נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/צג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צג
עריכהתשובה להרב מוהר"ר ישראל מ"ץ בק"ק בנהרטי:
על דבר שאלתו ביבם קטן ואביו מעיד עליו שהוא בן י"ג שנים ויש לו שערות הרבה אבל אין בכולן אפילו אחת שתהיה כרוחב אצבע רק קצתן הם כדי לקרוץ בצפורן וקצתן כדי ליטול בפי זוג וקצתן כדי לכוף ראשן לעיקרן, אם יש לסמוך על השנים ע"פ האב. זה תורף השאלה:
הנה דין זה פשוט בטור סימן קס"ט ובש"ע סעיף י"א שאין סומכין במנין השנים לא ע"פ קרובים ולא ע"פ נשים אלא ע"פ עדים כשרים להעיד. ובמרדכי פרק מ"ח מבואר דבר זה בארוכה בשם גאונים הרבה מאד וראשי המורים. ולהיותי אוהב לחקור כל דבר אחר שרשו ולא מצאתי לדבר זה שורש לא בגמרא ולא בשלשה עמודי הוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. הן אמת שהטור בסי' קס"ט העתיק דין זה בשם הרמב"ם אבל לא כתבו הרמב"ם לענין חליצה, וזה לשון הרמב"ם בפ"ב מאישות הלכה כ"ב והלכה כ"ג. אין סומכין על הנשים במנין השנים ולא על הקרובים אלא ע"פ שנים אנשים כשרים להעיד. האב שאמר וכו' נאמן לקרבן ולא למכות ולא לעונשין, בני זה בן י"ג שנים נאמן לנדרים ולערכין ולחרמים ולהקדשות ולא למכות ולא לעונשין עכ"ל. וא"כ איכא למימר שגם תחלת דברי הרמב"ם שאין סומכין במנין השנים היינו ג"כ למכות ולעונשין, אבל לחליצה למה לא יהיה נאמן והלא ע"א נאמן באיסורין. וכן הרב המגיד שם פוסק דאין סומכין ע"פ נשים וכו' כתב זה נלמד מסוגיא דפרק האומר בקידושין דנלמד משם דעדות בעי עכ"ל. והרי שם לא נזכר אלא שאינו נאמן למכות ולעונשין. והנה ראיתי שהמרדכי שם בשם הגאונים והב"י הביאו ויהיב ביה טעמא וזה לשונו. דאין להביא ראיה (פי' ראיה שיהיה נאמן) מאשתמודעינהו דפרק החולץ דהתם גילוי מלתא בעלמא הוא דבלא"ה תופסין אותו בחזקת שהוא אחיו מן האב אבל אם לא היינו מוחזקים בו שהוא אחיו מן האב והביא עדים שהן קרובים לעדות הא לא הוי גילוי מלתא וכ"ש הכא שהיינו מוחזקים בו בחזקת קטן אין הקרובים נאמנים להוציאו מאותה חזקה. ומה שכתב ר"ת וכו' וגם היתר יבמה הוא דבר שבערוה כדאיתא בפ' האשה רבה בעניותנו צריכה גט מספק והולד ספק ממזר ואין דבר שבערוה פחות משנים ועיין במרדכי שהאריך:
והנה הא דיליף דין זה בתורת ק"ו אם על עדות שהוא אחיו מן האב אם לא היה מוחזק לזה בלא"ה אינו נאמן ק"ו שאינו נאמן לומר שהוא גדול שבא להוציא מחזקה שיש לו חזקת קטנות. אני אומר כשל עוזר ונפל עזור ודין זה עצמו שאינו נאמן להעיד גם מן הסתם על מי שאין מכירין אותו כלל ולומר שהוא אחיו מן האב מנ"ל להמרדכי, ולא מצאתי לדבר זה שורש. ובש"ע סי' קנ"ז סעיף ב' סתם וכתב אפילו קרוב ואשה וכו' נאמן לומר פלוני אחי פלוני מאביו ולא הוזכר בש"ע דבעינן שיהא מוחזק בלא"ה והב"ש שם ס"ק ב' הביא דברי המרדכי וכתב דלא משמע מדברי שאר פוסקים כן והרי נסתר ראיית המרדכי. ולא עוד אלא אפי' יהיבנא להמרדכי דידיה ולומר דאינו נאמן להעיד שפלוני אחי המת היינו משום דרובא דעלמא לאו אחוהי דמיתנא הוא וא"כ בא העד להוציא את פלוני מהרוב אבל להעיד שהוא בן י"ג שנים אינו לסתור הרוב. ואפילו אם נודה להמרדכי שזה מיקרי שבא להוציא מחזקה שהיה לו חזקת קטנות אכתי לאו ק"ו הוא דרובא עדיף מחזקה ומה גם מחזקה זו שנדון עליה אח"כ אם זהו מיקרי חזקה שהרי התוס' ביבמות ריש האשה רבה דף פ"ח ע"א בד"ה ברי לי דשומן י"מ דגמרינן מנדה דכתיב וספרה לה וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא נמי. ואומר ר"י דנדה נהי שראתה עכשיו מ"מ לא איתחזק שתראה לעולם א"כ ק"ו חזקת קטן שודאי הולך וגדול ואינו בחזקת קטן לעולם שלא מקרי חזקת קטנות חזקה כל כך. והנה ממקום שבא המרדכי אדון אני ההיפוך דכיון דכל הפוסקים לא חילקו במעיד שהוא אחיו מאביו דבעינן שיהיה מוחזק בלא"ה וכמו שכתב הב"ש, ולא עוד אלא שאני אומר שהמרדכי לפי הנראה מלשונו הוא מפרש מה שאמרו בפ' החולץ דף ל"ט ע"ב והלכתא גלוי מלתא בעלמא היא היינו שבלא"ה מוחזקים בו כנראה מלשון המרדכי שזהו אצלו פירוש של גילוי מלתא שאמרו בגמרא שם. וכיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש נראה מדבריהם שלא פירשו כן כאשר יבואר אח"כ אם כן לא נזכר בגמרא שום רמז מזה שיהיה מוחזק בלא"ה א"כ פשיטא דנאמן אפילו על אדם הבא לפנינו ממקום רחוק להעיד שזה אחוה דמיתנא ולמה לא יהיה נאמן להעיד על היבם שהוא בן י"ג שנים. וכבר כתבתי שיש ק"ו אם זה בא להוציא מהרוב נאמן ק"ו שזה אינו בא נגד הרוב שיהיה נאמן:
אמנם יש להשיב על זה דשם הטעם מבואר בגמרא דהוי גילוי מלתא בעלמא. ונחזי אנן פירוש הדברים של גילוי מלתא בעלמא אם שייך גם בזה שהוא בן י"ג שנים. הנה הרי"ף פירש גלוי מלתא שהעד אינו בא להעד לא על מלתא דאיסורא ולא על ממונא אלא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין הוא גברא פלן והא ניהי איתתא פלניתא וכו' ושרן ליה למסמך אפומייהו ולמסהדי עילויה דהאי גברא וכו' בין לענין איסורא ובין לענין ממונא. וכן פירש הרא"ש אלא ששטחיות לשונו של הרי"ף משמע שלא עתה בפנינו ב"ד מעיד הקרוב אלא שעד שמע מפי קרוב והעד מעיד לפנינו. ואולי כוונת הרי"ף שהעד בעת ששמע דבר זה מפי הקרוב עדיין לא נודע מעסק חליצה ולכן לא היו דברי הקרוב לא לאיסורא ולא לממונא וסומך העד על דבריו ומעיד עליו בעת החליצה. וא"כ בעת החליצה בעינן עדים כשרים ששמעו כבר דבר זה מפי הקרוב ודבר זה חומרא גדולה לא נזכר בש"ע ולא בדברי האחרונים. רק אחרי כתבי זה מצאתי בב"י סי' קנ"ז שכתב בשם הריב"ש שכן משמע מדברי הרי"ף והב"י דחה דבריו וכתב בשם כמה גדולים להיפך. אבל עכ"פ לענ"ד דברי הרי"ף מורים על כוונת הריב"ש. אמנם הרא"ש השמיט סוף דברי הרי"ף וא"כ משמע שאפילו בשעת מעשה נאמן ולפ"ז גם באב שמעיד על בנו שהוא בן י"ג שנים אינו מעיד לא על איסור ולא על ממון רק מעיד על בנו שהוא גדול ורשאי לעבור לפני התיבה ולהוציא רבים ידי חובתן וממילא סמכינן עליו לענין חליצה. אלא דקשיא למה אינו נאמן על בנו שהוא בן י"ג שנים למכות ולעונשים נימא שהאב אינו מעיד לא לאיסור ולא לממון רק על השנים והבן ממילא לוקה ונענש וגילוי מלתא בעלמא הוא. ובשלמא לפי מ"ש לפרש דברי הרי"ף וכפי דברי הריב"ש א"כ שם מיירי שכבר עבר הבן עבירה שחייב עליה מכות ועונשים ושוב גם על השנים אינו נאמן. אמנם לשאר הפוסקים קשה. ונראה דשאני ביבמה שסומכים משום דדייקא ומינסבא מתוך חומר שהחמרת בסופה אף שלדעת הרא"ש אין ע"א נאמן להעיד שמת יבמה שאני התם שמעיד על דבר זה עצמו להתיר היבמה שהרי ע"פ מיתת היבם תיכף היא מותרת לשוק לא מקרי גילוי מלתא אבל כאן אף שהוא מעיד שהוא אחיו וע"י זה אינה ניתרת רק ע"י החליצה שחולץ אח"כ ולכן מקרי גילוי מלתא. ובזה בלא"ה ניחא דאב המעיד על בנו שהוא בן י"ג שנים למכות ולעונשים מיירי שכבר עבר הבן עבירה שנתחייב עונשים ותיכף ע"י עדותו שהוא בן י"ג שנים מתחייב העונש אבל בזה שמעיד שהוא בן י"ג שנים לא הותרה היבמה ואינו מעיד לא לאיסור ולא לממון רק אח"כ ע"י החליצה היא נתרת ועכ"פ אין הפרש אצלי בין מעיד שהוא אחיו מאביו ובין מעיד שהוא בן י"ג שנים שניהם שוים דהוי גלוי מלתא:
אמנם הרמב"ם מפרש גלוי מלתא שאפשר לידע אמתת הדבר שלא מפיהן עיין בפ"ד מהל' יבום, וכוונתו שמתיירא לשקר שהרי יכול להוודע ע"פ עדים שזה אינו אחיו מאביו ויאחז בשקרו. וג"כ אני אומר שג"כ יכול להוודע שזה אינו בן י"ג שנים וג"כ מתיירא לשקר. ואמנם לפי מה שפלפלו לקמן בפרק האשה רבה דף צ"ג ע"ב וצ"ד ע"א פלפול בע"א ביבמה להתירה לעלמא ואמאי לא נימא גם שם שיהיה נאמן כמו במעיד שזה אחוה דמיתנא, נראה דלכל השיטות אתי שפיר דלהרא"ש שמפרש גלוי מלתא באינו מעיד על איסור והרי שם במעיד שמת יבמה או שמת בעלה ואח"כ בנה עיקר עדותו להתיר היבמה ותיכף בעדותו היא מותרת ולכן אף שפוסק הרא"ש שם להחמיר שאין ע"א נאמן אפ"ה באחוה דמיתנא מהימן. וכן לדידי בבן י"ג שנים. ולדעת הרמב"ם שפירש גלוי מילתא היינו שיכול להתברר שקרו מ"מ לא קשה שהרמב"ם פוסק באמת גם שם שע"א נאמן וסובר שהמסקנא היא להקל. וא"כ סוגיא דפרק החולץ והלכתא אפילו קרוב גלוי מלתא היינו להמסקנא דשם דבאמת עד א' נאמן ולאו דוקא ע"א ואפילו אשה וקרוב באופן שהך מלתא דלא יהא עד אחד נאמן להעיד שהוא בן י"ג שנים אי אפשר להתקיים לא לפירוש הרי"ף והרא"ש ולא לפירוש הרמב"ם. ואמנם כל הגאונים הסוברים דאינו נאמן כפי שהובא במרדכי ואפילו יהיבנא להו לחלק בין מעיד שזה אחוה דמיתנא ובין מעיד שהוא בן י"ג שנים ואפילו יהיבנא להו כמ"ש המרדכי בשמם דאחוה דמיתנא ג"כ אינו נאמן אלא א"כ מוחזק בלא"ה וזהו הפירוש של גלוי מלתא מ"מ אכתי קשה למה במעיד ליבמה שמת היבם שג"כ איתחזק איסורא ויש לו חזקת חיים וג"כ הוי דברים שבערוה ולמה עד אחד נאמן. ואי משום דדייקא משום חומר שבסופה גם כאן דייקא מתוך חומר שבסופה אם שיתברר שהוא פחות מבן י"ג שנים והיא תנשא לאיש יהיה כל חומר בסופה. אמנם להיות גאונים הללו גדולי הקדמונים בעל התרומה וריב"ק וריב"ם ורבינו ברוך ומהר"מ ורבינו תם ור"י ור' יואל הלוי וכהנה גדולי ישראל אין מספר והטור, צ"ל דאינהו באמת ס"ל כדעת הרא"ש דע"א ביבמה להתירה לשוק אינו נאמן דמסני סניא ליה ולא דייקא וא"כ ה"נ איכא למימר דסניא ליה והיא יראה כשיגדיל פן ירצה לייבם לכן רוצה לחלוץ ממנו בקטנותו. אמנם זהו הנ"ל ליישב דעתם וכ"ז לפי פירוש המרדכי גלוי מלתא היינו שהוחזק בלא"ה וכבר כתבתי ששלשה עמודי הוראה הרמב"ם והרי"ף והרא"ש לא פירשו כן וגם על הש"ע תמיה לי שהרי המחבר בסימן קנ"ח סעיף ג' פסק דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק ואיך פסק בסימן קס"ט סעיף י"א דלהעיד שהוא בן י"ג שנים צריך עדים כשרים וצריך לומר דס"ל דעד אחד המעיד שמת היבם שפיר דייקא דכשיבוא היבם הרי השקר לעיני כל, משא"כ דבר שאינו יכול להיות גלוי עינים לעיני כל רק על פי עדים לא מקרי עבידא לגלויי. ובמת בעלך ואח"כ בנך שג"כ אינו יכול להתברר ההיפוך כי אם ע"פ עדים מ"מ לא איתחזק איסורא ואדרבה בחזקת היתר לשוק עומדת משא"כ ביבם קטן שמצטרפין שניהם שיש לו חזקת קטנות והיא בחזקת איסור עומדת ואין השקר יכול להיות גלוי לעין כל מחמיר הש"ע:
א"נ יש לומר דשם משום עיגונא הקילו. דבמת יבמך אם לא נאמין לדברי העד תשאר עגונה ובמת בעלך ואח"כ מת בנך ג"כ אם לא נאמין תשאר עגונה שאין לומר שיחלוץ לה יבמה דהרי שם ע"כ ביש יבם מיירי שאם אין יבם מה לנו במיתת הבן אלא דביש יבם מיירי וא"כ יחלוץ לה יבמה ואין כאן עיגון, יש לומר שאי אפשר לנו להניחה לחלוץ פן יתברר שאמת העיד שמת בעלה ואח"כ בנה ואתה מצריכה כרוז לכהונה וא"כ שפיר תשאר עגונה. אבל במעיד שהוא בן י"ג שנים אין כאן תקנת עגונה שהרי תוכל להמתין לה עד שיהיה בן י"ג שנים בודאי אבל לאשתמודעינהו דאחוה דמיתנא הוא דומה דהרי מיירי אף שיש יבם אחר דדוחק לאוקמי דליכא יבם אחר רק ידענא שיש אחוה למיתנא ומעיד העד שזה אחוה דמיתנא וסתמא פסק הש"ע דנאמן לומר אחוה דמיתנא אפילו יש כאן אח קטן לפנינו:
ודע כי בכל אלה אכתי אין כאן דבר שבערוה בבירור דאנן קיי"ל כשמואל ביבמות דף צ"ב ע"א דצריכה גט מספק וא"כ אם קדושין תופסין לאו דבר שבערוה הוא. ומה שכתב המרדכי שהולד ספק ממזר אני תמה שלהרי"ף והרמב"ם אינו ממזר כלל. ולהרא"ש הוא ממזר דרבנן דמיחלף באשה שהלך בעלה למדה"י. ומעתה כל הפלפול בדף צ"ד אם עד אחד נאמן ביבמה היינו אם נימא דאין קדושין תופסין והיינו להעיד שמת בעלה וא"כ בנה אבל במעיד שמת יבמה בודאי אפילו אינו דבר שבערוה שפיר מספקא ליה דבאיתחזק איסורא אפילו בשאר איסורין אין עד אחד נאמן. ונוכל הלין טעמא עכ"פ נראה לי שאין להחמיר כל כך בענין עדות על קטן שהוא בן י"ג שנים ואף שאין בכחי לחלוק על גדולי הקדמונים אבל עכ"פ כל מה דאפשר להקל יש להקל:
ומעתה נבוא לשאלתו של מעלתו. ומתחלה נדבר בענין שערות אפילו אם היו עדים שהוא בן י"ג שנים. והנה בפירוש סדר חליצה סעיף כ"ז שהוא כרוחב אצבע שקורין אמה. ודעת הב"ח דאם אין היבמה יושבת עגונה כמה שנים גם על שעור זה אין לסמוך כ"א ארוכות הרבה. ובסימן קנ"ה סעיף י"ח פסק הש"ע דשעור אורך השערות לחליצה הוא כדי לכוף ראשן לעיקרן וכתב שם הב"ש בס"ק כ"ח בשם הט"ז דאין זה סותר למה שמבואר בפירוש סדר החליצה דבעינן כרוחב אצבע דשם מיירי באינו ידוע שהוא בן י"ג שנים וגם שם א"צ בדיקת גומות. ולפ"ז היכא דידוע שהוא בן י"ג סגי בשערות כדי לכוף אלא שצריך בדיקת גומות. ואם נימא שאין אנו בקיאין בגומות א"כ בעינן ריבוי שערות ואז סומכין שלא לבדוק אחר גומות. ודע דבריבוי שערות הללו לא בעינן כדי רוחב אצבע שהרי בדעת המחבר לא הוזכר רוחב אצבע כלל והשיעור הגדול שנזכר בדברי המחבר סימן קנ"ה הוא לכוף ראשן והמחבר כתב בסימן קס"ט אם יש להם ריבוי שערות או שהן ארוכות כמו שרגילין לאיש גדול חזקה וכו' וע"ז סומכין שלא לבדוק אם יש גומות וכו'. הרי דריבוי שערות אף שאינן ארוכות לא בעי בדיקת גומות וא"כ סתם שערות היינו כפי שיעורן לחליצה להמחבר דהיינו כדי לכוף אבל אם אין ברבוי כדי לכוף רק מעט שערות הה כדי לכוף א"כ בעינן בדיקת גומות. ואז לא היה מקום להקל בשאלה שלו אפילו היה עד שהוא בן י"ג שנים. אכן הב"ש בסי' קס"ט ס"ק יו"ד השיג על הב"ח שכתב שאין אנו בקיאין בבדיקת גומות ודעת הב"ש דגומות בלי שערות אין אנו בקיאין. אבל אם יש שערות רק לבדוק אם יש גומות תחת השיער שפיר אנו בקיאים: והנה שורש כל עיקר דבר זה שאין אנו בקיאין בגומות הוא מדברי הטור בסימן קנ"ה בשם ספר התרומה, ואני תמה על שני גדולי הדור הב"ח והב"ש דלדעתי לא נזכר שם כלל שאפילו בגומות בלי שערות אין אנו בקיאין, וז"ל הטור ובספר התרומה החמיר וכתב דבזמן הזה אינה ממאנת אחר י"ב שנים אפילו לא בעיל משום דקיי"ל גומא אע"פ שאין שערות ואין אנו בקיאין להבחין בדבר זה שלא יהיה בו גומא. וכוונתו דלא ראינו גומות אינו ראיה ואולי יש גומות שמתוך קטנן אין חוש הראות שלנו שולט אבל היכא שאנו רואין גומות אפילו גומות לחוד בלי שערות למימר שאין חוש הראות שלנו מועיל למה שאנו רואים בחוש זה לא שמענו מעולם ומ"ש הב"ח בשם סה"ת והסמ"ג דאין לחלוץ אלא א"כ יש ריבוי שערות או בשערות ארוכות הרבה וכו' ע"ש בב"ח בסי' קנ"ה, ואני תמה על הב"ח מה ענין שמיטה אצל הר סיני וכי בשביל חסרון בקיאות הגומות בעי סה"ת ריבוי שערות הלא לא בעי ריבוי שערות רק בשביל שלא נצטרך עדות על השניה. וזה לשון הסמ"ג בהלכות חליצה כתב בספר התרומה שאם יש ריבוי שערות או שערות ארוכות הרבה שגם על שנותיהם יש לסמוך על כך שהגיעו בלא הוחזקו ע"פ השכנים וע"פ עדות ע"ש. הרי דלא בעי ספר התרומה ארוכות הרבה או ריבוי שערות אלא בשביל חסרון ידיעת השנים אם הוא בן י"ג שנים. ואדרבה משם מוכח עכ"פ דלא כב"ח דע"כ כשיש שערות אנו בקיאין בבדיקה של הגומות דאל"כ א"כ לעולם בעינן ריבוי שערות או ארוכות הרבה. א"כ היכא משכחת לה להך דינא שפסק ס' התרומה והסמ"ג עצמם דלא סמכינן על האב במספר שנותיו ממנ"פ אי יש שערות ארוכות או ריבוי שערות לא בעינן אפילו לסמוך על האב כלל ובלי עדות האב מהני ואי ליכא שערות ארוכות הרבה ולא ריבוי שערות א"כ אפילו יש עדים שהוא בן י"ג שנים לא מהני דהרי לא בקיאינן בגומות א"ו שאנו בקיאין בגומות עכ"פ במקום שערות כדברי הב"ש. ואין לומר שהחילוק הוא ביודעים שהוא בן י"ג שנה מהני ריבוי שערות קטנות ובלא יודעים בעינן ריבוי שערות גדולות קצת דהרי בבעל התרומה לא נזכר רק ריבוי שערות סתם. וכיון שנתברר לנו בלי ספק שאנו בקיאין בגומות א"כ קשה עלינו הדין דשערות דבעינן כדי לכוף ראשן ממנ"פ היכי מיירי אי אין בהם גומות כי יש בהן כדי לכוף מאי הוי ואם יש בהן גומות א"כ אפילו בקטנות מאד דל שערות מהכא הרי בגומות לחוד סגיא. וצ"ל דנ"מ היכא ששתי שערות יוצאות מגומא אחת דלענין שערות מהני אף מגומא אחת אבל בלי שערות לא מהני גומא אחת ובזה בעינן כדי לכוף וממילא אם כל אחת יוצאה מגומא אחת בפני עצמה אפילו קטנות ביותר מהני ופעולת השערות הוא רק שע"י השערות אנו מכירין הגומא כי בלי שערות כלל לדברי הב"ש אין אנו בקיאין בגומא, וכבר כתבתי שלדעתי אף בלי שערות כלל אנו בקיאין להכיר שיש גומא אלא שאני אומר אפילו לדעת הב"ש עכ"פ שערות קטנות ג"כ מהני אם יוצאות משני מקומות. ולקמן נדבר עוד מזה ועכשיו נבוא למה שנוגע לדינא:
הנה הב"ח בסימן קנ"ה פסק כשיש ריבוי שערות א"צ לבדוק באורך השערות כלל דמסתמא הגיע לכלל גדלות אם יש ריבוי שערות וא"צ לבדוק אם יש בעיקרן גומות גם א"צ לבדוק אם יש ביניהם על הפחות שתי שערות שיהיה בהם שיעור כפיפה. אלא שכל זה נוכל לומר בנודעו השנים ע"פ עדים וזה עיקר חששא של מעלתו דאולי בלא נודעו השנים ע"פ עדים כשרים בעינן ריבוי שערות שיהיה בכולן כדי לכוף.
והנה אני אומר לו כבר כתבתי דמ"ש המחבר בסי' קס"ט סעיף י"א דאם יש ריבוי שערות חזקה שבאו לכלל שנים מדלא הזכיר בריבוי השערות שיעור גודלן מכלל דכוונתו על סתם שערות כפי שעורן לחליצה. אלא דפירשתי כוונתו בכדי כפיפה משום שזה שעורן לחליצה וכיון שאם יש לכל שיער גומא בפני עצמה מהני לחליצה אף בפחות משיעור זה ממילא אם יש ריבוי שערות אף קטנות וכל אחת מגומא סומכין שהגיע לכלל שנים. ומעתה יוכל מעלתו לבדוק שם הנער אם יש בו ריבוי שערות לכל אחת גומא:
אלא שאני אומר אף שהוכחתי דהיכא דכל שיער מגומא בפני עצמה מהני אף בשערות קטנות וזה הוכחתי מכח קושיא דדל שערות מהכא הגומא מהני. אומר אני שיש להשיב דגומות לחוד ודאי מהני אבל בשערות יוצאות מהגומות והשערות קטנות משעורן גרע טפי. וזה לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' אישות הלכה י"ז נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהם שיער הרי אלו סימן חזקה שערות היו בהם ונשרו עכ"ל. וכן הוא בש"ע סי' קנ"ה סט"ז. הרי שאין הגומות מצד עצמן סימן אלא שאנן אמרינן חזקה היו בהם שערות אלא נשרו ואמרינן מסתמא היו בהם שערות כדי כפיפה. וכל זה אם אין שערות כלל אבל אם יש בהם שערות ואנו רואין שהם פחות מכדי כפיפה לא מהני הגומות:
ויש לפלפל בזה בקושית הגמרא בנדה דף נ"ב דמקשה לא לישתמיט תנא ואשמעינן גומות עיין שם ולדידי מאי קושיא דקמ"ל שערות דכשיש שערות בעינן שיעור כפיפה אלא דאטו בכל מקום שהוזכרו שערות בש"ס נזכר שיעור גדלן הרי ברוב הש"ס סתמא אמרו שתי שערות ולמה לא אמרו שתי גומות וזה פשוט. וא"כ יצא לנו דפחות משיעור כפיפה לא מהני אף שיוצאין משתי גומות. ועדיין יש לנו לומר דעכ"פ אם נמצאו ריבוי גומות בלא שערות כלל יהיה מהני אף בלא נודע מספר שנותיו. אמנם הא ליתא דעד כאן לא אמרו דמהני גומות ולומר חזקה אין גומא בלא שיער ונשרו אלא בנתברר שהוא הגיע לכלל שנים דיש לנו חזקה דרבא חזקה שהגיע לכלל סימנים אלא דחזקה זו לחוד אינו מועיל לחליצה וכשיש ג"כ גומות ויש לנו סיוע חזקה אין גומות בלא שערות בצירוף שתי חזקות הללו מחזיקין אותו לגדול אבל בלא נודע מספר שנותיו ואזדא לה חזקה דרבא ולסמוך רק על חזקה שאין גומא בלא שערות ועל זה לסמוך לומר שהוא בן י"ג שנים לא סמכינן:
וא"כ היה מקום לומר דהא דמהני ריבוי שערות שנסמוך על זה שהגיע לכלל שנותיו הוא דוקא בשיש בכולם כדי כפיפה. אמנם כיון שדבר זה אינו מפורש וכבר כתבתי למעלה דנ"ל מדברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דהאב נאמן לחליצה א"כ עכ"פ על עדותו של האב בצירוף ריבוי השערות נ"ל להקל אם יש בהם קצת כדי כפיפה והמותר אף שאין בהם כדי כפיפה. זהו הנראה לפע"ד ועכ"פ ישאל עוד אחד מרבני הדור הראוים להוראה כי היכי דנמטי שיבא. ולרוב הטרדה אקצר: