נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/קיז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיז
עריכהבע"ה פראג ב' י"ג טבת תקמ"ח לפ"ק
תשובה
שלום לכבוד אהובי תלמידי החביב לי הבחור המופלא ומושלם במעלות כהר"ר וואלף ווירטהיים:
מכתבך הגיעני והנאני שרואה אני שגם שם אתה מחזיק במעוזך ושוקד על לימודך. חזק ואמץ אהובי תלמידי וחפץ ה' בידך יצליח. ועל דברי תורה אשר באת ושאלת למה ביומא בסוגיא דמאכילין הקל תחלה לא הזכירו אם נשבע על דברים המותרים ויש שם דבר המותר ויש נבילה שמאכילין אותו נבילה שהוא איסור לאו משא"כ איסור שבועה יש חיוב קרבן. אני תמה עליך דהלא אפשר שיתירו לו שבועתו ולמה יאכילוהו נבילה ואפילו נשבע על דעת רבים מתירין לצורך דבר מצוה ואפילו על דעת חבירו מתירין לדבר מצוה בלא דעת חבירו ואפילו להחולקים דאפי' לדבר מצוה אין מתירין לו נלענ"ד דדוקא באם יש היזק לחבירו בהיתר הזה דוגמא דהליכת משה למצרים אף שהוא דבר מצוה היה בזה הפסד ליתרו שהרי הי' רועה צאנו. ואף שלענין עיקר הדין שאין להתיר בלא דעת חבירו דעת הש"ך אפילו אין השבועה לתועלת חבירו כמבואר בש"ך בסימן רכ"ח ס"ק מ"ג מ"מ לענין להתיר לדבר מצוה נלע"ד דכ"ע מודים אם אין תועלת לחבירו בזה מתירין לו וא"כ קשה להמציא בזה היזק לחבירו אם יתירו לו לאכול דבר המותר וא"כ לא שייך דין זה כי אם בחולה שהוא במדבר במקום שאין שם אפילו הדיוטות להתיר לו. גם מה שפשוט אצלך שאיסור נבילה קיל מאיסור שבועה תמהני עליך דהרי נבילה ליתא בשאלה ושבועה איתא בשאלה וכדאמרינן ביבמות דף ה' ע"א מנזיר מ"ט לא גמרינן משום דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה. ועיין בנ"ב חלק א"ח סימן ל"ה:
ומה שהקשית על הרא"ש והטור דנדר חל על איסור אפילו בלא כולל עיין בי"ד ס"ס רט"ו א"כ במס' מכות דף כ"ב ע"א על מה שהקשה ולחשוב נמי באומר שבועה שלא אחרוש בין בחול ובין ביו"ט דמגו דחייל בחול חייל נמי ביו"ט ומשני דההוא תנא לית לי' כולל. אכתי תקשה לחשוב בנודר שלא לחרוש ביו"ט דלהרא"ש וטור חל הנדר בלא כולל, בשלמא במסכת שבועות דף כ"ה ע"א דקאמר שבועה דחייל אמידי דלית ביה מששא לא קתני דאכתי נחשוב נדר דלא חייל אמידי דלית ב' מששא דשם חטאת קא חשיב ובנודר ליכא חטאת. אבל במסכת מכות דמלקות קא חשיב שפיר קשה לדעת הרא"ש וטור דלחשוב נודר ותירצת בזה קושית התוס' שם בשבועות בד"ה אלא כי קתני כו':
הנה מה שתירצת קושית התוס' הוא דבר הגון מאוד ויישר כחך וחילך לאורייתא. ואמנם גם הקושיא להרא"ש וטור היא קושיא חמורה והיא קושיא בפני עצמה בסוגיא דמכות שמה ולא הוצרכת להקדים לזה הסוגיא דשבועות. והנה עיינתי בחידושי הריטב"א על מכות וז"ל שם ולחשוב נמי שבועה וכו' ופרישנא בכולל כו' ולמאן מרבנן דסבר דנדרים חלים על האיסורים לקיימם בדין הוא דמצי לאוקמי בפורט בנודר שאמר קונם כלי מחרישה עלי מלחרוש ביו"ט אלא דניחא לאוקמי בנשבע ובכולל וכו'. הנה רמז דבר זה אבל דבריו תמוהים תינח שיישב דברי המקשן דניחא לי' להקשות מנשבע ובכולל אבל מה יענה לדברי התרצן שתירץ דההוא תנא לית לי' כולל דאכתי תקשה דתינח דלא חשיב נשבע אבל אכתי קשה למה לא חשיב נודר דחל בלא כולל:
ואמנם אהובי תלמידי החביב לי אודיעך כי לא קשה ולא מידי ודברי הריטב"א עולים כהוגן ותן דעתך ולבך לדברים האלה. דע כי לדברי האומר שנדר חל אף על האיסורים בלא כולל משא"כ בשבועה היינו באומר קונם נבילה עלי ואכלה חייב שתים אחת משום נבילה ואחת משום בל יחל וכן אם נשבע שלא יאכל ככר זה וחזר ואמר קונם כ"ז עלי ואכלה חייב שתים אחת משום שבועה ואחת משום נדר אבל אם אמר קונם כ"ז עלי וחזר ואמר שנית קונם כ"ז עלי ואכלה לכ"ע אינו חייב אלא אחת ואין איסור קונם השני חל על איסור קונם הראשון בלא כולל והטעם משום דהא דקונמות חלים על האיסורים משום איסור מוסיף נגעו בה. וז"ל הר"ן במס' נדרים דף י"ח ע"א בד"ה הלכך נקטינן דכי חייל וכו' כך אין נדר חל על נדר ואם אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת כו' מיהא להא מלתא עדיפי נדרים וכו'. ואפשר גם כן דכשם שהנדר חל על השבועה לבטלה כך חל על השבועה לקיימה בהנשבע שלא יאכל ככר זה וחזר ואסרו עליו בקונם ואכלו חייב שתים וכו'. ומה"ט גופא דכתיבנא כיון דשבועות ליתנייהו אלא איסור גברא כי אמר קונם מתוסף בו איסור חפצא אבל אין השבועות חלים על נדרים כו' שאם אסר על עצמו ככר זה וכו' נשבע עליו שלא יאכלנו אינו עובר אלא משום לא יחל וליכא למימר דכי היכי דאיסור דנדרים חייל על איסור גברא דשבועות הכי נמי איסור גברא דשבועות ליחול על איסור חפצא דנדרים משום דבנדרים כי היכי דאית בהו איסור חפצא איסור גברא נמי אית בהו שהרי כיון שנאסרו עליו קאי בבל יחל דברו והאי לאו איסור גברא הוא ככל ל"ת שבתורה כו' עיין שם בהר"ן. הרי דשבועות וכמו כן נבילה וכל איסורי התורה איסור גברא לחוד הן וא"כ אם שוב אסרו בקונם איתוסף איסור חפצא ומיגו דאיתוסף איסור אחפץ איתוסף נמי אגברא ליחייב משום לא יחל דברו. והתוס' בקידושין דף ע"ז ע"ב בד"ה פרט לכ"ג וכו' הקשו תימא מאי קאמר בסמוך דר"ש לית לי' איסור חל על איסור אימא איסור חל על איסור לית ליה איסור מוסיף אית לי' והאי איסור מוסיף הוא וכו' וי"ל דאיתא בברייתא אחרת דר"ש אפילו איסור מוסיף לית לי' א"נ י"ל דהכי מייתי כיון דר"ש לית לי' איסור חל על איסור אפילו חמור על קל כי האי דאוכל נבילה ביום הכפורים דלא חל יוה"כ שהוא בכרת על נבילה שהיא בלאו הכי נמי לית לי' איסור מוסיף באיסור קל על איסור חמור וכו'. הרי מוכח דבאיסור קל על חמור ודאי לית לי' לר"ש איסור מוסיף כי היכי דלית לי' כולל בחמור על קל וא"כ לר"ש ודאי גם קונם אינו חל על איסורין דקונם הוא איסור קל שכן ישנו בשאלה וחורש ביום טוב הוא איסור חמור דליתא בשאלה וא"כ כיון דמוקי דהך דמכות כר"ש ממילא גם קונם אינו חל על איסור יו"ט. והריטב"א הקשה שהמקשה שם דלא אסיק אדעתי' דר"ש היא לא הי' צריך לומר דמיירי באומר בין ביו"ט בין בחול דהוי מצי לאקשויי אפי' פורט רק יו"ט ובקונם:
וכל זה להמקשה אבל התרצן דמוקי כר"ש גם מקונם ליכא קושיא. והנה אני מעצמי יישבתי גם דברי התרצן. אבל הריטב"א עצמו מסיק שם דמכח הך שינויא מוכח דאין נדרים חלים על האיסורים לקיים. והשתא דאתינא להכי נוכל ג"כ לקיים דברי התוס' במס' שבועות שם דף כ"ה ע"א ד"ה אלא כי קתני וכו' שהקשו אמאי לא משני גם במכות דקאמר ונלקי נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בי"ט ודחיק לומר דהאי תנא איסור כולל ל"ל אמאי לא משני כי הכא דלא קא חשיב מידי דחייל אמידי דלית ביה מששא. ואתה דחית קושייתם דאם היה משני שם כן אכתי הי' קשה מנודר דלא חייל אמידי דלית בי' מששא שהרי שם מיירי רק בחיובי מלקות ולא בקרבן:
והנה כבר כתבתי שהוא דבר הגון ואמנם סברת התוס' הוא לפי מה שאמרו שם בקידושין דגם רבנן לית להו איסור חל על איסור בקל על חמור וא"כ מנודר בלא"ה לא קשה דנודר נגד איסור יו"ט ודאי איסור קל הוא דיו"ט ליתא בשאלה ונודר איתא בשאלה אבל שבועה לא מיחשב איסור קל נגד יו"ט דהרי יש חומר בשבועה שיש בו קרבן משא"כ יו"ט ולכן לא מיחשב איסור קל וא"כ מעיקרא לא קשיא לי' מנודר רק משבועה ושפיר הי' יכול לשנויי דלא חשיב מידי דחייל אמידי דלאו בר מששא:
ודע אהובי תלמידי שדברי הגמרא כאן בקידושין דגם לרבנן אין איסור קל חל על איסור חמור והיינו אפילו באיסור מוסיף כמ"ש התוס' שם דאיסור אלמנה איסור מוסיף הוא נגד אחותו צריך עיון רב בכמה סוגיות בש"ס. והנה ביבמות דף ל"ג ע"ב במשנה דחייל אחות אשה על אשת איש אף שאשת איש היא בחנק ואחות אשה רק בכרת היינו שיש ג"כ קולא באשת איש נגד אחות אשה שאשת איש יש לה היתר בחיי אוסרה כדאמרינן בקידושין דף ס"ז ע"ב ואחות אשה ואשת אח יש בכל אחת קולא וחומרא דאשת אח יש לה היתר במקום מצוה כדאמרינן שם ואחות אשה יש לה קולא שפקע איסורה לגמרי לאחר מיתת אשתו ומה שחייבים משום נידות צריך לומר שגם נדה יש בה חומר דמטמא בועלה: [הג"ה מבן המחבר עיין בתוס' מס' יבמות דף ל"ג ע"ב בד"ה אמר ר"י הבערה ללאו יצאה שם כתבו התוס' בפשיטות דאף דבאיסור כולל ס"ל להגמרא דאין איסור קל חל על איסור חמור אעפ"כ באיסור מוסיף חל לר"י אפי' איסור קל על חמור. ומביאים ראיה שהביא אאמ"ו הגאון המחבר ז"ל מסנהדרין דף פ"א ע"א דפריך ולידון נמי באשת איש דהוי איסור מוסיף אף שא"א קיל מחמותו. ועוד הביאו התוס' שם ראי' מסוגיא דכריתות דף י"ד ע"ב דאם עבר זקן ונשאה דמודה ר"י דחייל איסור קל על איסור חמור באיסור מוסיף כו' ע"ש בתוס'. אמנם בתוס' ישנים במס' כריתות י"ד ע"ב בד"ה מודה ר"י כתבו בפירוש כדברי אאמ"ו דאפי' באיסור מוסיף לא חל קל על חמור ומפרשי' מה דר"י אתי לאוסופי באשת אב אינו מודה בכל הני דהזכיר הת"ק שם רק במה שהוא חמור על קל ולא משכחת לר"י אלא ג' דהיינו בת בתו כלתו ע"ש. ואמנם לפי הציור שהביא אאמ"ו הגאון המחבר ז"ל כאן גם לר"י מצינו כולן בבת אחת דכיון דכשנולדה בת הבת באו איסור אחות אשה וכלתו ובת בתו כאחת ושוב יתר האיסורים מגו דחיילי על אחות אשה חיילי אשארי ודוק היטב:
ואמנם בכריתות פ"ג משנה ה' יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות ששם איסור בתו ואחותו הם הראשונים ובאים כאחת ושוב חיילי איסור אשת אח ואשת איש ואשת אחי אביו ונדה. וקשה דתינח דחיילי על איסור אחותו אבל איך חיילי על איסור בתו שהיא חמורה מכולם שהיא בשריפה וצ"ל מגו דחיילי על איסור אחותו חייל נמי על איסור בתו שעם איסור אחותו ועיין בחולין דף ק"ג ע"א בתוס' בסוף ד"ה דאיסור חלב וכו' שכתבו שתלש ממנה אבר וטירפה בו דמגו דאתי איסור טריפה וחייל על איסור חלב חייל נמי איסור אבר עליו והיינו טעמא דכיון דאתו בהדי הדדי ה"נ אני אומר להיפוך דכמו דחייל על איסור אחותו חייל נמי על איסור בתו שעמו. וכדמות דמיון לזה שם בחולין בגמרא בסוף העמוד מידי דהוה אחלב דאמרה תורה יבוא טריפה ויחול על חלב ה"נ חל טריפה על אמ"ה דבהדי החלב ועיין שם בפירש"י ועיין בחידושינו שם. וסיפא דמתני' שם בכריתות הבא על בת בתו דחייב משום בת בתו וכלתו ואחות אשתו ואשת אחיו וכו' ג"כ צ"ל שכבר היה נשוי את בת חתנו קודם שנולדה בת בתו וגם בנו נתן לחתנו פרוטה ואמר אם ילדה אשתך נקבה ה"ז מקודשת לי וכבר הוכר עוברה עיין בקידושין דף ס"ב ע"א במשנה ואז תיכף כשנולדה בת הבת חלו שלשה האיסורים כאחת אחות אשה וכלתו ובת בתו ושוב יתר האיסורים מגו דחיילו על אחות אשה חיילו נמי על בת בתו וכלתו. ושם משנה ו' הבא על חמותו וכו' נראה דמיירי דאיסור כלתו הוא האחרון וכגון האב שבא על בתו הוליד ממנה בת נשא ראובן זאת הבת נאסרה אמה עלי' משום חמותו ואחות אשתו כאחת נשאת לאחיו מאמו ומגו דחל איסור אשת אח על איסור אחות אשה חייל נמי על איסור חמותו מת אחיו ונשאת לאחי אביו וג"כ חייל איסור אשת אחי אב במגו כנ"ל מת אחי אביו ונשאת לבנו של ראובן שאינה אסורה לו מן התורה משום אשת אחי אביו שהרי הי' רק אחיו מאמו וחל איסור כלתו ואשת איש וכבר היתה נדה ומשכחת כולהו:
ודבר זה צריך שקידה בכמה מקומות מפוזרים בש"ס. ואמנם אני עיקר טרחתי בזה שלא יהיה סתירה לסוגיא דקידושין הנ"ל דרבנן מודו באיסור קל על חמור מאיזה משנה אבל מסוגיות שבגמרא אף דסתרי לסוגיא זו לא איכפת לי. שהרי באמת גם כאן בקידושין הרי רב ששת אמר מני ר"ש היא דאי רבנן הא אמרו איסור חל על איסור. וסוגיא דסנהדרין דף פ"א ע"א גבי חמותו ונעשית אשת איש דפריך לידון נמי משום אשת איש ג"כ ס"ל דאפי' קל על חמור חל דהרי חמותו בשריפה ואשת איש בחנק. והנה פתחתי כאן שער חדש בעסק איסור חל על איסור מה שלא הרגישו בו הראשונים. זולת זה דבריך בענין היזק שאינו ניכר עדיין לא פניתי לראות לפי שלא יכולתי למצוא אצלי מדברי הראשונים אשר כתבתי לך בזה. ולרוב טרדותי קצרתי. דברי הד"ש: