נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/צה

<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · צה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן צה

תשובה להרב התורני והרבני מוהר"ר יוסף קראטשין נ"י:

ראיתי נתקשה בדברי הרמב"ם ריש הל' נערה שפסק סתם במאנס חייבי כריתות בלי התראה שמשלם קנס ולא חילק בין יכול להציל באחד מאבריו כמבואר בסנהדרין דף ע"ג ע"ב דמקשה חטא אלו ח"כ ורמינהו וכו'. הנה זו קושיא גדולה היא וראויה אליו. והנה כמדומה אני כנזכר בחלום שזה כמה שנים ראיתי קושיא זו באיזה ספר ומה אעשה כאן ואני אומן בלא כלים. והנה קושיא זו צריכה עיון והזמן בוגד כי עדיין לא השלמנו עם התלמידים מס' עירובין וגם שאר טרדות בעתות יקר הערך כימים הללו ואעפ"כ לכבודו השקפתי בקושיא זו אתמול. וזה הנלענ"ד דהרמב"ם דחה הך סוגיא דסנהדרין לגמרי. דהנה התוספות במס' יבמות דף נ"ט בסוף ד"ה אלא לאו שלא כדרכה שדו נרגא בקושיא זו מה דהקשה הגמרא כאן בסנהדרין אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה וז"ל התוס' שם אבל קשה אי לא מיחייב קנס בהעראה א"כ מאי פריך בבן סורר ומורה הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מא"ל הא לדידי נמי אתיא שפיר דהא לא מיחייב קנס בהעראה אלא בגמר ביאה ממש עכ"ל התוס'. ונשארו בקושיא והיא קושיא וסתירה גדולה על דברי הגמרא. אמנם הנראה לפענ"ד לתרץ דברי הגמרא ואדקדק עוד מה דקשה לי בהך סוגיא דסנהדרין דמרשים הגמרא חטא אלו ח"כ ורמינהו ואלו נערות שיש להם קנס וכו'. והנה אתמהה לשון זה חטא אלו ח"כ אינו מלשון הברייתא רק לשון הברייתא בדף ע"ג ע"א הוא זה ת"ר אחד הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר נערה מאורסה ואחר חייבי מיתות ב"ד ואחר ח"כ מצילין בנפשו וכו' ואח"כ קאמר הגמרא מנה"מ אמר קרא ולנערה לא תעשה דבר וגו' נער זה זכר נערה זו נערה המאורסה חטא אלו ח"כ וכו'. והנה כאן דבא למירמי ברייתא אמתני' דאלו נערות היה לו להרשים רומיא דיליה על גוף הברייתא וכך היה לו להרשים ואחר ח"כ מצילין וכו' ורמינהו וכו' אבל מה ענין רומיא זו לטעם הדבר דחטא אלו ח"כ יהיה הטעם מאיזה צד שיהיה כיון דתנינא בברייתא דח"כ מצילין בנפשו שוב איכא למירמי אלו נערות שיש להן קנס. ודבר זה אצלי פליאה נשגבה מאד. ונראה לפענ"ד משום דבדף ע"ג ע"א הקשו התוס' בד"ה ח"כ וחייבי מיתות ב"ד וא"ת תיפוק לי' מדאיתקש כל עריות בפ' אחרי מות כדאמר בריש הבע"י וי"ל מדמיעט בהמה ש"מ דלא מקשינן הכי מיהו קשה הא בהמה לא איתקיש מדבעי ליה קרא לרבות העראה בבהמה בפד"מ עכ"ל, ונשארו בקושיא. ומעתה אני אומר קושיא שהקשו במס' יבמות דף נ"ט על סוגיא זו כמו שהעתקתי דבריהם למעלה וקושיא זו שהקשו כאן מתורצת חדא בחברתה. דהנה עיקר קושייתם במס' יבמות הוא לשיטתם שם דבהעראה אין קנס לפי שלא נתרבתה העראה להיות כגמר ביאה לענין קנס דהא לעריות וחייבי לאוין וחייבי עשין ואשה לבעלה ויבמה מצריכין קראי לעיל לרבות העראה ע"ש בדבריהם. והנה עיקר דבריהם שאין לנו שום יתור בהעראה לאוקמי אאונס ומפתה. והנה העראה דכתיבא באחות האב מוקמינן התם בריש פ' הבע"י באם אינו ענין לאחות האב דאתיא בהיקשא דר"י תנהו ענין לבהמה. והנה אי הוה אמרינן דגם בהמה נכלל בהיקשא דר"י א"כ אייתר העראה זו לגמרי וליכא לאוקמי בשום דבר דכולהו יליף התם בלימוד בפ"ע עריות וח"ל וח"ע ואשה לבעלה ויבמה ליבם ויבמה לשוק לכל אחד יש לימוד וא"כ הך העראה דאחות האב דמייתר הוה מוקמינן באם אינו ענין לגופיה תנהו ענין לאונס ומפתה וממילא גם באונס ומפתה איתרבו העראה דלא כסברת התוס' ושפיר הוה מקשה בבן סורר למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מא"ל אלא דכיון שראו התוס' דכבר פסקו סוגיא דריש הבע"י דהעראה דאחות האב איצטריך לבהמה מכלל דבהמה לא הוקשה בהיקשא דר"י ואין לנו יתור לרבות אונס ומפתה ולכך נשארו בקושיא על קושיית הגמרא בסוגיא דבן סורר. והנה נחזי אנן סוגיא זו עצמה דבן סורר ודאי ס"ל דבהמה איתא בהיקשא דר"י דאל"כ למה לי חטא מות לרבות ח"כ וחייבי מיתות ב"ד תיפוק ליה מהיקשא דר"י וכקושיית התוס' כאן, וצ"ל כתירוץ התוס' מדמיעט בהמה ש"מ דלא מקשינן הכא, ועל זה קשה קושיית התוס' דאכתי ל"ל חטא תיפוק ליה מהיקשא ואי מדמיעט בהמה הא בהמה לא הוקשה א"ו מדאיצטריך כאן חטא מכלל דגם בהמה הוקשה בהיקשא דר"י להעראות ואייתר העראה דאחות האב לאונס ומפתה גם באונס חייב על העראה שפיר קשה ורמינהו אלו נערות שיש להם קנס ושפיר מרשים הגמרא חטא אלו ח"כ ורמינהו דבלא"ה על הברייתא לא הוה קשה דהוה אמינא כמו שתירצו תוס' דקנס אינו חייב רק על גמר ביאה וקטלא מיחייב על העראה ולא קשה ורמינהו. זה הנלענ"ד בסוגית הגמרא כאן. אלא קשה לפי הסוגיא דריש הבע"י וסוגיא דארבע מיתות דאיצטריך העראה דאחות האב לבהמה מכלל דבהמה לא איתקש בהיקשא דר"י וא"כ קשה ל"ל חטא מות כקושיית התוס'. ונלע"ד דגם סוגיות הללו נכונים. והנה לכאורה קושיית התוס' שהקשו ל"ל חטא מות אין לה שחר דהא כאן איצטריך נער ונערה חד למעוטי שבת וחד למעוטי ע"ז ובהמה כמבואר בסוגיא זו וא"כ אי לאו דחטא מות נער או נערה לחוד לא הוה יכול למכתב דאז הוי אתי ע"ז בק"ו והוה צריך למפרט תרתי ואז הוה אמינא דלא אתי למעוטי ע"ז אדרבה ע"ז אתיא בק"ו אלא אתי למעוטי שאר עריות דלא נילפינהו בהיקשא דר"י ולכך איצטריך חטא מות דמרבה בהדיא שאר עריות ח"כ חייבי מיתות ב"ד א"כ ודאי נער ונערה למעוטי ע"ז ושבת. ולכאורה אין מקום לקושיית התוס'. ונראה לפענ"ד דקושית התוס' הוא רק לר"א ב"ר שמעון דסובר דגם ע"ז ושבת מצילין, ע"ז מק"ו ושבת ילפינן חילול חילול וא"כ לא אימעט רק בהמה ושפיר הקשו התוס' דלא איצטריך לא ריבוי ולא מיעוט וכולהו נילף מהיקשא ובהמה ממילא אימעט דהא לא איתקש בהיקשא דר"י:

העולה מזה דקושיית התוס' היא רק לראב"ש ולדידיה שפיר מוכח דגם בהמה איתקש בהיקשא דר"י וממילא אייתר העראה דאחות האב לאונס וגם האונס משלם קנס בהעראה אבל לחכמים דסברי דע"ז ושבת לא ניתן להצילו בנפשו אין מקום לקושית התוס' ושפיר אמרינן דבהמה לא איתקש כלל בהיקשא דר"י וא"כ סוגיא דריש הבע"י וסוגיא דארבע מיתות הוא אליבא דרבנן:

העולה מזה שכל קושיית הגמרא ורמינהו אלו נערות הוא רק לראב"ש דלדידיה גם אונס חייב קנס אהעראה אבל לרבנן אין אונס מתחייב בקנס רק בגמר ביאה וקטלא כבר מתחייב בהעראה אין מקום לקושיית הגמרא וכמו שהקשו התוס' ביבמות דף נ"ט. וא"כ כיון דהרמב"ם פסק בפ"א מהלכות רוצח כרבנן דשבת וע"ז לא ניתן להצילו לכך פסק סתם בהל' נערה דח"כ משלם קנס. זהו הנראה לענ"ד ביישוב דברי הרמב"ם ואם הוא קצת באורחא חריפתא עם כל זה כאשר יעיין מעלתו בכל המקומות יראה שכל הדברים נכונים וקרובים לאמת:

סליקו להו שאלות ותשובות מחלק אבן העזר