נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/כח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כח
עריכהתשובה
שלום לכבוד אהו' ידידי וחביבי האלוף הרב המופלג מוהר"ר ליזר ברעזניץ נר"ו:
מכתבו הגיעני ואני הייתי על המשכב כי בעו"ה הייתי עצור בחדר המטות על ערש דוי איזה ימים ובריך רחמנא שעזרני עד כה, ועיינתי במכתבו בהשקפה מועטת כי עדיין אין בי כח לעיין בעיונא ולכן אשיב בקצרה. ושורש שאלתו בתולה זנתה והנה היא הרה לזנונים וכששאלו אותה מה טיבו של הריון הזה השיבה מאיש פלוני הכהן והוא הודה לדבריה רק שאמר כיון שהיתה דיימא גם מפלוני והוא ראה שהיא נוהגת פריצות ודברי קריבה וחבה יתירה עם אותו פלוני וגם אותו פלוני כשר הוא אצלה אבל הוא מסופק ג"כ אם לא זינתה גם עם אחד מבני ביתה הפסולים לה ועכ"פ נתקשר הכהן עמה בתנאים לישא אותה אבל באופן אם היא מותרת לו. ומעתה נסתפק מעלתו אם יש לחוש לכהונה אף ששניהם מודים כמו שאינו מועיל לפטור מייבום לדעת הרמב"ם או דלמא שאני ייבום שאין לה חזקה להיתר משא"כ לכהונה יש לה חזקת כשרות ומדברי הב"ש סי' ו' משמע דאין חילוק ע"כ דברי מע"ל. וכוונתו על מה שכתב הב"ש שם ס"ק ל"א. והנה בדברי הב"ש הללו נדבר אחרי כן:
ואמנם מה דחזינא ליה דמספקא ליה אליבא דהרמב"ם ולדידי נהפוך הוא דאפי' לדברי הרא"ש דמיקל לענין יבום כאן מודה דלא מהני הודאתו שהרי אין הכהן נאמן על השבויה להעיד שהיא טהורה כדי שישאנה דחיישינן שמא עיניו נתן בה כמבואר במס' כתובות ל"ו ע"ב ובש"ע סי' ז' ס"ג וא"כ למה יהיה כאן נאמן כיון שרוצה לישאנה ואם היה מודה שבא עליה והיתה רוצה להנשא לכהן אחר היה מקום לפלפל אם זה תלויה במחלוקת הרא"ש והרמב"ם לענין יבום, וזה איזה שבועות כתבתי תשובה להרב מוה' מיכל אויסטרליץ שאף הרא"ש אינו מאמינו לענין יבום אלא במודה שבא על הפנויה ואינו נושאה ומהני הודאתו לפטור אשה אחרת שיש לו מחליצה או אף לאשה זו עצמה אם נושאה אחר ימי עיבור והנקה דאז מאמינין לו שבא עליה דמה לו לשקר אבל אם רוצה לישא תוך ימי עיבור והנקה אף דיכול לישאנה אז משום דלענין איסור דרבנן מהני הודאתו אבל לא מהני לפטור מיבום שהוא איסור דאורייתא וחיישינן דשקר אמר כדי שישאנה אז וא"כ ק"ו כאן. ואין לומר דכשם דבשבויה אם פדאה ומעיד בה ישאנה דאמרינן לא שדי זוזי בכדי ה"נ כיון שאומר על עצמו שבא על נדה שהרי כל פנויות שבזמנינו נדות הם אי לאו שאמת אמר לא היה משים עצמו רשע. אני אומר אדרבה משום זה ראוי שלא להאמינו דאמרינן אין אדם משים עצמו רשע ושקר הוא אומר ועיין במס' ב"מ דף ג' ע"ב בתוס' ד"ה מה אם רצה וכו' שהקשו וא"ת היאך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם משים עצמו רשע וכו' אבל הכא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה ע"ש, והרי כאן לא שייך שאינו רוצה להביא חולין לעזרה ולמה יהיה נאמן על עצמו שהוא רשע ואף דאיכא לומר גם כאן שכוונתו שלא יפסול אותה שלא כדין מ"מ עכ"פ להרשיע עצמו אינו פעולה להאמינו בשביל זה:
וע"פ מה שכתבנו נראה דאף שמסיק הב"ש שם בסי' וי"ו דבכה"ג מודה הרמב"ם דסגי בחד רובא ע"ש, היינו שם דמיירי בידוע שנבעלה לכשר ומיירי שידוע עפ"י עדים או עפ"י הבועל ואינו כהן אבל כאן שאין אנו יודעים רק מפיה ומפי הבועל שהוא כהן והוא עצמו רוצה לישא אותה דיבורא דידיה אינו מועיל מאומה אפי' להרא"ש וא"כ דינה של ריבה זו תליא באשלי רברבי בכל הני פלוגתתא שבסוף סי' ו': ואמנם לפי מה שהזכיר מעלתו שרוב בני ביתה כשרים אצלה וגם רוב הבאים לביתה ארחי ופרחי הם כשרים אצלה א"כ אפשר דהוי כתרי רובי אלא דאכתי כיון שיש בביתה בני בית הפסולים לה א"כ קבוע כמחצה דמי ותליא בפלוגתא שבין הרמב"ם והטור שהובא בש"ע סוף סי' ו' אי חיישינן דלמא אזלא איהי לגביה. ועוד כי לפי הנראה בני ביתה הפסולים אצלה היינו קרובים וא"כ ח"כ הם ויש כאן ס"ס להחמיר שמא לקרוביה נבעלה והיא פסולה והעובר ממזר ואת"ל לא נבעלה לקרוביה שמא לכותי נבעלה והולד כשר והיא פסולה. ואמנם ראיתי במכתבו שלפעמים שכבה שם גם בתולה אחת משרתת הבית והבחור הכהן חדרו היה פתוח לחדר של הזונה והמשרתת ידעה מגוף המעשה רק שיראה לגלות הדבר. הנה אם המשרתת תעיד שהיא יודעת בודאי שהכהן שכב עם הזונה ובעלה נאמנת כי ע"א הנאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא אין חילוק בין אם העד עד כשר או אשה וא"כ שוב הוי כמו שמיירי הב"ש שידוע בודאי שזה בא עליה ובזה שפיר איכא למימר דלא חיישינן שמא גם אחר בא עליה אפי' להרמב"ם. ומ"ש הב"ש שם בסי' ו' ס"ק ל"א ראיה שחוששין כמו שחוששין בסי' ד' וכוונת הב"ש על מה דפסק בסי' ד' סעיף כ"ו הנה כתבתי בגליון הב"ש שלי וזה לשוני. ולי נראה דבזה אפי' ליכא חד רובא ג"כ מותרת, וממה שהחמיר הרמב"ם לענין ייבום אין ראיה דשם ליכא ס"ס אבל כאן איכא ס"ס שמא לא זנתה עם אחר כלל וא"כ העובר הוא בנו אפי' ליורשו וגם לפטור מחליצה ויבום ואת"ל זנתה גם עם אחר אכתי שמא גם האחר כשר הוא ואינו פוסל לכהונה, ואמנם ממה שמבואר בסי' ד' סעי' כ"ו באומרת מפלוני ממזר נתעברה והממזר מודה לה אפ"ה אנו חוששין שמא נבעלה גם לאחר ולכך אסור בממזרת והרי גם שם איכא ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל נבעלה לאחר שמא גם אותו אחר ממזר הוא, יש לומר שאני הכא דמסייע סברא דאשה בודקת ומזנה להס"ס משא"כ התם לא שייך בודקת ומזנה דאדרבה אנו חוששין שמא נבעלה גם לכשר. ועוד דשם הס"ס הוא נגד הרוב דרובא לאו ממזרים נינהו אבל כאן הס"ס אינו נגד הרוב דאף דאמרינן דקבוע כמחצה דמי אבל אינו כרוב. ועוד דשם הולד אין לו חזקת ממזר אבל כאן האשה יש לה חזקת כשרות לכהונה ואולי גם הב"ש דבעי חד רובא מיירי לענין בתה דלית לה חזקת כשרות עכ"ל בגליון. וא"כ גם כאן אם המשרתת תעיד כנ"ל יש להתירה לכהן הזה. ומה ששאל אם להמתין עד אחר כ"ד חודש כבר פשט פה המנהג שלא לחוש לענין זה שמא נבעלה גם לאחר. וכל זה לענין היתר נישואין אבל העובר הזה לכשיולד ויהיה זכר אם להחזיקו לכהן גמור עיין בב"ש סי' ד' ס"ק מ'. וכעת לרוב תשות כחי אין בכחי לעיין ואני כותב רק לפום רהיטא ובקיצור ודי בזה כעת, והיה זה שלום. דברי הד"ש: