נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/ל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ל עריכה
תשובה
לשמע קול שופר, ברית שלום לא תופר, מכבוד אהובי הרב המופלג האלוף מוהר"ר אפרים נר"ו:
מכתבו קבלתי וע"ד הכהן שנשתדך עם בתולה והגיע זמן הנישואין ועשו הנישואין ואחר ה' חדשים ילדה בת והיא בת קיימא והכהן אומר צדקה ממני נתעברה שבא עליה בעודה משודכת לו וחישב יומי וירחי וילדה בזמנה וגם היא אומרת מהחתן נתעברתי וזר לא קרב אלי וגם הכהן אומר שאינו חושדה כלל מאיש אחר זולתו. ועתה מרננים בקהלתו לפסלו מן הכהונה: הנה האמת שאם קודם הנישואין היה נודע שהיא הרה והיו באים בשאלה אם מותרת לכהן אף שהכהן מודה שממנו הרה לא הייתי מתירה לכהן ובפרט ששם בעירו היהודים ואינם יהודים דרים בערבוביא ואין להיהודים שכונה בפני עצמם ורוב פסולים אצלה ויש כאן ספק דאורייתא, ולא מבעיא להרמב"ם שלענין יבום אף שהוא מודה שזה העובר ממנו וגם היא אומרת כן אפ"ה אינו פוטר מן החליצה והובא דעתו בש"ע סי' קנ"ו סעיף ט' דפשיטא דגם כאן הוא חשש איסור תורה, אלא אפילו לדעת הרא"ש שנאמן לענין חליצה כאן מודה הרא"ש והרא"ש מיירי בישראל שאף אם זנתה מותר לישראל ליקח אותה והוא אומר שממנו היא הרה אין לחושדו שמא עיניו נתן בה שהרי אף אם זנתה מותרת להנשא לישראל, ומיירי שכבר עברו ימי מניקתה אבל תוך ימי מניקתה חיישינן שמשקר שעיניו נתן בה ואם לא יאמר שממנו היא הרה לא יוכל לישא אותה תוך כ"ד חודש, ואף שלענין לישא אותה בימי מניקתה נאמן כיון שהוא איסור דרבנן מ"מ שוב לענין איסור תורה אינו נאמן וק"ו בכהן שאם אינו ממנו אסורה לו עולמית חיישינן שמא עיניו נתן בה וכמו שאין הכהן יכול להעיד על השבויה שהיא טהורה כדי שישאנה דחיישינן שמא עיניו נתן בה וכבר הארכתי מאד בזה במקום אחר. אבל כל זה קודם הנישואין אבל אחר שכבר נישאת לו אפילו אם לא נאמין ליה הרי היא עצמה נאמנת לומר לכשר נבעלתי לענין שאם נישאת לא תצא אפילו ברוב פסולין אצלה כמבואר בסימן וי"ו בח"מ ס"ק ט"ו ובב"ש ס"ק ל"ב, וכיון שהדין נותן שלא תצא ורשאי לקיימה א"כ איך יעוררו על הכהונה שלו והלא אפילו כהן שנשא גרושה או חללה או זונה אטו נפסל הוא מהכהונה הרי הכהן עצמו לעולם אינו מתחלל אלא שאין מניחין אותו לעבודה וכן לישא כפיו עד שידור לגרשה אבל כאן שעפ"י דין רשאי לקיימה ואינו צריך לגרשה הרי הוא וכל בניו שיוליד עמה כהנים כשרים הם לכל קדושת כהונה:
ואמנם יהיה זה לזכרון שאם ח"ו ימות האיש ולא ישאר אחריו זרע רק הבת הזאת אשתו צריכה חליצה. ותו לא מידי. דברי הד"ש הטרוד מאד: