נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קכו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכו עריכה
תשובה
לשמע קול שופר, יוחק לחיים טובים בספר, הוא הנותן אמרי שפר, אשכול הכופר, כבוד אהובי ידידי וחביבי הרב המאוה"ג הגאון ומפורסם ונודע בשערים, והכל שמו מפארים, כבוד מוהר"ר גרשון נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק נ"ש והמדינה:
מכתבו הטהור מן ריש ירחא דנא הגיעני, והראה כחו ועוצם ידו לקיים דברי הראשונים באשה שנשתטית שימסור הבעל גט ליד שליח, ולדחות השגות בעל הגהות שבמ"ל. והנה רצון מעלתו לומר שמה שאמרו ביבמות דף נ"ב אמר ללבלר וכו' ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה הוא מטעם שפירש הרמב"ן בחידושיו שהסופר הוא שליח הבעל ואין בידו למנות שליח מה שהוא בעצמו אינו יכול לעשות משום הכי הגט פסול אף שכתבו הסופר אחר שכנסה, ורצה מעלתו לפרש הטעם שהבעל אינו יכול לכתבו עתה הוא מפני שבעינן שיכתבנו הבעל ועדיין אינו בעלה משא"כ בנשתטית שהוא בעלה יכול לכתבו ולכן יכול למנות גם שליח דהיינו הסופר שיכתבנו עתה, ואני תמה ואטו הזכיר הרמב"ן הטעם שאינו בעלה. הרמב"ן כך הוא לשונו ולאשה דעלמא אינו גט כלל מן התורה שכיון שאין בידו לגרשה אין בידו לעשות שליח לגרש ונעשה כמי שלא אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו עכ"ל הרמב"ן. והנה הרמב"ן הזכיר גם העדים שנעשה כמי שלא אמר לעדים חתומו ואתמהה ואטו העדים שלוחי הבעל נינהו הא העדים ודאי לא בתורת שליחות הם, א"ו דשליח שזכר לאו דוקא ורצונו שאין בידו לצוות וממילא הוי כמו שנכתב שלא לשמה ונחתם שלא לשמה וכדברי התוס' בגיטין כ"ב ע"ב בד"ה והא לאו בני דעה נינהו וכן הר"ן שם אחר שהביא כמה מימרות שהזכירו לשון שליחות בסופר ובעדים כתב דכל הני לאו דוקא משום שליחות אלא דבעינן לשמה וכו' וסובר הרמב"ן כיון שאין בידו לגרש ולא אגידא ביה עדיין כלל אינו בתורת גירושין לגבי אשה זו וממילא מיקרי שלא לשמה אם יכתבנו עתה לכן אין בידו לצוות לכתוב אף אחר שישאנה וביבמה מבעיא להו בגמרא אף שודאי שאינו יכול לגרשה עתה מ"מ כיון דאגידא ביה מיקרי איתנהו בתורת גירושין. ומעתה בנשתטית כיון שאין האשה בתורת גירושין לעת עתה כלל מן התורה ג"כ אולי מיקרי שלא לשמה. ואין אני מחליט דבר זה, ואמנם בשליחות הנתינה אשר ג"כ רצה מעלתו ללמוד זכות על הראשונים שאף שאין השליחות שמשוי עתה שליח להולכה מועיל מ"מ אחר שחזרה לדעתה זכות הוא לבעל לגרשה שלא יהיה נלכד במצודת חרגמ"ה וזכין לאדם שלא בפניו ודומה זה למומרת דמזכין לה גט ע"י אחר:
ואני בעניי יש לי להשיב דהגילוי דעת שמגלה עתה אינו ראיה על העתיד וזכות ג"כ לא מיחשב דבשלמא מומרת כבר אבודה מבעלה ואסורה לו עולמית א"כ זכות הוא לה אבל הבעל אולי כשחזרה אשתו הראשונה לאיתנה רוצה יותר בה מבחברתה ותרצה השניה לקבל גט וישאר עם הראשונה וגם בלא"ה אמאי פשיטא ליה כולי האי שכשחזרה לאיתנה שיהיה הבעל אז עובר על חרגמ"ה והרי אפי' העובר בזדון ולוקח אשה על אשתו יש הרבה פוסקים ששוב אין כופין אותו שחרגמ"ה לא היה רק על תחלת הנישואין ועיין בכה"ג אהע"ז סי' א' בהגהותיו לב"י אות טי"ת, ואף שדעת כל האחרונים שלנו אינו כן אבל איך נסמוך להתיר אשת איש לעלמא, ולכן אין דברים הללו מוחלטים. ובאמת גם אני לא רציתי למיעבד עובדא שלא כדעת הראשונים ועיין מר בחיבורי נו"ב חלק אהע"ז סי' ג' ושם יראה איך נהגתי אני. ולרוב טרדות רבות אשר עלי וביאת מכתבו היה בעת ימי משתה של בתי הצעירה תחי' ולא יכולתי לעיין בדבריו והיום שלמו ימי המשתה לא אחרתי מלהשיב. והיה זה שלום כנפשו ונפש או"נ המוכן לטובתו, ד"ש: