נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/ט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ט עריכה
תשובה
שלום וברכה, לכבוד עורך המערכה, ה"ה כבוד אהובי א"נ הרב הגדול המופלג ומושלם, אוצר בלום, כבוד מוהר"ר צבי הירש אב"ד ור"מ דק"ק קיצע י"ץ.
מכתבו קבלתי. וע"ד האשה מק"ק רישא המשרתת כמה שנים במדינה שם ולא נודע מה טיבה אם היא פנויה או לא וכעת נשתדכה להנשא לגבר וכאשר באו אצלו לסדר קידושין חקר על מהותה והשיבה שהיא אלמנה שבעלה היה מומר ומת במדינת שלעזיא ושיש לה עד על זה והביאה העד לבית דינו והעיד בפני ב"ד בת"ע ששמע משני אנשים שבאו ממדינת פולין שאמרו שהיו במקום המומר בעל האשה הנ"ל וחקרו על המומר ושמעו שהמומר מת ואחר שהעיד כנ"ל נתגלגל הדבר שהודה העד ששקר העיד וסיפר העד שכך היה המעשה שהאשה הנ"ל ביקשה ממנו לפי שהיא זונה ויש לה בושה לפרסם הדבר שיאמר שבעלה היה מומר ומת וגם האשה הודית לדברי העד ואומרת שמעולם לא נשאת לבעל כלל רק מחמת בושה אמרה שהיה לה בעל והמיר ומת. ועל זה פלפל מר בחכמה כיון שרמ"א פסק דמומר דינו כקטטה א"כ שויתה נפשה חתיכה דאיסורא ואמתלא גמורה אין כאן דאי מחמת בושה מי לחצה לומר שהיה בעלה מומר ודי היה באמרה שמת בעלה. ומעלתו הראה פנים מסבירות לכל צד ומסיק בכחא דהיתרא: הנה גם דעתי נוטה להקל מכמה טעמים. חדא דאולי אמתלא זו טובה היא ואף שלא נחוץ לה לומר שבעלה היה מומר ודי אם היתה אומרת שהיה לה בעל ומת אפשר שסברה שאם תאמר שמת יהודי ישאלו אותה באיזה מקום מת ובאיזה קבורת ישראל נקבר ויחקרו הדבר ויתודע שקרה ולכך אמרה שמת מומר ומסתמא מיתתו וקבורתו בין הנכרים ולא יוכלו לחקור הדבר והיא לא ידעה שבמומר יש איזה חומרא יותר מחמת קטטה והיתה סבורה שאין לה בזה הפסד וגם אולי היתה בושה שישאלו אותה למה עזבה ארצה ומולדתה וכדי שלא יבינו שמחמת בושת זנותה הלכה משם אמרה שהיתה נשואה לאיש והמיר דתו ומחמת מורא המומר הלכה מארצה, ואם על זה לחוד לא הייתי סומך מ"מ גם מתחלה לא שויתה נפשה חתיכה דאיסורא במה שאמרה שבעלה היה מומר ומת. ויעיין בזה בחיבורי נודע ביהודה (קמא) בחלק אה"ע סי' ל"ח ושם ביארתי דהאשה עצמה אם לא נתחזקה לפנינו באיסור אשת איש היא נאמנת לומר שהיה לה בעל ומת, כי כל הפלפול בגמרא בקטטה היינו היכא שאינה נאמנת מצד הדין רק מטעם חומר שהחמירו בסופה ואז פלפלו בקטטה אם היא משקרת או אומרת בדדמי אבל היכא שהיא נאמנת ע"פ דין אז אין לנו לדקדק אחריה כשם שאין אנו מדקדקים אחר שני עדים אלא שחלקתי שם שהיא עצמה נאמנת אבל העד אינו נאמן שהיא עצמה אינה יכולה להאמין להעד שהרי לדידה איתחזק איסורא והרי בנדון שלפנינו יכול להיות שמשמעות דברי האשה שאמרה שמומר מת במדינת שלעזיא היינו שהיא עצמה יודעת מזה וזה שאמרה שיש לה עד היינו שגם עד יש לה אבל לעולם שגם היא יודעת מזה וא"כ מעולם לא שויתה נפשה חתיכה דאיסורא. ובחיבורי שם בסי' מ"ב ג"כ ביארתי קולות הרבה בעד אחד במומר. ועוד יש כאן מקום להקל ע"פ מה שביארתי בחיבורי שם בסי' י"א שאם האשה מגלית טעמא דידה על מה שהיא רוצה להודות על עצמה דבר איסור ומגלית בפני העדים ששקר הוא מה שהודית על עצמה היה מהני אף אם העדים לא היו מכירים האמתלא. וביארתי שם דכיון דמהני בפני שני עדים מהני גם בפני אחד היכא דלא איתחזק איסורא דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא אלא שבסימן נ"ד שם נסתפקתי בדבר שבערוה ולא איתחזק איסורא אם עד אחד נאמן מן הדין ועכ"פ אין לנו לגבב חומרות יחדיו והרי אשה זו אמרה כן בפני העד קודם שהודית בבית דין שהיה לה בעל שרצונה לומר כן רק מפני הבושה. באופן שאני מסכים עמו להתיר האשה הזאת להנשא. ומחמת טרדה קצרתי. והיה זה שלום: