבתי לך אבל אם לא ירצה או לא יוכל לישבע על זה ועכ"פ נשאר בטענת ברי שלו שאיש אחר היה המתחיל והגומר יהיה האיש ההוא גיסו של הנתבע או יהיה איש זר אזי ישבע הנתבע שאיש אחר היה המתחיל ויכלול בשבועתו שבשעת הגמר היה עכ"פ איש אחר שהביא לידי גמר ואז ינוכה מן השדכנים חלק המתחיל וחלק הגומר כפי תקנת המדינה שם בעסק השדכנות ומן חלק שמגיע עליו לפי תקנת המדינה שם על האמצעיים יקבל התובע חלקו שיגיע עליו לפי תקנת המדינה שם אם גם המתחיל והגומר היו ג"כ אמצעיים איזה חלק שמגיע להם ובאיזה אופן יוחלק החלק ההוא הכל כפי תקנת המדינה שם ואם הנתבע לא ירצה או לא יוכל לישבע גם על ההתחלה אז ישלם להתובע גם חלק המתחיל וינוכה רק חלק הגומר ואז אין על הנתבע שוב שבועה כלל כי הוא נאמן על הגמר בלי שבועה רק יוכל התובע להטיל חרם סתם אם איש אחר היה הגומר. ואיזה שבועה שישבע הנתבע מחוייב התובע לקבל בחרם שאינו מזקיקו לשבועת חנם: