נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קכג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכג
עריכהתשובה
כ"ו למספר, ברית השלום לא תופר, מאשכול הכופר, הנותן אמרי שפר, בסיפור וספר, ה"ה כבוד אהו' ידידי וחביבי הגאון המופלא ומופלג, תנא ופליג, נ"י פ"ה ע"ה כבוד ק"ש מוה' אליעזר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק קעלין והגליל:
אמרתו צרופה עבור האי עובדא דאתא לידו שליח אחד מיאס ויש בידו מכתב מהרב מיאס ובו נאמר שאיש אחד ובשמו בנימן המכונה וואלף במוהר"ר שלמה הכהן נשא שם אשה לאה בת חיים הכהן המכונה זעליג ומחמת דברים מכוערים נתפס שמה וברח לו לארץ הגר לכן בכל מקום שימצאנו השליח יבקש ממנו גט פטורין ע"כ תוכן דברי הרב מיאס במכתב ההוא. ומכתב ידו של הרב ניכר דדייק בשמיה שהרי נזהר אצל אבי האשה לכתוב הכהן קודם המכונה כמבואר בש"ע וא"כ חזינן שהרב דייק לכתוב כמו שיכתבו אח"כ בגט וק"ו דדייק בשם הבעל. והשליח הזה מצא איש בפולין שהוא מטיסמניץ ונשא אשה ביאס והשליח עצמו אינו מכיר את האיש בהכרת פנים כלל כי לא ראהו מעולם רק בחקרו אחר שם איש כזה הראו לו האיש הנ"ל והאיש הנ"ל לא שהה בפולין שלשים יום רק בק"ק ברטניץ היה חורף העבר ובא לפני מעלתו איש אחד מברטניץ והכיר את האיש הנ"ל שהוא היה בחורף שמה ואמר זה שהכירו שבק"ק ברטניץ לא היה נקרא בשם וואלף כלל רק בשם בנימן לבד היה נקרא בפי הבריות ולתורה עלה בשם בנימן זאב ובכתבים שיש ביד הבעל כתבי קיבוץ נכתב שמו בנימן זאב וכן הוא חותם עצמו. וא"כ יש כאן שני שינויים בין אגרת הרב מיאס ובין החזקת שם הבעל כיון שבאגרת הרב לא נזכר שם זאב כלל ובהחזקת שם הבעל בברטניץ ובכתביו ניתוסף שם זאב ונשמט שם וואלף לגמרי. וכתב מעלתו וז"ל ואף בענין כתיבת השמות יש לנו לדחוק ולכוון ולכתוב בנימן זאב המכונה וואלף. רק דבר הקשה כאן להזדקק כלל לגט הזה שהרי מבואר בש"ע אהע"ז סי' ק"ך ס"ג ובב"ש ס"ק ד' שצריכין העדים להכיר שזה האיש כמו שכותבין בגט יש לו אשה ששמה כך כמ"ש בגט אבל כיון דהכרת הפנים אין כאן בע"כ סמיכת העדים מאחר שאנחנו מכירים שזה האיש נקרא כך ומדברי האיש ומהרב מיאס נלמד דאיש אשר שמו כך יש לו אשה ששמה כך והרי כאן אדרבה אנו יודעים האיש ששמו בנימן זאב ובאגרת מיאס נאמר בנימן המכונה וואלף הרי עכ"פ סימנא ליכא למסמך שאיש זה ששמו המוחזק לנו כך ויש לו אשה ששמה כך ע"כ דברי מעלתו:
והנה ראשית דברי מעלתו בענין כתיבת השמות אם היינו יודעים שזהו עכ"פ האיש היה כותב בנימן זאב המכונה וואלף אין דעתי מסכמת, ולדעתי היה לכתוב בנימן המכונה וואלף דמתקרי בנימן זאב כיון שבמקום הנתינה ודאי לא היה נקרא זאב כלל כי אנו רואים הרב מיאס דייק בשמו ומקום הנתינה עיקר, או יותר נכון מזה אם היה הפנאי גורם שישהה בכאן שלשים יום ויעלה לתורה בשם בנימן ויהיה נקרא בפי העולם וואלף ואז היה משתווה מקום הכתיבה למקום הנתינה אבל אם היה השליח נחוץ לדרכו היו צריכים לכתוב הנוסח הראשון, אבל זה קשה שאין מכירין את הבעל ואף שבשעת סכנה כותבין אע"פ שאין מכירין הנה לא שנינו בשעת הדחק כ"א בשעת הסכנה ואיזה סכנה יש כאן, ורש"י בגיטין ס"ו ע"א בד"ה בשעת הסכנה כתב כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי ולפ"ז כאן שאין כאן חשש מיתה יכול האיש לילך ליאס או תוכל האשה לבוא לכאן עם מי שיכיר את האיש ולכן מצד הסכנה אין להקל. ומצד האגרת מיאס ג"כ אין דעתי שוה עם דעתו של מעלת כבודו כי חזינא לדעתו שאם לא היה שינוי בשמות כלל והיה שם האיש מוחזק בכאן כפי שם המוזכר באגרת הרב מיאס היה פשוט לסמוך על זה ולדידי הדבר צריך תלמוד. ואני אומר שגרם למעלתו זה לפי שראיתי שכתב שמבואר בש"ע אהע"ז סי' ק"ך ס"ג שצריכין העדים להכיר וכו'. הנה העתיק דברי המחבר כי המחבר לא הזכיר רק העדים ולא הזכיר הסופר וא"כ עיקר החשש משום זיוף שמא ממטי גיטא לאשת חבירו ולפ"ז היה פשוט בעיניו כשם שסגי שיודעים שזה האיש יש לו אשה ששמה כך וא"צ להכיר האשה ולראותה כלל כמבואר בב"ש ס"ק ב' הה"ד במכירים האשה ששמה כך ויודעים שיש לה בעל ששמו כך וגם בזה יש לחלק אכן לא שם מעלתו לבו לדברי הטור והוא דעת הי"א שמביא הרמ"א שם שגם הסופר צריך להכיר. ובזה הטעם לענ"ד שאף שהדברים כנים ואמיתים אם אין הסופר מכיר זה בשעת כתיבה לא מקרי לשמה וע"ש בח"מ ס"ק ט' ועיין פרישה סעיף א' שמיישב דעת הב"י שהרי העדים הם שם וכו' ע"ש, ולענ"ד דעת הטור שאפי' האמת הוא כן מ"מ אם אין הסופר יודע זה בבירור בשעת כתיבה לא מקרי לשמה כמו אם לא שמע מפי הבעל ועיין בב"ש סקל"ז מ"ש בשם התוס' כן הוא לדעת הטור אם אינו מכיר, ומעתה אם מכיר את הבעל די שיודע שהבעל יש לו אשה ששמה כך וא"כ כותב לשמה תהיה באיזה מקום שתהיה הרי הבעל הזה הוא בעלה אבל אם יודע שהאשה המתגרשת יש לה בעל ששמו כך אם אינו יודע שזהו בעלה אף שיודע ששמו כך פן הוא איש אחר ואין לו אשה ששמה כך ואף שאח"כ מתברר שזהו האיש כיון שלא נתברר לו זה בשעת כתיבה לא מיקרי לשמו, ואעפ"כ אם לא היה שינוי בשמות היה ראוי לצרף שכותבין לפעמים אע"פ שאין מכירין אבל עכשיו שיש שינוי בשמות והסימן הוא לגרוע קשה להקל:
ואמנם ראיתי בסוף מכתבו שיש שם איש מהימן שמכיר שזה האיש נשא אשה ביאס אלא שאינו מכיר שם אשתו א"כ אם לא היה שינוי בשמות והיה כאן שמו ושם אביו ושם עיר יאס היה מספיק להיות מכיר האיש אבל כיון שהסימן לגריעותא לא אוכל להתיר, ולהיותי טרוד לצאת לעסוק ברפואות כי בעו"ה בריאות גופי איננו כמקדם וצריך אני כעת להקדים יציאתי ע"פ השדה לכן קצרתי, דברי א"נ הטרוד מאד וד"ש: