נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/נא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נא עריכה
תשובה
מבן המחבר לאהובי ידיד נפשי הרב המאה"ג המפורסם החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה כבוד מו"ה ליב נר"ו אב"ד ק"ק העכינגען והגלילות יע"א, יצו ה' את הברכה שלום:
סיבת איחור תשובתי עד היום היה כי בעת בוא מכתבו עם השאלה אז איתרע לי מלתא בעו"ה והייתי מתפלש בעפר על פטירת אחותי הצנועה ז"ל כאשר כתב אז בני הבחור המופלג כה' משה שיחי' לכבוד רום מעלתו ואח"כ באו ימי הפסח והייתי טרוד בטרדת מצוה להורות לעם ה' אלה ה"י אשר עול הוראה רב וכבד מאד העמוס עלי וטרדות החג ואחר כן לימוד הו"ת לחידוד התלמידים בני הישיבה כל אלה טרדות מצוה אשר מנעוני להשיב ולהשתעשע בדברי מעלתו הנחמדים מפז וכאשר פניתי מעט וניתן השב לרוחי חפשתי באמתחתי ולא מצאתי את שאהבה נפשי מכתבו הנעים והיה לי צער גדול ביותר כאשר בא מכתב מעלתו השנית ועלי תלונתו על מניעת פרי עטי ועל פי מקרה מצאתי דברי שאלתו בכיס באחד הבגדים ושמחתי מאד כמוצא שלל רב, ועתה אמרתי שלא לאחר התשובה ופניתי מכל עסק להשיב לכבוד מעלתו בענין השאלה כיד ה' הטובה עלי. וזה תורף השאלה. שכה"ר מרדכי ב"ה מרדכי מתושבי ק"ק קאפול רכב מאויגשפורג לדונווערט ביום ג' כ"ד מרחשון תקסו"ל עם איש א' כמ' יעקל שטראסבורג ובאמצע הדרך איתרמי לר' יעקל עגלה אשר ישב בו אחד מאוהביו ונטפל עמו לישב בעגלה ונתן הסוס שלו לכמר מרדכי לנהוג עם הסוס שרכב בו ומאז אבד זכרו של כמר מרדכי ולא נודע מה היה לו ושלחו מעיר לעיר ולא נשמע ממנו דבר וככלות חדש ימים ביום א' כ"ד כסליו נשמע שעל הדרך מאויגשפורג לדינווערט נמצא הרוג אחד ביער קטן שמצד הדרך אשר רכב כ' מרדכי הנ"ל ושלח הנגיד הקצין פו"מ כ"ה פייטל קוילי יהודים מאויגשפורג לראות את ההרוג הזה ומצאו הרוג אחד מונח על פניו מכוסה בענפי עצי ארזים וגופו היה נקרש ונגלד וקשה מחוזק הקרירה וגם מקצת מן ד' כנפות עם שני ציציות מצאו אצלו מונח על הארץ ובפניו היה משחת מאיש מראהו והעור והבשר כבר נתעכל ומלא נקבים ואעפ"כ נראה להם שהוא מרדכי הנ"ל בצורת גופו ואיבריו קורץ דיק גגלידערט גם בשערות ראשו שווארץ ברוין איין גיראלט גם בשינים לא היה חסר אחד איין שטארק גביס כמו שהי' לכ' מרדכי הנ"ל גם מצאו מונח אצלו סוס עם רגל אחד לבן כמו שהי' להסוס רגל אחד אשר רכב עליו מרדכי הנ"ל וביום א' דחנוכה שלאחריו כשהביאו ההרוג הזה לקבורה היו אנשים שהיו מכירין את מרדכי הנ"ל וראו שבפניו והעור לא היה ניכר שום צורה ומשאר הגוף לא היה חסר מאבריו רק אצבע קטנה שביד שמאל ונראה שנחתך ממנו מזמן קרוב באשר שהיה מראה מקום חתך האצבע מראה דם בחוזק אדמימות נגלד ונקרש ובשאר הגוף לא היה חסר מאבריו ונגלד ונקרש מחוזק הקרירה ונראה שהבשר נתעבה ונתפח ואח"כ נתקשה ונגלד מהקרירה ומקצת מן ד' כנפות עם שני ציציות אשר מצאו אצל ההרוג מונח על הארץ הביאו עמו וכאשר ראו את ההרוג הזה אמרו עדים אשר היו מכיריו של הנעדר מרדכי מק"ק קאפול וזה תורף העדות: הר"ר שמעון משטעפיך והנער יעקב בן ר' משה לוי מגריס האבר והבח' הירש בן ר"ח מאיטינגן העידו שלפי צורת גופו ואיבריו של הנרצח הזה נראה להם שהוא מרדכי מן קאפול וגם ראו אף שהיו פצעים ברגלו שרגלו השמאל היה קצת עקום מתולדתו. והנער כ' יעקב הגיד שלפי מראה עיניו גם רגלו הימין היה קצת עקום נור דער לינקע פוס היניין ווערטס גבוגין אונד דער רעכטי הירויס ווערטס גבוגין. גם החתן ר' וואלף בה"ר רעגנשבורג העיד בזה"ל שלפי טביעות עיני איזט עס גוויס כ' מרדכי מקאפול אויך נאך זיינר גרעסי אונד קרומע איין גבאגנע פיסע קורץ נאך דער גאנצי שטאטור אם פיסע אם פנים אבר וואר עס ניכט צו ער קענין וועגן מכות חרב ופצעים רבות ע"כ דברי העדים: אחר זה נשמע משני בעלי בתים יהודים מק"ק פאטיוויז אשר הלכו ובאו סמוך ונראה למקום שמצאו שם ההרוג שהיו מספרים שבאטיר נכרי אחד ממקום הזה מצא ההרוג הלזה וראה שההרוג יש לו באצבע טבעת קוגיל זהב ולא יכול לפשוט הטבעת מאצבע וחתך האצבע עם הטבעת ונתן הטבעת אצל לאנדריכטר בקאנצלייא שלו כדיניהם וע"י השתדלות והתפעלות הנגיד והקצין כ"ה פייטל קוילע נשלח הטבעת הזה מאת לאנדריכטר להשררה של בוכא להראות לאשה העגונה מבעלה כ' מרדכי מק"ק קאפול אם היא מכירה הטבעת הזה וגם החתיכה מד' כנפות נשלח למקום ההוא להראות להאשה הנ"ל וביום א' דסליחות חקר הדיין ומו"צ דק"ק בוכא בצירוף פו"מ דק"ק הנ"ל ושאלו את האשה אם היה לבעלה כ' מרדכי טבעת באצבעו והשיבה שהיה תמיד באצבעו טבעת קוגיל של זהב גלאט פון אויסין ובפנים היה חקוק אותיות דייטש רק שהיא אינה יודעת לכנות האותיות כי אינה מכרת בכתב דייטש וגם היה חקוק בטבעת בצד פנים צורת לב אח"כ עירבו טבעת הזה עם הרבה טבעות קוגלין של זהב והניחו לפני האשה ותיכף הכירה הטבעת הזה וצעקה שזה טבעת של בעלה אשר היה נושא תמיד באצבעו מכמה שנים. וגם החתיכה מד' כנפות הכירה האשה שהוא מד' כנפות של בעלה והביאה שתי חתיכות מן פוטר טוך מקאמיזאל של בעלה וכל הרואים ראו שהוא מסחורה אחת מבגד אחד כי בעלה כ' מרדכי היה לו ד' כנפות ופוטיר מקאמיזאל מבגד אחד וגם הכירה החתיכה הזה והתפירות ונקבים שהציצית בחיכה כי האשה בעצמה תפרה ד' כנפות של בעלה. אח"כ שאלו להאשה אם היה לבעלה מרדכי קצת עקמימות ברגלו והשיבה האשה זיינע ביידע פיסע זענין עטוואס לצד חוץ גבוגין גיוועזין צוואהר אייני מעהר אלס דער אנדרע. אח"כ שאלו אותה על השערות של בעלה והשיבה טונקיל ברוין אדער שווארץ ליכט גם גקרייזט. ואח"כ שאלו אם לא היה חסר מן השיניים של בעלה והשיבה ער האט איין שטארק גביס גהאבט איין מאהל איזט איהם דער הינטרע שטאק צאהן גפאללען זיא הט איהם נאך:
והנה יש לעיין למצוא מקום להתיר האשה הנעצבת מ' העפלא אשת כ' מרדכי מק"ק קאפול מחבלי העיגון וצריכין אנו לתת לב שלפי כל העדים לא היה ניכר שום צורה בפנים והעור והבשר כבר נתעכל רק הגוף היה שלם והסימנים שהיה בגופו דהיינו קורץ דיק גגלידרט לא הוי סימן כלל דזה הוי ארוך וגוץ דמפורש בגמרא דלא הוי סימן כלל אפילו אי סימנים דאורייתא וצבע השערות ג"כ לא הוי סימן כלל דהוי כמו חיורי וסומקי בכלים מכ"ש בשערות טונקל ברוין גקרייזט שזה הוא להרבה בני אדם לאלפים ורבבות גם רגליו עקומות ג"כ לא הוי סימן כמו שהביא בק"ע סי' שי"ב בשם מהר"ם לובלין בתשובה דאפילו רגליו עקומות והפוכות לא מקרי סימן מובהק. והמעיין שם בתשובת מהר"ם לובלין סימן נ"ו מבואר דאף שהיו הרגלים הפוכות לצד פנים ג"כ לא הוי סימן מובהק ומבאר שם דמ"ש הרד"כ בתשו' דעקמימות האצבע ורושם בצדו הוי סימן מובהק דוקא האצבע ורושם בצדו דהוי כמו נקב יש בצד אות פלוני וכן סימן בגוף צריך להיות חסר או יתיר בתולדה שאינו מצוי בגוף אחר ע"ש במהר"ם לובלין. ומה שיש לדבר בזה יבואר אח"כ. ועתה נדבר לפי פשוטן של דברים עקימות הרגלים אינן סימן מובהק. וכיון שבפרצוף פנים לא היה ניכר שום צורה שהיה כלו נחבל ונתעכל אין לנו כי אם ההכרה מהעדים בגוף. והנה בדברי העדים הראשונים דהיינו כ' פייבל מאן בן כה' שמעון משטעפיך והנער יעקב בן ר"מ לוי והבח' הירש בן ר"ח נאמר בזה"ל שלפי צורת גופו ואיבריו של הנרצח הזה נראה להם שהוא מרדכי מן קאפול וגם ראו אף שהיו פצעים ברגלו שרגלו השמאל היה קצת עקום ומשמעות הלשון הוא שלא הכירו את הגוף בטביעת עין רק ע"י סימנין הנ"ל. אמנם בעדות החתן ר' וואלף בה"ר נאמר שלפי טביעות עינו איזט דס גוויס כ' מרדכי מקאפול אויך נאך זיינר גרעסי אונד קרומע איין גבאגני פיסע. א"כ בזה העדות נאמר תרתי ט"ע וגם סימנין שאינן מובהקין ונלמד שמה שאמר מתחלה לפי טביעת עין היינו ט"ע ממש דהואיל ובסוף דבריו אמר אויך נאך זיינר גרעסי וכו' הרי שזה מוסיף על דבריו הראשונים:
והנה נפלגו ברבוותא, חדא בפלוגתא דר"ת והרא"ש והרשב"א והריטב"א דלדעת ר"ת הובא בתוס' יבמות דף ק"ך ע"א בד"ה אין מעידין וכן הביא המחבר בש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ה אם כל גופו שלם אף שאין שם פרצוף ופדחת וחוטם יכולין להכירו בט"ע, אמנם הרשב"א והרא"ה והריטב"א חולקים עליו וסוברים דבמתניתין סתמא קתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו אף שהגוף שלם, אמנם מלשון המחבר שהביא דעת ר"ת וכתב וחלקו עליו האחרונים הוכיחו הח"מ וב"ש שם בס"ק ע"ז דלא נדחו דברי ר"ת לגמרי ומצרפים דעתו לשאר אומדנות והוכחות, וא"כ גם בנדון דידן אף שלא היה פרצוף פנים כלל כיון שהגוף היה שלם ויש הכרה בט"ע ובסימנים אמצעיים היה מקום לסמוך על דעת ר"ת בצירוף שאר האומדנות אשר ישנו פה:
אמנם בדברי כוונת ר"ת גופא יש לנו ספק מה דעתו של ר"ת דלפ"מ שמביא המחבר בש"ע דעת רבינו תם דאם כל גופו שלם אפילו אין שום פרצוף ופדחת וחוטם והב"י הביא בשם הרמ"ה הפרצוף היינו הלחיים ואין משגיחין לא על העינים ולא על הפה עכ"ל. הרי דלפי דברי המחבר דקחשיב אפילו אין כאן פרצוף ופדחת וחוטם ובהאי פרצוף כולל שאר הפנים וכן נראה מגמרא דקאמר ת"ר פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהיו שניהם עם החוטם, הרי דפרצוף כולל שאר הפנים חוץ מפדחת וחוטם. וכיון שלדעת הב"י והמחבר מקיל ר"ת אף שאין נשאר דבר מהפנים א"כ בנדון דידן אף שהיה כל הפנים נתעכל ולא ניכר דבר רק השינים היו נראים לפי דברי העדים איין שטארק גביס שהוא היה מהני לדעת ר"ת כיון שהיה כל הגוף שלם. אמנם אאמ"ו הגאון זצ"ל בספרו נ"ב (קמא) בחלק אה"ע סימן נ"א מפרש דברי ר"ת דמתחלה כתב אם כל גופו שלם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף הכוונה שניכר בט"ע של פניו אף שאין שם פדחת וחוטם מצטרף הט"ע של שאר הפנים עם סימני הגוף השלם, ואח"כ כתבו התוס' ועוד דשמא דוקא בסימנין וכו' לומר שאפילו אין פרצוף פנים ניכר כלל שמא יש להתיר ע"י סימני הגוף בט"ע דמ"ש במתניתין במציעתא דסימנין לא מהני היינו שאינן מכירין את הסימנים בט"ע אבל כשיש להם ט"ע ע"י סימני הגוף מהני עכ"ל ע"ש בדברי אאמ"ו ז"ל, שלכאורה מוכח כן כוונת ר"ת דדברי ר"ת המה קשי הבנה, ובספר מהר"י בן לב חלק ראשון בחידושי דינים מביא בנו הרב ר"ד בן מהר"י בן לב פירוש בדברי תוס' פירוש דחוק וכמה חתירות חתר להשיב דברי ר"ת על אופניו ולא מצא דרך ישר רק נכנס בפרצה דחוקה יע"ש. ומעתה לפי דברי אאמ"ו הגאון ז"ל ר"ת גופו היה מסופק דלפי אופן הראשון לא מהני גוף שלם בלתי ט"ע של פנים ולפי האופן השני מהני ט"ע של סימני הגוף אף בלי פ"פ כלל. ואחר העיון קצת יש בזה חלופי גירסאות דבדברי התוס' שלפנינו כתוב בשם ר"ת דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל אם כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא ע"י הימני הגוף וזו הגירסא מורה כדברי אאמ"ו הגאון ז"ל דלא הזכיר אלא חסרון פדחת וחוטם אבל פרצוף לא נזכר בדברי ר"ת אמנם הב"י מביא דברי ר"ת וגירסתו וכן הוא בטור אפילו אין כאן פרצוף ופדחת וחוטם וגירסא זו היא דלא כפירוש אאמ"ו הגאון ז"ל. הרי שהדבר זה אם חסר כל הפרצוף ופדחת וחוטם אי מהני ט"ע בגוף אף שהוא שלם תליא בחילופי גירסאות ולפי גירסת התוס' שלפנינו גם לר"ת צריך שיהיה מקצת צורת הפנים קיים לגוף שלם. וא"כ בנדון דידן שכל צורת הפנים של ההרוג הנמצא היה נתעכל ולא נשאר כי אם השינים גם לר"ת אין הדבר ברור לסמוך על ט"ע של הגוף אף שהגוף שלם אף אם היה תוך ג' ימים. ומכ"ש שבנדון דידן זה ההרוג היה מונח ע"פ השדה ביער ימים רבים עד שנתעכל הבשר שבפנים פשיטא שאין להעיד כמו שיבואר אח"כ:
וטרם כל אשיב על מה שראיתי בדברי מעלתו שכתב בשם ק"ע סי' רפ"ד דהיכא דאית ליה שפתים וסנטר מעידין אפילו אחר כמה ימים וכן הביא מעלתו בסוף דבריו בשם המרדכי. הנה מעלתו לפום רהיטא כתב דבר זה ופלטו קולמסו כשגגה היוצאה מלפני השליט והס כי לא להזכיר וחלילה לומר דבר זה שיעלה על דעת פוסק אחד להתיר ע"י שפתים וסנטר לחוד בלי פדחת וחוטם. ודברי המרדכי אשר הם מגומגמים קצת בהשקפה ראשונה הטעו את כבוד מעלתו. אמנם אחר עיון קצת דברי המרדכי בפרק האשה בתרא המה פשוטים ועולים כהוגן וזה הוא כוונת המרדכי דלדעת ר"ת דמפרש סיפא דמתניתין דתני אין מעידין אלא עד ג' ימים קאי על הרישא דמתניתין דאמר אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ובודאי לא עלה על הדעת כלל לומר דמה דמחלק בסיפא דמתניתין בין תוך ג"י לאחר ג' ימים קאי על הרישא דא"מ בלי פרצוף פנים עם החוטם ותוך ג"י מעידין אף בלי פ"פ עם החוטם זה א"א לומר דא"כ ה"ל למתני בסיפא מעידין עד ג"י ולא ה"ל למתני אין מעידין וע"כ צ"ל לר"ת דהך סיפא קאי על הדיוק דרישא דאם יש פרצוף פנים עם החוטם מעידין ע"ז תני בסיפא דדוקא תוך ג"י מעידין וא"כ מנ"ל לר"ת להמציא דאם הפרצוף שלם ואינו נחבל בפנים מעידין אפילו אחר כמה ימים הא דיוקא דרישא דמעידין הוא כשכל הפנים שלם וע"ז תני בסיפא דא"מ אחר ג' ימים הרי דאף כשהפנים שלם א"מ אלא עד ג' ימים וע"ז כתב המרדכי דדיוקא דרישא דא"מ אלא על פ"פ עם החוטם הוא אף שחסר הסנטר ושפתים ומוכיח כן מסוגיא דבכורות וע"ז קמפרש ר"ת סיפא דמתניתין קאי על הרישא דתני אם הפרצוף עם החוטם שלם מעידין אף שחסר הסנטר ושפתים על זה תני בסיפא דעד כאן לא תני ברישא דמעידין על פרצוף פנים עם החוטם אף שחסר הסנטר ושפתים היינו דוקא תוך ג' ימים מעידין כיון שאין הפרצוף שלם כשחסר הסנטר ושפתים אבל כשיש סנטר ושפתים עם הפרצוף וחוטם דהיינו שהוא שלם ואין בו פצע ומכה וחבורה מעידים אפילו אחר כמה ימים, זה הוא כוונת המרדכי והן הן הדברים בק"ע סימן רפ"ד, ומעתה אף אם נימא כדעת הב"י בשם ר"ת כשהגוף שלם מעידין על ט"ע של הגוף אף בלי פרצוף ופדחת וחוטם היינו דוקא תוך ג' ימים או בספק ג"י אבל אם ידוע שהוא אחר ג' ימים כמו בנדון דידן שהיה מושלך ההרוג הנמצא כמה ימים על פני השדה עד שנתעכל כל הבשר שעל פניו בזה גם לר"ת לא סמכינן על ט"ע דגוף דאחר ג' ימים משתנה ובפרט שהעדים שראו ההרוג הזה אמרו שבשרו היה נתעבה ונתפח אחר כך:
ואין לומר דלא אמרו דא"מ אחר ג' ימים היינו על ט"ע של הפנים דדרך הפנים להשתנות אחר ג' ימים אבל ט"ע דהגוף אינו משתנה אפילו אחר כמה ימים ואף שהוא חבול בפנים אין הגוף משתנה ע"י חבלת הפנים. זה א"א לומר דהא בסימן י"ז סעיף כ"ח מביא המחבר בש"ע יש מי שאומר בשם ר"ת הא דא"מ אלא עד ג"י ה"מ כשהוא חבול בפניו אבל אם אינו חבול בפניו מעידין אפילו אחר כמה ימים ע"י ט"ע של גופו וצורתו. זה הוא גירסת הרא"ש והטור עיין בב"ש ובח"מ שם. והשתא אי ס"ד דלדעת ר"ת אף שחבול בפניו אם הגוף שלם מעידין על ט"ע דגוף אף אחר ג"י קשה למה הזכירו כלל בשם ר"ת תרתי ט"ע דצורה וגוף הא בט"ע דהגוף לחוד סגי ועוד הא ט"ע דגוף מועיל אף שחבל בפניו, א"ו ע"כ צ"ל לגירסת הרא"ש והטור דלדעת ר"ת אם חבול בפניו גם ט"ע דגוף לא מהני לאחר ג"י רק אם הפנים אינו חבול וגם הגוף שלם והוא לאחר ג"י אז מצטרפין ט"ע דפנים עם הגוף דאף שבתוך ג' סגי בט"ע דגוף לחוד מ"מ אחר ג"י צריכין להיות תרתי לטיבותא ט"ע דגוף וט"ע דפנים. וכן נראה מדברי התוס' בהאשה בתרא ק"כ ע"א ד"ה א"מ דכתבו בשם ר"ת אפילו הוא אמת שהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין אלא תוך ג"י כיון שנשאר הגוף שלם גם יכול להיות שהוא תוך ג' וכו' אין לתלותו שהוא אחר ג' עכ"ל. הרי שר"ת מסופק אם הוא בודאי אחר ג"י שא"מ אם נחבל בפניו אף שהגוף שלם. ואין לומר דדברי התוס' הם היכא שאין להם ט"ע בגוף רק בפרצוף בזה מסופק ר"ת אבל בט"ע של הגוף אף בודאי אחר ג"י מהני אף שפ"פ נחבל הואיל והגוף שלם, זה אי אפשר לומר דלפ"ז איך מפרש ר"ת פירוש המשנה דא"מ אלא תוך ג"י במאי איירי וע"כ כשנחבל בפניו ואיך כתב ואפילו הוא אמת כשנחבל בפרצוף אין מעידין אלא תוך ג"י הך לשון ואפילו הוא אמת אינו מדוקדק דהא מפורש כן במתניתין ואין בו ספק כלל דא"מ אלא תוך ג"י. א"ו דר"ת איירי גם מט"ע של גוף וע"ז כתב אפילו הוא אמת דאם נחבל בפרצוף א"מ עליו אלא בתוך ג"י היינו שגם ט"ע דגוף לא מהני וזה אינו מפורש במתניתין די"ל דמתניתין מיירי רק מט"ע של הפרצוף. ועיין בנ"ב בתחלת תשובה מ"ם:
ומעתה לפי הנ"ל אין לנו להשען על עדות הט"ע של הגוף ולא נשאר לנו כ"א הסימנים של גופו וכליו. גם אלה הם לכאורה משענת קנה רצוץ דסימני השערות אינו סימן כלל כמ"ש לעיל וגם סימני השינים איין שטארק געביס לא הוי סימן כלל דאפילו שינים גדולים כתב רמ"א בסעיף כ"ד דלא הוי סימן מובהק מכ"ש איין שטארק געביס הוא גרע טפי והוא בנמצא אצל כמה אנשים ולא הוי אפי' סימן אמצעי. ועוד אני רואה קצת סתירה דלפי דברי העדים לא היה חסר כלל מהשינים ולפי דברי האשה נפל מבעלה מרדכי שן אחד אשר עדיין הוא בידה. אמנם זה יש לתרץ דלא הוי סתירה דהואיל וזה השן היה לפי דברי האשה שן הטוחן הפנימי ואפשר לא הרגישו העדים בחסרון הזה כיון שראו שלא היה הפסק בתוך השורה של השינים חשבו שלא חסר כלל משינים כי חסרון של שן האחרון אינו נראה ונרגש אבל עכ"פ לא הוי זה סימן כלל. ואינו נשאר מסימני הגוף כי אם רגלים העקומות. והנה לכאורה יש בזה קצת הכחשה בין העדים דלפי דברי העדים שמעון שטעפיך והבחור הירש בן ר"ח מאיטינג היה רק רגלו השמאל של ההרוג הנמצא עקום ולפי דברי הנער יעקב גם רגל הימין היה עקום. ואמנם כל שאפשר לתרץ דברי העדים להשוותן שלא יהיה הכחשה ביניהם צריכין אנו לתרץ דבורם וכן מבואר בש"ע ח"מ סי' כ"ט סעיף א' וברמ"א סימן ל' ס"ב בהג"ה וכן הוא בתשובת מהר"ם לובלין תשובה ק"ל בשם מהרי"ק דצריכין אנו להשוות דברי העדים בכל מה דאפשר כדי שלא יהיה הכחשה ביניהם, ולכן גם כאן אפשר לכוון את דבריהם ולומר שאלו שנים שהעידו רק על רגל השמאל שהוא עקום לא אמרו שהרגל הימין היה שוה ומיושר רק שלא הזכירו כלל מהרגל הימין ואפשר שלא נתנו לב ולא הביטו בו כל כך ולא הרגישו שגם רגל הימין היה עקום הואיל והעקמימות של רגל הימין לא היה כל כך עקום כמו רגל השמאל שיהיה נראה לעינים ולא ראינו אינו ראיה אמנם הנער יעקב היה זריז טפי ושם עיניו גם על רגל הימין ומצא שהוא עקום קצת. ועכ"פ אף שאין בזה הכחשה מ"מ לא הוי זה סימן מובהק כמו שמביא בק"ע סי' שי"ב בשם תשובת מהר"ם לובלין:
אמנם המעיין בדברי מהר"ם שם שהמעשה היה שהרגלים היו עקומות והפוכות לצד פנים בזה כתב מהר"ם דלא הוי סימן שכן נמצא גם באדם אחר ומבואר שם במהר"ם לובלין דמ"ש הרד"כ בתשובה דעקמימות אצבע ורושם בצדו הוי סימן מובהק דזה הוי כמו נקב בצד אות פלוני ועדיף מצלקת במקום ידוע שהוי סימן מובהק לדעת הט"ז וכן סימן הגוף צריך להיות חסר או יתיר מתולדה שאינו מצוי באיש אחר. ולפ"ז יש לומר בנדון דידן שהנער יעקב העיד שרגל הימין היה עקום לצד חוץ ורגל השמאל היה עקום לצד פנים זה עדיף טפי מנדון של מהר"ם לובלין וזה הוי כמו נקב בצד אות פלוני שזה אינו שכיח שבאדם אחר יהיה העקמימות של שני הרגלים בלתי שוים אחד לחוץ ואחד לצד פנים ואף אם ימצא באדם אחר עקמימות הרגלים בלתי שוים לא יתרמו שיהיה השמאל לצד פנים והימין לצד חוץ. ולפ"ז אם ידוע בבירור שלזה מרדכי מקאפול היה רגל הימין עקום נצד חוץ ורגל השמאל עקום לצד פנים היה אפשר לחשוב זה לסימן מובהק כמו נקב בצד אות פלוני. אמנם חלילה לי להתיר על סברא זו לחוד ועכ"פ להצטרף לשאר אומדנות וסימנים ראויה סברא זו להיות סניף:
והנה בסימני כלים של זה ההרוג הנמצא ג"כ יש לפקפק בחתיכה של הד' כנפות אף שלא חיישינן לשאלה בארבע כנפות כמו שמביא בק"ע סי' שפ"ב דציצית לא מושלי אינשי מ"מ כיון שלפי דברי העדים לא היה לבוש בו רק החתיכה מן ד' כנפות מונח אצל ההרוג על הארץ וכבר כתב הב"ש דאף בארנקי דלא מושלי אינשי ה"מ אם לבוש בו אבל אם נמצא סמוך לו לא מהני כי יש לומר הארנקי מונח שם מאז ומקדם וא"כ האי חששא הוא ג"כ בחתיכה של הד' כנפות. אמנם יש לדקדק לדברי הב"ש דאם נמצא הארנקי סמוך לו חיישינן שמא מונח שם מאז ומקדם ויש לחקור אם בעל הארנקי חי ולא השאילה להמת הנמצא איך בא לכאן הארנקי. וצריך לומר דגם הב"ש סובר כמ"ש הח"מ בס"ק מ"ב דאף דלא חיישינן בכלים אלו לשאלה מ"מ חיישינן לאבידה. ולפ"ז קשה מה שהקשה אאמ"ו הגאון ז"ל בספרו נ"ב (קמא) בחלק אה"ע תשובה ל"ב לשיטת הח"מ דאף דלא חיישינן לשאלה מ"מ חיישינן לאבידה ולמכירה, ולפי זה קשה דבסוגיא דיבמות ק"כ ע"ב וכן במסכת ב"מ פריך הגמרא מהא דתניא מצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת וכו' ואי ס"ד חיישינן לשאלה כי מצאו קשור אמאי יחזיר וכו' ומשני הגמרא כיס וטבעת לא מושלי אינשי ולשיטת הח"מ דחיישינן גם לאבידה ומכירה אכתי קשה אמאי יחזיר אף דלא חיישינן לשאלה מ"מ ניחוש לגניבה ואבידה:
והנה אאמ"ו הגאון ז"ל תירץ דהח"מ כתב זה לשיטת הרב"י בתשובה הובא בב"ש ס"ק ס"ט דלא אמרו בגמרא דלא מושלי אינשי כיס וארנקי וטבעת אלא לפי אוקימתא דסימנין דאורייתא דאז לא בעינן סימן מובהק ביותר אז לא חיישינן לשאלה בכלים הללו אבל אי סימנין דרבנן ואז בעינן סימן מובהק ביותר וחיישינן אף במלתא דלא שכיח חיישינן נמי לאבידה וגניבה ומכירה בכלים הללו אף שגניבה ואבידה ג"כ לא שכיח, ולפי זה לדידן דס"ל סימנין דרבנן חיישינן לגניבה ואבידה אף בכלים הללו. כן תירץ אאמ"ו הגאון ז"ל אבל לפ"מ שהוכחתי דגם הב"ש סובר דחיישינן לאבידה בכלים הללו נשאר קושית אאמ"ו הגאון ז"ל על הב"ש וליכא לתרץ כתירוץ אאמ"ו הגאון ז"ל דהב"ש לשיטתו דסובר שם בס"ק ס"ט דאף אם סימנין דרבנן וחיישינן לשאלה מ"מ בכלים הללו לא חיישינן לשאלה קשה הא אכתי ניחוש לגניבה ואבידה. וצריכין אנו לדחוק ולומר דאף שכתב הב"ש וכ"ז מיירי שנמצא שלבוש בארנקי וכו' וסמוך לו לא מהני ג"כ לא כתב כן רק לשיטת הרב"י בתשובה דמה דאמרינן כיס וארנקי לא מושלי אינשי אלא לפי אוקימתא דסימנין דאורייתא וכתירוץ אאמ"ו הגאון ז"ל אבל לשיטת מהר"ל מפראג ולדעת הכרעת הב"ש בעצמו שפיר מוכח דכמו דלא חיישינן לשאלה בכלים הללו כמו כן לא חיישינן לאבידה וגניבה וטעם הדבר דכיון דכיס וארנקי דמנחשי אינשי וטבעת חייש לזיופי מיזהר זהיר בהו טפי ומשגיח שלא יגנבו ולא יאבדו ממנו. היוצא מזה דמ"ש הב"ש דאם נמצא הארנקי סמוך לההרוג ואינו לבוש בו חיישינן שמא מונח שם מאז ומקדם אינו מוסכם הוא לכ"ע ולשיטת המהר"ל מפראג ולשיטת הב"ש עצמו לא חיישינן שמונח שם מקדם ומהני אף שאינו לבוש בו. ומעתה בנדון דידן יש לסמוך על דעות הללו ולא חיישינן בהך חתיכה מד' כנפות לא לשאלה ולא לגניבה ואבידה. ולכל הפחות יש בו ממש לצרפו לאומדנות אחרות למצוא היתר לעגונה זאת:
ועתה נשים לב על היכר הטבעת שהיה מונח אצל לאנדריכטר שהביא נכרי אחד שחתך האצבע עם הטבעת מההרוג הנמצא הזה, והנה נודע שיש בו חשש שאלה דאין לדמות זה לטבעת שנזכר בגמרא דלא מושלי אינשי דזה הוא בטבעת שיש עליה חותם דחייש לזיופי ועיין ברש"י במס' ב"מ כ"ז ע"ב ד"ה דמזויף אבל טבעת קוגיל שקורין רייף רינג של זהב שמצאו אצל ההרוג אין זה טבעת שיוכל לחתום בו ואף שיש בו אותיות וצורת לב הלא מבואר שהם מבפנים ומבחוץ הוא חלק ואין ראוי לחתום בו וחיישינן לשאלה ולאבידה ולמכירה:
ומעתה בזה הנרצח שנמצא, הט"ע של הגוף וסימני הגוף וסימני כלים אף שכל אחד ואחד יש לפקפק בו ואין לשפוט ע"י זה שהוא מרדכי מן קאפול מ"מ נראה לי בהצטרפם יחד למצוא מקום להקל ואף שכתב ברמ"א בסעיף כ"ה בהג"ה דאפילו מאה סימנים שאינן מובהקים אינן מצטרפין ודבריו נובעים ממהרי"ו אבל המהרי"ק כתב דכמה סימנין ביחד מצטרפין אף שכל אחד לבדו לא הוי סימן והב"ש מביא המ"ב דדוקא בסימנים גרועים לא מהני צירוף אבל בסימנים אמצעיים מצטרפין וכן פסק הט"ז. והנה נ"ל בנדון דידן לכ"ע מצטרפין דהא בנדון דידן הוא ט"ע של הגוף שהכירו העדים בט"ע שהוא מרדכי מקאפול הנאבד וכתבתי לעיל דלפי גרסת הטור והב"י מהני לר"ת ט"ע דגוף אף שאין הפרצוף פנים שלם רק דאין לסמוך על ט"ע זה הואיל והוא לאחר ג"י כמש"ל וחיישינן דע"י שנתפח נדמה הט"ע של גוף זה לט"ע של גוף מרדכי מקאפול ואיך נתהווה מקרה על מקרה שטבעת של מרדכי הנ"ל וד' כנפות בא לאיש אחד אשר היה רגליו עקומות כמו מרדכי מקאפול וזה האיש הנהרג נתפח ונשתנה ט"ע של גופו לט"ע של גוף מרדכי הנ"ל זה הוא דבר מוכחש מהחוש שיתרמו דברים כאלה במקרה אחד:
והנה החכם צבי בתשובה סי' קל"ד מצא פתח התרה לעגונה דמה דחיישי' לשאלה היינו שאלה דרבים אבל לא לשאלה דיחיד שיזדמן שישאיל כלי למי שהיה לו סימנין בגופו כסימן הזה ואאמ"ו הגאון ז"ל הוכיח דלרבא אין חילוק בין שאלה דרבים לשאלה דיחיד ומאן דחייש לשאלה דרבים חייש גם לשאלה דיחיד וכן הוכיח אאמ"ו הגאון ז"ל מקושית הגמרא במס' ב"מ אי חיישינן לשאלה כי מצאו בארנקי וכיס אמאי מהדרינן ומאי קושיא הא זה הוי שאלה דיחיד שישאיל כיסו למי שיש לו ג"כ גט מיוסף בן שמעון א"ו דאף לשאלה דיחיד חיישינן. ודברי אאמ"ו הגאון ז"ל הם ממש כדברי מהרא"י בפסקים וכתבים סי' קס"א דג"כ הוכיח כן. ואני אומר אף למהרא"י הנ"ל דחייש שישאיל כלים למי שיש לו סימנים כסימני גופו וחייש גם לשאלה דיחיד היינו הואיל ומקרה אחד לכולם שהשאיל כלים למי שיש לו ג"כ סימנין כאלה, אבל בנדון דידן שהוא רחוק משכל האנושי שיקרה דברים הרבה בהשתלשלות מסבות שונות שאיש אשר יש לו רגלים עקומות כמו זה מרדכי מקאפול שאל טבעת מן מרדכי ונהרג באותו מקום אשר היה מונח מקדם חתיכה מד' כנפות מן זה מרדכי והאיש זה הנהרג אשתהי ונשתנה ט"ע של גופו לט"ע של גוף מרדכי המשאיל זה הוא דבר רחוק משכל האנושי וזה עדיף טפי משאלה דיחיד ולכ"ע הם כל המקרים האלה בהצטרפם סימן מובהק ביותר שההרוג הנמצא הוא כ' מרדכי מקאפול ולהתיר אשתו מכבלי העיגון ובפרט שיש לנו עוד לצרף לזה מה שמביא בק"ע סי' רכ"א בשם המבי"ט סי' קל"ה דאמרינן אילו היה חי היה בא לביתו כי מעולם לא היה לו קטטה עם אשתו ולכך אם נמצא הרוג באותו דרך שהלך אותו פלוני ליכא אלא ספיקא דרבנן דמדאורייתא אמרינן אילו היה ניצל היה בא לביתו. וא"כ בנדון דידן שזה כ' מרדכי מקאפול אבד זכרו יותר משנה ומחצה בודאי אמרינן אילו היה חי היה בא לביתו לאשתו ובניו כי היו אהובים לו אהבה עזה:
אמנם קודם שאני מחליט הדברים להתיר צריך אני לעורר לב מעלתו כי תיוהא קא חזינא הכא שיש כאן הכחשה בין האשה להעד, כי הנער יעקב העיד ששני הרגלים היו עקומות רגל הימין היה עקום לצד חוץ ורגל השמאל היה עקום לצד פנים, וכאשר שאלו בב"ד את האשה על סימן זה השיבה בזה"ל זיינע ביידע פיסע זיינען עטוואש לצד חוץ גבוגען. וא"כ הוא קשה למצוא היתר לאשה זו ואף אם תחזור האשה מדבריה הראשונים לומר שטעתה אינו מועיל לה ואינה נאמנת ועיין בנ"ב (קמא) חלק אה"ע סי' ל"ו מ"ש אאמ"ו בזה. אמנם לדעתי יוכל להיות שאין כאן הכחשה ומה שאמרה האשה ביידע פיסע זיינין עטוואש לצד חוץ גבוגען אפשר היה כוונתה לצד חוץ היינו לרוח אחת שאם היה עומד בפנים למזרח היה עקימת הרגלים לצד דרום ומה שאמרה לצד חוץ היינו שעקימות שני הרגלים היה נוטה לרוח אחד ששני הרגלים היו נוטים לצד דרום וזה הוא ממש כדברי העד הנער יעקב שהימין היה עקום לצד חוץ והשמאל לצד פנים ולכן ימחול מעלתו לחקור שם מה בפיה של האשה בענין עקימות הרגלים ויחקור אותה ולא יוודע לה מה שאמר העד הזה ואם תתרץ דבריה שיהיו מכוונים לדברי העד ולא יהיה הכחשה ביניהם אז יכולין להקל להתיר האשה זו מכבלי העיגון. באופן ובתנאי שיתורץ דברי האשה ולא יהיה הכחשה בינה להעד כנ"ל וגם שיסבים עמי כבוד מעלתו ועוד אחד מיוחד מופלג בתורה היושב על כסא הוראה ונמטי שיבא מכשורא בהדייהו ותסתיים שמעתתא. וליתר שאת אחר שתצא ההוראה להתירה תבוא האשה לפני ב"ד של שלשה להתירה להנשא כי נכון הוא לעשות כן בכל היתר עגונות וכן הורה אאמ"ו הגאון ז"ל והרבה גאונים. דברי ידידו:
הק' שמואל בן הגאון מוהר"י סג"ל לנדא ז"ל: