נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קיא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיא
עריכהתשובה
לבני ידידי הרב הגדול החריף ושנון מוהר"ר יעקבקא נר"ו:
על קושייתך שהקשית על דברי בנו"ב (קמא) באהע"ז סימן ע"ה בדין שליח לדבר עבירה מדברי התוס' בגיטין דף י"ב ע"א בד"ה אלא שהקשו התוס' למ"ד אי עביד מהני למה לא קני העני וכוונתך דנפי סברתי שמה שאמרו אין שלד"ע היינו שאף המעשה בטל א"כ גם כאן זכיה הוא מטעם שליחות ואין שלד"ע, אמינא בה תרי ותלתא טעמי לתרצה: ומתחלה אומר לך אהובי בני כי בגוף הדין שחדשתי שמה שאמרו אין שלד"ע גם השליחות בטל דבר זה אי אפשר לסתרו אפילו יבואו כל חכמי ישראל לא יעקרו דברי הגמרא מפשטן שכיון שאין שליח ממילא אין שליחות. ואמנם קושייתך דע בני כי היא נדחית מתלת צדדים:
האחד וכי עד עתה לא ידעת שהתוס' הם דסבירא להו בדין אין שלד"ע לחלק בין שוגג למזיד דכשהשליח שוגג לא שייך דברי הרב ודברי התלמיד וכו' והרי הוא כחצר. ואני בעצמי הבאתי דבריהם אלא שדחיתי דבריהם בכמה ראיות והוכחות כמבואר בחיבורי סי' ע"ה דף ע"ג סוף ע"ב אבל עכ"פ מודה אני שהתוס' ס"ל לחלק בין שוגג למזיד והרי כאן סתמא אמרו יתננה לעני הנמצא ראשון ולא חילקו בין אם ידע המלקט מהאזהרה זו דלא תלקט ובין לא ידע ושפיר הקשו התוס' למ"ד אי עביד מהני למה לא קני העני אם היה המלקט שוגג דבשלמא למ"ד אי עביד לא מהני אין חילוק בין שוגג למזיד דעכ"פ רחמנא אמר לא תעביד ולא מהני אבל משום אין שלד"ע ודאי יש חילוק, הא חדא:
שנית לא תמצא בכל הש"ס אין שליחות בעבירה אבל כך אמרו אין שליח לדבר עבירה והיינו שהדבר מצד עצמו הוא עבירה בלא השליחות וכמו טביחה ומעילה וגניבה והקפת הזקן וקידושי גרושה לכהן עיין ב"מ דף יו"ד ע"ב שכל אלו מצד עצמם הם עבירה אף בלי שליחות ולהמשלח בעצמו הוא עבירה בזה אמרו אין שלד"ע ובפרט כי לפי פשטן של דברי התוס' במס' ב"מ בד"ה אין שלד"ע דילפינן משחוטי חוץ ואיכא מאן דיליף משום דמעילה וטביחה הוו ב' כתובין הבאין כאחד ע"ש דפשטן של דבריהם הוא דלא מצד הסברא דדברי הרב ודברי תלמיד וכו' אמרינן אין שלד"ע אלא צריכין למילף זה משחוטי חוץ או ממעילה וטביחה ובכל אלו הדבר מעצמו הוא עבירה אם היה עושה המשלח בעצמו אבל כאן במלקט פאה לפלוני עני הנה לעני עצמו אין כאן דבר עבירה כלל וכלל וכל פאה ללקט עניים עומדת אבל העבירה היא לבעה"ב שנעשה שליח לזה והתורה אסרה מלהיות נעשה שליח לזה והשליחות הוא עבירה אבל הדבר מצד עצמו אינה עבירה ואינו דומה לשחוטי חוץ ולטביחה ומעילה ולא שייך בזה אין שלד"ע. ואמנם לא אאריך בפרט הזה כי אני לעצמי סובר שאין צריך שום ראיה שאין שלד"ע רק מצד הסברא ואעפ"כ יש מקום גם לדידי להחזיק סברא זו ועיין בחיבורי סי' פ' אות י"ד:
שלישית דע בני וכוף אזנך ושמע כי אין כאן עבירה לא בגוף הדבר ולא בשליחות והעבירה שבכאן הוא ענין בפני עצמו אינה נוגעת לשליחות. והנה התורה הזהירה לבעה"ב שלא ילקט לעצמו וזהו מפורש בתורה ולקט קצירך לא תלקט ורבנן דפליגי על ר"א וסברי יתננה לעני הנמצא ראשון חידשו בכתוב הזה עוד חידוש דהאי קרא גם לסופיה מידרש לא תלקט לעני שלא ילקט בעה"ב לצורך העני אבל מודו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו והאזהרה לבעה"ב שלא ילקט לעצמו וממילא לרבנן בכל ענין יש איסור על בעה"ב ללקט כלל משדהו שהרי אין רשאי לא ללקט לעצמו ולא לעניים אפי' אינו פורט לצורך איזה עני הוא מלקט דסתם הזהירה התורה לא תלקט לעני יהיה איזה עני שיהיה:
והנה ע"כ לא נחלקו ר"א ורבנן אלא בליקט הפיאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני שר"א אומר זכה לו אבל הא ודאי שאם הבעה"ב אמר על הפיאה שבשדהו בעודה מחוברת הרי זו לאיש פלוני עני ודאי שגם לר"א לא זכה לו שבמה יזכה ועדיין אינו בידו ואף שהוא בשדהו דאפי' לרב פפא במס' ב"מ דף יו"ד ע"ב דמיקרי שדהו של בעה"ב לענין שלא יכול העני לזכות מצד ד"א מ"מ גם שדהו של עני מיקרי שגם הבעה"ב לא יכול לזכות רק כשליקט והיא בידו אמר ר"א זכה לו. ומעתה לרבנן העבירה עשה בעה"ב בשעת לקיטתו ומה דהוה הוה וכאן שכבר ליקט וכבר נעשה העבירה אפי' אם יתננה לאיזה עני שיהיה כבר עבר על הלאו דלא תלקט וכאן במשנה דפיאה אמרו זו לפלוני עני ואז שכבר היא בידו שוב אין כאן עבירה ובידו ליתנם לאיזה עני שירצה ועדיין לא זכינו למה שחידשו התוס' בתירוצם שהתורה אמרה תעזוב וכו' להזהיר גם אחר הלקיטה ונמצא עתה בסברת הקושיא בתוס' שוב אחר שהוא בידו אין כאן אח"כ שום עבירה וכיון שאחר הלקיטה אמר זו לפלוני עני למה לא קני העני והבעה"ב זוכה בשבילו במה שהוא בידו בשלמא למ"ד אי עביד לא מהני הרי היא כמו שעדיין לא נלקטה. כן נלע"ד נכון וברור. דברי אביך הד"ש: