נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/פח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן פח
עריכהוזה שנית על דבר הגט הנ"ל:
על דבר הגט שנכתב תוך הגט שם העיר פילץ מתא דמתקריא פיליצא והנה ארבעה מטיבי לכת לומדים מופלגים מערערים עכ"פ על להבא שלא לכתוב גט בעיר הנ"ל יען מימות עולם לא נכתב גט בק"ק הנ"ל כי שם העיר אצל היהודים פילטץ בטי"ת וכן נכתבת שם העיר בכל האגרות ובכל הכתובות והקנינים והרב המסדר עומד על דעתו ליתן גיטין אף להבא בק"ק הנ"ל ולכתוב בלא טי"ת וצוה לש"ץ נאמן ושמש בק"ק הנ"ל מהיום ומעלה לכתוב גם בכתובות וקנינים בלא טי"ת. והלומדים הנ"ל מוחים בדבר עד יורו המורים שאר רבני הדור. ואגב שהוצרכו לערער על להבא ובאו לשאול אותי בדבר והודיעו ג"כ משני הגיטין הנ"ל שכבר ניתנו וכתבתי שם לק"ק הנ"ל והזהרתי על להבא לא יסדרו גט בק"ק הנ"ל עד אשמע גם טענת הרב ובית דינו וגזרתי על שתי נשים הגרושות שיתנו לב להשיג גיטין אחרים ויסודרו במקומות הסמוכים ואם לא יהיה אפשר להשיג עכ"פ יהיו צרורות עגונות עד אשמע טענת הרב המסדר ואז אוציא לאור משפטן ע"פ ד"ת תה"ק ואראה לחוש לתקנת עגונות בכל האפשר. והנה עתה בא אלי מכתב מש"ב הרב הגדול המופלג מוהר"ר שאול אבד"ק הנ"ל שהוא הרב המסדר והוציא טעמו ונימוקו בפסק שלו אשר שלח לידי ויען שאני רואה כי הרב הזה לאו קטלא קניא וכו' וידיו רב לו בתלמוד ובפוסקים וראוי לחוש לכבודו כל מה דאפשר אבל עכ"ז יפה עשו בגוף הדבר ארבעה חרשים הנ"ל נבוני לחשים שלא שתקו ולא חלקו כבוד לרב במקום איסור אשת איש החמור וגם כי נזהרו מאד גם במכתבם בכבוד הרב ולא דברו נגד כבודו כלל:
והנה דברי הרב ראיתי ואמינא ליה דילידא אימיה כוותיה תלד אבל אית ליה פירכא והגם כי ידיו רב לו בבקיאות בפוסקים וגם בדקדוק לשוננו הקדושה אבל מה בצע בכל זה לנדון דידן ואנו צריכין לעמוד על שם העיר כפי המורגל בפי ההמון בדיבור ובכתב ולראות איך משתעו אינשי. ומ"ש הרב שאי אפשר לשלשה שואי"ן נחים להיות יחדיו ולהמשך אחר תנועה אחת. הנה הרב יראה במכתבי הראשון קודם שראיתי טענתו כתבתי מעצמי שזה יהיה טעמו אבל שם העיר לשון לעז היא ומה לנו לדקדוק לשון הקודש. ועוד אם בשביל דקדוק הקל הזה יצא לשנות שם הרגיל למה שינה שינוי גדול כזה הנרגש במבטא מאד ובמכתב באמצע המלה ויותר טוב היה לו לכתוב בפילטצא והיה לו עמוד להשען עליו דברי הנ"ש בשמות הנשים שכתב אף שנקראת טולץ כותבים טולצא כיון שהוא משמות הדגושים ושינוי זה אינו כל כך שינוי גדול כמו חסרון הטי"ת ואף גם בזה הב"ש בשמות נשים אות טי"ת חולק עליו. אמנם מה שהשיבו שנים מהמערערים הנ"ל שפילץ כיון שהחיר"ק הוא בתנועה גדולה ביו"ד ע"כ אין הלמ"ד בשו"א נח בין אם יהיה שם העיר פילץ או פילטץ ע"כ הלמ"ד אינה בשו"א נח. הנה דברי הרב אינם נכונים וגם תשובתם אינה כהוגן וכי כללא הוא שאין שום שו"א נח אחר ת"ג והלא מצינו גם שני שואי"ן נחין אחר ת"ג כמו וַיֵּבְךְּ או וְיֵרְדְּ מיעקב וַיֵּשְׁתְּ מן היין וכדומה. אמנם אין צריך לכל זה ומה ענין דקדוק לשון הקודש ללעז:
ומה שכתב הרב נר"ו עוד שהסופר לא הורגל לכתוב הטי"ת אלא בשביל להדגיש הצד"י וכו', לא ידעתי מה הוא שח וכי מה ענין טי"ת להדגיש ואין לך טי"ת שלא תהא נרגשת ממש בין באמצע המלה ובין בסופה. ואם יאמר הרב שהטי"ת היא מהכתבין ולא קריין כלל אם הדבר כן היה מקום להקל אבל הוא דבר שאינו נשמע ואין סופה להשמע וכל המזכירים שם העיר נרגשת הטי"ת במבטא וגם אני ממדינת פולין וזה כמה שנים אשר היו לומדים אצלי בני ק"ק הנ"ל או מהעיירות הסמוכות ושמעתי מהם בהזכירם שם העיר הזכירו פילטץ בטי"ת נרגשת במבטא. וגם איך אפשר ששם בעיר עצמה לא תהא הטי"ת נזכרת במבטא א"כ איך פתאום התחיל הסופר לכתוב בטי"ת והרי בכל הקנינים והכתובות שם נכתבת העיר פילטץ. ומה שכתב הרב שזה לערך חמש וארבעים שנה, אני אומר מי מהזקנים מעיד על שם העיר מקודם ובפרט שכבר היה להם גירוש ומקרוב נתיישבו ומה שמצא איזה אגרות וכתבים ממקומות אחרים שכתבו לשם אין זה ראיה וכי אותן היושבים במקומות אחרים מדקדקים איך נקראת העיר ולא עליהם מוטל לדקדק בזה. ועוד לו יהיבנא שזה מ"ה שנים הלא כיון שכבר הוחזק שם עיר כן כבר הוחזק ונשתקע שם הראשון:
ורואה אני שכל כתבו ופסקו של הרב סובב והולך על דבר אחד שאין הטי"ת נרגשת במבטא ושקורין הכל שם העיר בלא טי"ת ואם היה הדבר כן פשיטא שהיו הגיטין כשרים אבל כבר כתבתי שזה דבר שאין הדעת סובלתו ונגד החוש והאמת. אבל יכול הרב לומר שאין כל העולם קורין בטי"ת רק יש שקורין בטי"ת ויש שקורין בלא טי"ת ודבר זה יכול להתיודע ע"י יושבי העיר ההיא ואין לנו לילך אחר השם שקורין העיר ההיא במקומות אחרים רק אחר הקריאה שם במקומה שהוא מקום הכתיבה והנתינה. ועל דרך זה אדבר אם כל יושבי העיר קורין בטי"ת א"כ הוי שינוי השם ועכ"פ לכתחילה לא ינשאו הני תרי נשי וישבו צרורות עגונות עד ישיגו גט מחדש. אבל אם קצת קורין בטי"ת וקצת קורין בלא טי"ת אז יש חילוק אם רובם קורין בלא טי"ת אז דומה למה שאמרו במס' גיטין דף ל"ד ע"ב ההוא דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה אמרו נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה ומשמע התם דלכתחלה אף במקום אחד צריך לכתוב שם העיקר ושם הטפל ולא סגי לכתחלה בשם העיקר לחוד ובדיעבד בודאי סגי בשם העיקר לחוד ועיין בתוספות ד"ה והוא דאיתחזק ומ"ש בשם הירושלמי, ואף שהב"י עלה על דעתו לפרש דעת הטור דלהרא"ש אפילו שם העיקר לבד פסול מ"מ הרי אח"כ כתב הב"י עצמו שזה הדבר תמוה לומר כן אבל בכתב שם הטפל לחוד לפי מה שפירש הב"י על הטור זהו פסול לדעת הרא"ש, אמנם מסקנתו בש"ע להכשיר אלא שהב"ש בס"ק א' וס"ק ג' חוכך בזה לדעת הרמב"ם. וא"כ אם היינו חושבין שם פילץ לעיקר כיון שרובה קורין פילץ אז בדיעבד אין שום חשש אבל אם נימא דכאן אף דרובם קורין פילץ ומיעוט קורין פילטץ מ"מ כיון שבשטרות וכתובות וקנינים כלם נכתב פילטץ בטי"ת סמוך מיעוט הקריאה לכל הכתיבה וה"ל פילטץ עיקר ופילץ חניכה. וא"כ לפי דעת הב"ש בסק"א וסק"ג יש לחוש לדעת הרמב"ם אמנם גם בזה אין שום פקפוק דשם עיקר טעמו של הב"ש לחלק בין שם טפל ובין שם חניכה שהכל קורין בו. וכאן אם רובם קורין פילץ לא גרע מחניכה שהכל קורין ורובא ככולא וא"כ לפי פירושו של הב"ש אפילו לכתחילה ראוי לכתוב פילץ אפילו לדעת הרמב"ם:
ועכשיו נדבר אם רובם קורין פילטץ ומיעוט קורין פילץ וא"כ לכתחילה היה ראוי לכתוב שניהם כמו מרים וכל שום וכו' לפי רוב הפוסקים אמנם בדיעבד לפי פירושו של הב"ש בדברי הרמב"ם ודאי יש לחוש ואפילו לפירוש הב"י מ"מ כאן שכתב מתא דמתקריא פיליצא כראוי לעשות שם ישראל עיקר ושם השני טפל. אמנם זהו בכותב עיקר שם ישראל אבל נגד שם הטפל של ישראל מיחשב אפשר שם האומות יותר עיקר. וא"כ גם לפירוש הב"י בדברי הרמב"ם הרי זה דומה לכתב שם הטפל וכלל שם העיקר בוכל שום שהוא פסול, מ"מ גם בזה אין חשש שהרי מבואר בש"ע בסעיף ב' שאם שני השמות כתובים בפירוש אין חשש ועיין בב"ש ס"ק ד' שאם כבר ניתן הגט אפילו אינו מקום עיגון מה שעשה עשוי וא"כ לא נשאר לנו שום חשש רק לדעת הב"ש בפירוש דברי הרמב"ם בסק"א וסק"ג. וגם בזה נראה להקל במקום עיגון ועוד דבזה יש לצרף מה שכתב הרב המסדר שזה מ"ה שנים שנתחדש שם פילטץ אבל מתחלה היה שם העיר בפי הכל פילץ וא"כ דומה למ"ש הב"ש בסק"א גבי מומר דשם של ישראל עדיף מחניכה הואיל וזה היה מתחילה שמו העיקר ואף שהב"ש כתב שכל זה מוכרח לפירוש הב"י בדברי הרמב"ם וא"כ לפירושו של הב"ש אין הכרח לזה מ"מ אכתי י"ל שסברא זו מצד עצמה נכונה. ובפרט בשם שינוי העיר בלא"ה כמה פוסקים המכשירים בדיעבד, עיין בטור ובית יוסף בסימן קכ"ח. העולה מזה שאם הכל קורין פילטץ ואפילו המיעוט אין קורין במבטא שם העיר פילץ אז אפילו השני גיטין שכבר ניתנו פסולים. אבל אם אפילו המיעוט קורין פילץ רק שיהיה מועט דשכיחא כי מעוטא דמעוטא כמאן דליתא דמי ואז אם מעוטא קורין פילץ כשרים הגיטין שכבר ניתנו:
ועכשיו נדבר מהנהגת סידור גיטין בק' הנ"ל לעתיד. ואף שלכתחילה ודאי שאין ראוי לסדר שם גיטין כי לכתחילה יש לכתוב פילטץ ופילץ ופיליצא מ"מ הואיל וכבר נעשה מעשה ונעשה ע"פ הוראת הרב ובית דינו והוא רב מופלג וראוי לחוש ללעז שני גיטין הללו וגם לכבודו של הרב ומצינו שגם רז"ל חלקו כבוד לרב וב"ד בכיוצא בזה להתיר אשת איש גבי ביטלו אינו מבוטל דאל"כ מה כח ב"ד יפה. ואף ששם מיירי בחכמי המשנה שעליהם סמכינן דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וזה לא שייך בחכמי דורנו מ"מ לדוגמא אני אומר שכל מה דאפשר לחוש לכבוד הרב וב"ד בזה יש לחוש:
וגם אחרי רואי שהרב עומד על דעתו בזה ופן ירבה ח"ו מחלוקת בק"ק הנ"ל לכן מצאתי דרך סלולה אשר לדעתי לא ישאר שום חשש. והוא אחרי שמצינו שהאדם יכול לשנות שמו ולהתחזק בשם אחר אם נתחזק בו שלשים יום, והנה הרא"ש בתשובה כלל י"ז סי' י"ב חילק בין שמו ובין שם אביו וכמבואר בטור בסי' קכ"ט במי שהיה שמו יוסף בן שמעון וכתב יוסף בן שמואל. ומשמע אפילו החזיק שם אביו כך לא מהני וכן מבואר בהדיא בכתבים ופסקים של מהרא"י ועיין בב"ש ס"ק כ' וכן מבואר בהגהת רמ"א שם דמיירי בהכי מ"מ נלע"ד דשם העיר תליא בבני העיר כמו שם של האדם באדם עצמו וכשם שהאדם יכול להחזיק לעצמו שם שירצה כך בני העיר יכולים להחזיק שם לעיר שלהם ולשנות משם לשם כרצונם ואם היה הספק בשם שקורין האומות אז לא היינו מוצאים תיקון אבל כיון ששם האומות אין בו ספק שהוא פיליצא והספק רק בשם של ישראל א"כ יכולים דרי העיר לברור להם שם פילץ. אמנם לפי שקשה לומר שבשלשים יום איתחזק דבשלמא שם אדם בכל עת קורין אותו בשמו אבל שם העיר לפעמים לא יזכר השם בפי אנשי העיר כמה ימים לכן יכריזו בכל בתי כנסיות שבעיר שלשים יום רצופים ערב ובקר ששום אדם לא יקרא עוד שם העיר פילטץ בטי"ת רק פילץ בלא טי"ת וכן בכתבים ואגרות יזהרו בזה וק"ו בכתובות וקנינים ואז אחר שלשים יום שוב אין חשש וכבר הוחזק שם העיר פילץ:
ואל תתמה שנלפע"ד שאפילו אם היה שם העיר דומה לשם האב שאי אפשר להחזיק על אביו שם אחר מ"מ הלא כתב מהרא"י בפסקים וכתבים סי' קל"ח אפילו בשם האב חילק דוקא בשו"ת הרא"ש שהיה שם האב ידוע לבנו והיה יכול להשאיר שם אביו שמעון כמו שהוא והוא שינה וכתב עליו שמואל לכן לא היה יכול לשנות אפילו ע"י שיחזיק לו שם חדש אבל היכא שאינו יודע באמת שם האב נוכל לומר בכה"ג יכול להחזיק שם לאביו אע"פ שאינו כן ע"ש וא"כ נדון דידן הלא יש ספק בשם העיר. ואף שיש לדחות דשם ע"כ הוצרך להחזיק שם לאב אבל כאן לא יגרש בעיר ההיא ויגרש במקום אחר מ"מ אם יזדמן גט ש"מ דתקיף ליה עלמא או גט מומר וכמו שאירע באמת שלא ירצה לילך למקום אחר וא"כ מוכרחים בני העיר להחזיק שם לעירם ואף שמהרא"י לא סמך על טעם זה לחוד רק לצירוף מ"מ בשם העיר שפיר נוכל לסמוך. ואם יש בידי מנהיגי העיר להשיג שיהיה רשיון השררה על הכרוז או מהפקיד שלהם טוב כי עיקר קריאת שם לעיר הוא מצד השררה:
והנה באמת דבר זה דבר חדש הוא וכמה מקומות יש בפולין ובשאר מדינות שאינם מסדרים גט מחמת ספק השם ומעולם לא שמענו להתיר להם על כרוז כנ"ל ולכן גם בשאר מקומות לא ילמדו מדבר זה כלל כי במקום הזה שכבר נסדרו שני גיטין ונעשו ע"פ הוראת רב גדול ומומחה והגט הראשון היה הכרח גדול לתקנת עגונות ואפריין נמטי להרב על זה ולכן כדי שלא להוציא לעז על הגיטין הללו וגם לכבוד הרב המסדר לכן צריכין לברר ההיתר גם לעתיד:
ואמנם טעם הדבר שלא מצינו חידוש היתר זה בשום מקום הוא משום תינח גט הניתן בעיר ממש אבל אם שולחים גט ממקום זה למקום אחר ובמקום אחר ההוא שהוא מקום הנתינה עדיין שם העיר של מקום הנכתב עדיין כבראשונה וא"כ צ"ע בזה לדינא הגם שכתב הב"ש בסי' קכ"ח ס"ק ח' שאם יש למקום עמידה שני שמות ושינה וכתב שם מקום הכתיבה לחוד דכשר במקום דחק והנה זה בדיעבד ובמקום דחק וגם זה בשינה מקום עמידת הבעל אבל בשינה מקום עמידת העדים דפסול בדיעבד אפילו בשעת הדחק א"כ גם בכתב שם הנקרא במקום כתיבה לחוד ג"כ פסול. ולכן לא שמענו לשנות שם העיר ולהחזיק בשם אחר שלשים יום כי יבוא מזה ריעותא שישלחו גט למקום אחר. אבל בכאן הלחץ מביא להיתר. והכרזה זו צריך להיות ע"פ ז' טובי העיר במעמד כל אנשי העיר וכל ימי משך הכרזה לא יכתב גט כלל וגם אח"כ יזהרו שלא לשלוח גט משם למקום אחר עד אחר שנים רבות שיתפרסם שם פילץ בכל מדינת פולין ע"פ אגרות וכתבים:
ומעתה ארבעה חרשים לומדים מופלגים אשר ערערו בדבר בודאי ע"פ דין עשו שהרי כדין ערערו ואין בזה חרם על מוציא לעז על הגט. והרב המסדר בגט הראשון שהוא גט של המומר בודאי כתורה עשה לעשות עכ"פ מעשה הגרושין כי זה שעה עוברת ויש פנאי לדון אח"כ אם הגט כשר או לאו. אבל בגט השני לכאורה היה להיות מתון ואף אם רב מובהק הוא אין לדון דבר כזה בלתי שו"ת משאר רבנן אשר המה חבריו ואולי גם רבותיו או עכ"פ ראוים להיות רבותיו, מ"מ יפה עשה כיון שלרוב הפוסקים עכ"פ אין כאן חשש דאורייתא אפי' בשינה מקום העמידה לגמרי ועיין בב"ש סי' קכ"ח סק"ג, זולת לדעת רש"י שפירש במשנה שהולד ממזר ממש משני מ"מ הרי לרש"י בשינה מקום העמידה לרבנן דפליגי אר"מ אפי' לכתחילה תנשא ועיין בב"ש ריש סימן קכ"ח. וא"כ לשום פוסק אין כאן חשש דאורייתא אם לא נצרף תרי חומרי חומרת רש"י בפירוש המשנה וחומרת ר"ת שפוסק הלכה כר"מ וכולי האי לא דייקינן נגד רוב הפוסקים ובפרט שהש"ע קבע להלכה שאם נשאת לא תצא וא"כ אין כאן חשש דאורייתא. ולכן עשה הרב מעשה דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא כדאמרינן בפ' הדר דף ס"ז ע"ב:
ומעתה סיומא דפסקא אם שם העיר בפי רוב אנשי העיר או אפי' בפי המיעוט פילץ אז השני גיטין שכבר ניתנו כשרים בדיעבד ואז תתנהגו להבא כפי אשר כתבתי, אבל אם גם המיעוט אינם קורין שם העיר פילץ רק קורין פילטץ אף שיש אחד או שנים וכדומה מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח אשר לפעמים קורין פילץ הא כמאן דליתא דמי ואפי' הגיטין שכבר ניתנו פסולים ואז פשיטא שלא יתנו להבא שום גט בק"ק הנ"ל בשום אופן. ואמנם באשת המומר שאי אפשר בתקנה ותהיה צרורה ועגונה כל ימיה אולי נוכל למצוא לה תרופה. והנה מצאנו לגאונים שהתירו ביבמה שנפלה לפני מומר והדברים ארוכים וכתובים במרדכי פ' המולץ ובתה"ד סי' רכ"ג. ושורש דברי הגאונים סובבים על שני קוטבים, יש מהגאונים שהתירו משום שמומר הרי הוא כנכרי גמור וביאתו בישראלית הוא כעריות דלאו בני חליצה ויבום נינהו. ויש מהם נסמכו על מה דאמרינן במס' ב"ק דף ק"י ע"ב אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה עצמה ומשני איתתא בכל דהו ניחא לה, וסברי הגאונים דלגבי מומר אנן סהדי דלא ניחא לה ואמרינן אדעתא דהכי לא קידשה. והנה בהגהת מרדכי פרק החולץ הקשה ע"ז דביבמה מן הנשואין לא שייך היתר זה כמ"ש התוס' שם בד"ה דאדעתא דהכי וכו'. ונראה לפענ"ד דנוכל לומר שהתוס' לא כתבו כן אלא לגבי מוכה שחין אבל לגבי מומר דלא שייך גביה ניחא בכל דהו אפי' לגבי נשואין אמרינן אדעתא דהכי לא נשאת. והנה בכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב לה וכו' כתבו דלהכי לא אמרינן אשה שנעשה בעלה מוכה שחין תיפוק בלא גט משום דלא בדידה לחוד תליין הקידושין אלא גם לגבי דידיה אבל לענין יבמה בדידה לחוד תליין הקידושין דברור לן שהבעל לא יעכב משום דבר שאירע אחר מיתתו. ולפ"ז אם נצרף דברי הגאונים יחד ונימא דביאת מומר היא כעריות ומיד שהמיר נאסרה אשתו עליו וכיון דאסורה לדידיה ממילא מאי נ"מ לדידיה אם הקידושין חלו או לא ואז שפיר אמרינן אדעתא דהכי לא נתקדשה שתהיה אגידא במומר ותיפוק בלא גט וא"ת אין הכי נמי שכן הוא לדעת הגאונים א"כ קשה למה לא מצינו סברא זו ולא הזכירו הגאונים רק יבמה שנפלה לפני מומר. ונלפענ"ד משום דבתה"ד שם מביא דברי הגאונים ומביא שהוקשה להם בעצמם דסברי דביאת מומר כעריות והרי בהדיא אמרו מומר שקידש קידושיו קידושין וניחא להו לחלק בין יבמה דממילא נפלה קמיה והוא איסור לאו ובין קידושין דעביד מעשה בידים ואיסור כרת. ומעתה יש לנו לומר דדוקא באיסור כרת אבל בנדון דידן שמן התורה כבר נתגרשה כמ"ש לעיל דלכל הדעות אין כאן אלא פסול דרבנן וקיל טפי מאיסור יבמה שהיא בלאו ואמרי' אדעתא דהכי לא נתקדשה:
אבל באמת הא ליתא דודאי לא מהני כאן לומר אדעתא דהכי לא נתקדשה כיון דלאו בדידה לחוד תליא מילתא וכמו שכתבו התוס'. ומה שכתבתי כיון שכבר המיר והרי אסורה להבעל לו שוב לא איכפת ליה לדידיה והוי כמו לענין יבום, זה אינו דבשלמא מה ששייך אחר מותו לא איכפת לו אבל בעודו בחיים אף שהוא מומר מ"מ אינה אסורה לו לחלוטין ואם יחזור הרי היא מותרת לו וא"כ בודאי לא ניחא ליה שיתבטלו הקידושין. ועוד כיון שהיא אגידא ביה צריכה היא לרצות בתרקבא דדינרי וממילא לא ניחא לדידיה שיתבטלו הקידושין. ועוד היה לי לדבר בזה איזה חילוקים ולחדש דלפעמים שייך תירוץ התוס' שחילקו בין היכא דתליא בדידה לחוד ולפעמים לא שייך לחלק, אלא שאין רצוני להאריך בפרט הזה כי בעוה"ר מורי הוראה שבזמננו יש בהם הרבה מקולקלים ועמו בעצו ישאל ומקלו יגיד לו מחפשים קולות ופן יקחו וישחיתו דברי להקל גם באשת איש גמורה שהמיר בעלה:
עוד נלע"ד סברא אחת בגט של מומר להקל בשינה מקום עמידת העדים והוא דלכאורה הדבר יפלא למה יגרע שינוי מקום העמידה בעדים יותר משינה מקום עמידה של האיש המגרש והב"ש נתקשה בזה בס"ק ה' ולא העלה ארוכה. וגם בגוף הדבר למה תיקנו כלל לכתוב בגט מקום עמידת העדים לא מצאתי טעם מפורש והפני יהושע בחידושיו לגיטין דף פ' נתקשה בזה וכתב שלא מצא שום טעם, ודבריו דחוקים וטעם שלו כדי לידע במקום שצריך לומר בפני נכתב אינו מתקבל על הדעת. והנלפענ"ד שתיקנו כדי שיהיה עדות שאתה יכול להזימה ומ"ש הפני יהושע דבגיטין לא בעינן עדות שאי"ל אין נראה לענ"ד. והנה הפני יהושע כתב שיכול לפסול כולהו גיטין דעלמא שהרי בעינן עדים שאי"ל וכיון דלא נזכר בגט בפירוש שטר זה בזמנו כתבנוהו לית ביה הזמה שהרי יכולים לומר אחרנוהו וכו' וסובר הפני יהושע שבאמת כל הגיטין כשירים רק מדרבנן שביטלו דו"ח בעדי נשים ומן התורה באמת כל הגיטין פסולים. ואני אומר שרי ליה מריה בהא וח"ו לומר שכל הגיטין פסולים דאורייתא דאי הכי קשיא בדף ל"ג ע"א שמקשה על רשב"ג שסובר ביטלו אינו מבוטל ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא וכו' ומשני כל דמקדש וכו', והנה המקשה שלא ידע סברא דכל המקדש למה לא היה קשה לו על כל גיטין דעלמא. וזה באמת קושיא על דעת הרמב"ם שסובר שכל השטרות המה רק מד"ס ועיין בש"ך ח"מ סי' כ"ח סק"ד באריכות. ועכ"פ על הפני יהושע קשה, וליכא למימר שהיה סבור באמת שאין שום גט כשר עד שיעידו עדים לפני ב"ד בעל פה דהרי משנה שלימה העדיה חותמין על הגט מפני תיקון העולם ולמה הקשה על ברייתא ועל רשב"ג ולא הקשה על המשנה א"ו דברי הפ"י ליתנהו. ומה שהקשה דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה אומר אני עיקר עדות שאתה יכול להזימה דהיינו דבעינן לקיים ועשיתם כאשר זמם והרי אין מזימין את העדים אלא בפניהם ואז יכולים לשאול אם חתמוהו בזמנו ושפיר יהיה עדות שיכול להזימה. ומעתה שפיר תיקנו לכתוב מקום העמידה כדי שיהיה עדות שאי"ל. ואין להקשות א"כ בדף י"ז מה מקשה מפני מה תיקנו זמן בגיטין והרי הוצרכו לתקן שיהיה עדות שאתה יכול להזימה, והפני יהושע באמת נתקשה שם בדבר זה. ואומר אני דהא ליתא דהרי אכתי הזמן אינו עושה שום פעולה שיכולים לומר אחרנוהו וצריך לסמוך שהזמה תהיה בפניהם ואז נשמע אם חתמוהו בזמנו א"כ ל"ל הזמן בגט כלל הלא אז נשמע גם הזמן מפיהם כיון דלא סגי בלא"ה אבל מקום עמידה כיון דשפיר יהיה מוכח מתוך הגט תיקנו שיהיה מבואר בתוך הגט שלא נצטרך בזה לשמוע מפיהם ולעולם שעיקר הטעם משום הזמה:
ומעתה נוכל לחדש דין חדש, דבמומר המגרש א"צ להזכיר מקום עמידת העדים כלל וכיון שא"צ להזכירו אין השינוי פוסל בו ועכ"פ בשעת הדחק לא גרע משינה מקום עמידת האיש. והסברא אשר אני אומר דלכאורה קשה ל"ל בגט כלל עדות שאתה יכול להזימה והרי בריש מכות בתוס' ד"ה מעידין אנו באיש פלוני וכו' תימא כיון דאם הוזמו אינן נעשין ב"ג וכו' הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וי"ל וכו' ועוד י"ל דגבי עדות דב"ג וב"ח לא חיישינן כלל שאתה יכול להזימה דמהיכא נפקא לן דבעינן עדות שאי"ל מכאשר זמם והא מוכח בגמרא דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדות דב"ג ולא קאי כלל עליה וכו'. והנה לפ"ז עדים שבאו להעיד פלוני גירש אשתו והוזמו מה דין הזמה שייך בהו אם שיגרשו הם נשיהם הא בעינן לו ולא לאשתו כמו שאמרו בעדים דב"ג ממש בריש מכות וא"כ גם בזה לא קאי עליה כלל כאשר זמם וא"כ למה נצטרך בעדי גט עדות שאתה יכול להזימה. אמנם ע"י הגט הא גובה כתובתה שאפילו במקום שכותבים כתובה מ"מ בכתובה לחוד אינה יכולה לגבות עד שתוציא גט לברר שגירשה וא"כ בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה ואף שבטלו לדו"ח בדיני ממונות אבל עדות שאי"ל בעינן כמבואר בש"ך ח"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז באריכות וכל זה היכא דאינה יכולה לגבות כתובתה עד אחר הגירושין. והנה הב"י באה"ע סי' קל"ד כתב בשם התשב"ץ וז"ל וכתב עוד שם יש אונס אחר שאע"פ שהוא אונסו בגופו וכו' וראיה מדאמרינן בירושלמי בפ' אלמנה נזונית אמר שמואל אין מעשים אלא לפסולים שמענו שמוציא שמענו שכופין, פי' שמענו שכופין בתמיה דיוציא לחוד וכופין לחוד, דכופין ר"ל שמכין אותו עד שיגרש ממש, ויוציא ר"ל שכופין אותו לפרוע כתובתה ואם מתוך כפיה זו רוצה לגרש יגרש כו' ע"ש. הרי דמי שהדין נותן לכופו לגרש ק"ו שכופין לפרוע הכתובה אף אם לא יגרש והרמ"א בסי' קנ"ד סעיף א' בהגה"ה דמומר כופין אותו לגרש א"כ ממילא שכופין ליתן הכתובה אף קודם הגירושין. וא"כ אינה צריכה הגט לגביית הכתובה והפירות שלה ולא בעינן בגט זה עדות שאתה יכול להזימה כלל וממילא א"צ להזכיר עמידת העדים וא"כ אין השינוי פוסל בו:
ואפילו ליש אומרים שמביא רמ"א שם שאין כופין המומר לגרש מ"מ נלפענ"ד בעדי מומר ליכא דין הזמה כלל דבהזמה כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וזה לאו אחיו הוא ולא מבעיא למה שכתב התה"ד בסי' רכ"ג בשם גדול אחד וז"ל, עוד מצאתי העתק בשם גדול אחד שהולך בראיות רש"י וכתב נהי דלענין קדושין כישראל הוא וכן לשאר דברים כה"ג דלא תליא באחוה אבל יבום דתליא רחמנא באחוה וזה לאו אחיו של ישראל הוא דהכי איתא בהדיא בסמ"ג בשם רא"ם במצות לתת צדקה דמהאי טעמא יכול להלוות לזה ברבית דלאו אחיך מקרי דכתיב וחי אחיך עמך ורוצה ללמוד האי גדול דהה"ד לענין יבום וכו' הרי דזה אינו אחיך ולא שייך בו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. ואפילו לפי מה שדחה התה"ד דברי אותו גדול וכתב וז"ל ומה שהפליג אותו גדול שהבאתי לעיל את דברי רש"י משום דגבי יבום תליא באחוה ולכך שאני מקדושין והביא ראיה מדברי רא"ם בסימן מ"ג שחילק בין קידושין וגיטין ובין רבית וצדקה דכתיב בהו אחוה כו' נראה דאין ראיה מזה לחלק הכי ג"כ לענין יבום דהתם שפיר אית לחלק משום אחים דכתיב גבי רבית וצדקה לאו אחים גמורים מיירי אלא כלומר בכל ישראל שהם אחים וכו' בתורה ובמצות וכו' וכיון דהכי הוא זה שיצא מן היהודים פרק ממנו אחוה זאת וכו' אבל אחים דכתיב גבי יבום אינו רוצה לומר אחים במצות אלא אחים מעצמו ובשרו שנולדו מאיש אחד ומומר אע"פ שהמיר לא פסקו תולדותיו וכו' ע"ש שהאריך. וא"כ לאחיו דכתיב בהזמה דג"כ ר"ל אחיו במצות וכמפורש במס' ב"ק דפ"ח אלא מעתה זוממי עבד וכו' וא"כ במומר לעולם לא מתקיים כאשר זמם לענין ממון ואפי' יכתב הזמן והמקום לא מהני גט עצמו לעולם לא בעינן כאשר זמם וא"כ בגט מומר כשר בשינה מקום העמידה:
ובני החכם השלם המופלג מהור"ר יעקבקא סג"ל השיב דאכתי צריך עדות שאתה יכול להזימה לענין טריפת הכתובה מלקוחות שקנו מהמומר שהם ישראלים. אמנם הא ליתא דנגד הלקוחות אף אם יזומו לא יתחייבו דיכולים לומר אנו לא ידענו שמכר נכסים אנן לחייב המומר באנו:
אמנם לסמוך למעשה ע"ז הדבר חמור כי אני בארתי במקום אחר שלא כדעת הש"ך ואדרבה אפילו לדין תורה שדיני ממונות צריכין דו"ח מ"מ עדות שאתה יכול להזימה לא בעינן בד"מ כלל אפי' מן התורה והדברים ארוכים אין כאן מקומם וא"כ ע"כ אין הטעם של מקום עמידה משום הזמה. ועוד אפילו אם נימא שהטעם משום הזמה מ"מ כיון שכבר תיקנו בגיטין להזכיר מקוה העמידה לא חילקו בין גט לגט. ותדע שאם לא כן למה תיקנו בגט ארוסה להזכיר מקום עמידה והרי בארוסה ליכא כתובה ולא פירי וכ"ת ה"נ דגט ארוסה לא תיקנו א"כ לא הוו שתקי כל הפוסקים ולא אשתמיט חד מכולהו להזכיר בזה חילוק בין ארוסה לנשואה א"ו שלא חלקו בין גט לגט וא"כ ה"ה בגט מומר אין לחלק. ואמנם אף שאין בזה כדאי להתיר עושין אותו סניף לשאר קולות:
ולהיות כי באשת המומר בנדון שלפנינו הוא שעת הדחק מאד ותשאר עגונה כל ימיה לכן יש לצרף ג"כ סברת המרדכי בריש פרק מי שאחזו שכתב אולי בכל הפסולים דרבנן יש להתיר בשעת הדחק בדיעבד ע"ש וק"ו כאן דכבר כתבתי שלכל הפוסקים אין כאן פסול תורה רק פסול דרבנן ולרש"י אפילו פסול מדרבנן ליכא וכן הוא לרי"ף לפי דעת הרא"ש שכתב שהרי"ף מפרש כפירש"י ומסיים הרא"ש דלשאר מפרשים רבנן מכשרי לגמרי בהיה במזרח וכתב במערב וכו' ושאר מפרשים על רש"י ורי"ף כוונתו דלרש"י לחוד לא הוה קרי מפרשים לשון רבים וכן משמע שהרי ביאר דעת כל אחד ודעת הרי"ף לא ביאר ובודאי סמך על ריש דבריו שכתב שמפרש כרש"י אלא הר"ן כתב שהרי"ף הביא דעת רב בשלום מלכות ללמוד ממנו בהיה במזרח כו' וא"כ עכ"פ י"ל כדאי רש"י והרי"ף לפירוש הרא"ש לסמוך בשעת הדחק ולכן באשת המומר לא אסתור ההיתר שהתירו הרב המסדר אבל האשה השנית לא תנשא כלל עד יגרשנה בעלה שנית ופשיטא שמהיום והלאה לא יסדרו גיטין בק"ק הנ"ל כלל. ומעתה אני מבקש משני הצדדים למיעבד שלמא ויקויים בהו את והב בסופה וק"ו שלא יזלזלו צד לשכנגדו ולא מבעיא לצד המערערים שלא יזלזלו את הרב פשיטא שאם אחר ראות כתבי זאת יעברו שחייבים נדוי ומנדין לכבוד הרב אבל גם הרב יזהר ברוחו שלא יזלזל לומדי תורה. ולכל המוני העם אני מזהיר כי בעוה"ר אינם בעלי תורה ומה ששומעים לפעמים שאסור להוציא לעז על הגט ושיש חרם ר"ת ע"ז סוברין שאפילו המערער כדין ג"כ בכלל. אבל לא כן הוא. ולכן מי ומי שיעלה על לבו ורוחו להוציא לעז נידוי על ארבעה מופלגי התורה המערערים הוא עצמו בנידוי כדין המנדה למי שאינו חייב נידוי, ופורש רשת לרגליו אשר טמן תלכדו, ישוב גלגלו על הבור ותשבר על המבוע כדו, ופתאום יבוא יום אידו, לא יאריך ימי עודו, ולא יתקיים שלדו, לא יאבה ה' סלוח ולא יכפר בעדו, תבוא ארס נחש בקרבו וילבש קללה כמדו. והשומע לדברי אלה יעלה לשמים שיאו ויגדל כבודו, יברך ה' חילו ופועל ידו, להרבות הונו ומאודו:
ובקשתי מכבוד שני הצדדים יעתיקו דברי וישלחו ליד כבוד בן דודתי הגאון המפורסם מו"ה נפתלי הירץ אב"ד ק"ק ווישנצא ואם הוא יסכים עמי להתיר מה שהתרתי יוכלו למיעבד עובדא אבל עלי לבדי לא יסמכו להתיר. ובחרתי בכבוד הגאון הזה כי הוא שכן וקרוב לקהלתכם ויכול לעמוד על שורש אמתת שם העיר עד הנה בפי ההמון. ויש כאן עוד מקום להקל כיון ששם האומות נכתב כהוגן א"כ אפילו נכתב שם של ישראל קצת בשיבוש ידעו הכל שהוא טעות ולא יתלו במקום אחר ולכן שפיר עכ"פ יש לסמוך על כל הצדדים שהזכרתי שאפילו אם רק המיעוט קורין שם העיר פילץ ינשאו הנשים. ובדבר מה שכתבתי להקל במומר ע"פ תירוץ השני שבתוס' בריש מכות, ידעתי שבכתובות דף ל"ג ע"א וב"ק דף פ"ח ע"א משמע כתירוץ הראשון אמנם דברים הללו נתבארו בארוכה אצלי במקום אחר ואין כאן מקומו, ומה שנלפע"ד כתבתי: