נודע ביהודה (קמא)/חושן משפט/כט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כט
עריכהתשובה את חג המצות. יחוג בחדוה ודיצות. כבוד אהובי הרב הגדול המופלא המושלם במעלות ומדות כבוד שמו מוהר"ר יצחק נר"ו אב"ד דק"ק העלישויא:
מכתבו קבלתי, ועם היות שכעת אנא שאילנא לבני מתא ולא יכילנא לאשתמוטי מטרדות רבות המוטלות עלי אעפ"כ לכבודו פניתי מעט בין הפרקים ועיינתי בדבריו אשר הוא שואל הלכה למעשה. באחד שחילק כל נכסיו לאשתו ולבת אחיו בעודו בריא בק"ג א"ס ובת אחיו הנ"ל אינה ראויה ליורשו ומבני אחיו שהם יורשים דאורייתא העביר הנחלה מטעמא רבה אשר פירש בשעת הצואה הנעשה בק"ס כנ"ל והקנה לבת אחיו הנ"ל בק"ג במתנת בריא חלק בביתו וגם החצי מכל הסחורות בעין ומכל המטלטלים וכלי בית וחפצים. והסחורות שהיה בשעת הקנין נמכרו כבר כי הסחורות שלו היה עורות ומלאכתו היה בכך בבית הבורסקי שלו וקנה עורות אחרים למלאכתו ונמצא עתה אחר פטירתו סחורה אחרת מה שלא היה בעין בשעת הקנין וכעת רוצים היורשים דאורייתא לבטל הקנין של המתנה שמבררים שהסחורה שנמצא עתה לא היתה ברשותו בעת המתנה ונמצא כל המתנה בטילה דהוי כמקנה דבר שהוא ברשותו עם דבר שאינו ברשותו דדמי לקני את וחמור שיש בזה ג' דעות כמבואר בח"מ סי' ר"ג בהג"ה וטוענים היורשים קים לי כדעה ראשונה דלא קנה כלום. ובלשון הצואה כתב כל הסחורות בעין וכל החפצים והמטלטלים תטול אשתי החצי ובת אחי החצי. יש לפרש הלשון סחורות בעין מה שהיה בעין בשעת הצואה ולא הוי דבר שלא היה ברשותו כי יש לפרש הלשון שלא יתבטל הקנין לגמרי. והנה מבואר בב"י ח"מ סי' ר"ן מחודש ט"ו תשובת הרשב"א כו' ומ"מ אם יש לו עסק או סחורה שאינם מסוימים ורוצה לחלקם ביניהם ולהרבות וכו' איני יודע לו דרך שיוכל לזכותם להם כו' מעכשיו ולאחר מיתה שמא מה שיש לו היום לא יהיה בשעת פטירה כו'. עד כאן העתקתי דברי מעלתו. ושוב תמה מעלתו על דברי הרשב"א הללו וכתב וז"ל דברי הרשב"א הללו תמוהים דמשמע מזה דאף הנכסים שהיו לו בשעת מתנה ואינם בשעת מיתה אלא אחרים תמורת הראשונים דלא קנה המקבל מתנה ואמאי והא היה ברשותו בשעת מתנה ובהדיא שנינו הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה קנה הבן הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה וע"ז נכנס מעלתו בדחוקים גדולים, ושוב הביא מעלתו דברי רמ"א בס"ס רנ"ז שכתב ולכן בריא כו' ואפי' קנין אינו מהני אם רוצה ליתן להם דבר שאינו בידו אז דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כו' ומציין שם ב"י סי' ר"ן מחודש סט"ו בשם רשב"א. והקשה דמדברי הרשב"א משמע אפילו דברים שהם בידו אז אינו יכול להקנות, ומדברי רמ"א משמע דוקא דבר שאין בידו אז, עד כאן דברי מעלתו:
והנה באמת לק"מ ודברי הרשב"א ודברי רמ"א נכונים והא ודאי שאדם יכול ליתן מה שישנו בידו בין לחלוטין תיכף ובין מעכשיו ולאחר מיתה ואז קנה הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה ואז אין הנותן רשאי למכור שום דבר מזה שכבר אינם שלו כמבואר בש"ע שם בריש סי' רנ"ז והדין שימכרו ויקנו בהם קרקע ויאכל הפירות והקרן ישאר קיים כמבואר בש"ע בריש סי' רנ"ז בהג"ה ואם עבר ומכרן בלי ידיעת המקבל מתנה ולא קנה בהם קרקע הרי שלח יד בשל חבירו ונתחייב בדמיו ואפילו הפסיד הדמים שקיבל במכירתן צריך לשלם משלו כדין שולח יד בשל חבירו ואפי' מת חייבים. היורשים לשלם אם נתברר שמכר ואינן יכולין לטעון שמא פרע שהרי לא הגיע זמן הפרעון עד המיתה אבל מי שרוצה ליתן מהיום ולאחר מיתה. ורוצה שכל ימי חייו יכול לחזור בו או להתפרנס מהם צריך שיכתוב כן בפירוש בשטר מתנה ויתנה כן בשעת הק"ס וכמבואר שם בסעיף ו' ובזה ג"כ כל מה שיש לו בעין בשעת המתנה נקנה למקבל אבל הנותן יכול לחזור בו וגם יכול למכור לצורך פרנסתו ובזה אם מכר סתם ממילא היא חזרה ולא אמרינן ששיעבד נפשו בשעת המכירה להיות לוה על המעות הללו כי מה לו לצרה הזאת להיות עבד לוה כיון שבידו לחזור בו בהיתר ואפילו משום מחוסרי אמנה איננו שהרי ע"מ כן נתן:
ובזה ממילא דברים שאינם מסויימים אי אפשר לקבל מתנה זו להוציא מן היורשיה ולא מטעם שאנו אומרין שלא היה ביד הנותן בשעת המתנה שזה אינו דין אמת כי ע"פ דין אנו אומרין כאן נמצא כאן היה כמבואר בש"ע ט"ס ר"ן אם לא כשהיורשים טוענים ברי וע"ש בסמ"ע ובש"ך, וא"כ הטעם שאין מוציאים מהיורשים דברים שאינן מסויימים כי אף שאנו אומרים כאן נמצא כאן היה מ"מ אנו אומרין כן הדבר שכאן היה בשעת המתנה אבל לא אלו הוא שהקנה כי אחרים שכבר אינן בעין דרך משל שמקנה לו מאה כור חטים אף שנמצא אח"כ בשעת מיתה חטים אנו אומרים לא אלו הקנה אלא אחרים וכבר מכרן או אכלם אח"כ קודם מותו ולשלם דמיהם לא נתחייב כנ"ל:
ומעתה נציע דברי הרשב"א שהובא בב"י בסי' ר"ן מחודש סט"ו וז"ל. תשובה תחלת כל דבר וכו' ולפיכך ראובן זה אין מתנותיו קיימין אא"כ נתן במתנת בריא ויכול הוא ליתן מהיום ולאחר מיתה ובכך קנו הגוף מהיום כו' ומיהו אם כתב כן אם רצה לחזור אח"כ אינו רשאי ואפי' מכר למזונות אינו מכור אלא עד שימות כו' אבל אם רצה לשייר ושייר בפירוש כן שאם רצה למכור שיהיה רשות בידו או שיכתוב בשטרי המתנות וכשלא אחזור כו' ומ"מ אם יש לו עסק או סחורה או מטלטלין שאינן מסוימים ורוצה לחלקם ולהרבות כו' איני יודע לו דרך כו' כי שמא מה שיהיה לו עכשיו לא יהיה לו בשעת פטירה כו'. והנה הרשב"א על הדרך השני הוא שכתב כן דהיינו במשייר כח לעצמו לחזור בו ואז אמרינן אולי מה שהוא בעין עכשיו לא יהיה בעין בשעת מיתה שימכרם או יאכלם ובזה לא נתחייב בדמיהם, אבל הדרך הראשון שכתב הרשב"א שיקנה באופן שלא יהיה לו כח לחזור בו אז אפי' לא יהיה בעין בשעת מיתה יתחייבו היורשים בדמיהם ומחוייבים לשלם תמורתן. ומעתה גם דברי רמ"א ס"ס רנ"ז נכונים דהרמ"א שם קאי אמה דכתב המחבר יכתוב לו מהיום אם לא אחזור בו עד לאחר מיתה כו' וע"ז כתב הרמ"א מ"מ צריך קנין כו' ואפי' קנין לא מהני אם רוצה ליתן דבר שאינו ברשותו כו', כוונתו שאם ירצה ליתן מה שברשותו כעת ודאי שיוכל ליתן אבל כיון שבידו לחזור יטענו היורשים שכבר מכרם ואכלם וצריך הוא אם ירצה לבטל טענת היורשים בזה ליתן מה שיהיה לו בשעת פטירה שע"ז לא שייך טענה שחזר בו ומכרם אבל בטל הוא מטעם דבר שאינו ברשותו, וציין כן בשם הרשב"א שכיון שכתב הרשב"א שאינו מוצא לו דרך וקשה הרי יכול למצוא דרך שיתן בפירוש מה שיהיה לו בשעת מותו אלא ודאי שזה מתחלת המתנה בטילה דהוי דבר שאינו ברשותו וממילא צריך ליתן מה שיש לו עכשיו וע"ז יש ליורשים לומר שאחר כך מכרם ועיקר כוונת המציין מה שציין על דבריו של רמ"א בסי' ר"ן בשם הרשב"א הוא על מה שכתב רמ"א שאינו מהני אלא דרך הודאה זהו מדברי הרשב"א מפורש וכ"ז פשוט. ומעתה בעובדא דידיה אם לא שייר הנותן כח לעצמו לחזור בו דברי היורשים בטלים לגמרי ואם שייר כח לחזור בו אז שפיר טוענים היורשים שכיון שמכרם חזר בו ולא יזכו המקבלים בדמי מחירם אבל עכ"ז כל שאר חפצים ומטלטלין וקרקעות שעדיין בעין זכו המקבלים. ומה שטענו היורשים דדמי לקני את וחמור וטוענים קים להו כסברא הסוברת דלא קני כלום, במחילה מכבודו דרום מעלתו זה לפי סברת מעלתו שהיה סבור שכוונת הרשב"א שאינו יכול להקנות כלל אבל לפ"מ שמפורש לעיל כוונת הרשב"א שודאי בשעת הקנין קנו אלא שאח"כ חוזר בו בשעה שמכר א"כ ממה שחזר חזר אבל מה שלא מכר עדיין לא חזר בו ודאי שנשאר כח המקבלים קיים:
אבל מה שאני תמה על מעלתו למה שבק פתחא רבא ועייל בפתחא זוטא ובפרצה דחוקה שהרי לפנינו במתנה שכתב בה כל הסחורות בעין וכל החפצים והמטלטלים תטול וכו', ואם באנו לפרש וכל החפצים והמטלטלים שמלת וכל מושך עצמו ואחר עמו ורצונו וכל החפצים וכל המטלטלים ובכלל המטלטלים כל מילי דרגילי לטלטל משמע וגם מעות בעין משמע שהרי מעות רגילין לטלטלו ולא עוד אלא אפי' נפרש דהך כל לא קאי רק על החפצים ולא על המטלטלים והיכא דאמר מטלטלי לפלוני דבכלל מטלטלין הוא רק מאני תשמיש ומבואר כ"ז במס' ב"ב דף ק"נ ובח"מ סי' רמ"ח. ומ"מ נראה לפע"ד דבכלל כל החפצים מעות בכלל דאין לך מה שאדם חפץ יותר ממעות וא"כ כיון שגם מעות בכלל א"כ אם לא הקנה אגב קרקע אין לך דבר שיוכל להקנות בו מטבע אם לא אג"ק או בהשכרת המקום כמבואר בסי' ר"ג ס"ט וכיון שלא נקנה המטבע היה למעלתו לפלפל אם קנה שאר דברים מחמת קני את וחמור:
ולא עוד אלא שאם היה הריעותא מחמת שהקנה דבר שאינו ברשותו או שלא בא לעולם עם דבר שברשותו לא היה כל כך גריעותא כמו מקנה מטבע עם שאר דברים ופוק חזי שבסי' ר"ג ס"י בהג"ה בהחליף מעות ומטלטלין מביא הרמ"א כל השלש דעות ובסי' ר"ט ס"ד בהג"ה החליט הרמ"א דדבר שאינו בעולם עם דבר שבא לעולם שקנה הדבר שבא לעולם ולא קנה הדבר שלא בא לעולם. וכמה כרכורים כרכר הסמ"ע בסי' ר"ג ס"ק י"ט ובכמה דחוקים נכנס ליישב דברי רמ"א בשני מקומות הנ"ל וגם נדחק מאוד שהרי בקני את וחמור גופיה הלכה כר"נ דאיהו קני וחמור לא קני. ולדידי נראה לפענ"ד שהכל ניחא בס"ד. והנה באה"ע סי' מ"א ס"ג כתב המחבר קידש נשים רבות ובהם שתי אחיות כו' ואם אמר כולכם מקודשות לי נכריות מקודשות וי"א אף נכריות אינן מקודשות והביא שם הח"מ וב"ש לחלק בין זה לקני את וחמור דקיי"ל דקנה דשם שני דברים הם את וחמור אבל כולכם דבר אחד הוא, ובשם הרב המגיד והר"ן כתבו דשם אף שאין לזה יד לקנות מ"מ השני יש לו יד קונה אבל הכא הקונה הוא אחד ודרך לוקח טוב ורע יחד והכל מקח אחד ואם לא יקנה אחד בטל כל המקח. ומעתה י"ל דס"ל להרמ"א דהקנה מעות ומטלטלים ביחד כיון שהמעות בעין נוכל לומר שני טעמים הנ"ל, דלטעם האחד מיירי שהמעות והמטלטלים מונחים לפניו ואמר כל מה שמונח כאן אני מקנה לך. וכן לטעם השני הקונה אין דעתו לקנות זה בלא זה אבל בדבר שאינו ברשותו עם דבר שברשותו א"א לומר שמונחים לפניו שהרי אכתי אינו ברשותו ובפרט בסי' ר"ט דמיירי שלא בא לעולם עדיין וא"כ אינו לפניו ולא שייך לכוללו בדיבור אחד, וכן טעם השני דנימא שאין דעת הקונה לזכות זה בלא זה כיון שזה עדיין אינו בעולם וזה ישנו לעולם והוא מקנה לו מעכשיו וזה יודע הלוקח שאחד מהם אינו בעולם ובשום ענין לא יהנה בו עכשיו לא שייך לומר שאינו רוצה לזכות בזה בלא זה. כן נראה לפענ"ד לתרץ דברי רמ"א שלא יסתרו זא"ז וחילוק נכון הוא לדעתי. ומעתה בעובדא דידיה נאמר אם בסוף השטר נאמר וקנינא על כל הנ"ל א"כ נכלל הכל בקנין אחד כמו בכולכם ושייכי בו שני טעמים הנ"ל דשייכי בכולכם מקודשות לגריעותא ואם נאמר בתחלת השטר קנו ממני איך שאני נותן כו' א"כ כל אחד דבר בפ"ע אעפ"כ להטעם שהקונה הוא אחד יש ריעותא. ומכל מקום יש לחלק כיון דלאו ודאי אתי ועיין בסי' כ"ו. אבל אם נאמר בלשון הודאה לשון עבר שהקניתי כו' אין כאן ריעותא כלל שכל מה שהודה הודאת בע"ד כמאה עדים וגם המעות נקנו שאנו אומרים שכבר הקנה אג"ק, ולמראה עיני מעלתו מלשון השטר ישפוט:
אמנם בגוף הדבר שהחליט שמ"ש בלשון הצואה כל הסחורות בעין כו' יש לפרש מה שהוא בעין בשעת הצואה ולא הוי דבר שלא היה ברשותו כי יש לפרש הלשון שלא יתבטל הקנין לגמרי. אני תמה והרי בסי' מ"ב ס"ט בהג"ה כתב רמ"א דהיינו דוקא בדבר דליכא למיתלי בטעות אבל בדבר שאפשר שטעה בו הנותן כגון דאמר לשון דלא מהני במתנה ודאי נתבטל השטר וא"כ גם כאן אולי טעה הנותן והיה סבור שיכול להקנות מה שיהיה לו בשעת מותו ולכן צריך לדקדק בלשון השטר בזה לפניו ולאחריו, ואם העדים קיימום יש לשאול אותם איך ואיזה לשון שמעו מהנותן, ותו לא מידי: