נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קכב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכב עריכה
תשובה
מבן המחבר שהשיב לב"א הגאון מו"ה אלעזר הנ"ל על ענין הנ"ל:
דמשק אליעזר, דולה ומשקה מתורתו, אין חקר לתבונתו, יצו ה' אתו את ברכתו, בכל אשר יפנה יצליח בבואו ובצאתו, ה"ה ב"א ידידי הגאון המפורסם החריף ובקי כ"ש מו"ה אלעזר נ"י:
אתמול הגיעני מכתבך הנעים ושמחתי בשלומך ובשלום תורתך ויאירו דבריך כמראה הבזק והיה לי בו שעשועים אך אין הזמן מסכים להעמיק העיון ולהרחיב בדיבור של חיבה כאשר עם לבבי, כי כבר הגעתי לאותו פרק להעלות תשובה על מכבש הדפוס למקום אשר הכינותי כפי סדר העניינים הבאים תוך הספר ואי אפשר לשנות את מקומה להקדים המאוחר והפועלים אצים עלי שלא לעכבם בביטול מלאכתם לכן בחרתי דרך קצרה מה שמצאתי להשיב על דבריך הנעימים במושכל הראשון:
ראשון נאמר מה שכתבת שאם הבעל יודע כוונת הב"ד שמטעין אותו ולא ימלט מליתן שני גיטין מפני הספק לא הועיל אאמ"ו הגאון ז"ל בתקנתו. הנה כה דברי בדברי אליך במכתבי הקודם שבשביל אדם אחד מני אלף אין למנוע תקנה משובחת לצאת ידי כל הספיקות אשר הוא לתועלת לרוב העולם וכל היכא דאפשר לתקן מתקנינן:
ומה שדחית דברי גדולי פוסקים האחרונים שהביא בספר גט פשוט אשר חששו לדרבי ירמיה דלית ליה שינויא דאביי ואתה אמרת דאנן קיי"ל כאביי שהוא בתרא: אהובי ב"א חילך לאורייתא ודעתך דעת מכרעת אם יבא מעשה לידך. אבל אני מה אענה אבתרך זיל קרי מה שהאריך בספר גט פשוט בזה שאף שהלכה כאביי אעפ"כ לא מלאו לבבם להקל יחששו לדברי מהררא"י בכתבים סי' ר"נ דכמה פעמים צריכין אנו למיעבד עובדא כדי לצאת אליבא דכל הדעות אף שלפי כללי וסוגיות הש"ס הלכה כדברי המיקל והביא ראיה מפרק המגרש דף פ"ה ע"ב דאתקין רבא בגיטין מן יומא דנן ולעלם ופי' רש"י אף דקיי"ל כר' יוסי בעי לאפוקי נפשן מפלוגתא, וגם ממה דאנן מטרחינן למצוא עדי חתימה על הגט אף דקיי"ל כר"א דסבר עדי מסירה כרתי אפ"ה חיישינן לדברי ר"מ דסובר דגט שאין עדים חתומים בו הוא כחספא בעלמא ע"ש ובספר גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ו' האריך בכל זה. לכן אהו' ב"א לא היה לך להשיב את הארי אאמ"ו הגאון ז"ל על שהמציא תקנה לאפוקי נפשן מפלוגתא:
והנה כל זה אני משיב לך לפי דבריך אבל לפענ"ד החשש אין ברירה שחשש אאמ"ו ז"ל אם הבעל והסופר יודעים שיצטרך ליתן שני גיטין החשש הזה אינו חששא בעלמא אלא הוא מדינא כמו שבארתי במכתבי הקודם ועדיין אני עומד בדיבורי. ומה שהשבת אתה על דברי לאמר דעל שעת כתיבה לא שייך כלל לתא דברירה כיון דכולן נכתבים עכ"פ לשם אשה אחת ורשאי לכתוב מאה גיטין לשם אשה אחת וכולן לשמה אף שאינו מגרש כי אם באחד מהם: אהובי בן אחי אין הנדון בכתיבת שני גיטין מפני הספק דומה לכתיבת כמה גיטין לשמה, הט אזנך ושמע דהא ידוע דלא יספיק בכתיבת הגט אם כותב לשם הבעל ולשם האשה הלא צריך לכתוב גם לשם גירושין ופוק חזי שהבעל צריך לצוות להסופר לכתוב לשמו ולשמה ולשם גירושין ואם שלש אלה לא יעשה ויהיה דעת הבעל והסופר לשמו ולשמה ולא לשם גירושין לא מהני מעשיו ולא הוי כי אם ככותב גט להתלמד. הן אמת שרשאי לכתוב מאה גיטין לשם אשה אחת וכולן לשמו ולשמה ולשם גירושין אף שאינו מגרש רק בגט אחד הואיל ועכ"פ כל גט וגט הוא דבר שלם ונכתב לשם גירושין לגרש בגט זה והוא ספר כריתות בפני עצמו לגרש בו לבדו ואינו תולה בגט אחר והוי לשמו ולשמה ולשם גירושין אשר לא כן הוא אם הבעל והסופר יודעים תיכף בשעת כתיבת הגט הראשון שגט זה לבדו לא יספיק וצריך הוא לגרש בשני גיטין מפני ספק השמות וגם את זה יודעים שאי אפשר לגרש בשני גיטין שיהיו שניהם לשם גירושין וצריך שיהיה דעתו ומחשבתו שבגט אשר השם נכתב כראוי תהיה מגורשת בו והשני יהיה כחספא בעלמא, דאם יהיב דעתו לגרש בשני גיטין הלא הוא פסול משום חשש שני ספרים. ומעתה אי אמרינן אין ברירה לא הוברר בשעת כתיבה שנכתב לשם גירושין ומאי אהני ליה שנכתב לשם הבעל ולשם האשה אם אינו לשם גירושין. ומה שעלה בדעתך הרמה והנשגבה דעכ"פ בשעת הכתיבה יכול להיות דעת המגרש אשניהם לשם גירושין. לדעתי לא כן הוא דאיך אפשר לומר שיחשוב מחשבת הבל וריק ואיך יצייר במחשבתו בשעת כתיבה ששניהם הם לשם גירושין ולבו בל עמו ובלבבו לא כן ידמה ויודע בבירור שיצטרך ליתן דעתו ומחשבתו שגט אחד משניהם יהיה כחספא בעלמא ואף שכותב ונותן הגט ראשון קודם שכותב הגט שני מ"מ הלא יודע שלא יספיק בגט אחד ויצטרך לכתוב עוד גט שני מפני הספק ומביט סוף דבר בקדמותו שאחד מהם יהיה בטל א"כ ליכא בירור בשום אחד מהם בשעת כתיבה שגט זה הוא לשם גירושין:
ומה שהבאת דברי הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל בפ"ק דגיטין לא ידעתי לאיזה תועלת הבאת זה ואדרבה הוא קצת ראיה לסתור דשם מבואר דאם כתב בשטר לכל דאתי מחמתך לא שייך בו דין ברירה דהא יכול להשתעבד בחוב לכמה בני אדם ואין ברירה לא שייך אלא בדברים שתלויין זה בזה דאי האי לאו האי עכ"ל. וא"כ גם בשני גיטין מפני ספק השמות שניהם תלויין זה בזה והכשר כל גט שנותן תלוי בביטל של הגט השני שאם אין מחשבתו שיהיה גט האחר כחספא בעלמא אז גם גט הזה פסול משום שני ספרים וכל זה הוא אם הבעל והסופר יודעים שצריך ליתן שני גיטין מפני הספק, ומשום זה המציא אאמ"ו הגאון ז"ל שאם שהבעל והסופר לא ידעו שצריך שני גיטין א"כ בכל גט וגט הוא דעת הבעל והסופר לשם גירושין ולפי דעתם אף כשנותן הגט השני אינן תלויין השני גיטין זה בזה ובכולן היה דעתם בשעת כתיבה וחתימה שגט הזה הוא כשר והוא לשם גירושין גמורים אבל אם יודעים שצריכין לשני גיטין ליכא גט מבורר בשעת כתיבה שנכתב לשם גירושין אם אמרינן אין ברירה:
אך דבר זה תליא אם בנתינת שני גיטין בזה אחר זה ג"כ יש חשש פסול שני ספרים ולכך צריך לחשוב שיהיה גט אחד כחספא בעלמא אבל אי אמרינן בשני גיטין בזא"ז ליכא משום שני ספרים שפיר יכול לחשוב בשניהם שיהיו לשם גירושין הואיל ונותנם בזה אחר זה. אבל כבר הוכחתי במכתבי הקודם דלדעת התוס' גם בזא"ז איכא פסול שני ספרים הואיל ומדמין פיסול שני גיטין להך דממעטינן בשור של שני שותפין כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין ושם אינן נותנין הכופר בבת אחת, וע"ז באת אתה אהובי ב"א ברוחב לבבך ועוצם בינתך לסתור דברי וכתבת דעיקר המיעוט שני כופרין הוא משעת החיוב בעת שנגח השור ואז חל החיוב על שניהם בבת אחת אבל בנתינת שני כופרין ליכא קפידא דאטו אם ירצו ליתן מאה כופרין מי ימחה בידם: הנה סברתך היא נכונה וישרה וראוי לך, ואני אומר לו יהיבנא לך סברא זו הפוך בה והפוך בה הבט נא וראה שגם בשני גיטין אם יודע הבעל שלא ימלט מליתן שני גיטין מפני ספק השמות ואם מחשבתו הוא ששניהם יהיו לשם גירושין ג"כ הוא כך דבשעה שאומר להסופר לכתוב הגט ויודע שיצטרך לצוות לכתוב עוד גט אחר ונותן דעתו ששניהם יהיו לשם גירושין הן בכתיבה והן בנתינה אז תיכף הוא פוסל הגט במחשבתו משום שני ספרים ואף שאינו כותב ונותן גט השני עד אחר נתינת גט הראשון ובאים ליד האשה בזה אחר זה מ"מ מחשבתו היה בתחלה על שני גיטין לגרש את אשתו בשני ספרים והוא בכף הדמיון עם שני כופרין דאף שאינן נותנים השני כופרין בבת אחת אפ"ה ממעטינן שני כופרין בשור של שני שותפין הואיל והחיוב של שני כופרין בא בבת אחת, כמו כן הוא אם מחשבת הבעל הוא מתחילה לגרש את אשתו בשני גיטין אף שנותנם בזה אחר זה:
והאמת יורה דרכו שאני צריך לסברא זו רק לשיטתך אשר כתבת דמה דאמרינן כופר אחד א"ר ולא שני כופרין קאי אשעה שהמית את האדם ואז בא החיוב בבת אחת אבל על שעת נתינה לא שייך כלל למעט שני כופרין. אבל אחר העיון ליתא לדברך וע"כ צריכין אנו לומר דס"ל להתוס' שם במס' סוטה דמיעוט ב' כופרין קאי על הנתינה וס"ל להתוס' דאף שרשאים ליתן מאה כופרין היינו בדרך מתנה אבל אם נותנים שני כופרין לשם כופר לא עלתה בידם וכל יתר כניטל דמי ואינו מתכפר להם דאי אמרת דס"ל להתוס' דמיעוט ב' כופרין הוא רק על שעת החיוב שאינן מחויבים בב' כופרין אבל בנתינת ב' כופרין ליכא קפידא א"כ קשה מנ"ל להתוס' להמציא הך דינא לפסול שני גיטין ומחיקת שתי מגילות אדרבה מסברא יש לומר דאם מגרש בשני ספרים או שמשקה את הסוטה במחיקת שתי מגילות בכוס אחד לא יגרעו כח שנים מאחד ובכלל מאתים מנה דבשלמא אם כתב מגילה אחת בשני דפין שפיר קאמר שם בגמרא ספר אחד א"ר ולא שני ספרים הואיל וליכא ספר אחד שלם ונחלק לב' ספרים אבל אם כתב שתי מגילות שלימות בפני עצמן ומחק שתיהן לתוך הכוס מנ"ל דנפסלו המים להשקות סוטה (הן אמת שאסור לכהן למחוק שתי מגילות כיון שסגי במגילה אחת למה ימחוק שם הקודש שלא לצורך אבל בדיעבד אם עבר ומחק שתי מגילות מנ"ל להתוס' שפסול ואין זה ענין לפלוגתא דאביי ורבא בריש מסכת תמורה בדין כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני דהא במחיקת מגילה האחת עכ"פ לא עשה איסור ולמה יפסל ע"י מחיקת מגילה השנית). וגם בנתינת שני גיטין למה יפסול אם כל גט וגט נכתב בפני עצמו לשמו ולשמה ולשם גירושין ומהך דשור של שני שותפין דנתמעט שני כופרין ליכא ראיה כלל דגם שם לא נתמעט שני כופרין אלא לומר שאינן מחויבים בשני כופרין אבל אם רוצים ליתן שני כופרין מתכפר להם א"כ הה"ד בשני גיטין אף שסגי בספר אחד מ"מ אם הבעל רוצה לגרש את אשתו בשני ספרים מנ"ל דפסול בדיעבד וכן בסוטה מנ"ל דמעכב בדיעבד וכן אידך ראיה שהביא התוס' מהך דפ' לולב הגזול ג"כ ליכא ראיה וג"כ יש לפרש על דרך זה דהגמרא מוכיח שם דפרי עץ הדר לאו פלפלין הוא דכיון דלא מנכר לקיחתה אם נוטל פלפל אחת וא"כ אי ס"ד דפרי עץ הדר הוא פלפלין אי אפשר שיקח פרי אחד והרי רחמנא אמר פרי אחד שדי לו בפרי אחד ולא צריך לשני פירות כמו שאמרינן כופר אחד שסגי בכופר אחד אבל אם רוצה ליקח שנים ושלשה פירות יוצא בהם כמו שיכול ליקח שני לולבים וכמה ערבות וכמה הדסים (עיין בתוס' מס' ר"ה דף כ"ח ע"ב ד"ה ומנא תימרא) וא"כ קשה על התוס' דלא הביאו ראיה כלל לא משני כופרין ולא משני פירות ומזה מוכח דהתוס' ס"ל דהנך מיעוטין דממעטינן ב' כופרין וב' פירות הוא לעכב שלא מהני ב' כופרין וגם ב' פירות ושפיר ילפי ב' גיטין מב' מגילות שפסולין בדיעבד כמו שאינו יוצא בשני כופרין ובשני פירות:
הן אמת שמדעת הרמב"ם מוכח שמיעוט ב' כופרין הוא רק מצד החיוב שאינן מחויבין בב' כופרין. דמדפסק בפ"י מנזקי ממון בשור של ב' שותפין שחייב כל אחד ליתן כופר שלם וכתב שם הכ"מ אף שהוא איבעיא דלא איפשטא בגמ' הו"ל למימר המוציא מחבירו ע"ה מ"מ ס"ל לרבינו כיון שאנן קיי"ל כופרא כפרה הולכין בה לחומרא וחייבין כל אחד להביא כפרתו. ומעתה אי ס"ד כדעת התוס' דמעכב בדיעבד ולא נתכפר להם אם נותנין שני כופרין א"כ איך שייך לומר שמשום חומרא צריכין ליתן ב' כופרין אדרבה הא עדיין בנתינת ב' כופרין איכא ספק שמא לא נתכפר להם בב' כופרין וכיון דאיכא קולא וחומרא לכאן וקולא וחומרא לכאן הו"ל למימר אוקיממונא בחזקת מרא והמוציא מחבירו ע"ה, אלא ודאי דהרמב"ם סובר דספק ב' כופרין הוא רק על החיוב שאינן מחויבים בב' כופרין אבל בנתינת ב' כופרין ליכא קפידא. אבל עכ"פ עלה בידינו להוכיח שדעת התוס' שמדמין שני גיטין לשני כופרין דס"ל להתוס' דגם בכופר אזלינן בתר נתינה וממעטינן ב' כופרין שחינן יוצאין אם נותנין שניהם לשם כופר. ומעתה ממילא קמה וגם נצבה הוכחתי שהוכחתי מדברי התוס' האלה שאף שנותנין הכופר בזה אחר זה שייך בו מיעוט שני כופרין:
אחר כתבי זאת מצאתי להגאון בעל ש"א בספרו טורי אבן למסכת ר"ה בדף כ"ז ע"ב בד"ה אם קול פנימי שמע וכו' שם הרבה לתמוה על התוס' הנ"ל ודחה שתי הראיות מב' כופרין ומב' פירות ופשוט בעיניו דשם לא נאמר לעכב כמו שכתבתי אבל אנן אין בידינו לדחות ראיות רבותינו בעלי התוס' דע"כ ס"ל להתוס' דב' כופרין וב' פירות אף בדיעבד מעכב וס"ל דלשון הגמ' ולא שני כופרין וכן ולא ב' פירות הוא משמע לעכב בדיעבד ובפרט לשון הגמרא במסכת סוכה דקא מסיים הלכך לא אפשר משמע כדעת התוס' שהוא לעכב בדיעבד דאי אפשר בענין אחר כי אם בפרי אחד ודוק:
ואחר אחרון אשר באת לעשות סנגוריא לדבריך אשר כתבת בספרך הנחמד יד המלך על דברי הרמב"ם בהל' ממרים בדין זקן ממרא שנחלק עם הב"ד בדין שופר ולולב. אהו' ב"א האף שלא נכחד מעוצם בינתך ורוחב לבבך מלעשות מטעמים לסברתך ולקבוע בה מסמרות אעפ"כ פשוטן של דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים סוף הלכה ב' שכתב שאף אם אחר מאה דברים בא לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת נעשה זקן ממרא עומדים נגד סברתך כחומה ואף גם בפרטי הדברים שחשיב שם הרמב"ם דיוצא ממחלוקתם בדין קידושין אחר השתלשלות רב ובתוכם כתב הרמב"ם דאם נחלק עמהם בדיני מכות וכו' שאם יטלו דמי חבלו ויקדש בו אשה ע"ש ברמב"ם. ולפי סברתך ג"כ נימא בזה שאינן מחולקין בעצם הקידושין והוי רק שנחלקו במעות שביד פלוני אם הוא שלו או של אחר אלא ודאי כיון דזה גופא לשפוט של מי הם המעות שיקדש בו תלוי במחלוקתם בדין מדיני תורה נעשה זקן ממרא אף אתה אמור אם גם בלולב ושופר שומת החפץ תלוי ועומד בדין שהם מחולקים בו נעשה זקן ממרא, ותו מפני הטרדה לקצר אני צריך. וה' שנותיך בטוב יאריך כנפשך ונפש דודך.
הק' שמואל סג"ל לנדא: