נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/מז

<< · נודע ביהודה (תנינא) · אבן העזר · מז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן מז

אייר תקמ"ט לפ"ק:

תשובה

לכבוד אהובי חתני ידיד נפשי גאון הדור ופארו המפורסם כבוד מו"ה יוסף נר"ו:

ע"ד העגונה אשת ר' שמעון בר"ב. אהובי חתני ידידי הגאון מה אדע אשר לא ידעת אתה בבקיאותך וחריפותך ודבריך בעסק שאלה דיחיד והבאת דברי התוס' דדוקא בצירוף הטוען ברי חיישינן לשאלה דיחיד, כל דבריך דברי תורה הם ומפני חלישת כחי שמר"ח ניסן לא הייתי בקו הבריאה והייתי מתחזק והולך כל זמן שהיה ביכולתי ואסרו חג הוכרתי להשאר במטתי כמה ימים וברוך ה' אשר סעדני והקימני ועכ"פ אין בכחי להעמיק העיון בשיטות ולכן לא אוכל להשתעשע עמך בפלפולך. ואמנם שריותא דהך איתתא איננו נקל כי כל הסימנים שנזכרו בדברי העדים אינם נחשבים אצלי אפי' לסימנים אמצעים. כי השינים העליונים רחבים שכיח מאד ופיו עקום מעט ופתוח קצת אינו כלום וכל המתים ועכ"פ רובם בשעת מיתה בתגבורת הגסיסה מעקמים פיהם מעט וזולת הסימן שנקב אחד מנקבי החוטם היה מעט גבוה מחבירו וגם על זה לבי נוקפי אם מיחשב אפי' סימן אמצעי ובפרט שלפי דברי העד אין זה מתולדתו אלא מחמת רוב ההרגל בטאבאק ואולי שכיח זה בהרבה הרגילים בזה. ואמנם להיות שאשה זו יושבת עגונה כבר יותר מארבע שנים צריכין אנו למשכוני נפשין אשריותא דידה. ומתחלה אמינא שכל דברי ההיתרים שאדבר באשה זו הוא בתנאי שזה האיש ר' שמעון הנזכר היה דר עם אשתו כדרך כל הארץ ולא היתה שנאה ביניהם שהיה לחשוב שרצה להרחיק נדוד ממנה ולעזבה עגונה רק חיה עם אשתו בשלום ודרכו היה לילך ולסחור ימים אחדים ולחזור לביתו ואם הדבר כן עכ"פ רגלים לדבר שאיננו בחיים שאם היה בחיים היה בא לביתו ואף שאין זה כדאי להתיר בשביל זה מ"מ עכ"פ שוב ראוי לחפש קולות. וגם ראיתי עוד סימן בגביית העדות שהקין באק היה מעט גבוה התחתון מן העליון וגם ע"ז אני מסופק אם מיחשב סימן. והנה הסימן בכתונת שאמרה אשתו שהיה בו טלאי על הבית יד מהתחלת הבית יד למעלה עד הלימצר זה נראה דמיחשב סימן מובהק בכתונת שאם היתה אומרת סימן המקום בקצה אחד דהיינו צמצום מקום התחלת הטלאי או צמצום מקום של סוף הטלאי היה נחשב עכ"פ סימן אמצעי דהלא קיי"ל כרבא במס' ב"מ דף כ"ב ע"ב דמקום הוי סימן וכן פסק הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם פט"ו מאבידה הלכה ו' וכן פשוט בש"ע ח"מ סימן רס"ב וסי' רס"ד יעו"ש. וא"כ לענין סימן אמצעי הוה סגי בצמצמה אחד מהמקומות אבל זו שהגבילה מקום הטלאי בהתחלתו ובסופו מן הסברא נראה שזו מיחשב סימן מובהק ביותר ובפרט שאמרה שהשנירכר שבבית יד היה קארטון שנירכר, ולפ"ז אם היינו חושבים סימן נקב החוטם לסימן אמצעי היתה אשה זו מותרת עכ"פ לדעת מהר"ל מפראג שאם סימנין דרבנן אז לא חיישינן לשאלה וכבר הוכחתי בנ"ב (קמא) סי' נ"א והוא בדף מ"ה ע"א בד"ה כל זה העליתי, שאין לחלק בין טביעת עין בבגד לסימן מובהק ביותר בבגד בשום אופן. ואמנם לפי שאין דברי מהר"ל מוסכמים והב"ש חולק והרב ב"י בתשובה מחמיר ביותר אפילו בכלים דלא מושלי אינשי והארכתי בזה בנ"ב סי' ל"ב ועוד שגם על סימן הנקב אנו מסופקים אם מיחשב אפי' סימן אמצעי ולכן אין לסמוך על היתר הזה לחוד:

והנה בנ"ב סי' ל"א וסי' ל"ב המצאתי להוכיח מהמשנה דיבמות שאיחרה למתני דאין מעידין אלא עד ג' ימים לבסוף ולא סדרה בבא זו ברישא עם בבא דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם וכו' ולמתני בסוף אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו אלא ודאי דאם יש סימנים בגופו ובכליו שוב מעידין על ט"ע אפילו אחר ג' ימים. ואמנם שם בסימן ל"א והוא בדף כ"ג ע"א בד"ה ואולם כתבתי כיון שהרשב"א יליף ממשנה זו לאסור גם בספק שלשה ימים ממילא די לנו למידק מדיוק זה להקל בספק שלשה ימים ולא בודאי יעו"ש. ולפ"ז לרבינו תם דמיקל בספק שלשה ימים אפי' בלי סימנים כלל א"כ שפיר מוכח מהמשנה דבצירוף סימנים מהני ט"ע אפי' ודאי אחר שלשה ימים. והנה זה פשוט דבהועלה מן המים דאם לא חזוהו בשעתי' מיתפח היינו שהרי הוא כמו ביבשה אחר שלשה ימים אבל לא מצינו שיהיה גרוע מן אחר ג' ימים ביבשה והרי לר"ת דמתיר אם גופו שלם אפי' אחר שלשה ימים מתיר ג"כ בהעלוהו מן המים ואשתהי שמהני הכרה אם כל גופו שלם וכמבואר בש"ע סעיף כ"ח ובב"ש ס"ק פ"ו וא"כ דדינו כמו אחר שלשה ימים ביבשה א"כ כי היכי דמהני לר"ת צירוף סימנים לט"ע אחר שלשה ימים ה"נ מהני צירוף סימנים לט"ע אפי' אחר שהועלה מן המים. ובתשובה אשר כתבתי לך בחודש אדר תקמ"ה לא העליתי אז סברא זו על לבי ועכשיו נתתי לבי להשוותן כי היכי דשוו לענין אם כל גופו שלם לר"ת. ואם לא היה באשה הזאת רק קולא זו הייתי עוד מתיישב בדבר אבל כעת אמינא לענין צירוף קולות אחרות. והנה אכתי היה מועיל אם היו כאן סימנים אמצעיים אבל כבר כתבתי שאין כאן סימן שיהיה נקרא בבירור סימן אמצעי, ואמנם כיון שיש לנו בכתונת שלו סימן מובהק ביותר מהני לצירוף ט"ע אחר שלשה ימים כי היכי דמהני סימנים אמצעיים וממ"נ מהני באשה זו אם סימנים דאורייתא וא"כ סימנים שהוזכרו כאן במשנה היינו ארוך וגוץ כדמוקי לה ביבמות דף ק"ך ע"ב, וכבר כתבתי בתשובה של שנת תקמ"ה הנ"ל דאז מוכח דאפי' סימנים גרועים מהני בצירוף ט"ע אחר שלשה ימים והרי יש כאן עכ"פ סימנים גרועים, ואי סימנין דרבנן א"כ לדעת מהר"ל לא חיישינן לשאלה כלל ומותרת מצד סימן מובהק ביותר שבכתונת, ולדעת הב"ש דאם סימנים דרבנן אז ממילא מצד הסברא חיישינן לשאלה מ"מ לפ"מ שפירשתי דברי הב"ש בחיבורי נ"ב סי' ל"ב דעכ"פ לא גריעי הבגדים מסימנים אמצעיים בגוף יעו"ש בחבורי דף כ"ד ע"ג בד"ה ואפי' להב"ש וכו' וא"כ מצטרף סימן מובהק ביותר שבכתונת עם הט"ע של אחר שלשה ימים ביבשה או אחר אשתהי בהועלה מן המים להתיר האשה. ואמנם כ"ז לדעת ר"ת אבל לדעת הרשב"א כבר כתבתי שאין לנו הוכחה שיועיל לצירוף סימנים וט"ע אם הוא בודאי אחר שלשה ימים, ומינה דהה"ד בודאי אחר שעה שהועלה מן המים, ומ"מ אף שאין לנו ראיה להיתר גם לאיסור אין ראיה:

וגם כיון שאשתו יודעת שבעלה הלך בדרך הזה הוי כמו מקום וכמה סימנים שבגופו דהיינו שנים רחבים ועקימת פיו והוך קין באק ושינוי נקבי החוטם צירוף כלם לא גרע מסימן מנין, וסימן מנין ומקום מוכח בגמרא דמהני עיין דף קכ"ב ע"א במעשה של ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר וכו'. ואמנם כבר שדיתי נרגא בהיתר זה בחבורי נ"ב סימן ל"ו ע"ש בדף כ"ט ע"ג בד"ה והנה יש כאן ואחריו בד"ה והנה בגוף דברי הרמב"ם וכו' וגם בדין חיישינן לשאלה אם גם לשאלה דיחיד חיישינן פלפלתי שם באותה תשובה יעו"ש:

והנה בהבגדים שנזכר בדבריך שהוכרו כלם בט"ע ואמנם לפי המוכח בהגביית עדות הבגדים לא נמצאו על המת ולא אפילו בסמוך לו ואדרבה נמצאו קודם שנמצא המת ולפי המובן נמצאו בבית הרוצח וא"כ אין הכרת הבגדים מועיל כלל. ואמנם כיון שנמצאו כל הבגדים דהיינו זופיצי שלו וקאפטן שלו ומכנסיים ושטרומפ ומנעלים וגם הקאפיל שלו מלוכלך בדם והתפילין והגעלד בייטל וכל אלה הוכרו בט"ע שהם של ר' שמעון בר"ב כבר יש רגלים לדבר שנהרג וכיון שאחר זה אמר המילנר שחקר ונודע לו שנכרי שבאותו כפר סיפר לבני ביתו במסל"ת ששמעון מסווערזענץ נתאכסן בביתו קודם ר"ה והוא הרגו וקברו בביתו בשטאל ולא היה לו מנוחה והוציאו משם וקברו ביער ואח"כ הוציאו מן היער וקברו בגראבין אחד כ"ז סיפר הרוצח בפני בני ביתו והיה שם הברייער שהוא חתן הרוצח והברייער סיפר כל זה במסל"ת להמילנר והמילנר הגיד כל זה ליהודים והיהודים אמרו למילנר שאם יחפש וימצא המקום שנקבר בו ישלמו לו שכר טרחתו כדי שיוציאוהו משם ויקברו אותו בקברות ישראל וכן עשה המילנר וחפש ומצא והראה אותו ליהודים והוציאו אותו משם מן המים והביאוהו לעיר ואף שהמילנר לא היה מסל"ת מ"מ כבר גליתי דעתי בנ"ב בסוף סי' ל"א שכיון שנכרי נאמן בעדות אשה במסל"ת אף היכא דליכא רגלים לדבר ק"ו דנאמן היכא דאיכא רגלים לדבר אפי' בלי מסל"ת. ואמנם כבר גזרתי שם שלא לסמוך על היתר הזה למעשה וגם עתה אין אני סומך על זה לחלוטין רק לצרף לסניף:

ואמנם בכל הגביות עדות לא ראיתי שהעיד שום עד שהכירו בט"ע ואדרבה אתה בעצמך כתבת בסוף הג"ע וז"ל, מלשון הנ"ל גם כפי הנשמע מפיהם של העדים לא הכירו בט"ע רק הסימנים הנ"ל ע"כ לשונך בגביית עדות ששלחת לכאן זה יותר משנתיים. ואמנם עתה ראיתי בפלפולך שעד אחד העיד שהכירו בט"ע שזהו ר' שמעון ואולי שכחת אז בג"ע להזכיר את עד זה האחרון שהכירו בט"ע: ומעתה סיומא דהך שריותא דהך איתתא טאלצא אשת ר' שמעון בר"ב מסווערזענץ שיובדק כל סווערזענץ אם לא חסר משם אדם ששמו שמעון רק זה ר"ש בר"ב בעל האשה הנ"ל ואז נוכל לצרף דברי הרוצח שאמר שהרג לשמעון מסווערזענץ וע"י צירופי כל צדדי ההיתר שזכרתי ובצירוף שזה ארבע שנים אבד זכרו ולא נראה בו סימן שנאה על אשתו שירצה לעגנה וגם לא היה רגיל להתרחק מביתו שנוכל לתלות שהיה בספינה ורוח סערה השליכתו למרחוק רק היה דרכו לילך בכפרים הקרובים ולשוב לביתו ושם נמצא באותו דרך שהלך וגם אמת הדבר שעד אחד הכירו בט"ע אז אני מסכים עמך בשריותא דהך איתתא וישבו ב"ד של שלשה עמך ויתירוה והיא מותרת להתנסבא, וקצרתי כאן במה שדרכי להאריך מחמת תשות כחי, ובזה שלום כנפשך ונפש חותנך: