נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/י
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן י
עריכהתשובה
שלום להתורני הרבני מוהר"ר בער נר"ו.
על דבר ששאל באשה שהודית בפני בעלה דרך וידוי שפעם אחת אחר החתונה פיתה אותה אחד לזנות ונתרצית. ואמנם בהתחלת הדבר באשר הכניס האבר בין רגליה נפתח דלת החדר ומתוך כך נתבטל הדבר אך מרוב פחד וחפזון ובהלה שהיה אז עליה אינה זוכרת אם נגע האבר באותו מקום כעין נשיקת האבר המוזכר בפוסקים. ועתה הוא שואל אחר שהבעל מאמין לדבריה אם אוסרין אותה על הבעל מספק שמא היה נגיעת האבר והוא ספק דאורייתא או אם אמרי' העמידנה בחזקת היתר לבעלה. עד כאן שאלתו: ואני תמה הלא מפיה אנו יודעין וכיון שהיא אומרת שאינה זוכרת אם נגע האבר באותו מקום כעין נשיקת האבר א"כ עכ"פ זה ברור לה שיותר מנגיעה כדי נשיקה לא היה והרי אנן קיי"ל דלא כשמואל דאמר העראה זו נשיקה אלא כר' יוחנן דאמר העראה זו הכנסת עטרה כמבואר בפרק הבע"י דף נ"ה ע"ב וכמבואר בש"ע אה"ע סימן ך' סעיף א' בהג"ה ואין לנו אלא לחוש לדברי הט"ז שהביא הב"ש שם ס"ק ד' שלצד תחתון של גיד מתקצרת העטרה עד הנקב ולחוש מה שאמרה נגע היינו נגיעה בדוחק שנדחק האבר שם ואי אפשר שלא הכניס בדחיקתו מעט מזעיר שם והוי העראה. אני אומר כיון שזה גופא ספק הוא לה א"כ לחוש לספיקא ולהחמיר עוד כדעת הט"ז כולי האי לא מחמרינן וכדאי הוא הב"ש לסמוך עליו במקום ספיקא. וכל זה אני כותב לרווחא דמילתא ובגוף הדין כבר הרחבתי הדבור בתשובה אחרת בזה והוכחתי בראיות ברורות והגבלתי מקום ההעראה לכל מר כדאיתא ליה ושורש הדברים שהחלטתי שם הוא שבין רגלי האשה יש סדק ארוך מלפניה ולאחוריה והסדק הזה הוא חיבור שני הירכים שכל אחד משפת הסדק הוא סוף הירך והסדק מפסיק בין ירך ימין לירך שמאל ובאמצע הסדק הזה בעומק שם יש נקב הולך בעומק להגוף ונקב הזה הוא פתח המקור ושם השמש דש וכל עובי הסדק הזה שבין הירכים אינו ענין כלל להעראה אלא צריך שיערה האבר בהנקב ההוא שבאמצע ממש ולהט"ז די שיכניס בנקב ההוא תחלת העטרה לפי שבצד מטה כבר הוא כל העטרה ולהב"ש צריך שיכניס שם בנקב ההוא כל העטרה גם שלצד מעלה. כל זה ביארתי באריכות. ואם להאשה הוא ברור שעכ"פ לא עבר האבר כל עובי הסדק הזה אין כאן שום מיחוש. כ"ד הד"ש: