נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/סג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סג
עריכהולהיות ששאלה כיוצא בזו באה במדינת פולין לפני חתני הרב הגאון המפורסם מוהר"ר יוסף נר"ו ושלח לידי דברי קדשו בזה, וזה לשון חתני הגאון נר"ו אשר השיב לחכמי קהלה אחת שנחלקו בזה:
הנה בדבר הקידושין והנישואין בשעת הרעש הגדול טרם יצאה הגזירה על הנישואין ובטרם יצא הדת היה קל זיע סגי והיו חושבין שיהיו ח"ו הנישואין מבלי תרופה ומחמת זה היו משיאין קטן לקטנה בחופה וקידושין וכעת הרבה חוזרים ונעשה מעשה בקהלתכם שאבי הבת עשה שידוך אחר רק קצת מערערים על זה מחמת קידושין הראשונים של הקטן. ורציתם לדעת דעתי הקלושה איך נוטה:
אומר אני כי דעת ר"י בר ברזילי ז"ל שבתשובת מהרי"ק דחשש להצריך גט משום דזכין לאדם שלא בפניו וכתב המ"ל בפ"ו מהלכות גירושין הלכה ג' דלדבריו ז"ל משום קידושי תורה אתי עלה יעו"ש. ואני תמה מאד שהרי גמרא ערוכה בפ"ק דקידושין די"ט ע"א אמר ר"ז ת"ש וכו' פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד א"כ מצינו אישות לקטן ע"ש, וא"כ לדברי ר"י ברזילי הרי מצינו אישות לקטן באביו שקידש לו אשה מחמת זכין לאדם שלא בפניו וקידושי תורה הם. וגם אליבא דמסקנא דאין יעוד אלא בגדול ואינו יכול לייעד לבנו קטן קשה לדברי ר"י בר ברזילי אמאי אינו יכול לייעד לקטן מטעם זכין לאדם שלא בפניו:
עוד קשה לי מגמרא ערוכה מס' גיטין פ' המגרש דפ"ה ע"א בעי מיניה ר"ש מר"נ חוץ מקידושי קטן מהו מי אמרינן השתא לאו בר הויה הוא וכו' ולדעת ר"י בר ברזילי קטן ג"כ בר הויה הוא רק שלא יקדש הוא עצמו ואחר יזכה בשבילו לשמו. ועוד דא"כ קטנה יתומה שקידשה אמה ואחיה דהוו רק קידושי דרבנן ולמה לא אמרינן דהוי קידושי תורה מטעם זכיה וקרא דאת בתי נתתי וגו' אפשר לומר דאם מסרה למנוול ומוכה שחין דודאי חוב הוא לה אפ"ה קידושי האב קידושין מגזירת הכתוב:
וגם קשה לי למה תיקנו נישואין לחרש הרי יכול להיות בו קידושי תורה ע"י פקח שהרי בודאי אין חילוק בין אב לאחר לטעם דזכין לאדם שלא בפניו. גם כלל גדול הוא דחרש כשם שכונס כך מוציא ולדברי ריב"ב משכחת שכונס ואינו מוציא שאם קידש לו אחר א"כ הוי קידושי תורה. גם קשה לי לדברי ר"י בר ברזילי דאטו זכיה גמורה היא בלי תערובת חוב הרי אוסרו על קרובותיה ומחייבו בג' דברים. כללא דמלתא לא אוכל לירד להבין דבריו ז"ל כפי שכתב המשנה למלך ז"ל שיהיו קידושי תורה. אך מי יבוא אחר ר"י בר ברזילי והבנת המשנה למלך ז"ל בדבריו ובאמת כמה גדולים בתשובותיהם חששו לדבריו. והב"י ז"ל בסי' מ"ג הביא דבריו וכתב שהם תמוהים. אך הדיוט שכמוני לא הייתי רוצה לחוות דעת בענין כזה לפי חומר הנושא לתא דאשת איש לפי דעת ר"י בר ברזילי. אמנם נדון דידן נראה דודאי לא הוו קידושי תורה שהרי כל דברי ר"י בר ברזילי בקטן שקידש לו אביו אשה מטעם זכין לאדם וכו' אבל בנ"ד שהקטן עצמו קידש רק שאביו עמד על גביו בשעת קידושין אף לדברי ריב"ב ז"ל נראה דאין כאן ריח קידושי תורה דבשלמא בקידושי קטנה כתב רמ"א ז"ל בהג"ה סי' ל"ז סעיף ז' יעמוד אצלה כשתקבל דהוי כאילו קבלן הוא בעצמו עכ"ל. היינו כיון דהתורה זכתה לאב קידושי בת א"כ יכול לומר לה צאי וקבלי קידושיך וכתבו התוס' בקידושין די"ט ד"ה אומר וכו' דאף דקטן אין לו זכיה מ"מ היכא דדעת אחרת מקנה אותה יש לה זכיה מדאורייתא יעו"ש וא"כ כשאביה עומד אצלה הוי כאומר צאי וקבלי קידושיך ועדיף טפי דהוי כאילו קבלן בעצמו כיון שעומד אצלה והיא עשתה מעשה איצטבא בעלמא בקבלת הקידושין אבל בקטן שקידש ואביו עמד אצלו שהאב עצמו אין לו שום זכיה ואף אם היה אומר להבן שיקדש מאי הוי דבשלמא אם האב עצמו היה מקדש היה מטעם זכין לאדם כו' לדעת ר"י בר ברזילי ז"ל אבל אם הוא עצמו לא קידש רק שצוה לבנו לקדש ומעשה קטן אין בו ממש א"כ ודאי דאין בו ריח קידושי תורה אפי' לדברי ר"י בר ברזילי ז"ל לענ"ד ומחמת קידושי דרבנן נראה ג"כ דאין שום חשש בזה שהרי לא תיקנו רבנן קידושין לקטן:
וראיתי דברי חכם אחד שאמר מחמת קול הרעש שהיה הוי כאילו לא אתי לכלל נישואין כחרש ותיקנו לו רבנן קידושין בשביל זה. ותמיה לי דודאי לא הוי בכלל לא אתי לכלל נישואין בשביל זה הן מחמת גזירה עבידא דבטלה והן מחמת שיכול לישא במדינה אחרת. ועוד אמת אם חכמי זמננו היו מתקנים קידושין לקטן מחמת זה ודאי יפתח בדורו וכו' והיתה צריכה גט מדרבנן אבל כיון שבאמת לא היתה תקנה רק נהגו העם להשיא קטן וקטנה ובשביל המנהג הזה בלי תקנה אין חשש אפילו לקידושין דרבנן כיון שלא תקנו בפירוש שיהיו קידושין. זהו פשוט הנלע"ד להלכה ולא למעשה:
ומה שכתב חכם אחד על דברי הרמב"ם בהלכות סוטה דממעט אשת קטן משמע דקידושין אית ליה נראה דדברי הרמב"ם נמי מתפרשים כדברי הברייתא אליבא דתירוצא דרב אשי שם בקידושין דף י"ט ע"א דקמ"ל בבן ט' שנים הבא על יבמתו. שוב ראיתי בתשובת הב"י סי' ס"ט על מעשה כזה שקידש קטן אשה והיה ג"כ במעמד אביו וכתב שם אילו היה המקום מקום תורה לא היו מסתפקים בזה יעויין שם. ותמהני מה הרעש הזה ביניהם ומחלוקת וקצת מן האוסרים אני מכיר שהם מופלגי תורה ותמהני עליהם כי לדעתי הדבר פשוט כאשר כתבתי. והנה יש מקום עיון שם בגמרא בקידושין דקאמר מאי הוי עלה הרי ר' זירא הוכיח דאינו מייעד. ולשיטת רש"י ז"ל בדברי רב אשי אפשר לומר דלפי דברי רב אשי מצינו לומר דמייעד ואפ"ה מיעטיה רחמנא ממיתה אבל לשיטת התוס' ז"ל ולשיטת הרשב"א ז"ל בחידושיו לדברי ר"א דקמ"ל דלא הוו קידושין רק מדרבנן ולפ"ז לא מצי למימר דמייעד כמו שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו לקידושין יעוי"ש א"כ מאי קאמר מאי הוי עלה וצ"ע. ויעויין בתוס' סנהדרין דנ"ב שכתבו דמשכחת ביעוד ואינני מבין דבריהם שהרי מסקינן בקידושין דאין יעוד לקטן וצ"ע. גם קושית הרשב"א שם בחידושיו על רש"י וראב"ד יש לישב בזה דרב אשי נקט יבמה דלא תפשוט כלום. וכעת אין פנאי להאריך יותר. דברי הצעיר יוסף: