נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/לא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לא
עריכהתשובה
שלום לכבוד אהובי ש"ב ידידי וחביבי, הרבני המופלא ומופלג החריף ושנון מוהר"ר מענדל נר"ו:
מכתבו קבלתי מה שהקשה על מה שכתבתי בחבורי נו"ב חלק אה"ע סי' כ"ב דהא דאמרינן אין אשה מתעברת מביאה ראשונה היינו ע"פ רוב אבל מיעוטא יש שמתעברת וכתבתי שם דהא דהקשה ביבמות דף ל"ד והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה הכוונה כיון שע"פ הרוב אינה מתעברת אין לנו לחוש למיעוטא. והקשה מעלתו הלא מוקי שם מתניתין כר"מ והרי ר"מ חייש למיעוטא. ולא ידעתי מה קשיא ליה הלא אף שמתחלה רצה לאוקמי כר"מ הלא במסקנא מוקי כר"ש ואחר שמוקי כר"ש לבתר הכי הקשה והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וא"כ קושיא זו היא למסקנא. ומ"ש מעלתו הלא בלא"ה סתם משנה כר"מ דברים תמוהים הם דאטו במקום דנדחו דברי ר"מ מהלכתא נוקי סתם משנה כוותיה אדרבה הלכה כסתם משנה מן הסתם במקום שאין הלחץ לוחץ אותנו לאוקמי דלא כהלכתא, וע"ש בחידושי רשב"א שכתב לענין לאחר שנתגייר כו'. וא"ת דאתיא כר"מ הא להאי לישנא אפיקנא לה מר"מ וכו' ע"ש ברשב"א:
ומה שהקשה על מ"ש בספרי צל"ח פסחים דף פ"ח שהקשיתי שם על התוס' שהקשו שימכור עצמו בע"ע, וכתבתי שם דלכאורה דברי התו' תמוהים דאטו בדידיה תליא מלתא ואולי לא ימצא מי שירצה לקנותו וכל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו. ולכן פירשתי דברי התוס' שהכונה שימכור עצמו לרבו הזה שהוא עתה חציו עבד לו ורבו ודאי יקנהו כדי שלא יצטרך לשחררו ולעבור על עשה לעולם בהם תעבודו. וע"ז הקשה מעלתו דהרי מהרש"א בגיטין כתב דאין רבו יכול למסור לעבדו שפחה כנענית של איש זר רק שפחה שלו ממש ע"ש במהרש"א. וכיון שכן אכתי קשה דלמא מיירי שאין לרבו שפחה כנענית ע"כ דבריו. ומה אעשה מאור עינינו המהרש"א שהוא לנו למאירת עינים בכל הש"ס בדבר זה חשך השמש בצהרים כי כהו עיניו הבדולח ולא ראה משנה ערוכה במסכת תמורה כ"ט ע"א האומר הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי וכו' ובגמרא דף ל' ע"א מקשים האומר לחבירו הילך טלה וכו' והא שפחה לעבד מישרי שרי, הרי כאן מפורש ששפחה של זה מותרת לעבדו של זה וע"כ לתרץ דברי המהרש"א צריכין אנו לומר שלא דקדק בלשונו שם במסכת גיטין אבל כוונתו רצויה ורצונו שאין שפחה כנענית מותרת לע"ע כי אם ברשות רבו שרבו נותן לו רשות ליקח שפחה זו אבל אין חילוק בין שפחה של רבו ובין שפחה של אדון אחר ושפיר מתורץ שם בזה הקושיא שהקשה המהרש"א על התוס' שם דוק ותשכח. וממילא קושייתו מה שהקשה עלי בטילה:
ומה שהקשה על מה שכתבתי כל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו והלא הרא"ש כתב שם בקידושין שאם התנה הכל לפי תנאו וא"כ שפיר ימצא מי שיקנה אותו בתנאי שלא יהיו צריכין להיות עבד לו, ואני תמה עליו בזה ואטו קושייתי תלויה בזה שקונה אדון לעצמו ואטו בלא"ה לא יכולתי להקשות קושיא זו פן לא ימצא מי שירצה לקנותו ודבר זה כתבתי רק לצחות בעלמא. ואעפ"כ הואיל ודקדק בזה אמינא ליה שנתקיים בי ועלהו לא יבול. והרי לכאורה דברי הרא"ש הללו סותרים דברי התוס' בקידושין כ' ע"א בד"ה כל הקונה ע"ע וכו' וקשה מאי אדון וכו' וי"ל כדאיתא בירושלמי דלפעמים אין לו אלא כר אחד וכו' ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו ה"ז מדת סדום וע"כ מוסרו לעבדו והיינו אדון לעצמו ע"כ דברי התוס'. ולפי דברי הרא"ש שהכל לפי תנאו א"כ גם עתה יכול העבד למחול ולמה הוא מדת סדום נגד הרב ולא נגד העבד ועד שאנו אומרים שנכוף לרב שימסור לעבדו נכוף העבד שימחול לרבו וישכב הרב על הכר והעבד ישכב על הארץ, אלא ודאי לתרץ דברי הרא"ש שלא יהיו סותרים לדברי התוס' ובפרט שדברי התוס' הם דברי הירושלמי צריכין אנו לומר דזה מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה ובמתנה עמ"ש בתורה במה שהוא צער לגופו תנאו בטל ולכך במקדש אשה ע"מ שאין עליו שאר כסות ועונה קיי"ל דבעונה תנאן בטל דהוא צערא דגופה ה"נ שישכב על הארץ הוא צער לגופיה אבל לשתות יין חדש או יין ישן או לאכול פת נקיה או פת קיבר אינו מקרי צערא דגופיה כמו שאר כסות ולא כתב הרא"ש שאם התנה הכל לפי תנאי אלא ביין ישן ופת נקיה אבל לישן ע"ג הארץ מודה הרא"ש שתנאו בטל. ובזה מדוקדק ג"כ דברי התוס' שאחזו בלשונם דפעמים אין לו אלא כר אחד והלא יין ישן ופת נקיה נשנה בברייתא קודם וה"ל להתוס' לאחוז בלשונם שפעמים אין לו אלא כוס אחד או פת אחד, א"ו דבזה יכול העבד למחול כדברי הרא"ש ולא שייך מדות סדום דמה חזית שנכוף הרב על מדת סדום נכוף העבד על מדות סדום לכן אחזו שכיבת הכר שהוא צערא דגופיה ולא יכול העבד למחול וא"כ עכ"פ מ"מ קונה אדון לעצמו, וכל דברי נכונים:
עוד להנ"ל
אשר כתב בכתובות ס' ע"ב אמר להו ר"פ ואתון לא תסברוה מהא דתניא וכו', שקשה לו למה הוצרך להביא ברייתא דהבחנה היה לו להקשות מברייתא דהתחלת הסוגיא דכאן דלא תתארס ולא תנשא וכו'. והרי בארוסה ליכא חשש שמא תתעבר ולמה לא תתארס א"ו הטעם משום דגזרינן אירוסין אטו נישואין: דע אהובי כי הגזירה דאירוסין אטו נישואין אינו דומה לגזירה דארוסה אטו נשואה או רדופה אטו שאינה רדופה כי בנתארסה שהיא עומדת להנשא שהרי לכך נתארסה גזרינן באשה זו עצמה אם תתארס שוב ג"כ תנשא אבל ארוסה אטו נשואה או רדופה אטו שאינה רדופה זו היא גזירה שגזרינן דבר המותר אטו דבר האחר שאסור. וכן מה שהקשה עוד למה הביא ר"פ ברייתא ולא הביא המשנה ביבמות מ"א ע"א היבמה לא תחלוץ וכו' שמפורש שם במשנה אחד ארוסות ואחד נשואות. ג"כ אין כאן קושיא דאטו מוזכר שם במשנה שהתנא קמא הוא ר"מ והלא סתמא שנינו ואיך יבא על זה דברי ר"נ שהלכה כר"מ בגזירותיו. ומה שהקשה עוד על ר"נ גופא דאמר הלכה כר"מ וא"כ חזינן דגזר אשה זו אטו אשה אחרת א"כ למה התיר לדבי ריש גלותא ג"כ. ותמהני עליו דמלבד לפי מ"ש לעיל דממה דלא תתארס ליכא ראיה דגזרינן אטו אשה אחרת רק גזרינן באשה זו עצמה שאם תתארס תנשא כנ"ל וא"כ אין מקום לקושייתו, אבל בלא"ה תמהני והלא זו היא קושית מהרש"א בתוס' בד"ה ואמר ר"נ ויישוב על זה ימצא בנודע ביהודה חלק אה"ע סי' י"ג דף ט' ע"ג בד"ה ומ"ש מעלתו, וכעת תו לא מידי:
עוד להנ"ל
אגרת הזה הכינותי ואשתהי עד היום והגיעני מכתבו מחדש. ואני תמה שמטריח ביותר ועדיין לא קראתי מכתבו רק זה ראיתי שכתב שביאת ע"ע בשפחה של אדון אחר היא אסורה רק שאינה נחשבת בדיעבד ביאת זנות. וד"ז אינו כדאי להשיב שהרי בפירוש אמרו שם בתמורה שפחה לעבד משרי שריא גם מה שכתב עד שנכוף להרב שישחרר השפחה נכוף לרבו של העבד עברי שיתן רשות לעבדו לבוא על השפחה. אני תמה ואטו העבד מי יתרצה והלא הפסד גדול הוא לו ופוק חזי דברי הרמב"ם בפרק י"ב מא"ב הל' ז' שכתב שבביאת ישראל על ארמית יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שאין הזרע נחשב זרעו ע"ש ברמב"ם. והפסד זה יש לע"ע בביאתו של השפחה אף שהיא מותרת לו מ"מ מפסיד זרעו ואפי' בחציה בת חורין א"כ אין הזרע מתייחס אחריו מחמת חלק השפחות ולמה יתרצה העבד. וגם אדוניו אינו יכול לכופו כי אם בשפחתו כדי שיהיה מוליד לו עבדים וזה עבודת עבד עברי שעובד בלילה אבל על שפחה אחרת אינו יכול לכופו ובזה ג"כ יש לפרש כוונת המהרש"א שם בגיטין. גם מה שכתב גבי אשה ג"כ כסות הוא צערא דגופה וכו' ג"כ לאו קושיא שאם מתנה ע"מ שאין לה עליו שאר וכסות א"כ מעשה ידיה שלה ובלא"ה ג"כ מן התורה מעשה ידיה שלה ותוכל לקנות לעצמה כר וכסות משא"כ עבד עברי מעשה ידיו לרבו שאם אין מעשה ידיו לרבו אינו עבד עברי, דברי הטרוד הד"ש: